דרך פקודך ז׳Derekh Pikudekha 7

א׳מל"ת ז שלא לאכול נא ומבושל:

ב׳(א) מל"ת שלא לאכול בשר הפסח נ"א הוא הבשר שהתחיל בו מעשר האור ונצלה ואינו ראוי לאכילת אדם (לרמב"ן וסמ"ג הם ב' מצות) עדיין והנראה שלא נצלה עדיין שליש בישולו. דשליש מיקרי מאכל בן דרוסאי וכבר נק' ראו לאכילת אדם בשעת הדחק (הג"ה זיי"ן מורה על כלי זיין וחמשים עלו ב"י בכלי זיין בני חורין ועיין בטעמי המצות למהר"מ הבבלי טעם אל תאכלו ממנו נ"א כאוכלי העבדים רק כבני חורין:):

ג׳(ב) בכלל המצוה הזאת (לדעת הרמב"ם ולרמב"ן ותמ"ג הוא מצוה בפ"ע) שלא לאכול בשר הפסח מבושל בין במים בין במשקים בין במי פירות:

ד׳(ג) בכלל זה שלא לצלות הפסח אלא בשפוד של רמון שהוא עץ שאינו מוציא מים משא"כ שאר השפודים מוציאים מים ונק' מבושל במים (ובשפוד של מתכות נמי אסור דנצלה מחמת חום השפוד ואנן צלי אש בעינן):

ה׳(ד) צלאו ואח"כ בישלו עבר ג"כ על הל"ת וחייב אם אכלו כך:

ו׳(ה) על הבישול אינו חייב מלקות אם לא אכלו כך. וחיוב מלקות הוא הוא רק האכילה אם אכלו נא או מבושל:

ז׳(ו) אינו חייב מלקות רק באכל כזית נא או מבושל ודוקא באכל משחשיכה אבל אכל פחות מכזית או אפי' אכל כזית קודם חשיכה אינו לוקה:

ח׳(ז) אכל נא ומבושל כאחד (דהיינו מכ"א כזית) לרמב"ם לוקה מלקות א' ולרמב"ן ולסמ"ג לוקה שתים:

ט׳(ח) ענין איכות ומהות קיום מצות ל"ת עיין בהקדמה ב' ובפרט באות ד' שם אין מן הצורך לכפול:

י׳חלק הדיבור
(א) לעיין בדינים ומשפטי המצוה כמ"ש כמה פעמים ובפרט שהוא מצוה שאינה נוהגת בזה"ז העיקר הוא לעיין במשפטי המצוה ולחדש בכל מצוה איזו דין והלכה בכל פעם כפי שכלו וזה מלאכתי בקונטריס הלזה לצאת י"ח יהי' י"י אלקינו עמנו:

י״א(ב) אכל כזית מפסח שלא נצלה כל צרכו. וספק אם הוא ראוי למאכל אדם או לאו וכן אכל כזית נא או מבושל בספק חשיכה וכן אם הוא ספק אם היתה אכילתו בכזית הגם דאין לוקין מספק עכ"פ הוא צריך לתשובה כדין כל עובר על ל"ת וקודם תשובתו ישמור א"ע שלא ילך להעיד כי הוא ספק פסול לעדות:

י״ב(ג) נ"ל אם בישל את הפסח כולו (שלא נשאר בידו כזית לצלותו לקיים מצוה אכילה) הגם דלא אכלו דאינו חייב מלקות מדאורייתא) עכ"ז מכין אותו מרדות מדבריהם כדין עובר במזיד אעשה וכן אם אכלו צלי ביום ולא נשאר בידו כזית לאכילת הלילה או אם אכלו חי וכיון שחייב מרדות מיפסל לעדות מדבריהם כו' נ"ל ועיין כ"ז בהקדמה ואפשר לומר אם אכלו צלי ביום אפילו השאיר כזית לאכילת הלילה אפ"ה מחויב מרדות מדבריהם דעבר אעשה ואכלו את הבשר בליל"ה הז"ה דייקא וכן אכלו חי אפילו השאיר כזית וצלאו לאכילת מצוה מ"מ מחויב מרדות דעבר אעשה כי אם צלי אש נ"ל:

י״גחלק המחשבה
(א) ודאי צריך לכוין במניעה זאת שהוא מונע א"ע מעשות זאת כדי לקיים אזהרת התורה וכמ"ש כמה פעמים (להרמב"ם צריך לכוין לקיי' אזהר' אחת ממנין תרי"ג ולרמב"ן וסמ"ג ב' אזהרו' ממנין תרי"ג ועמ"ש בהקדמה איכות קיום מצות ל"ת:

י״ד(ב) בזמן הזה כשלומד ומעיין במצוה הזאת יקבל ע"ע לקיים (היינו להזהר מל"ת הנ"ל) בזמן המקדש שיבנה ב"ב:

ט״ו(ג) טעם למצוה נראה עפ"י הדברים אשר כתבנו במצות זביחת הפסח ומצות אכילתו. הנה כתבנו דממנו ניקח מוסר להנהגתינו בטבעיים האיך נעסוק בענייני העולם באכילה ושתי' וכיוצא הכל לעבודת י"י והנה באה האזהרה שלא לאכול נ"א שהוא דרך רעבתנות למלאות התאוה בחפזון ובתשוקה עד שאינו ממתין שיושלם הצלייה כל צרכו וג"כ לפי מה שכתבנו שבא הפסח להורות אשר ישראל למעלה מן המזל והטבע כי חלק י"י עמו. בנים למקום ואכילת הנ"א הוא מנהג עבדים רעבתנים:

ט״ז(ד) מבואר בכתבי האריז"ל נ"א ר"ת נעמה איגרת. מורה שבאכילת הנ"א יש בזה ח"ו יניקה אל החיצונים הנה לפי"ז גם בטעם המצוה המורה אזהרה שלא יאכל דרך רעבתנות וכשאוכל ח"ו דרך רעבתנות ותאוה יש מזה יניקה אל החיצונים ת"ו ע"כ שומר נפשו ירחק מזה ממילא כשמתבונן בזאת ישוב אל י"י אשר רדף אחר מותרות התאוה וע"י התשובה יוציא בלעם מפיהם חיל בלע וכו' ויקבל ע"ע על העתיד שלא לרדוף אחר המותרות והתאוה ברעבתנות והבן:

י״ז(ה) וכן יתבונן באזהרה שלא לאכול מבושל במים כי כשמתבשל מוסיף מים ותבלין וכיוצא מורה שאינו מסתפק מה שהננו הש"י רק להוסיף לרדוף למלאות משא"כ צלי אש הוא כהווייתו יורה שהוא מסתפק במועט מה שחננו הש"י והוא הוראה על כל הנהגתינו בענייני העולם והטבע ממילא כשמתבונן כ"ז ישוב וכו' כנ"ל ויקבל ע"ע כנ"ל הנה תראה שהגם שבעונותינו הרבים המצוה בטילה בזה"ז עכ"ז ענפי' אינם בטילים ואין לך מצוה שתהי' ח"ו בטילה לגמרי כי התורה נצחיית הוא: