דרך פקודך ח׳Derekh Pikudekha 8
א׳מל"ת ח שלא להותיר מהפסח עד הבוקר
1
ב׳חלק המעשה
(א) מצוה ח' (הג"ה ביסוד יש ב' צינורות צינור א' המשפיע יש בו אות ט' וצינור הדוחה המותרות יש בו אות חית הבן:) מל"ת שלא להותיר מבשר הפסח עד הבקר וניתק לעשה הנותר ממנו בבקר השני דהיינו ביום ראשון דחול המועד באש ישרפנו:
(א) מצוה ח' (הג"ה ביסוד יש ב' צינורות צינור א' המשפיע יש בו אות ט' וצינור הדוחה המותרות יש בו אות חית הבן:) מל"ת שלא להותיר מבשר הפסח עד הבקר וניתק לעשה הנותר ממנו בבקר השני דהיינו ביום ראשון דחול המועד באש ישרפנו:
2
ג׳(ב) חז"ל גזרו שלא לאכול את הפסח אלא עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה (זה לדעת הרמב"ם דפסק כר"ע אבל לדעת התוס' הלכה כראב"ע דמן התורה אינו נאכל אלא עד חצות) מ"מ לא נק' נותר עד הבוקר:
3
ד׳(ג) הנותר ממנו שורפין אותו בעליו בבתיהן אורח שאין לו בית שורפו לפני הבירה סוף המערכה אבל בעה"ב השורף הנותר בביתו לא יקח מעצי המערכה שמא ישאר אצלו מעט מעצי המערכה ויבא לידי מעילה:
4
ה׳(ד) אפילו עצמות שאין בהם מוח טעונין שריפה בקרבן פסח (כדי שלא יבא בהן לידי תקלה לעבור על ועצם לא תשברו בו משא"כ בשאר קדשים אינן טעונין שריפה רק עצמות שיש בהן מוח):
5
ו׳(ה) יצא מירושלים ונזכר שיש בידו בשר הפסח שנותר (וה"ה בשר כל הקדשים) אם עבר הצופים שורפו במקומו ובאם לא עבר עדיין הצופים אם יש בו כזית חוזר ושורפו בירושלים. הרמב"ם:
6
ז׳חלק הדיבור
(א) אם עבר ולא אכל כלל מהפסח עד חצי הלילה יש להסתפק מה דינו הנה לדעת התוס' שפסקו דמדאורייתא אינו נאכל אלא עד חצות (וכראב"ע) ודאי לא יאכל אבל לדעת הרמב"ם דפסק (כר"ע) דמדאורייתא נאכל כל הלילה פד עה"ש רק דהחכמים גזרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה יש להסתפק אם גזרו אפילו לעקור דבר מן התורה דהיינו לבטל לגמרי מצות אכילת פסח או נאמר דגזירתם הוא רק כשכבר קיים המצוה דהיינו שאכל כזית ונשאר בידו עוד בשר הפסח ורוצה לאכלו גזרו חכמים שלא יאכל אחר חצות וגזירתם אינה עומדת רק בפני הלאו דהגם דהלאו תמור ממעשה עכ"ז כיון דהלאו דלא תותירו אפשר לתקנו בהעשה דשריפה משא"כ העשה דאכילה א"א לתקנו וגם בהעשה עבירת הלאו נמי איכא כיון דלא יאכל ודאי יותיר עד הבקר על כל כיוצא בזה אפשר לא העמידו דבריהם במקום לאו ועשה ויותר מזה אני מסתפק אפשר על הלאו לחודי' ג"כ לא העמידו דבריהם (הגם שאפשר לתקנו בעשה דשריפה עכ"ז לכתחילה אסור לעבור) ואפי' יצא י"ח אכילה בכזית קודם חצות אוכל אחר חצות כדי שלא יעבור על הלאו וגזירת חכמים לא מהני רק אהא דמיקרי עבריין כשהניח מהפסח עד אחר חצות וכמו שהוא דפת הרמב"ם בק"ש דקורא כל הלילה רק דמיקרי עבריין (עיין בה' ק"ש) וכן מסתבר ול"נ דגם דעת הרמב"ם כן הוא דהנה פסק כן בק"ש דתיקנו חכמים ג"כ עד חצות כדי להרחיק אח האדם וכו' ואעפ"כ פסק אם עבר ואיחר וקרא יוצא י"ח עד עה"ש (רק דמיקרי עבריין עובר על ד"ח) ורואה אני בכאן שהדברים ק"ו דבק"ש אסור לאכול לשתות ולישן קודם ק"ש כדי שלא יפשע ואם איחר הרי פושע נקרא דהיה לו לקרות תיכף בתחלת הלילה ולא לעסוק בשום דבר ואעפ"כ אם פשע התירו לו לקרות מכש"כ כאן דמצוה לאכול ולשתות קודם כדי שיהיה הפסח נאכל על השובע א"כ ברשות מצוה איחר ודאי נראה להתיר לו לאכול גם אחר חצות כדי שלא יעבור על לא תותירו ומכ"ש כשלא אכל כלל דיעבור ג"כ על עשה דאכילה ונ"ל דזה הוא מה שדקדק הרמב"ם דבק"ש כתב להרחיק את האדם מן הפשיעה ובכאן כתב להרחיק את האדם מן העביר"ה דלשם פשיע"ה מיקרי וכמ"ש דלא היה לו לעסוק בשום דבר עד שיקרא (וכ"ה בכ"מ ע"ש) משא"כ בכאן רק עביר"ה מיקרי דפשיע"ה אינו דמצוה לקרות ק"ש ולהתפלל ולאכול קודם אכילת הפסח ואעפ"כ עביר"ה מיקרי דהיה לו להזדרז ומיקרי אעפ"כ עבריין בעברו על ד"ח ולא זירז א"ע זה מה שנלפע"ד:
(א) אם עבר ולא אכל כלל מהפסח עד חצי הלילה יש להסתפק מה דינו הנה לדעת התוס' שפסקו דמדאורייתא אינו נאכל אלא עד חצות (וכראב"ע) ודאי לא יאכל אבל לדעת הרמב"ם דפסק (כר"ע) דמדאורייתא נאכל כל הלילה פד עה"ש רק דהחכמים גזרו עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה יש להסתפק אם גזרו אפילו לעקור דבר מן התורה דהיינו לבטל לגמרי מצות אכילת פסח או נאמר דגזירתם הוא רק כשכבר קיים המצוה דהיינו שאכל כזית ונשאר בידו עוד בשר הפסח ורוצה לאכלו גזרו חכמים שלא יאכל אחר חצות וגזירתם אינה עומדת רק בפני הלאו דהגם דהלאו תמור ממעשה עכ"ז כיון דהלאו דלא תותירו אפשר לתקנו בהעשה דשריפה משא"כ העשה דאכילה א"א לתקנו וגם בהעשה עבירת הלאו נמי איכא כיון דלא יאכל ודאי יותיר עד הבקר על כל כיוצא בזה אפשר לא העמידו דבריהם במקום לאו ועשה ויותר מזה אני מסתפק אפשר על הלאו לחודי' ג"כ לא העמידו דבריהם (הגם שאפשר לתקנו בעשה דשריפה עכ"ז לכתחילה אסור לעבור) ואפי' יצא י"ח אכילה בכזית קודם חצות אוכל אחר חצות כדי שלא יעבור על הלאו וגזירת חכמים לא מהני רק אהא דמיקרי עבריין כשהניח מהפסח עד אחר חצות וכמו שהוא דפת הרמב"ם בק"ש דקורא כל הלילה רק דמיקרי עבריין (עיין בה' ק"ש) וכן מסתבר ול"נ דגם דעת הרמב"ם כן הוא דהנה פסק כן בק"ש דתיקנו חכמים ג"כ עד חצות כדי להרחיק אח האדם וכו' ואעפ"כ פסק אם עבר ואיחר וקרא יוצא י"ח עד עה"ש (רק דמיקרי עבריין עובר על ד"ח) ורואה אני בכאן שהדברים ק"ו דבק"ש אסור לאכול לשתות ולישן קודם ק"ש כדי שלא יפשע ואם איחר הרי פושע נקרא דהיה לו לקרות תיכף בתחלת הלילה ולא לעסוק בשום דבר ואעפ"כ אם פשע התירו לו לקרות מכש"כ כאן דמצוה לאכול ולשתות קודם כדי שיהיה הפסח נאכל על השובע א"כ ברשות מצוה איחר ודאי נראה להתיר לו לאכול גם אחר חצות כדי שלא יעבור על לא תותירו ומכ"ש כשלא אכל כלל דיעבור ג"כ על עשה דאכילה ונ"ל דזה הוא מה שדקדק הרמב"ם דבק"ש כתב להרחיק את האדם מן הפשיעה ובכאן כתב להרחיק את האדם מן העביר"ה דלשם פשיע"ה מיקרי וכמ"ש דלא היה לו לעסוק בשום דבר עד שיקרא (וכ"ה בכ"מ ע"ש) משא"כ בכאן רק עביר"ה מיקרי דפשיע"ה אינו דמצוה לקרות ק"ש ולהתפלל ולאכול קודם אכילת הפסח ואעפ"כ עביר"ה מיקרי דהיה לו להזדרז ומיקרי אעפ"כ עבריין בעברו על ד"ח ולא זירז א"ע זה מה שנלפע"ד:
7
ח׳(ב) ועוד נ"ל דהנה מצות הפסח שיהיה נאכל על השובע אם אדם בעל נפש שכריסו רחבה ויצטרך זמן רב לאכול הרבה עד שישבור רעבונו ויודע שבתוך כך יהי' חצות לילה מוטב שלא יאכל על השובע (דהוא רק מצוה מ"ה) משיאכל את הפסח אחר חצות (ויהיה ח"ו עובר על ד"ת):
8
ט׳(ג) אין לוקין על לאי זה שאין בו מעשה ועוד שניתק לעשה (ולענין אם מיפסל לעדות פמ"ש בהקדמה):
9
י׳חלק המחשבה
(א) לכוין במניעה מהותיר הפסח שהוא אוכל הפסח כדי שלא להותיר ויעבור על אזהרת השי"ת בתורתו וכמ"ש כמה פעמים וכעת בזה"ז בשעת למודו המצוה יכוין ויקבל ע"ע לקיים כל האזהרות במצוה זו כשיבנה בהמ"ק ב"ב ונקריב את קרבן הפסח:
(א) לכוין במניעה מהותיר הפסח שהוא אוכל הפסח כדי שלא להותיר ויעבור על אזהרת השי"ת בתורתו וכמ"ש כמה פעמים וכעת בזה"ז בשעת למודו המצוה יכוין ויקבל ע"ע לקיים כל האזהרות במצוה זו כשיבנה בהמ"ק ב"ב ונקריב את קרבן הפסח:
10
י״א(ב) טעם למצוה זו עפ"י מש"ל במצות הקודמות דעיקר מצות אכילת הפסח לקבוע יתד תקוע בלבבנו שהטבעיים לא יגרעו ולא יוסיפו זולת בהשגחת הבורא ואפי' האכילה ושתיה הטבעיית הכל בהשגחה נפלאה מהיוצר כל הוא אלקינו וא"כ מהראוי להשליך כל מאווייו עליו ית' ויספיק מה שחננו השי"ת די הסיפוק יום יום ולא ידאג על יום מחר פ"כ נצטווינו שלא להותיר ממנו עד בקר הוראה שלא לדאוג דאגת מחר ויבטח בשם ה' אשר בידו נפש כל חי הוא מחים את כולם והוא זן ומפרנס לכל:
11
י״ב(ג) גם לעת כזאת שהמצוה הזאת בטילה בעוה"ר עכ"ז ענפיה אינם בטלים וכמ"ש. א"כ מה גם עתה בלמדו המצוה הזאת יתבונן במדת הבטחון וישוב אל י"י על העבר על אשר החליף עולם וכו' והשתדל הוט ולא שם לבו אל דבר י"י ויקבל ע"ע על העתיד כנ"ל:
12