דרוש על התורה י״גDerush al HaTorah 13
א׳ואמר "בחודש השלישי". רצה לומר, כי כמו שניתנה במדבר, שהוא המקום הראוי ומוכן ביותר אליה ככל אשר עוררנוך , כך ניתנה בעת וזמן הראוי ומסוגל לזה. כי הזמן והמקום שייכים ומתייחסים זה לזה, שהמקום הוא בארץ, והזמן הוא התולה במערכת השמימי וגלגליו. ומפני כי התורה אינה נופלת תחת הזמן וגדרו, כי כל דבר שכלי איננו בגדר הזמן, לכך אין ראוי לנתינתה כי אם החדש השלישי. כבר ידענו כי כל זמן יתחלק* בענינו לעבר ועתיד, והעתה הוא השלישי, הממוצע ביניהם, ומחבר הזמן יחד, כי על ידו יחוברו העבר והעתיד מהזמן.
1
ב׳ובמדרש (קה"ר ג, א), "לכל זמן ועת לכל חפץ וגו'" (קהלת ג, א). זמן היה לו לאדם הראשון שיכנס לגן עדן, שנאמר (בראשית ב, טו) "ויניחהו בגן עדן". וזמן היה לו שיצא משם, שנאמר (בראשית ג, כד) "ויגרש את האדם וגו'". זמן היה לו לנח שיכנס לתיבה, שנאמר (בראשית ז, א) "בא אל התיבה וגו'". וזמן היה לו לצאת ממנה, שנאמר (בראשית ח, טז) "צא מן התיבה וגו'". זמן היה לו לאברהם שתנתן לו המילה, שנאמר (בראשית יז, ט) "ואתה את בריתי תשמור". וזמן היה לבניו להמול, שימולו בשני מקומות; אחת במצרים, ואחת במדבר, שנאמר (יהושע ה, ה) "כי מולים היו כל העם היוצאים וגו'". "ועת לכל חפץ תחת השמים", זמן היה שתנתן* תורה לישראל. אמר רבי ביבי, זמן היה לאותו דבר שהוא נתון למעלה מן השמים, ועכשיו יהיה נתון למטה מן השמים, ואיזו זו, זו* היא התורה, עד כאן.
2
ג׳הרי עינינו רואות, כי אצל אדם נח אברהם וישראל אמר "לכל זמן", ואצל התורה אמר "עת". והוא לטעם שאמרנו, כי הדבר השכלי שייך בו לשון "עת", בשאינו נופל תחת הזמן כלל, רק שהעת שייך אליו. לכן בהיות העתה, הוא המחבר הזמן, כי הוא תכלית העבר והתחלת העתיד, שזהו העתה כנודע ליודעי ענין הזמן. והעתה הנה אם כן הוא השלישי, חבור הזמן המתחלק לשני חלקי עבר ועתיד, ואיננו זמן בעצם. לכך לא נתייחד לנתינת התורה כי אם החודש השלישי, ככתוב "ועת לכל חפץ", שהעת הוא אמצעי ומשולש בין שני גבולי הזמן. ומפני כי השלישי הוא המחבר בין השנים, והנה כחו יעלה על השנים, לכן בחודש הזה מזלו תאומים, אשר נאמר על שני אחים שוים, והוא דבר ועניין* מופלג בחכמה. וראוי היה להנתן בו התורה, שהיא תאומי צביה לישראל, הנחשבים לגמרי כאחים תאומים. הרי לך כי כמו שהיה המקום המסוגל למתן תורה במדבר, שאין בו רק נבדלים מהגשם, כך הזמן המסוגל לדבר השכלי הנבדל מן הגשם הוא החודש השלישי, כמו שאמרנו.
3
ד׳ובפרק רבי עקיבא* (שבת פח.), דרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא, בריך רחמנא דיהב אוריין תליתאי, לעם תליתאי, על ידי תליתאי, ביום תליתאי, בירחא תליתאי. וקשה בזה המאמר, מהו העלוי בכל אלה עד שהפליגו כולי האי. ואולי דבר זה יורה על כמה וכמה מעלות טובות לתורה, ולכך ראוי ליתן* שבח ותודה על זה. ראשונה, שנתן לנו התורה שהיא שכלית לגמרי, עד שאינה תחת הזמן, ככל הדברים הגשמיים הנופלים תחת הזמן. לכך ראוי לה דוקא הגבול המשולש בעצמה*, כי כבר הודענוך כי השלישי איננו זמן, רק הוא העתה. וכן מה שנתנה על יד תליתאי, יורה על שלא היה משה גשמי כשאר בני אדם, רק (דברים לג, א) "איש אלקים" היה. כלל הדבר, כל השייך אליה הוא במשולש, כאשר השלישי נבדל מהגשם כאמור.
4
ה׳ולכך לא נכתב בתורה גבול חג השבועות בזמן, ככל המועדים זולתו שנכתב עליהם גבול זמניי בכמה בחודש יהיו*, כל זה מפני כי התורה היא שכלית ואיננה תחת הזמן, ואין נתינתה תלויה בזמן מוגבל, כי אם כאשר היו מוכנים לה קבלוה, אבל שיהיה לזה זמן וגבול מצד עצמו, זה אינו. ובעבור זה יש למנות אל חג הזה ממחרת השבת שהוציא אותם ממצרים, כי בהוציאו אותם משם היו ראויים מצד זה* לקבלת התורה, כמו שביארנו שבזאת הסבה יתרו, אשר לא היה בשעבוד מצרים, שלחו משה קודם מתן תורה אל ארצו (שמות יח, לא), לשלא יהיה במעמד ההוא.
5