דרוש על התורה ז׳Derush al HaTorah 7
א׳במדרש (ויק"ר ד, ב), "גם הנפש לא תמלא" (קהלת ו, ז), לפי שהנפש יודעת שכל אשר יגיעה*, לעצמה יגיעה, לפיכך אינה שביעה ממצות ומעשים טובים. אמר רבי לוי, משל לבת מלך שנשאת לעירני, אף על פי שהאכילה כל מעדני מלך לא יצא ידי חובתו, למה, לפי שהיא מלמעלה, עד כאן. המדרש הזה בא לבאר כי לכך נתנה תורה לישראל, מפני שהנשמה היא מן השמים ועומדת בגוף, לכך היא חסרה בערך מעלתה, שהיא מן השמים, ומפני זה צריכה השלמה בתורה ומצות. והביא משל לבת מלך שנשאת לעירני, ויצאת חוץ לגדר מעלתה, ולפיכך אף אם מאכילה כל מעדני מלך, עדיין היא חסירה בעצמה, ומבקשת תמיד (-למשול-) [להשלים] עוד.
1
ב׳לכך התורה גם כן ראויה ומיוחדת אף בפנימיותיה אל האדם, לא למלאכים, אף שהיא עליונה על הכל, והיא חמדה גנוזה אשר הוא יתברך משתעשע בה, מכל מקום מאחר שהנפש חסירה בעצמה, כמו שאמר "גם הנפש לא תמלא", ראוי לה הכל, ואינה מקבלת השלמה גמורה לעולם, ואינה שביעה בשהיא עומדת בגוף האדם החסר. ולכך לא מקרי בזה נתינה לנפש האדם יותר מהראוי לה, דהיינו התורה שנבראת קודם העולם. כי לעולם מבקשת הנפש השלמה, אף כי הושלמה בתורה ובמצות הרבה, תמיד מבקשת יותר, ולא תשבע, באשר היא חסירה בעצמה. ועל זה אמרו המלאכים (תהלים ח, י) "מה אדיר שמך בכל הארץ", דהיינו הדברים העליונים שבתורה הם כולם בארץ, והכל נתן השם יתברך להשלמת האדם.
2
ג׳וזה נרמז גם כן במצות הספירה, שציוה השם יתברך להביא עומר מן השעורים (מנחות סח:) ביום הראשון שמתחילין למנות לקבלת התורה (ויקרא כג, יא), כי יום הראשון הוא התחלת הכנה במה שמונה מספר מ"ט יום, עד מספר שער החמשים, אשר ממנו התורה. והקרבן הוא מן השעורים, שהם מאכל בהמה, כי מצד שהנשמה בגוף האדם, שהוא כמו בהמה, היא חסירה, ונחשב האדם כמו הבהמה. וזהו בעצמו ההכנה לאדם לקבל התורה בהחלט יותר מהמלאכים, כי היא צריכה אליו מצד החסרון להשלים בו חסרונו על ידה. ולכך מסוגל ומוכן לקנין התורה העליונה, הגם שהיא משער החמשים אשר לא תפול בו ספירה, בשאין השגה בו, כי החסר מוכן לקבל הכל, כאמור (קהלת ו, ז) "גם הנפש לא תמלא".
3
ד׳ולכך כדי להשלים נפש החסירה, נתן השם יתברך אל האדם שס"ה מצות לא תעשה, כמנין ימות החמה, ורמ"ח מצות עשה, כמנין אבריו של אדם (מכות כג:). כי האדם יחסר מצד שני דברים; אם האחד, כי נפש החיוני היא מן העליונים, ויש לה חסרון במה שבאה אל התחתונים להורידה ממעלתה, הרי היא חסירה כשעומדת בתחתונים. וכמו שאמר במשל שנשאת לעירני, הוא היושב בכפר. זהו חסרון האחד, מצד שעומדת בתחתונים, והיא מן העליונים. אם החסרון השני, שנתחברה בגוף האדם לגמרי, שהוא חסר בתכלית. וזהו דיוק לשון רבי לוי במשל שנשאת, כי במה שנשאת לו היא מתחברת לו בחבור ודבוק גמור, הרי לך חסרון בשתי הבחינות.
4
ה׳והנה האדם בעולם הזה הוא תחת השמש, כדברי החכם בפסוק שהתחלנו בו "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש" (קהלת א, ג). וכן בכל ספרו יכנה ויתאר דברי העולם הזה במה שהם "תחת השמש". והשמש מקום ואהל לתחתונים. ובפרק לא יחפור* (ב"ב כה:) על פסוק (קהלת א, ו) "הולך אל דרום וסובב אל צפון", אמר שם רבי יהושע שהעולם דומה לקובה. פירש בו רש"י ז"ל (ב"ב כה:) לאהל שכלו מוקף. ורצה בזה רבי יהושע, דלא כדברי רבי אל[י]עזר דאמר התם לפני זה שאין מחיצה בצפון, לזה בא הוא לומר שהעולם נבנה בד' מחיצות כאהל. אמנם מה שלא נראה מהלך השמש בצפון מעולם, הוא כי השמש מהלך בדרום לעולם ביום, ומזרח ומערב לפעמים מהלכתן. רצה לומר ביום שזה נקרא "הלוך", שהוא בתוך העולם. "ולפעמים מסבבתן", דהיינו שנכנסת דרך חלון לאחורי כפה לסבב שם בלילה, זהו נקרא "סיבוב". דהיינו בימות הקיץ מהלכתן ביום, ובימות החורף מסבבתן בלילה. אבל צפון לעולם מסבבת. הרי כי השמש הוא כמו אהל לאדם. ואהל זה הוא שמאהיל על האדם בשס"ה ימים, שבהם מסבבת את הגלגל אשר יוחד אליה.
5
ו׳וכל דבר שיש לו מקום, הוא שומר את מקומו ואינו יוצא ממנו, ואינו עובר עליו. ולכך כדי להשלים מקומו של אדם באשר נשמתו מן העליונים ובאה אל התחתונים, כבת מלך שנשאת לעירני היושב בכפר, נתן השם יתברך שס"ה מצות לא תעשה, שהם נחשבים מקום לנשמה, לבלתי תעבור את מקומה. כי מצות לא תעשה הם שלא לעבור אותם ולא לצאת מהם, הנה הם מקום לה כאשר לא יעבור עליהם האדם, ויהיה לנשמה מקום קבוע בהם.
6
ז׳וכמו שנתן השם יתברך רמ"ח אברים אל הגוף, אשר בהם יושלם ויוכלל גוף שלם, והם עצם הגוף, כמו שאמרנו למעלה כי על ידם הוא בשלימות. ככה השלים השם יתברך את הנשמה ברמ"ח מצות עשה. הרי כי כנגד מה שנעשית הנשמה חסירה, כי היא בת מלך ונשאת לעירני, אם חסרונה מצד המקום שבאה לשם, דהיינו לתחתונים, אם מצד שנתחברה לגמרי באדם, שהוא בעל גוף, השלימה השם יתברך באלו שני דברים; על ידי שנתן לה שס"ה מצות לא תעשה, שהם השלמת מקום לה כנזכר. ורמ"ח מצות עשה, המשלימים אותה מצד שעומדת לגמרי בגוף האדם, הושלם ונגמר ברמ"ח אברים.
7