דרוש על התורה י״חDerush al HaTorah 18
א׳ואמר (שמות יט, ה) "והייתם לי סגולה", שזה מברר הפירוש שפירשנו למעלה, שמה שיש בישראל כהנים נבחרים, לוים וישראלים, יורה על שהם נבחרים אליו מכל עם. לכן גם כאן כאשר בא הכתוב לומר שיהיו נבחרים נבררים אליו יתברך, אמר "והייתם לי סגולה". כי הנקוד שיש לו שלש נקודות נקרא סגול, לתמונת הבחירה הנכרת בכל אחת מהנקודות, במה שיוצאת חוצה לשתי האחרות, כנזכר למעלה. והורה בכאן שיהיו עם תליתאי (שבת פח.), אשר בזה יהיו בסגולת הבחירה והברירה מכל זולתן. אבל יותר נראה, כי עצם לשון "סגולה" יורה ענין הבחירה, שיאמר הלשון הזה על דבר הנבחר, מלשון (קהלת ב, ח) "סגולת מלכים". ולזה נקרא גם כן נקוד של שלש נקודות "סגול" על הדרך שאמרנו.
1
ב׳ועוד יש לפרש, כי "והייתם לי סגולה" רצה לומר שיהיו בני עולם הבא, כמשמעותו הפשוט, שרצה לומר שיהיו לו לנצח נצחים. ובמדרש, כל מקום שנאמר "לי", הוא קיים לעולם, והוא בעולם הזה ובעולם הבא, עד כאן. לכן אמר "והייתם לי סגולה", והסגולה הוא דבר שגונזין באוצר, וכפירוש רש"י ז"ל (שמות יט, ה), שנחשבים אתם אוצר, מפני שראוי לכם העולם הבא, שהוא אוצר גנוז גם כן, זהו "והייתם לי סגולה".
2
ג׳ולכן אמר שוב (שמות יט, ה) "כי לי כל הארץ", הוא הרמז על עולם הבא, דכתיב ביה (ישעיה ס, כא) "ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ". וכן נקרא העולם הבא "כל", כדאיתא בפרק השותפין* (ב"ב טז:), שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין עולם הבא, ואלו הן, האבות, דכתיב בהם "בכל" "מכל" "כל". והנה שתי המלות האלו הכתובות כאן, דהיינו מלת "כל" ומלת "הארץ", רמזו על ב' דברים שהם כל עיקר העולם הבא. אם האחד, הוא הנצחיות, הוא הנרמז במלת "ארץ", כדכתיב (קהלת א, ד) "והארץ לעולם עומדת", וכאשר בארנו בהקדמתנו למסכת אבות. ולכך כתיב "לעולם יירשו ארץ", בלשון ירושה. ומלת "כל" יורה ענין השני, הוא העולם הבא שהוא הטוב הגמור, וכולו טוב, שיש לו "כל", וזהו "כל הארץ", וכמו שכתוב בכל מקום על עולם הבא (דברים כב, ז) "למען ייטב לך והארכת ימים", שרצה לומר שיהיה לו הטוב המוחלט, שזהו כאשר יש לו "כל", ושהטוב ההוא יהיה נצחי.
3
ד׳והוא הנרמז גם כן במה שאמר "והייתם לי סגולה", כי הסגול בעלת שלש נקודות משולשות, נחשב כל נקודה כאילו היא נאצרת ונגנזת בין שתי האחרות. כדקיימא לן לענין שלש עיירות שהיו משולשין כנקודות הסגול, שנחשבת כל אחת כאילו עומדת בין השתים, ובזה כל אחת נגנזת בין חברותיה, עד ששלשתן אוצר וגניזה אחת. זהו "והייתם לי סגולה", אוצר חביב, שכל ישראל הם אוצר חביב, ועומד להם עולם האוצר, הוא העולם הבא הצפון וגנוז.
4
ה׳ואמר "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט, ו). רצה לומר שתמשלו בזולתכם, זהו "ממלכת". וכדי שלא יאמרו כי לעתים ימשלו אחרים בהם, אמר "כהנים", שאין מי שימשול על הכהן המשועבד אל השם יתברך, עד שאי אפשר לזולתו לשעבד בו. וכל זה בעולם הזה, אשר שייך בו המלכות, אבל "וגוי קדוש" יאמר על עולם הבא, שכולו קדוש ונבדל.
5
ו׳ואמר "אלה הדברים אשר תדבר" (שמות יט, ו), רצה לומר שבלשון הזה ממש ידבר אליהם מבלי השתנות, או תוספת וגרעון כלל. שלא יעלה בדעתו להחסיר ולהעלים מהם מלת (שם פסוק ה) "אם", בחשבו כי מלת "אם" הוא לשון תנאי, "אם שמוע תשמעו וגו' והייתם לי סגולה", ולא זולת זה. ויאמרו הרי אם לא נשמע אנו מרוחקים מאתו יתברך, וכמו שמייעד לנו יעוד הטוב כאשר נשמע, כן יהיה ההפך חס ושלום בעברנו על מצותיו. ובסבה זאת ימנעו את עצמם מלקבל התורה, כי ידאגו שיצא שכרם בהפסדם. בסבת כל זה אולי יעלה בדעתו של משה להחסיר מלת "אם". וכן באולי יבחר להפוך הלשון לומר תחלה "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש", ואחר כך "אם שמע תשמעו". כי יחשוב בדמיונו שבהקדימו "ואתם תהיו וגו'" שהוא ייעוד הטוב, כבר יקבעוהו בדעתם, עד שלא ישימו לבם על חלוקת התנאי שבלשון "אם שמוע תשמעו וגו'" הנאמר אחרי כן, ועם כל זה יקבלוה, באשר ציירו כבר וקבעו בדעתם לקבלה מפני השכר הטוב ששמעו תחלה.
6
ז׳לכן אמר "אלה הדברים וגו'" (שמות יט, ו), כי כל זה איננו שוה לי (עפ"י אסתר ה, יג), כי אז היו מקבלים התורה כדי לקבל השכר הטוב, ויהיו אם כן בקבלתם כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס. ועוד, כי בהפוך הדברים יקדם המעשה לתנאי, ויהיה המעשה קיים ותנאי בטל. לכך אמר "אלה הדברים" בהוייתן "אשר תדבר וגו'", בלשון ובסדר הזה דוקא. ומעתה אף כשתאמר להם אחר כך "והייתם לי סגולה וגו'", יסוב על תנאי הקודם, שאם לא ישמעו יהיו מרוחקים, ולא ידמו עוד כמשמשים על מנת לקבל פרס, דהתם ודאי עובד לקבל פרס, אבל כאן לא קבלו התורה לקבל פרס, כי מי יודע שיהיה להם פרס, דאפשר שיגיע להם ההפך חס ושלום אם לא ישמעו וישמרו המצות. וכך אמרו במכילתא (שמות יט, ו) "אלה הדברים", שלא תפחות ולא תוסיף, "אשר תדבר אל בני ישראל", כסדר הזה. וכוונתם מבואר למכוון אשר בארנו. וכן "ולא תוסיף" הוא קל להבין בדרך זה, כי בנקל היה יכול להוסיף דבר על הדברים, עד שיוציאם ממשמעות אשר הם בו עתה.
7
ח׳וזהו גם כן שכתוב "ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה" (שמות יט, ח), לקבל עלינו יסורין בשמחה ובטוב לבב אם נעבור חס ושלום. וכן דרשו במכילתא על (שמות יט, ט) "ויגד משה את דברי העם אל ה'", רבי אלעזר בן פרטא אומר וכו', עד אלא מתוך שנאמר (שמות כד, ג) "ויבא משה ויספר לעם", אמר להם, אם אתם מקבלים עליכם עונשים בשמחה, הרי אתם מקבלים שכר. ואם לאו וכו', וקבלו עליהם עונשים בשמחה, עד כאן. הרי כי קבלו עונשין בשמחה, ולכן כתיב כאן "ויגד משה", שהוא נאמר על העונשים הקשים כגידין.
8