דרך פקודך נ״אDerekh Pikudekha 51

א׳מ"ע נא על הב"ד לדון בנזקי שור שהזיק בקרן ותולדותיו

ב׳חלק המעשה
(א) לאו דוקא שור ה"ה שאר בהמה חיה ועוף שהן ברשותו של אדם שהזיקו ממון אחרים מחויבין לשלם כאשר יתבאר:

ג׳(ב) נגיחה מיקרי שור המזיק בקרן נגיפה מיקרי בכל הגוף והכל מיקרי קרן כיון דהזיק בדבר שאין דרכ' להזיק וכן בכל דבר שאין דרכה להזיק כגון נשיכה בשן או דריסה ברגל במה שאין דרכו בכך הכל מיקרי תולדה דקרן וכן בעיטה ורביצה במה שאין דרכה בכך:

ד׳(ג) וכה משפט הקרן ותולדותיו כשעשה השור ההיזק הזה בפעם הראשון או בפעם הב' נק' ת"ם ואינו משלם אלא חצי נזק וגם החצי נזק אינו משלם רק אם היה שור המזיק שוה כ"כ כמו החצי נזק אבל אם אין שור המזיק שוה כ"כ אינו משלם דק כפי שיווי השור וזה היא משארז"ל שהתם משלם מגופו הזיק השור ג"פ בשינוי הלזה שהוא קרן ותולדותיו והתרו בבעלים בפני ב"ד על כל נגיחה ונגיחה ושוב אח"כ הזיק הרי הוא מועד ומשלם נזק שלם אפי' אין השור המזיק שוה כפי הנזק משלם מביתו וזה הוא שאמרז"ל מועד משלם מן העלי':

ה׳(ד) בין תם בין מועד כשהבעלים רוצה לשלם קרקע בעד הנזק מחוייבין לשלם מעידיות שבנכסיהם אבל מטלטלי כל מילי מיטב הוא:

ו׳(ה) חיוב הקרן ותולדותיו בין שנכנס שור המזיק לרשות הניזק או במקום שיש רשות לשני השוורים לילך שם או במקום שאין רשות לשניהם לילך שם אבל נכנס שור הניזק לרשות המזיק והזיקו בהמתו של בעה"ב פטור:

ז׳(ו) המית שור את האדם אם הוא תם השור יסקל (עפ"י ב"ד של כ"ג) ואין הבעלים משלמין כופר ואם הוא מועד הבעלים משלמין כופר ליורשי המת (ואין משלמין כופר רק במקום שנסקל השור משא"כ אם ברח השור וא"א לתפסו סמ"ג) ואם המית את העבד כנעני השור יסקל והבעלים משלמין לאדון העבד שלשים שקלים אפי' אם העבד שוה יותר או פחות:

ח׳(ז) אין גומרין דינו של שור לסקילה אלא בפני הבעלים ואם לא היו לו בעלים כגון שור הפקר ושור הקדש ושור הגר שמת ואין לו יורשים גומרין דינו בלא בעלים:

ט׳(ח) הכופר היא כפרה על הבעלים שיפטר עי"ז מעונש בידי שמים ומחייב ליתן כשיעור דמי הניזק והגם שהוא כפר' עכ"ז ממשכנין אותו עד שיתן הגם שהוא לא חפץ בכפרה הב"ד כופין איתו:

י׳(ט) חצי נזק הוא קנס ואין גובין אלא ע"י עדים שיעידו בו אבל אם באו הבעלים והודו בעצמן פטורים דמודה בקנס פטור:

י״א(י) אין דנין דין זה רק ב"ד שנסמכו בא"י:

י״ב(יא) הא דהבעלים משלמין כופ' דוקא שיגח השור אח האדם בחצר הניזק או ברה"ר אבל אם נכנ' הניזק לחצר בעה"ב ונגחו שורו של בע"ה השור יסקל והבעלים פטורים מן הכופר:

י״ג(יב) הא דהשור נסקל ובעלים משלמין את הכופר דוקא שהשיר הוא מועד והמית בכוונה. אבל אם המית שלא בכונ' כגון שנתכוין להרוג את הבהמה פטור השור מן הסקילה והבעלים משלמין כופר. וחם שהמית בלא כוונה פטור מן המיתה ובעלים פטורים מן הכופר:

י״ד(יג) הכופר ינתן ליורשי המת ואם המי' אשה שיש לה בעל ינתן הכופר ליורשי' מאבי' ולא לבעל':

ט״ו(יד) הבעלים מחוייבין לטפל בנבילה. לפיכך שמין לו שיווי הנבילה והמזיק משלים לו על הנבילה מה שהזיקו לפיכך פיחתה או הותירה הנבילה בשווי' משעת נגיחה עד שעת העמדה בדין הוא של הניזק

ט״זחלק הדיבור
(א) ודאי צריך ללמוד משפטי המצוה ולחדש דינין והלכו' כפי שכלו ובפרט שבעוה"ר בטלה המצוה הזאת מאתנו בזה"ז שאין לנו ב"ד סמוכין והעיון והלימו' יעמדו במקום הקיום:

י״ז(ב) הא דקיי"ל דאם נכנס השור הניזק לרשות המזיק והזיקו שור של בעה"ב דפטור. אם המזיק כבר מכר את ביתו לאיש אחר או לניזק וכבר קנאו הלוקח באחד מדרכי הקנאה הגם שהמזיק עדיין דר בו חייב לשלם דשוב לא מיקרי חצר המזיק נ"ל ובאם הלוק' לא קנה עדיין בדרכי הקנאה. הגם דהמזיק שוב עקר דירתו משם עכ"ז מיקרי עדיין חצר המזיק נ"ל:

י״ח(ג) שור של חש"ו שהמית את האדם. נראה לי דהבעלים אין משלמין את הכופר דכופרא כפרה להגין מעונש בידי שמים והנהו אין נענשים בידי שמים דלאו בני דיעה נינהו נ"ל:

י״ט(ד) שור שהמית את האדם וקודם שעמד בדין מתו הבעלים נ"ל דהיורשים אין משלמין את הכופר דכופרא כפרה וכיון שמת אין כפרה למתי' או אפשר דכיון שמת א"ל לכפרה דמיתתו כפרה והיורשים א"צ כפרה דבשעת שנגח לא היה השור ברשותם וצ"ע:

כ׳(ה) שור שנגח את אדם טרפה או שנגח את האדם שנגמר דינו להריגה בב"ד צ"ע אם השו' נסקל ובאם הבעלים משלמין כופר:

כ״א(ו) קיי"ל שהבעלים מטפלין בנבילה ואם הסכים המזיק שתהיה הנבילה שלו והוא ישלם לו כל ההיזק ואח"כ הוקרה או הוזלה הכל ברשות הניזק עד שיקנ' אותה המזיק באחד מדרכי הקנאה והוא פשוט לדעתי:

כ״בחלק המחשבה
(א) ודאי צריכין הב"ד לכוין בעת הדין לקיים מ"ע של תורה דמ"ע דאורייתא צריכה כוונה ובאם לא כיוונו לא ישתלם להם החלוקא דרבנן:

כ״ג(ב) ודאי אין צריכין לכוין איזה טעם כיון שאין טעם מפורש בתורה אבל ודאי מצוה על כל אדם לחקור במצות התירה טעמים כפי רוחב שכלו אשר חננו השם והנה כללות המצוה לא נעלם הטעם מעין כל משכיל לדון בנזקין אשר יזיק איש לרעהו ואפי' ממונו של אדם שהזיק לרעהו מחוייבין הבעלי' לשל' דהי' לו לשומרו שלא יגיע לחבירו היזק:

כ״ד(ג) אבל פרטיות דיני המצוה אעתיק לך דברי האריז"ל עם קצת פרפראו' לחכמ' שחנני הש"י ויספיקו לך גם לכל שארי האבות נזיקין אשר יבואו להלן בדיני המצו' אי"ה וז"ל האריז"ל דיני ד' אבו' נזיקין הם השו"ר והבו"ר והמבע"ה וההבע"ר והם הקליפות והם נגד ד' אבות עליונים שבקדושה אברהם יצחק יעקב ודוד והם בגי' ירכב"ה שלימ"ה וז"ש ארז"ל האבות הן הן המרכב' והנה שור בור מבעה הבער בגי' ד' אבות הקדושים הנ"ל ונוס' עליה מספ' תנ"ו בגי' תמו"ז א"ב שאז נתגבר הד' אבות נזיקין בעוה"ר שהן המה החדשי' שנפלו לחלק עשו עד אשר הש"י יקעקע ביצתם ויוציא בלע' מפיהם וז"ס תנ"ו עז לאלקי' (ע"י שיוסיפו אומץ וכח בתרין כרובי' מט"ט וסנד"ל שהם ביציר' ועשי' אשר נגד שם הם מדורי הקליפו' ומט"ט וסנד"ל נק' כרובי' וב"פ כרוב בגי' תנ"ו) אז יהי' על ישראל גאותו כי שו"ר הוא נגד מדת יצח"ק שהוא גבו' כד"א ופני ארי' אל הימין פני שור משמאל ובו"ר נגד אברה"ם כי הוא בחי' באר מים חיים וזו בו"ר שאון טיט היון והמבע"ה נגד ת"ת למ"ד מבע' זה אד' כדכתי' כתפארת אדם לשבת בית והנה במבע"ה שני שמות שם מ"ב ושם ע"ב הרי מבעה וג' היתירים מע"ה כנגד ת"ת שהוא כלל ימין ושמאל ואמצע ובור הוא בחי' ד' אותיות מאברהם (רצ"ל בגי' אברהם) וחסרה המ' שהוא המים כי זה הוא בור רק אין בו מים וההבער נגד המלכות כי הוא אש הגדולה ואכלה ושציאת כולא בסוד אשא תכלא וההבער הוא בסוד ע"ב רי"ו (עם הכולל) הכלולים במלכות למטה הרי ד' אבות נזיקין נגד ד' אבות עליונים כי גם את זה לעומת זה עשה אלקים ובזה תתבונן דלא תנא התנא הן שלא ניתן להם הוי' וקיום כמ"ש הרמ"ע בספר ע"מ למאן דגרים בכל מקום הם לא רצה התנא בכאן למיתני ה"ס מספר אד"ם שהם כקוף בפני אדם ולא אדם בסוד אתם קרויים אדם ולמאן דגרים בכ"מ ה"ן לא רצה התנא למתני ה"ן שהם אותיות האחדות כנודע (וגם כל אותיות האחדים עד י' בגי' ה"ן ופיזור לרשעים נאה להם ונאה לעולם יתפרדו כל פועלי און נ"ל) ולמ"ד מבע"ה זה השן שלפעמים נגלה ולפעמים נכסה ר נ"ב נתיבות נ"ב שיניים בפה העליון הסובבים את הלשון שהוא ת"ת בסוד בחי' העליונה (ה"ס הדעת נ"ל) וכנגדם למטה בקליפות כאשר יבער הגלל ונמצ' שי ל' מודי' שמבע"ה נגד הת"ת רף שזה בחי' העליונ' וזה התחתונה ולפי ששור רומז לגבורה וגבורות אינון סגיאין כד"א מי ימלל גבורות ה' ונכללים בג' גבורה הו"ד מלכו"ת שמאלו נמצרם כל הגבורות לפיכך ג' אבות בשור קר"ן ש"ן רגל והם אותיות (ר"ת) שק"ר כי הם למטה בקליפות וקרן הוא נגד מלכות במשוך קרן היובל ורגל כנגד ההו"ד סוד יניכים שהם תרין סמכין ושן נגד ג' גבורה בסוד ל"ב אלקים שבבראשית שהם סוד הגבורה נגד ל"ב שיניים והנה ג' אבות אלו התחתונים שבקליפות לפעמים יפגמו במקום הקודש ובניצוצי הקדושה שבמלכות וזה חצר הניזק ולפעמים יפגמו במה שלמטה ממנו במקום שליטת הטומאה ג"כ ובסוד אלקים אחרים וזהו רה"ר וכאשר יהי' הפגם מצד הקרן שהוא הקליפ' שמנגד המלכות אין לה כת לפגום במלכו' ולא במה שלמטה ממנה רק עד החציו שהם נה"י שבה וז"ש דהע"ה אל תעלני בחצי ימי כי עד שם מגיע הפגם הקרן שהוא נגד המלכו"ת ולפיכך כך אמר אחשורוש לאסתר המלכה מה שאלתך ומה בקשתך עד חצי המלכות כי עד שם קליפת הקרן שכנגד המלכות והכוונה שאם שאלתך על מדת המלכו"ת שנק' מ"ה בכללה וז"ש מה שאלתך עד חצי המלכות שכם שליטת הקליפות שכנגד המלכות כדכתיבנא ותעש רצ"ל חוסר הקליפה מחצי המלכות ולפיכך הקרן אינו משלם אלא חצי נזק והיינו עד חצי המלכות ולא יותר וזה כאשר לא יתמיד הפגם ההוא רק פעמים יש ש שהם סוד נה"י בסיד ת"ם יונתי תמתי המתייחדה ומתקשטת בג' אלו ואז נק' הנת"י. ויעקב בעלה נק' איש ת"ם (בגי' חסד דין ורחמים נ"ל) כי ת"ם למעלה מנה"י וכאשר יתחבר ת"ת עם ג' אלו הנק' ת"ם יהי' אמת וזהו תתן אמת ליעקב ויעקב איש רם יושב אוהלי' אלו אמנם כאשר יתמיד הפגם בעון הדור עד ד' פעמים וזהו שור המועד אז ח"ו יהי' הפגם בכולם ולפיכך משלם נזק שלם וסוד קליפה (ה"ס) ממקום דניות ולפיכך ת"ם יש לו ב' אותיות ממו"ת ומוע"ד ג"כ יש לו ב' אותיות ממו"ת וכל עוד שלא הלך וגרם הפג' עד שליש העליון נקר' חצי המלכו' וכאשר יתחבר מ"ו ממלת מות במלת ע"ד יהי' מוע"ד כי ע"ר הוא ת"ת בסוד ע"ד תאות גבעות עולם וכשיהי' הפג' עד פטם הרביעי יגיע עד ת"ת שבה ואז יתחברו אותיות' מ"ו עם ע"ד שהוא ת"ת ויהי' מוע"ד והשו' (בקרנו) יהי' בה' מיני' שהם קרן ותולדותיו שהם נגיח' נגיפ' בעיט' רביצה נשיכה ה' עניינים בקרן נגד ה' גבורות שמצד המלכות הרי נתבאר פרטי הקרן ואולם הקליפות שכנגד גבור"ה והו"ד שהם שן ורגל להיותם עליונים למעל' מן הקליפות שכנגד המלכות לא יפגמו ברה"ר שהוא למט' במלכות הבריא' לפיכך ברה"ר פטורי' כי שם ביתם ותמיד דרכם בכך משא"כ בקרן שהיא הקליפ' התחתונה ואין דרכ' לעלות אפילו במקום זה ואלו דרכם בכך מתחלתם כי ג' (אלו קרן רגל שן) נגד בי"ע וקרן בסוד עשי' ותפגו' בעליית' למעלה למקומן וש"ן ורג"ל בסוד בריאה יציר' ודרכם בכך אבל כאשר יגיע (בחי' ש"ן ורג"ל) לפגו' בחצר הניזק שהו' המלכות אז תפגום ת"ו בכלל' ולפיכך משלם נזק שלם ואולם פגומ' זו תהי' באחד מב' מיני' אם שתפגו' ממקומן למעל' בסוד התעוררת הדינים במלכות או שתעלה עד הבריאה בסוד צידי רה"ר ותפגום למעל' כי לדעת רב ימשך פגומ' מצד התעורר' ממקו' לבד וזהו ענין מחזר"ת אעפ"י שכול' רה"ר אמנם לדעת שמואל לא ימשוך ממנה רק בעלותה ממקומ' ותעמד כולה בבריא' לפיכך פוטר במחזרת אא"כ שבקה לרחבה ואזלה בצידי רחבה עכ"ל מרן האריז"ל:

כ״ה(ד) אחרי הודיע אלקים אותנו את כל זאת בין תבין את אשר לפניך אשר ישנ' ענפי המצו' בכל זמן ועידן והוא לבל תת מקום לקיטרוג הקליפו' ובאם ח"ו גרם הוא או אחרים בחטאם לאיזה פגם אשר יגיע מזה איזה שליט' לקליפ' ימהר לשוב לתקן את אשר עוות וללמד לאחרים לתקן עוותותם לבל יתן מדרס כף רגל זדים בתוך היכלא דמלכא תן לחכם ויחכם עוד וזה שנאמר בישראל אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור והבן וממוצא הדבר תשכיל ותדע אשר אם יגרום החטא ח"ו פגם לנה"י כגון ע"י רגלים רצים לדבר עבירה הנה מחוייב לשלם חצי נזק היינו לתקן את אשר עיוות שיהי' רגליו רצים לבתי כנסיו' ולבתי מדרשות וכיוצא בזה באיז' אבר שחטא יתקן אבל אם נמשך הפגם בכולו כגון שהרתיח ח"ו גופו לדבר עבירה אזי מחוייב לתקן כל בחי' שיעור קומתו ע"י שיתייגע כל גופו בתורה ועבודה ומעש' המצות וה"ס נזק שלם וזה שאמרו תיקון לחטא הברית להזיע בשעת עשיית המצות שזה בא מיגיעת הגוף בשיעור קומה וכן בנתינת צדקה מממונו שהממון שסיגל באה לו פ"י יגיעת כל הגוף וגם הי' יכול להחיות את כל הגוף פ"י הממון וכשנותן הממון לצדקה משלם בעד כל שיעור קומתו והמ"י בכיוצא בדברים אילו:

כ״ו(ה) ונ"ל עוד ברמז נזקי השו"ר הנה שו"ר בגי' השם הראשון מז' שמות דמ"ב וכבר ידעת כי השם הזה מורה על מלכין קדמאין וכבר ידעת שע"י מיתת המלכו' נשארו ניצוצי השבירה בתוך הקליפות והנה עי"ז מתהוי' כל המדות רעות דהיינו אהבות רעות ויראות רעו' וכאשר האדם יפריד הטוב מן הרע ויתקן מדותיו רק לה' ותורתו אזי מוציא יקר מזולל ומוציא ניצוצי הקדושה מסוד התהו דקליפות אל מקום הקודש עולם התיקון ומתהוה ע"י זה מעש' בראשית ממש וזהו כל פרי מעשינו ע"י תור' ומע"ט (אין מן הצורך להאריך כי כבר מובן הדבר לחבירים המקשיבים) והנה השם הראשון הנ"ל מורה על מדת החסד ואהבה שבעולם התיקון ממנה נמשכה האהבה הקדושה אהבת הש"י ותורתו ומצותיו ומניצוצי השבירה שנפלו ממדת החסד אל מדת החסד שבקליפה הנה מהקליפה נמשכין אל האדם פתותי אהבות רעות אכילה ושתי' ומשגל וכיוצא בזה והנה נצטוינו מפי התור' להרחיק את האהבות רעות דהיינו אסרה לנו התורה העריות ואכילת דברים האסורי' וגם הדברים אשר לא סגי בלא"ה אשר הוא מן ההכרח לנו להשתמש בהן כל ימי היותנו על האדמה כגון לעסוק במשגל לקיום המין לאכול ולשתות להחיות הגוף נצטוינו דרך כלל קדושים תהיו לקדש א"ע במותר לנו שלא נעסוק בכל אלה לתאוות והנאו' הגופנים רק לעשות כאשר ציונו ה' אלקינו אשר הוא מן ההכרח והוא עפ"י התורה ובזה יוצא האדם החיות מן הקליפות ויתלבש באהב' השם ותורתו כי ניצוץ הקדוש אשר היה שקוע בהדבר הגופני הנאהב אשר הי' בו חיות מניצוצי השבירה שבקליפה יעלנה אל ה' הבן הענין אבל אם ישתמש אפילו בדברים המותרים למלאות תאותו הנה יוסיף ח"ו חיות בקליפה וישקיע הניצוץ הקדוש ח"ו ביותר וא"כ לפי"ז יש מקום לומר שאין חילוק בין דבר הנאסר עפ"י התורה ובין דבר המותר אם עושהו למלאות תאותו אך דע וראה אשר חכמים הגידו (דוק כ"ז באריכות בס' התניא) אשר כל הדברים הנאסרים עפ"י התור' מושפעים חיות עצמותיהם משלש קליפות הטמאות ומשא"כ דברים המותרים ע"פ התורה מושפעים מקליפת נוג"ה שנ"ק טיקל"א משקל שהוא מצרנית בין גבול הקודש לבין קליפות הטמאות והיא טיקלה משקל אל כל אשר יחפוץ האדם יטנו או לגבול הקודש או אל מקום ערל וטמא ח"ו והנה תשכיל ממוצא הדבר אם יאכל האדם בשר החזיר הנאסר בתורה הגם שיהי' כוונתו לש"ש שילך בכח האכילה ההוא לעבוד את הש"י וגם עשה יעשה כן שהולך בכח האכילה ההוא לתורה ולתפלה הנה חטא לה' כי הנה במאכל ההוא החיות משלש קליפות הטמאות ואין להם מבוא לבוא אל הקודש פנימה ונשאר הוא עם הכוחות נפשו נאסר ונקשר בידי הקליפות עד אשר ישוב אל ה' ע"כ נקראים דברים האסורים שהם אסורים ונקשרים ביד הקליפות עד אשר הש"י יבער רוח הטומאה מן הארץ משא"כ דברים המותרים עפ"י התורה חיותן מקליפת נוגה שנק' טיקלא אל כל אשר יחפוץ האד' יטנו אם יעסוק בהם האד' לש"ש הנה יכנס' אל הקדוש' ובאם יעסוק בהם למלאות תאוות האהבות רעות הנה יוכללו לפי שעה בג' קליפו' הטמאות אך אעפי"כ נקראי' דברים המותרי"ם היינו שמותרי' ואינ' אסורים בידי הס"א ע"כ כאשר ילך האדם אח"כ בכח האכיל' ההוא לעבוד את הש"י הנה יעלה מעל' מעלה אל הקדוש' ומעתה בין תבין את אשר לפניך ברמז נזקי השו"ר שהוא מנפילת אהבה שנפלו לאהבות רעות שבקליפ' אשר שתים הנה קוראותיו אחת שמתפת' האדם באהבות רעות לדברים האסורים לגמרי עפ"י התור' והוא מג' קליפות וזה מיקרי נזק שדרכו בכך שן ורגל היינו תאות אכיל' ושתי' בשן ותאות המשגל אץ ברגלי' חוטא והשנית שגם בדברים המותרי' עפ"י התורה מתפת' לעסוק בהן למלאות תאוותו והגם שהיא מקליפת נוגה הקרובה אל הקדוש' עכ"ז מפיל' בג' קליפות הטמאות והוא מיקרי נזק שאין דרכה בכך כי הדברים המותרים מצווים אנחנו בתורה להתעסק בהן לעבוד' י"י ובא הרמז בתור' במצו' הזא' שהמוע"ד מתחילתו כגון ש"ן ורג"ל (יכוין למועד"י רגל) משלמין נזק שלם דהיינו אם והנה מדברים האסורי' הגם שילך בכח ההוא לעבודת הש"י לא מהני רק ישוב אל י"י בתענית וסיגופים עד אשר יוסר ממנו הכח הניתוסף בשיעור קומת גופו ונשמתו ע"י הדבר ההוא שנהנ' ממנו ע"י תשובת המשקל משא"כ בנזקי תם היינו ניזקי קרן קיימ' לנו בתור' לעסו' בהן ואעפ"כ יעשה היזק דלאו כי אורחי' בעסוק בהן למלאות תאוותו הנה די לו בתשלומי חצי נזק דהיינו שילך בכח האכיל' ההוא ויעבוד את הש"י בכח התעוררת נפשו הגם שלא יסגף גופו בתעניות וסיגופים אך אם כבר נעשה מוע"ד לדבר דמגר' יצה"ר בנפשו הגם שהוא מדברים המותרים צריך לשלם נזק שלם כדי לעשות משמרת למשמרת כיון שהורגל בכך באין מחסום לתאוותו והמשכיל יפרש הענין בדרך רחב ויהי' מתוק לחיכו:

כ״ז(ו) ומעתה התבונן ידידי אשר ישנו רמז המצות הזאת בכל זמן ועידן והוא כל פרי מעשינו בתורה ועבודה לעיין על נזקי השור ואת אשר חטא ישלם לכפרת עונו ואז טוב לו: