דרוש על התורה ו׳Derush al HaTorah 6
א׳ואמר שכולם נעשו אוהבים למשה (שבת פט.). כי במה שמקומו תחת הכסא כאשר התבאר, הנה המלאכים הסובבים כסא כבודו יתברך, כאשר יסבו העבדים כסא אדוניהם, יתחברו בזה כלם אל משה, אשר אחז בכסא הכבוד גם כן, כי תמיד יתחבר כל הסובב לאמציעתו, וכן האמצע לכל סבובו. וזהו שאמר שכל אחד מסר לו דבר, כי כל המתחברים יחד בהחלט יקבלו זה מזה מצד התחברם ויחס הדבוק שביניהם.
1
ב׳ואף מלאך המות, הגם כי הוא מתנגד אל האדם, היה מתחבר אליו בבחינה זאת, והיה מוסר לו דבר. כי הניגוד לא ימצא ולא יראה כי אם למטה בארץ, במה שהאדם בעל גוף, ומקבל העדר ומיתה, בדבר זה הוא מתנגד אליו. אבל כשהוא במקומו המיוחד לו למעלה, אשר אין שם העדר ואפיסה, גם המלאך הזה יש לו חבור עמו כשאר סובבי כסא. והוא הדבר אשר אמרו ז"ל כי כל זמן שהאדם עוסק בתורה אין מלאך המות שולט בו, כמו שאמרו אצל דוד בפרק במה מדליקין* (שבת ל:), וכן אצל כמה צדיקים. וכל זה כי השטן אינו מתנגד אל האדם רק מצד הגוף אשר לו, ולא מצד התורה השכלית.
2
ג׳ואמר בשכר שקראוהו "אדם" מסר לו כל אחד ואחד דבר (שבת פט.). כלומר, כי הם לשפלותו אמרו שהוא אדם. והורה להם הוא יתברך כי האדם אשר הם אומרים שהוא שפל, אף על פי כן מצד שנברא בצלם אלקים מעלתו עליונה ביותר, כאשר יורה שמו "אדם", שבשביל זה יוחד* תחת כסא הכבוד לו למקום היותו תוך ואמצע המלאכים שאינם אלא סובבים הכסא, ואילו הוא תחתיו לגמרי, עד שכלם מתחברים אל האמצע שבתוכם וביניהם. והוא הפירוש הנכון ב"חביב אדם שנברא בצלם אלקים" (אבות פ"ג מי"ד), כי בשביל שנברא בצלם אלקים, אשר נאמר עליו (יחזקאל א, כו) "ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה", תחת כסא הכבוד הוא מקומו המיוחד לו, להיות קרוב אליו יתברך, עד שיסובבוהו העליונים, כמו שסובבים את הכסא. והרי תמצא כי יש מלאכים לאדם מימינו ומשמאלו והוא ביניהם, שבשביל זה יתחברו אליו לגמרי, לכן כל אחד מסר לו דבר.
3
ד׳וכל תשובת משה היתה כי לכך נתנה התורה לארץ מפני שהאדם צריך השלמה, מה שאינו מן הצורך אל המלאכים. ובאולי יקשה לך, כי יספיק להשלמה זאת שינתן לו הנגלה והדברים הפשוטים שבתורה, ככל* פשט הדברות והנלווה. אבל הדברים הנסתרים, שאותם היו מבקשים המלאכים באמרם (תהלים ח, ב) "תנה הודך על השמים" כנזכר, למה נתנן אל האדם, וכי יהיה לו חסרונו ליתרון מופלג ביותר מה שאין למלאכים. אין זה קשיא כלל, כי בעבור היות האדם בריאה חסירה, לא תשבע נפשו לעולם מלבקש תמיד השלמה יותר, כי זהו ענין האדם, שחסרונו לא ייתור ויגיע אל השלמה גמורה.
4