דרוש על התורה ג׳Derush al HaTorah 3
א׳וזהו אמרם בפרק רבי עקיבא* (שבת פח:), אמר רבי יהושע בן לוי, בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו. אמר להם, לקבל תורה בא. אמרו לפניו, חמדה גנוזה שגנוזה לך מששת ימי בראשית תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם, (תהלים ח, ה) "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו", (שם פסוק ב) "ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים". אמר לו הקב"ה למשה, חזור להם תשובה. אמר לפניו רבונו של עולם, מתירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. אמר לו, אחוז בכסא כבודי וחזור* להם תשובה, שנאמר (איוב כו, ט) "מאחז פני כסא פרשז עליו עננו", ואמר רבי תנחום, מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו. אמר לפניו, רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה, (שמות כ, ב) "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". אמר להם, למצרים ירדתם, לפרעה נשתעבדתם, תורה למה תהא לכם. שוב מה כתיב בה, (שם פסוק ג) "לא יהיה לך אלהים אחרים", בין ערלים* אתם שרוים שעובדין עבודה זרה. שוב מה כתיב בה, (שם פסוק ח) "זכור את יום השבת לקדשו", כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכים שבות. שוב מה כתיב בה, (שם פסוק ז) "לא תשא", משא ומתן יש ביניכם. שוב מה כתיב בה, (שם פסוק יב) "כבד את אביך ואת אמך", אב ואם יש לכם. שוב מה כתיב בה, (שם יג) "לא תרצח לא תנאף לא תגנוב", קנאה יש ביניכם, יצר הרע יש ביניכם. מיד הודו לו להקב"ה, שנאמר (תהלים ח, י) "ה' אדונינו מה אדיר שמך וגו'", ואילו "תנה הודך על השמים" לא כתיב. מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב, ומסר לו דבר, שנאמר (תהלים סח, יט) "עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם", בשכר שקראוך (תהלים ח, ה) "אדם" לקחת מתנות. ואף מלאך המות מסר לו דבר, שנאמר (במדבר יז, יב) "ויתן את הקטורת ויכפר על העם", ואומר (שם פסוק יג) "ויעמוד בין המתים ובין החיים וגו'*", אי לאו דאמר ליה מנא הוה ידע, עד כאן.
1
ב׳הספיקות במאמר הזה דומות למרובות, והנם; הא', מה שאמר הקב"ה "חזור להם תשובה", ולא החזיר להם תשובה בעצמו וכבודו יתברך. הב', מה ששינו המלאכים לשונם, תחלה לומר "מה לילוד אשה בינינו", ולא אמרו "מה לבשר ודם" כאמרם אחרי כן "אתה מבקש ליתנה לבשר ודם". ומהו המכוון בכנותם אותו דוקא "ילוד אשה" במקום הזה. הג', שאמר הוא יתברך "אחוז בכסא כבודי* וחזור להם תשובה", וכי חסרון יש חס ושלום בחקו שלא היה יכול להצילו באופן מהאופנים מה שהוא, עד כי צוהו לאחוז בכסא דוקא. הד', מתוך אומר המלאכים "חמדה גנוזה וכו'" מוכח כי ידעו התורה והכתוב בה, עד שמעצמם היה להם לידע כי לא להם מתייחסים הדברים, כתשובת משה שהשיב להם "איש איש על דגלו באותות" (עפ"י במדבר ב, ב), ולמה אם כן אמרו "תנה הודך על השמים". הה', מהו המכוון והכרח* פרישת זיו שכינה עליו והענן, שניהם, ולא הספיק אחד מהם. הו', אומרו "מיד הודו לו להקב"ה שנאמר 'ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ', ואילו 'תנה הודך על השמים' לא כתיב", וכי מה אדיר יש בתחתונים עד שאמרו "מה אדיר שמך בכל הארץ". הז', חמשה דברות ראשונות השיב להם כל דבור ודבור בפני עצמו, ואילו דברות אחרונות על מה שהשיב מהם השיב עליהם בכללם יחד. הח', מה שנעשו אוהבים למשה, דיו שלא ישנאוהו כבראשונה.
2
ג׳אבל פירוש המאמר הזה, כי בא לומר שבשביל שהאדם הוא נחשב כמדבר זה החסר*, ניתנה לו תורה מן השמים להשלימו, כי אין ראוי לבריאה כזאת, מן השמים, שתהיה חסירה. ואמרו המלאכים, "מה לילוד אשה בינינו". רצו בזה כי מה שייך ילוד אשה בין העליונים, אשר באין ספק מצד הוולדו מן האשה נמשך אחרי גדרה וענינה, במה שהיא מושפעת ומקבלת. והעליונים למעלתם ומדריגתם המה משפיעים, ואינם מקבלים. ולפיכך אין יחס ושייכות לילוד אשה בין המלאכים, כי כל ילוד אשה, בבחינתו זאת ודאי רוצה לקבל, כאשה הזאת המיוחדת לקבלה, אשר הוא ילוד מאתה, ואין קבלה בעליונים. בכן אם הוא רוצה לקבל דבר, ראוי שיעמוד בין התחתונים הסגולים לקבלה לשפלותם. ומפני כי בודאי ידעו שעלייתו שם היתה לקבל דבר מה, לכן אמרו "מה לילוד אשה בינינו", כי אין העליונים בעלי קבלה, כאמור.
3
ד׳ואמר השם יתברך "לקבל תורה בא" (שבת פח:). ולערך מעלת התורה שייך קבלה אף בעליונים, באשר לגודל מעלתה נבראת לפני המלאכים ולפני כל הנבראים, ולפי מעלתה העליונה על כל צריכין לקבלהּ העליונים גם הם, כי תמיד התחתון והפחות מקבל דבר שהוא עליון ממנו.
4
ה׳ואז אמרו לו יתברך, מאחר כי כל כך מעלתה עליונה, עד שגם לעליונים שייכה בה קבלה, למה ועל מה אם כן אתה נותנה לבשר ודם. כי המלאכים בודאי היו יודעים כי בה ברא הוא יתברך כל העולמות, ואם בנגלה שלה הם דברים פשוטים, מכל מקום פנימיותיה*, שהם סודי התורה, ודאי הם דברים עליונים, אשר עליהם נאמר (איוב כח, כא) "ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה", "ומעוף השמים" אלו המלאכים, אשר כתיב בהם (ישעיה ו, ב) "ובשתים יעופף". וזהו אמרם (תהלים ח, ה) "תנה הודך על השמים", רצו בזה שיודיע דרכו אשר בסתריה למלאכים.
5
ו׳ואמר הקב"ה למשה "החזר להם תשובה" (שבת פח:). באשר התשובה הפשוטה והנכונה היא, שלכך הוא נותנה אל האדם בשהוא נחשב חסר ביותר, וצריך השלמה, כמו שאמרנו. ותשובה זאת לא היתה ראוי לבא מאתו יתברך לומר שהאדם הוא חסר בבריאתו, רק למשה עצמו היה להעיד על חסרונו. כי צריך האדם להכיר חסרונו בעצמו, בהיות כי עיקר החלטת נתינת התורה לו הוא כדי להשלים חסרונו. ואם ידמה בדעתו שהוא שלם ואינו בעל חסרון, אין שייך בו השלמה כלל. ולכך היה מן הצורך שיהיה משיב להם משה בעצמו, לשידע ויכיר בחסרונו. ולזה הכניסו חז"ל בפרק שנו* (אבות פ"ו מ"ז), תוך מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם (קנין כ"ו), "המכיר את מקומו". שאין האדם כדאי* לקנות את התורה זולת שיכיר חסרונו הדבק בו כאשר אין לו התורה. כי מי שאינו מכיר מקומו וחסרונו בהעדרה ממנו, אינו נחשב לחסר בעיני עצמו, ואם כן אין התורה ראויה אליו שתשלימנו. לפיכך אמר הקב"ה למשה "החזר להם תשובה", שאם היה משיב השם יתברך תשובה זאת, ולא היה משה בעצמו מכיר את מקומו, לא היתה ראויה להנתן אליו להשלמה.
6
ז׳ואמר משה "מתירא אני* שמא ישרפוני בהבל פיהם" (שבת פח:). כי התשובה להם תורֶה על ויכוח המחלוקת אשר לו עמהם, ושמתנגד להם. ולכך חשש פן ישרפו אותו בבואו למשכן כבודם ומקומם להתווכח עמם. שהרי אף לשנות ממנהג המקום אשר אחד בא שמה אסור לעשות, וכל זה משום מחלוקת, מפני שהוא במקומם וגדרם, ואיך יהיה למשה ויכוח התנגדות עמהם, ולכך ישרפוהו.
7