דרוש על התורה כ״וDerush al HaTorah 26
א׳ואחר שזכר כי כבוי אור התורה בעצמה הוא בשביל ד' דברים, אמר אחר כך בשביל ד' דברים מאורות לוקין, המה התלמידי חכמים בעצמם כמו שאמרנו, ולקוי שלהם הוא כאשר יסולק הכבוד הראוי לחכמים.
1
ב׳פתח ואמר (סוכה כט.) "על כותבי פלסתר", פירוש שאם נשמע מאחד מהם על איזה דבר תורה ביאור מזויף ושקר, יהיה כלל החכמים ללעג ולבוז*, לומר על הכלל שאין תורת אמת בפיהם. וביותר אם יבא דבר כזה בכתב, שזהו "כותבי פלסתר". ובפרט דברי אגדה, שדרך לכותבן, כמו שביארנו במסכת אבות, כי לא היו חוזרים ושונים אותם על פה כמו התלמוד, והוצרכו לכותבן שלא ישתכחו מהם. בזה צריך ביתר להזהר שלא לכתוב בהם דבר שנראה פלסתר, שעל זה ילקו המאורות, שאומרין עליהם שאין מי שיודע דברים באמתתן*, ואשר אינם חכמים יתפארו עליהם כאילו הם יודעים יותר לקלוע אל שער האמת.
2
ג׳ומעידי עדות שקר, הוא כאשר התלמידי חכמים חס ושלום אינם נזהרים במעשיהם, שדורשים לרבים ומזהירין אותן, ובעצמם אינם שומרים הדברים, שזה יקרא "מעיד עדות שקר". כמו שאמרו* (ברכות יד:) הקורא קריאת שמע בלא תפילין, כאילו מעיד עדות שקר בעצמו. כלומר, שהוא אומר (דברים ו, ח) "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך", ובאותו פרק הוא עובר על זה בעצמו, ואין אזניו שומעין מה שפיו מדבר. ככה גם כן כשאין התלמידי חכמים נזהרים ומוגדרים במעשיהם במה שמורים ומוכיחים אחרים, המאורות לוקין, ומתבזים כל תלמידי חכמים בזה.
3
ד׳ומגדלי בהמה דקה, רצה לומר המגדלים תלמידים הקטנים והשפלים, שאינם כדאי*, ולא הגיעו להוראה, להושיבם בראש, או לתת להם שאר שררה על הצבור, ומכל שכן לסמוך אותם בשם "חכם" ו"רב". ודוקא בארץ ישראל ביותר, באשר נמצאים שמה רבנים חשובים וגדולים, והוא מגדל בהמה דקה, בודאי בדבר זה המאורות לוקין. כי באמת הם שפלים, הן בתורה הן במעשים, ונותן להם שררה, אשר לא נאה לכסיל כבוד, וידברו בני אדם על כל החכמים סרה. אבל בחוצה לארץ שאין שם חכמים כל כך, אין זה כולי האי פחיתות לאחרים, כי כמעט כמקום שאין איש הוא. ויותר מזה, שאנשים כאלו שפלים ופחותים רוצים להתגדל על כל, ומשפילים אנשים גדולים וחכמים להראות גדולתם, היתפאר הגרזן על החוצב וגו'. באין ספק המאורות לוקין, עד שחכמי הדור אין נחשבין לכלום. ודבר זה נראה ונגלה לעינים, שבהמות דקות האלו מכלים ומשחיתים את כרם ה' צבאות.
4
ה׳וקוצצי אילנות טובות, רצה לומר כאשר הם קוצצים ועוברים על מילי דרבנן שנקראו "אילנות"*, כמו שנאמר (קהלת יב, יא) "דברי חכמים כדרבנות וכמסמרות נטועים", הם הנטיעות שנטעו ותקנו רבנן בגזירות ותקנות טובות, שיהיו קבועות כמסמרות הללו, והבריות מקילים בהם לבלתי הזהר, מכיון שאינם אלא מדרבנן. ובזה ודאי המאורות לוקין, שאף חכמינו קדמונינו קדושי עליון ז"ל אין נחשבים לכלום בעיניהם.
5
ו׳וכל אלו הדברים החוש יעיד עליהם, והמפורסמות אין צריכות ראיה. ומפני כי על כל פנים המאמר הזה צריך ביאור, ואין קרוב אצלינו יותר מהביאור הזה, גם שהדברים נאמנים בעצמם, העליתים על הרשום בכתב אמת.
6
ז׳ואין לך דבר חילול חכמים יותר בפרט לסמוך הקטנים בחכמה ומנין, שזהו מכבה אור התורה גם כן, וגורם ביותר להסרת התורה, כאשר כל אחד רוצה ליטול את השם. ומהנמנע שיהיו כל הלומדים תורתם אומנותם מצד עסקיהם ומשא ומתן שלהם. גם שמתוך כך אינם מכוונים מעשיהם כל כך. ומאחר שכלם שוים בשם, יאמרו ההמונים אין גזירה שוה למחצה (זבחים מח.), וכולם אין בהם ממש.
7
ח׳ובמדרש (קה"ר ב, יד) "החכם עיניו בראשו" (קהלת ב, יד), זה תלמיד חכם הרגיל במשנתו. "מקרה אחד לכלם" (שם), זה נקרא "רבי" וזה נקרא "רבי", זה חכם וזה חכם, זה עוטף [בטליתו] וזה עוטף [בטליתו], אם כן למה חכמתי אז יותר, למה נתתי נפשי על תורתי. וחזרתי ואמרתי "אין זכרון לחכם עם הכסיל" (שם פסוק טז), למחר שניהם נכנסים לבית הועד, ושואלין זה את זה; זה (-שואל-) [נשאל] ומשיב, זה נשאל ואינו משיב, היינו הוא דכתיב (שם) "ואיך ימות החכם עם הכסיל", עד כאן.
8