דרך פקודך נ״בDerekh Pikudekha 52
א׳מל"ת נב שלא לאכול ולהנות מבשר שור הנסקל
1
ב׳חלק המעשה
(א) מצוה נב מל"ת שלא לאכול ולהנות מבשר שור הנסקל כיון שנגמר דינו לסקילה נאסר ונעשה כבהמה טמאה (לאו דוקא כי בהמה טמאה מותרת בהנאה וזה אסור אפילו בהנאה) ואם קדם ושחטו קודם שנסקל שחיטתו כשרה ואעפ"כ אסור בהנאה ואם אכל כזית מבשרו לוקה:
(א) מצוה נב מל"ת שלא לאכול ולהנות מבשר שור הנסקל כיון שנגמר דינו לסקילה נאסר ונעשה כבהמה טמאה (לאו דוקא כי בהמה טמאה מותרת בהנאה וזה אסור אפילו בהנאה) ואם קדם ושחטו קודם שנסקל שחיטתו כשרה ואעפ"כ אסור בהנאה ואם אכל כזית מבשרו לוקה:
2
ג׳(ב) וכן כשנסקל לא ימכור הנבילה ולא יתננו לעכו"ם אפילו במתנה ולא לכלבים וטעון קבורה (ואם שרפו אפרו אסור בהנאה):
3
ד׳(ג) מצוה זו נוהגת בזכרים ונקבות:
4
ה׳(ד) אין דנין דין שור הנסקל אלא בב"ד סמוכין שנסמכו בא"י ודוקא ב"ד של כ"ג (ואם נסקל השור ע"י ב"ד אחר אינו נאסר בהנאה. וגם אם נגמר דינו ע"י ב"ד אחר ושחטוהו הבעלים בשרו מותר אפילו באכילה נ"ל):
5
ו׳(ה) אם לא אכל מבשר שור הנסקל רק נהנה אינו לוקה אבל מכין אותו מכת מרדות ואם מכרו הדמים מותרין ומכין אותו מכת מרדות:
6
ז׳חלק הדיבור
(א) ודאי צריך ללמוד משפטי המצוה ולחדש דינין והלכות כפי שכלו ובפרט במצוה שבטילה בזה"ז והעיון יעמוד במקום קיומה כאשר מבואר הדבר כמה פעמים בקונטרס:
(א) ודאי צריך ללמוד משפטי המצוה ולחדש דינין והלכות כפי שכלו ובפרט במצוה שבטילה בזה"ז והעיון יעמוד במקום קיומה כאשר מבואר הדבר כמה פעמים בקונטרס:
7
ח׳(ב) נ"ל דאין שיעור לנהנה ואפשר אפילו נהנה בפחות מכזית אסור ומכין אותו מ"מ. ולפי"ז אם אכל פחות מכזית מכין אותו מ"מ דהרי עכ"פ הנאה איכא. וצ"ע בזה:
8
ט׳(ג) שיעור אכילת כזית להתחייב עליו מלקות שאכל הכזית בכדי אכילת פרס נ"ל:
9
י׳(ד) אכל כזית מן שני שורים הנסקלים דהיינו כחצי זית מזה וכחצי זית מזה נ"ל דמצטרפין ולוקה עליהם כיון דהאיסור הוא משם אחד:
10
י״א(ה) הא דכתבנו בחלק המעשה אם עבר ומכר שור הנסקל אחר שנגמר דינו הדמים מותרין. נ"ל דזה דוקא אם מכרו לעכו"ם וא"א להחזירו אבל אם מכרו לישראל מחויב להחזיר הדמים והשור יסקל דהרי ודאי השור אינו נפטר כיון שכבר נגמר דינו בר קטלא היא בכ"מ שהוא. וא"כ אין לך מום במקח גדול מזה ובודאי מחוייב להחזיר הדמים ללוקח. ואפילו ידע הלוקח שנגמר דינו י"ל דהי' סובר דיפטור השור בלקיחתו דלא כ"ע דינא גמירי ואפשר לצדד ולומר אם ידע שנגמר דינו ואעפי"כ לקחו גמר ונתן הדמים לשם מתנה וא"צ המוכר להחזיר וצ"ע בזה. אבל אם לא ידע הישראל הלוקח שנגמר דינו ודאי צריך המוכר להחזיר הדמים ללוקח דהוה מום במקח ודאי כנ"ל:
11
י״ב(ו) ועוד מסתפקנא אם מכרו לעכו"ם ויודע שיחזיר לו העכו"ם השור אם יחזיר לו דמיו אם מחויב להחזיר הדמים כדי לקיים מצות סקילה בשור או נאמר כיון שהדמים מותרין הרי זכה בדמים ואינו מחוייב להחזיר:
12
י״ג(ז) אם קנאו העכו"ם וא"א לדונו ואח"כ חזר העכו"ם ומכרו לישראל אחר צ"ע אם מוציאין אותו מידו לדונו ונראה לע"ד דודאי אסור בהנאה ואסור לחרוש עמו. דכיון שנאסר פעם אחת בהנאה מאין יבא לידי היתר אבל להוציא מידו לדונו צ"ע ואפשר לומר בזה דאפילו לכתחלה רשאי למוכרו לעכו"ם אחר נ"ל:
13
י״דחלק המחשבה
(א) ודאי יכוין במניעה מהנאת שור הנסקל לשמור כאשר צוהו הש"י ובזולת צוואתו ית"ש הי' נהנה ממנו:
(א) ודאי יכוין במניעה מהנאת שור הנסקל לשמור כאשר צוהו הש"י ובזולת צוואתו ית"ש הי' נהנה ממנו:
14
ט״ו(ב) אין צריך לכוין לטעם כי אין טעם מפורש בתורה אבל יש להתבונן בטעם המצוה כ"א כפי שכלו. ואתה תבין את אשר כתבנו במצוה הקודמת. שו"ר רמז לשם הראשון דמ"ב ובו נרמז הניצוצין שנפלו בשבירה ממלכין קדמאין ועי"ז באין לאדם התאוות והאהבות רעות והוא המזיק לאדם ובאה הרמז במצוה זו שור המזיק לאדם נאסר בהנאה כי לא הותר מתאוות העוה"ז רק הנאות וצורך לתורה והמותרות הן בהיתר הן באיסור הוא נאסר בהנאה ועיין במצוה הקודמת ויובנו לך הדברים:
15
ט״ז(ג) מעתה תתבונן אשר הוא תחת חק האפשרי לשמירת המצוה גם בזה"ז. ע"י רמיזתה בקודש. דהיינו כשיפריש האדם א"ע ממותרות עוה"ז בדבר שאין לו מן הצורך להתנהג בהן עפ"י התורה. דהיינו מותרות אכילה ושתיה ומשגל וכיוצא כהנה זה נק' ענף לאזהרת הנאה משור הנסקל בין והתבונן:
16
י״ז(ד) כאשר תתבונן היטב מ"ש במצוה הקודמת הלא תבין את אשר לפניך המצוה הזאת היא נוהגת בין בתם בין במועד כי הנאת המותרות מישך שייכא באיסור הן בדברים הנאסרים לגמרי עפ"י התורה (זה אסור לגמרי) והן אפילו דברים המותרים עפ"י התורה אם הוא מותרות שאינו מן ההכרח ועושה למלאות תאוותו. הנה הוא דבר המזיק ונאסר בהנאה והתורה צוותה דרך כלל. קדושים תהיו. קדש עצמך במותר לך:
17