דרוש על התורה י׳Derush al HaTorah 10
א׳ובמדרש (במדב"ר א, ז), "באו מדבר סיני" (שמות יט, א), בג' דברים נתנה תורה; במדבר, באש, ובמים. במדבר, דכתיב "באו מדבר סיני". באש, דכתיב (שמות יט, יח) "והר סיני עשן כולו מפני אשר ירד עליו ה' באש". במים, דכתיב (שופטים ה, ד) "גם עבים נטפו מים". מה אלו חנם לעולם, אף דברי תורה חנם לעולם, עד כאן. הנה יש להקשות, אם טעם נתינתה בג' דברים אלו להורות על שהיא הפקר, וכל הבא לזכות בא יבא ויזכה, יספיק אם כן שתנתן באחד מהם, ואין צורך בשלשתן. ועוד קשה, מה צריך הוראה על הפקירה כלל, וכי ממי יש לקנותה עד שהיה עולה על הדעת שיקננה בממון.
1
ב׳אבל פירוש הענין, כי השם יתברך הורה בזה לברואי עולמו שכמו שהוא יתברך אדון ואלוק כל*, כך התורה היא תורת* הכל. והוא שיורה על מעלת התורה, שהיא לכל, ועל פחיתות האומות שמאסו בה מלקבלה. ועוד, שלולא* זאת היה התנצלות אפשרי אל האומות לומר, אילו היתה נתנה להם היו מקיימים אותה בכללה לגמרי, ולא היו סרים ממנה כלל, לא כמו ישראל שהיו כפרה סוררת. לכן הראה הקב"ה כי האומות לא היו רוצים בה לגמרי, והוא הקיום המוחלט לישראל.
2
ג׳ומה שעל ידי נתינת התורה בג' דברים אלו, דהיינו מדבר אש ומים, נודע ומתפרסם הדבר הזה והוראה זאת מאתו יתברך, הוא זה, כי אלו השלשה הם נגד כל חלקי האומות הנמצאים בעולם, שבכללם נחלקים לג' חלקים; החלק הא', הוא ישראל. הב', הוא עשו אבי אדום, אשר אלו השנים הם חלקים נפרדים, כדכתיב (בראשית כה, כג) "שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו". החלק השלישי, הוא כלל שאר האומות כלם. כי כמו שמחולק ומובדל אדום מישראל, ככה מחולק ומובדל גם כן מכל שאר האומות, וכמו שאמרו במדרש (ב"ר סג, ז) "שני גוים בבטנך", שני שנואי גוים בבטנך; כל האומות שונאין את ישראל, וכל האומות שונאין את עשו, עד כאן. ודבר זה ידוע למבינים ויודעי חן.
3
ד׳לפיכך נגלה בנתינת התורה באש, אשר בו נמשל אדום, כי האש הוא האדמימות, ונגלה הוא יתברך בבחינתם ומדתם, באולי ירצו הם לקבלה, יתננה להם גם הם. ושלא יאמרו כי איננה שייכה להם, ונמנע נתינתה אליהם. עוד נגלה במים, הוא מדת שאר האומות, שהם הפך ממדת אדום, כי נמשלים במים, כדכתיב (ישעיה יז, יב) "הוי המון עמים רבים כהמות ימים וגו'". וכן (ש"ב כב, יז) "ימשני ממים רבים". וכן כתיב בשיר השירים* (ח, ז) "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה", ואמרו במדרש (שיהש"ר שם) "מים רבים", אלו האומות שנקראו "מים רבים". נגלה גם כן במדתם, להורות כי גם להם יתננה באם ירצו לקבלה, ולא יהיה להם התנצלות.
4
ה׳שוב נגלה במדבר, נגד ישראל שהם כמו המדבר, כאשר אמרנו שהם מסולקים מהתאוות הגשמיות כמדבר הזה, וכל מעלתם לא קנו כי אם במדבר. ואמר הכתוב (דברים לב, י) "ימצאהו בארץ מדבר וגו' יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו". רצה לומר כי מצא ישראל שהם בארץ מדבר, כלומר מסולקים מהדברים הגופניים והגשמיים כמו המדבר, לכן "יסובבנהו" בענני כבודו והשרה שכינתו עמהם, וגם "יבוננהו" בתתו להם הבינה, היא התורה השכלית, שכתוב בה (משלי ח, יד) "אני בינה לי גבורה". שמפני היותם במדבר מסולקים מתאוות הגוף, נתן להם אלה הדברים הקדושים הנבדלים מהגשם.
5
ו׳ובמדרש (שמו"ר ב, ד), "מי זאת עולה מן המדבר" (שיה"ש ג, ו), אמר רבי יהושע בן לוי, נתעלו מן המדבר, שנאמר "מי זאת עולה מן המדבר", שהיה להם; מן, ושליו, באר, והתורה, משכן, שכינה, כהונה, ולויה, ומלכות, וענני כבוד במדבר, עד כאן. רצו בזה כמו שאמרנו, כי ישראל שהם קדושים בלתי נמשכים אחר הגוף, כמדבר* שאין שם מכל דברי תאוות* הגוף, שמה* קבלו כל המעלות הקדושות* כולם. לא בארץ ישראל, שנשתבחה בחטה ושעורה גפן תאנה ורמון (דברים ח, ח), וכל הדברים הגופניים. ולכך נתנו להם עשרה מתנות טובות במדבר, אשר כלם דברים בלתי גופניים. אם תורה, כהונה, לויה, ומלכות, משכן, שכינה, הם דברים קדושים עליונים כלם. אם המן, כתיב בו (תהלים עח, כה) "לחם אבירים", שנבלע באיברים, והוא מזון רוחני. והבאר, שהיה מקור מתברך בברכה נסיית על ידי נס. וכן השליו הנקרא "עוף השמים" (בראשית א, ל), לא מן הארץ. והדברים הארציים וגופניים כולם [לא] קבלו ישראל עם קדוש ונבדל במדבר.
6
ז׳ומה שניתנה להם ארץ ישראל שיש בה כל הברכות הגופניים, לא מצד הטובות הגופניים אשר בארץ נתנה להם, רק בשביל שזכו למדריגת התורה, ועם התורה שהיא הכל*, לא חלק, ראוי להיות הכל. וכן הדברים האלו שהם בארץ ישראל ארץ הקדושה, נמצאו בה מצד שראוי שימצא בה הכל. וזה שאמר הכתוב (דברים ח, ח-ט) "ארץ חטה וגו' ארץ אשר לא תחסר כל בה", רצה לומר כי מה שימצאו בארץ אלו הדברים, לא מצד שהארץ מיוחסה וראויה לדברים הגופניים, רק מצד שהיא ארץ אשר מהראוי לא תחסר כל בה. ואחר שקבלו התורה, שהיא ההכל, ראויה להם כמו כן ארץ ישראל, אשר לא תחסר כל בה. הרי לך כי המדבר היא מדת ישראל לגמרי, לכן נגלה עליהם שם בנתינת התורה במדבר.
7
ח׳ובגמרא פרק קמא דעבודה זרה (ב:), "ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן" (דברים לג, ב), מאי בעי בשעיר, ומאי בעי בפארן. אמר רבי יוחנן, מלמד שהחזירה הקב"ה על כל אומה ולשון, ולא קבלוה, עד שבא אצל ישראל, וקבלוה. והנה יקשה, מנין שהחזירה על כל אומה ולשון, הרי לא כתיב רק פארן ושעיר. אלא אם ישמעאל, שהוא בן אברהם (בראשית טז, טו), לא רצה לקבלה, כל שכן שאר אומות שלא ירצו לקבלה. ואף עשו בכלל שאר אומות לענין הקל וחומר הזה היה, ולמה יצא עד שכתב הכתוב בפני עצמו "וזרח משעיר למו", אלא שצריך להזכירו לעצמו באשר* הוא מתנגד לכל האומות, כמו שאמרנו. ובנוהג שבעולם מגדר המתנגדים, מה שימאס בו האחד, יבחר בו השני בכוונה ורצון, בהתעוררות ההתנגדות אשר ביניהם. והיה אם כן מקום לומר אם ישמעאל לא קבלה, יקבלנה ביותר עשו, שהוא מתנגדו והפכו. לפיכך החזירה גם על עשו, ונגלה בה גם במדתו כאמור. והיא שנתנה באש ומים ומדבר, כי השם יתברך הפקירה לכל שלשת הכתות וחלקים האלה, ולכולם היה אפשרי רצוני ובחיריי לקבלה, ולא קבלוה כי אם ישראל.
8