דרוש על התורה ה׳Derush al HaTorah 5
א׳וישם בחמש דברות ראשונות ריוח בין עדר ובין עדר, להשיב עדר עדר לבדו, ולא כן באחרונות, אשר כל מה מהם שהשיב עליו כלל בתשובה אחת כוללת. בעבור כי הראשונות המה דברים שבין אדם למקום, ואף כי (שמות כ, יב) "כבד את אביך וגו'" לפי הנראה אינו נכנס בגדר וסוג הזה, הלא כבר ידענו כי (קדושין ל:) שלשה שותפין יש באדם. ודרשו* ז"ל (שם) אם אתם מכבדים אב ואם, מעלה אני עליכם כאילו דרתי ביניכם וכבדתוני. אמנם ה' אחרונות כלם דברים שבין אדם לחבירו. והיות כי האדם צריך שתי השלמות; אם השלמה האחת להשתלם עם קונו, והם דברות הראשונות. ואם שצריך להשלים עם זולתו מהבריות מכל* הדברים אשר לא תעשינה, וכדאיתא בפרק קמא דקדושין* (מ.), "אמרו צדיק כי טוב" (ישעיה ג, י), וכי יש צדיק שאינו טוב, אלא טוב לשמים וטוב לבריות זהו צדיק שהוא טוב וכו'.
1
ב׳לפיכך כל חמשה דברות אחרונות יש להם חבור והתייחסות יחד, בשהם שייכים לבריות אשר הוא חוטא נגדם. ולכך בפרשת ואתחנן (דברים ה, יז-יח) המה באים בוי"ו החבור "וְלא תנאף וְלא תגנוב", וכן כולם. כי הוא חוטא אל הבריות, אשר יתחבר ויפעל בם החטא מה שהוא חוטא נגדם, ועושה רושם מצד המקבל. גם הוא אשר מטעם זה יש לחמשה דברות אחרונות חבור וצירוף יחד ביותר. מה שאין כן בה' ראשונות בשגם אם הוא חוטא לשמים, אין כאן רושם ופעולה מצד המקבל, כאמור (איוב ז, ח) "חטאתי מה אפעל לך". ונאמר עוד (איוב לה, ו) "אם חטאת מה תפעל בו". לכך אין להם חבור ודבוק יחד כאחרונות, שיש להם שייכות החבור יחד, באשר יש חבור רושם הפעל און בנפעל ומקבל, המה הבריות אשר נגדם החטא.
2
ג׳ונלמוד מזה דבר גדול, כי כאשר יש מקבל רושם*, המה הבריות, יהיה* מי שיהיה אשר חטא לו, אין מחילה אליו עד שיפייסנו וימלא פגימתו. ואין יום כפורים מכפר כי אם דברים שבין אדם למקום, אבל מה שבין אדם לחבירו אינו מכפר עד שיבקש ממנו מחילה (יומא פה:).
3
ד׳והנה בפרשה זאת אשר אנחנו בה, אף ה' אחרונות לא נכתבו בתוספת וי"ו החבור, להורות כי* מכל מקום מצד מה יחטא בדברים אלו עצמם גם לשמים, כדאיתא פרק זה בורר, ומצד בחינה זאת גם לאחרונות לא יאות החבור, כמו לה' הראשונות.
4