דרך פקודך ה׳Derekh Pikudekha 5
א׳מ"ע ה לשחוט קרבן פסח בי"ד ניסן בין הערבים ומ"ע לאכול בשר פסח ליל ט"ו ניסן:
1
ב׳מצוה ה' (הג"ה עיין בכתבי מרן האריז"ל פסח הוא פ"ה ס"ח שבגלות ה"י בחי' נאלמת דומיה שהשכינה הוא בסוד ה' כרחל לפי גוזזי' נאלמ"ה והן היום נפתח הסתום פ"ה ס"ח א"כ בתיבת פסח נחסר ה' ונמסר בתורה שבע"פ ה' אחרונה הבן הדבר. ע"כ המצוה הזאת היא מצוה ה':) מ"ע לשחוט קרבן פסח בי"ד ניסן בין הערבים שנאמר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל וכו':
2
ג׳(א) קרבן פסח בא מן הכבשים או מן העזים זכר בן שנתו ושוחטין אותו בזמנו לשם קרבן הפסח שצונו הבורא ית"ש:
3
ד׳(ב) חיוב שחיטת הקרבן הזה הוא באה דוקא בעזרה בירושלים עה"ק בהיות בהמ"ק והמזבח על מכונו (הוראת שעה הקריבו את הפסח פעם אחת במצרים בליל היציאה לחירות ופעם אחת במדבר):
4
ה׳(ג) אחד אנשים ואחד נשים חייבים במצוה זו ויש בביטול מ"ע זו במזיד חיוב כרת (חוץ מי שהוא טמא או בדרך רחוקה יתבאר דינו במקומו):
5
ו׳(ד) הרבה בני אדם יכולין למנות על קרבן פסח אחד ובלבד שיגיע לכל אחד כזית לאכול ממנו ואין נמנין אלא על דבר שראוי לאכילה לאפוקי אם נמנה על דבר שאינו ראוי לאכילה הגם שהוא אוכל הדבר הזה כגון העור הקשה או עצם בטלה דעתו ולא יצא י"ח המצוה:
6
ז׳(ה) נמנין ומושכים ידיהם ממנו (למנות על פסח אחר) עד שישחט אבל אחר שחיטתו שוב אין נמנין עליו (ובאם נמנה מל הפסח ונשחט הפסח ואח"כ נמנה על פסח אחר יתבאר אי"ה בחלק הדיבור):
7
ח׳(ו) מחוייב לשחוט את הפסח למנויו דייקא (היינו לאותן שנמנו עליו קודם שחיטתו לאפוקי שחטו שלא למנויו) ולאותן שהם ראויי' לאכול (היינו לאפוקי זקן וחולה שאינן ראויין לאכול כזית הגם שנמנו עליו אם שחט בדוקא בשביל אותן שאינן ראויין פסול) ולמולים (לאפוקי שאינם מולים אפילו ישראל שמתו אחיו מחמח מילה ואפי' מילת בניו ועבדיו מעכב ואם שחט הפסח על אותן אנשים שיש להם בנים בני שמנה ימים ערלים או עבדים שאינם נימולים הקרבן פסול ובכלל זה טבילת השפחות אם יש לו בביתו שפחות כנעניות ועדיין לא טבלו) ולטהורים לאפוקי בשחט על הטמאים אבל כשבא הפסח בטומאה כגון שהי' רוב הצבור טמאין ונשחט על הטמאים ודאי כשר נ"ל:
8
ט׳(ז) זמן שחיטת הפסח בי"ד ניסן (אפילו חל בשבת) אחר תמיד של בין הערבים והקטורת והטבת הנרות:
9
י׳(ח) מצות הפסח אחר שחיטתן לשפוך את דמו שפיכה אחת במזרח כנגד היסוד ומקטירין אימוריו (הג"ה בפסח מצרים נשתנה הוראת שפה שהדם הי' ניתן על המשקיף וב' מזוזות שבכל בית וגם לא הי' מקטירין האימורים) (אם עז קרבנו האיחורים הם החלב שעל הקרב ובכללו החלב שעל גבי הקיבה ושתי הכליות והחלב שעליהן עם החלב אשר על הכסלים ויותרת הכבד וניטל עמו מעט מן הכבד ואם כבש קרבנו מוסיף על הנ"ל האלי' תמימה עם הכליות מן השדרה עד מקום הכליות) והבשר נאכל לבעליו כמבואר במצוה שאח"ז:
10
י״א(ט) אומרים הלל בעת הקרבתו אם גמרו (קודם גמר הקרבה) שנו אם שנו שלשו וחולקין את העם המקריבין הפסחים לשלש כתות גמרו כת הראשונה ויצאו נכנסת השני' להקריב ואח"כ השלישית וכל אחת קוראת את ההלל כנ"ל:
11
י״ב(י) אם חל י"ד ניסן בחול והקרבן בא בטהרה ובני החבורה של הקרבן המה מרובים והפסחים מעט לצרכי שביעתם מצוה להביא עם הפסח קרבן שלמים מן הצאן או מן הבקר ונקרא חגיגת י"ד ואינה חובה ונאכלת לשני ימים ולילה אחד (אבל אם חל י"ד בשבת או כשהוא קרב בטומאה כגון אם רוב הציבור טמאים אסור להקריב עמו חגיגה) וכן כשבני החבורה המה מועטים וקרבן הפסח לבד יספיק לצורך סעודתם אין להקריב חגיגה נ"ל:
12
י״ג(יא) השחיטה כשירה בזר אבל קבלה הולכה זריקה בכהנים דוקא כמו בכל הקדשים (בפסח מצרים לא היו צריכין לכהנים דוקא):
13
י״דחלק הדבור
(א) ממצות שחיטת הפסח. הנה זאת המצוה היא המצוה הראשונה שבתורה שאינה נוהגת בזה"ז בגלות החל רק בא"י בביהמ"ק. הנה זכור תזכור את אשר כתבנו בהקדמה ה' איכות ומהות המצות התלויות בארץ ואינם נוהגת בזה"ז וא"א לומר שיושלם לאדם חלוקא דרבנן לעוה"ב זולתם ולא יאומן כי יסופר שיהי' האדם בג"ע מחוסר אבר עד אשר יתגלה משיח צדקינו וישוב לשבת בארץ לקיים המצות הנחסרים לו ממניינו. אך הוא שכל אדם מחוייב לקיים עכ"פ גם בחצות שאינם נהוגות מה שאפשר לו לקיים. היינו חלק הדיבור היינו ללמוד בפה דיני ומשפטי המצות וחלק המחשבה היינו שאין לך מצוה שתהי' בטילה לגמרי כי התורה נצחיות היא. וא"א לומר שתהי' מצוה אחת ממנה בטילה לגמרי רק אם בטילה בעשייתה אעפ"כ אפשר לקיימה ברמיזתה בקידוש ובכמה אופנים אשר תלויים בהמצוה הזאת וע"כ כשמקיים המצוה שא"א לו לקיים במעשה אעפי"כ מקיימה בדיבור ובמחשבה הנה יושלם שיעור קומתו וב"ב כשנשוב לשבת בארץ ישלים גם חלק המעשה בפועל מבלי יסורין כיון שהוא השלים חקו בהיותו בעוה"ז כל מה שאפשר לו לקיימו מכל מצוה דהיינו בלמדו דיני המצוה שהוא חלק הדבור ובחשבו הרמזים שבכל מצוה ליישר מדותיו מדות הנפש משא"כ כשלא השלים המצות שאינם נהוגות אותן החלקים שאפשר לו לקיימה חלק הדיבור והמעשה. הנה ביטל המצוה בבחירה והנה הוא מחיסר אבר עי' בהקדמ' ה' והנה הרמז שבמצוה הזאת והשכל ומדות שיוצא לנו ממצוה הזאת בכל זמן ועידן יתבאר אי"ה בחלה המחשבה כפי אשר יחנינו החונן לאדם דעת ועתה נבאר חלק הדיבור שבמצות הזאת ובפרט שהמצוה הזאת הוא ממצות הקרבנות אשר הבטיחנו יוצרנו ונשלמה פרים שפתינו וכל העוסק בתורת וכו' כאילו הקריב וכו' ע"כ העוסק בתורת קרבן הפסח ובפר' במועדו וזמנו יחשב כאלו הקריב קרבן הפסח במועדו ויזכה לעשותו בפועל אי"ה ב"ב (הג"ה עכ"פ גם בזה"ז יכול לצאת י"ח המעשה כשמעיין ומתבונן איזה טעם במצוה לקנות מדת טובה ממנה שתהי' לקנין לנפשו ויוחשב למעשה הגם שא"א לבא לתכלית טעמי המצות עכ"ז יעשה האדם כפי כחו וגם יוחשב כעת למעשה השתדלות העיון בכל מצות להוציא איזה דין לאמתו ע"י פלפול ולהבין דבר מת"ד ולזה מברכין אקב"ו לעסוק בד"ת עס"ק דוקא:):
(א) ממצות שחיטת הפסח. הנה זאת המצוה היא המצוה הראשונה שבתורה שאינה נוהגת בזה"ז בגלות החל רק בא"י בביהמ"ק. הנה זכור תזכור את אשר כתבנו בהקדמה ה' איכות ומהות המצות התלויות בארץ ואינם נוהגת בזה"ז וא"א לומר שיושלם לאדם חלוקא דרבנן לעוה"ב זולתם ולא יאומן כי יסופר שיהי' האדם בג"ע מחוסר אבר עד אשר יתגלה משיח צדקינו וישוב לשבת בארץ לקיים המצות הנחסרים לו ממניינו. אך הוא שכל אדם מחוייב לקיים עכ"פ גם בחצות שאינם נהוגות מה שאפשר לו לקיים. היינו חלק הדיבור היינו ללמוד בפה דיני ומשפטי המצות וחלק המחשבה היינו שאין לך מצוה שתהי' בטילה לגמרי כי התורה נצחיות היא. וא"א לומר שתהי' מצוה אחת ממנה בטילה לגמרי רק אם בטילה בעשייתה אעפ"כ אפשר לקיימה ברמיזתה בקידוש ובכמה אופנים אשר תלויים בהמצוה הזאת וע"כ כשמקיים המצוה שא"א לו לקיים במעשה אעפי"כ מקיימה בדיבור ובמחשבה הנה יושלם שיעור קומתו וב"ב כשנשוב לשבת בארץ ישלים גם חלק המעשה בפועל מבלי יסורין כיון שהוא השלים חקו בהיותו בעוה"ז כל מה שאפשר לו לקיימו מכל מצוה דהיינו בלמדו דיני המצוה שהוא חלק הדבור ובחשבו הרמזים שבכל מצוה ליישר מדותיו מדות הנפש משא"כ כשלא השלים המצות שאינם נהוגות אותן החלקים שאפשר לו לקיימה חלק הדיבור והמעשה. הנה ביטל המצוה בבחירה והנה הוא מחיסר אבר עי' בהקדמ' ה' והנה הרמז שבמצוה הזאת והשכל ומדות שיוצא לנו ממצוה הזאת בכל זמן ועידן יתבאר אי"ה בחלה המחשבה כפי אשר יחנינו החונן לאדם דעת ועתה נבאר חלק הדיבור שבמצות הזאת ובפרט שהמצוה הזאת הוא ממצות הקרבנות אשר הבטיחנו יוצרנו ונשלמה פרים שפתינו וכל העוסק בתורת וכו' כאילו הקריב וכו' ע"כ העוסק בתורת קרבן הפסח ובפר' במועדו וזמנו יחשב כאלו הקריב קרבן הפסח במועדו ויזכה לעשותו בפועל אי"ה ב"ב (הג"ה עכ"פ גם בזה"ז יכול לצאת י"ח המעשה כשמעיין ומתבונן איזה טעם במצוה לקנות מדת טובה ממנה שתהי' לקנין לנפשו ויוחשב למעשה הגם שא"א לבא לתכלית טעמי המצות עכ"ז יעשה האדם כפי כחו וגם יוחשב כעת למעשה השתדלות העיון בכל מצות להוציא איזה דין לאמתו ע"י פלפול ולהבין דבר מת"ד ולזה מברכין אקב"ו לעסוק בד"ת עס"ק דוקא:):
14
ט״ו(ב) ועתה נבאר סדר הקרבת הפסח במועדו לאומרו בזמן הקרבתו. ומנהגינו לאומרו בע"פ במנחה לאחר אמירת סדר פ' התמיד ופ' מזבח מקטר קטרת וסימני הקטרת ועשייתו דהיינו קודם שיאמר י"י צבאות עמנו וכו' וכן קבלנו מרבותינו:
15
ט״ז(ג) זה סדר הקרבת קרבן הפסח (כפי שסידר בעל הספר מצוות השם עם קצת הגהות) בארבעה עשר בניסן אחר תמיד של בין הערבים מביאין קרבן פסח מן הכבשים או מן העזים זכר בן שנה (הג"ה היינו מיום השמיני והלאה כשר להקרבה אע"ג שבשאר הקרבנות אין מקריבין אותה לכתחילה קודם שלשים יום. בבכור ומעשר ופסח כשר לכתחילה מיום השמיני והלאה עד מלאת לו שנה תמימה (בפסח) מיום ליום ומשעה לשעה כי חושבים שעות בקדשים ואם נוסיף להשה אפילו שעה אחר השנה פסול לפסח ואפילו לא היה הוספת השעה בשעת שחיטה רק בשעת זריקה פסול דהשחיטה והזריקה מחוייבים להיות בתוך השנה דוקא. עד כאן הג"ה: (הג"ה) אפילו זר כשר לשחיטה דמקבלה ואילך דוקא מצות כהונה: (הג"ה) לשם ששה דברים הזבח נזבח לשם זבח לשם זובח לשם השם לשם אישים לשם ריח לשם ניחוח (וחטאת ואשם לשם חטא) ואם שחט סתם כשר (הג"ה) כל הזבחים שקיבל פחות מכדי הזי' לא נתקדש הדם וצריך להתכוין לקבל כל הדם שאוחז הסימנים בידו ומוציאן עם הוורידין לתוך המזרק ושוחט ב' הסימנים או רובם כדי שיתקבל הדם כולו בכלי ומגביה הסכין למעלה כדי שלא ירד הדם מעליה אלא מן הצוואר:). ושוחטין אותו בכ"מ בעזרה אחר גמר עבודת תמיד הערב ואחר הטבת הנרות שחט השוחט וקבל המקבל את דמו בכלי שרת ונותן לחבירו וחבירו לחבירו עד שמגיע מדמו לכהן הקרוב אל המזבח הוא שופך במזרק שפיכה אחת על המזבח כנגד היסוד ומחזיר כלי הריקן לחבירו וחבירו לחבירו מקבל את המלא (תחילה) ומחזיר (אח"כ) את הריקן. והיו כהנים עומדים שורות שורות ובידיהם בזיכין שורה שכולן כסף כסף או שכולן זהב זהב ולא היו מעורבין ולא היו לבזיכין שולים שלא יניחום ויקרוש הדם אח"כ תולין את הפסח ומפשיטין אותו כולו (ובשבת מפשיטין עד החזה וקורעין את בטנו ומוציאין האימורין שהן כחלב שעל הקרב ויותרת הכבד ושתי הכליות והחלב שעליהן והאליה אם היה כבש). נתנום בכלי שרת ומלחום ומקטירן הכהן על המערכה גדולה חלב כל זבח וזבח לבדו ביום שהוא חול ולא בלילה שהוא יו"ט ואם חל ע"פ בשבת מקטירין החלבים כל הלילה ומוציא קרביו וממחה אותן עד שמסיר הפרש (כדי שיהי' נקיים בצל י') שחיטתו וזריקתו והקטר חלביו ומיחוי קרביו דוחין את השבת ושאר ענייניו אין דוחין את השבת. בשלש כתות הפסח נשחט ואין כת פחותה משלשים אנשים נכנסה כת ראשונה נתמלאה העזרה נועלין אותה ובעוד שהן שוחטין ומקריבין קורין את ההלל אם גמרו קודם שיקריבו כולם שנו אם שנו שלשו על כל קריאה תקעו הריעו ותקעו גמרו כח אחת להקריב פותחין העזרה יצאתה הראשונה ונכנסה השני'. גמרה. יצאה השנייה ונכנסה כת שלישית כמעשה הראשונה כך מעשה השניה והשלישית אחר שיצאו כולן רוחצין העזרה מלכלוכי הדם אפילו בשבח אמת המים היתה עוברת בעזרה כשרוצין להדיח הרצפה סותמין מקום יציאת המים והיא מתמלאת על כל גדותי' עד שהמים צפים ועולים ומקבצים עליהם כל לכלוך ודם שבעזרה אח"כ פותחין הסתימה ויוצאין המים עם הלכלוך נמצאת הרצפה מנוקה יצאו כ"א עם פסחו (ועור שלו) וצלו אותם בביתם בשבת אין מוליכין את הפסח לביתם אלא כת ראשונה יוצאין בפסחיהן ויושבים בהר הבית השני' יוצאין בפסחיהן ויושבים בחיל השלישית במקומה עומדת. חשכה יצאו וצלו את פסחיהן וכשמקריבין את הפסח בחול ובטהרה והפסח היה מועט לפני החבור' ולא היה מספיק להם היו מקריבין עם הפסח שלמים. וזו נק' חגיגת י"ד וע"ז נאמר וזבחת פסח לי"י אלקיך צאן ובקר והוא רשות ולא חובה וזה סדר הקרבת קרבן הפסח בביהמ"ק יה"ר שיבנה ב"ב. ונקריב לפניך את קרבן הפסח בביהמ"ק תובב"א:
16
י״ז(ד) נ"ל אשה שיש לה בן שמלאו לו ח' ימים ולא נימול (ואין להבן אב) מותר לשחוט עלי' הקרבן פסח כיון שהמצוה אינה מוטלת עלי' להכניסו בברית רק על הב"ד. אבל אם אשה קנתה עבדים ולא נימולו או שפחות ולא טבלו הרי אלו מעכבים אותה מלעשות הפסח עד שימולו ויטבלו. דהמצוה מוטל עליה כנ"ל:
17
י״ח(ה) זה פשוט עבד מקנת כסף אפי' נולד בע"פ וקנאו בו ביום מעכבו מלעשות הפסח עד שימול אותו דעבד מקנת כסף נימול ביומו אפילו אינו בן ח' ימים וכיון שחל עליו החיוב מדאורייתא מעכב:
18
י״ט(ו) נ"ל לפשוט. אם נמנה על פסח אחד ונשחט הפסח והוא לא ידע ונמנה על פסח אחר ונשחט זורקין עליו את הדם מן הראשון ואוכל מן הראשון ואם הוא ספק איזה נשחט ראשון אם יש עמו מנויים אחרים בכל פסח ופסח אזי יזרקו הדם שניהם והוא איני אוכל לאמן הראשון ולא מן השני. ויצא י"ח דאכילה מצוה בפ"ע ואינה מעכבת:
19