דרוש על התורה י״זDerush al HaTorah 17
א׳שוב אמר (שמות יט, ה) "ועתה אם שמוע תשמעו וגו'". בהיות שהתורה קשה על האדם, הן מתחלה לקבל המצות, הן לקיימם אחר הקבלה שלא יבא לידי חטא בזמן מהזמנים, אמר על אלו שני דברים שני ענינים האלה; א', "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי". ב', (שם) "ושמרתם את בריתי". כי על שלא יקשה עליו לקבלם מתחלה אמר "אם שמוע תשמעו", ודרשו במכילתא (שם) שומע האדם מצוה אחת, משמיעים אותו מצות הרבה, כי מצוה גוררת מצוה (אבות פ"ד מ"ב). והטעם הזה בארנו בספר דרך חיים (שם), כי כל המצות הם דבר אחד, כמו שיבא בסמוך, וכל דבר גדול ורב שהוא כולו כאחד ביחד, אם האדם שומר קצתו, נמשך אחר זה לשמור בנקל את כולו, במה שכולו אחד. והגודר בשדהו, אם ימשוך בגדרה אמה אחת, בקל יגדור עוד יותר מאשר בתחלה. וכן תמיד, כל עוד שימשוך בגדר יותר, נקל עליו לגדור גם הנשאר אחריו. לכן אין קשה על האדם לקבל המצות, זהו "אם שמוע תשמעו".
1
ב׳ועל קיומם אחר הקבלה אמר* (שמות יט, ה) "ושמרתם את בריתי". ובמכילתא (שם), רבי אליעזר אומר, זה ברית שבת. ורבי עקיבא אומר, זה ברית מילה וברית עבודה זרה. רצו בזה שבאין ספק הזהירם בכתוב הזה על שישמרו הדבר שהוא החבור בין ישראל ובין השם יתברך, לשלא יבאו לידי פירוד חס ושלום להפרד מעמו, כי כל ברית הוא החבור. וסבר רבי אליעזר כי הברית הנזכר כאן היא ברית שבת, כי היא שכתוב אצלו (שמות לא, יז) "שבת וינפש", אשר מצוה זאת היא לנפש, שיש לו מנוחה ביום השבת, כידוע שהמנוחה היא לנפש, ולכן נקראת המנוחה כן*. ומסתבר לרבי אליעזר שכאשר ברית וחבור לנפש עם השם יתברך, יוכרח החבור ההוא לכלל האדם בכללו, שלא יפרד מאתו יתברך אף בשני חלקים האחרים, הם הגוף והשכל. כי הנפש מתחבר לשניהם; אם לגוף, שהרי הוא עומד בגוף. אם לשכל, שהנפש מקבל השכל. לכן בהתחבר והדבק עם השם יתברך את הנפש, יתחברו שלשתן*. לכן צריך אזהרה ביותר על שמירת ברית הנפש, היא השבת, שאמרו ז"ל (ביצה טז.) נפש יתירה נתנה לאדם בשבת, ואז היא דביקה בו יתברך, ובודאי יעמוד בצדקו בכללו לסברת רבי אליעזר.
2
ג׳ורבי עקיבא סבר כי יֵאָמַר על ברית מילה ועבודה זרה, אשר המילה היא בגוף האדם, הרגיל ביותר לפרוק עול ולילך אחר תאוותיו, הם המביאים אותו אל כל החטאים. לכן צריך בריתו וחבורו שמירה ביותר, שיתחבר עם השם יתברך. וכן עבודה זרה, לבלתי לכת אחרי מחשבתו המביאה אותו להריע* בשכלו, והרהוריו לבקש תואנה וסרה על השם יתברך, צריך שמירה לברית וחבור ההוא ביותר גם כן. ואלו שני דברים הם עיקר הברית לסברתו. ולכך אמר "ברית מילה", הוא שמירת הגוף, אשר בו המילה. ו"ברית עבודה זרה", שהוא בשכל ומחשבה. ואין הקב"ה מצרף למעשה רק מחשבת עבודה זרה.
3
ד׳ולאלו שלשה החלקים יתחלקו כל חטאי האדם; יש הולך אחר היצר הרע שבגופו, באכילה ושתיה וזנות, וכל דבר תאוה. ויש שחוטא בנפשו, בנקימה ונטירה ושנאה שבלב והחמדה, וכל הדברים שהם לנפש. ויש במחשבה, כעבודה* זרה, שהוא עיקר חטא של מחשבה, וכיוצא בזה. וסבר רבי אליעזר, כאשר הנפש נקי מן החטאים השייכים אליו, דהיינו על ידי שישמור ברית השבת, שיש לאדם בו נפש יתירה, עד שיש לה ברית וחבור עם השם יתברך, אזי לא יבא לידי חטא גם בשני החלקים האחרים. כי לסברתו קרוב האדם ביותר לחטוא בנקימה ונטירה וכיוצא [בזה], מה שהם חטאי הנפש.
4
ה׳ורבי עקיבא סבר אדרבה, צריכים לשמור ברית מילה ביותר, כי הגוף קרוב לחטא ביותר, מפני שהולך אחר יצרו. וכן ברית עבודה זרה, שלא יתור מחשבתו לעבודה זרה ומינות, שדברים אלו קלים וקרובים ביותר לחטוא בהנה, כי המחשבה היא דבר קל ביותר. ואם ישמרו ברית המילה, שיחבר הגוף אליו יתברך, וברית עבודה זרה, שלא יתורו מחשבתן אחריהם, שיחבר שִׂכְלם אליו, אזי לא יחטאו עוד. והודיעם אם כן באמרו "ושמרתם את בריתי" שיוכלו להזהר מן החטא.
5