דברי ריבות ק״כDivrei Rivot 120
א׳נשאול נשאל דבר מעמדי על ענין צואת שכיב מרע וז"ל אמ' שאר כל נכסיו מקרקעי ומטלטלי לבנו הנז' ואמו תהא אפטרופסית כל ימי חייה ולית מי שימחה בידה ואם ח"ו יפטר הנער לא יוכל שום יורש לתבוע מאשתו אם הנער הנז' כל ימי חייה שום דבר אלא בשעת פטירתה תחלק הנכסים כמו שתרצה ע"כ ואחר כך מת הנער וקמו היורשים וערערו ובאו לפני בית דין ופסקו הדין ונשאל ממני מה יהיה משפט האלמנה ומעשיה אצל הנכסים לכן אחוה אף אני חלקי לפי פשוטן של דברי הצואה ולא אהרהר אחרי בית דין.
1
ב׳תשובה נראה לע"ד שדין האלמנה הזאת בכל חלקיה ופרטיה כדין אפטרופוס שמינהו אבי יתומים וכל כונת הנפטר לא היתה כי אם להיות חושש לכבודה ויהיו היורשים כפופין לה דהכי אמרי' בבתרא פרק יש נותלין אמר שמואל הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפטרופא ופי' רשב"ם הכותב כל נכסיו לאשתו בלשון מתנה לא עשאה אלא אפטרופא דאומד הדעת הוא דאין אדם מניח את בניו ונותן את הכל לאשתו ולא נתכוון אלא לעשותה אפטרופא כדי שיחלקו לה בניו כבוד משום דאוקי אבוהון נכסי ברשותה לפרנסם מהם כפי אומד דעתה ויהיו כפופים לה.
2
ג׳והשתא אם כשכתב לה בלשון מתנה לא עשאה אלא אפטרופא כ"ש בנדון דידן שאמר בפי' שלא עשאה אלא אפטרופא אבל לא להוציא הנכסים מרשות יורשי המת וליתן למי שתרצה ולכן האלמנה הנז' היא כאפטרופוס שמינהו אבי יתומים וכמו שאפוטרופוס שמינהו אבי יתומים אין משביעין אותו על טענת ספק כדאמרינן פרק הנזקין אפטרופוס שמינהו אבי יתומים ישבע מינהו בית דין לא ישבע אבא שאול אומר חילו' הדברים ואיפסקא הילכתא כאבא שאול וכתב רב אלפ"ס הני מילי דלא משבעינן ליה בטענת שמא אבל בטענת בריא משבעינן כגון דגדלי יתמי וטעני עליה בטענת בריא וכפר איהו כגון דא ודאי משתבע וכן פסק הרמב"ם הלכות נחלות פרק י"א וכן הטור סימן ר"צ כן בנידון דידן אין היורשים יכולים להשביעה על שום דבר על הספק וגם לא לסלקה מהאפוטרופוסו' על הספק כמו לאפוטרופו' שמינהו ב"ד שכתב הרמב"ם הלכות נחלות פרק עשירי שאם הוא אוכל ושותה ומוציא הוצאות יתר מדבר שהיה אמוד בו יש לחוש שמא מנכסי יתומים הוא אוכל ומסלקין אותו אבל מינהו אבי היתומים אין מסלקין אותו וכו' אבל אם היורשים טוענים בריא כנגדה או דאיכא עדים דמפסדה הנכסים וודאי שמשביעים אותה ומסלקים אותה כמו שכתבתי לעיל בשם רב אלפס שכתב כגון דא ודאי משתבע וכן פסק הרמב"ם וכן הטור דבטענת בריא משביעין לאפוטרופוס שמינהו אבי יתומים וגם מסלקין אותה אם יש עדים שמפסדת דאמרינן בגיטין פרק הנזקין עמרם צבעא אפטרופא דיתמי הוא אתו קרובים לקמיה דרב נחמן וכו' אמרי ליה והא קא מפסיד אמר להו אייתו לי סהדי דמפסיד ומסלקינן ליה ופסק הרמב"ם דעמרם צבעא אפטרופוס שמינהו אבי יתומים הוה וכן כתב עליו מגיד משנה הלכות נחלות פרק י' וכן פסק הרמב"ן וכיון דמסלקי' ליה משבעינן ליה כמו שכתב רב אלפס בפרק הנזקין וכן פסק הרמב"ם הלכות נחלות פרק י' וגם בנידון דידן יכולים היורשין להשביעה בטענת בריא וגם לסלקה אם יש עדים שמפסדת הנכסים.
3
ד׳וכיון שכן צריך שתתן האלמנה חשבון מהנכסים שיש בידה בשעת פטירת הנער ולהודיע כל מה שיש בידה ליורשין והטעם דאע"ג דאמרינן בגיטין פרק הניזקין וצריך לחשב עמהם באחרונה דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר אינו צריך ופסק הגאון דהלכתא כרשב"ג וכן פסק הרמב"ם הלכות נחלו' פרק י"א וזהו לשונו ואינו צריך לעשות להן חשבונות מה שהכניס ומה שהוציא אלא אומר להן זה נשאר וכו' וכן פסק הטור סי' ר"ץ מ"מ כתב בעל העיטור והביאו הר"ן דדווקא באחרונה אין מחשבין אבל בתחלה צריכין ב"ד לחשב עמהם ולכתוב חשבון המטלטלין והקרקעות והחובות וכל מה שנתנו בידם דאע"ג דאמרינן דאין נשבעין ה"מ בטענת שמא אבל בטענת בריא כגון שאמר לה יודע אני שלקחת משלי כך וכך משביעין והלכך צריך שידעו מה שקבלו ומה שהחזירו אף בנידון דידן שהוכחתי לעיל שבטענת בריא משביעין אותה אם כן צריך שידעו מה בידה כדי שיוכלו לטעון כנגדה טענת בריא ואם לא יוכלו לטעון טענת בריא יכולין להטיל חרם סתם בטענת שמא כי כל טענת בריא שמחייב שבועה בטענת שמא מחרימין חרם סתם כמו שכתב הטור סימן ע"ה והרבה פוסקים.
4
ה׳וא"ת והרי כתב הנפטר ולית מי שימחה בידה וגם לא יוכל שום יורש לתבוע ממנה כל ימי חייה שום דבר שנראה מכל זה שאין שום צד להרהר אחריה בכל מה שתעשה ולא לשאול ממנה שום חשבון ליתא שכבר כתבתי שלא כתב זה אלא לכבודה וכוונתו בזה שלא להוציא הנכסי' מידה אפי' שיגדלו היתומים שמן הדין כיון שהגדילו היתומים נותן להם האפוטרופס ממון מורישן כמו שפסקו כל הפוסקים אבל זה צוה שתהיה אשתו אפטרופא כל ימי חייה כדי לכבדה וזו היא כונתו באומרו לית מי שימחה בידה כלומר תנו לה נכסי שאינו צריך לאפטרופו' אבל שתוכל הוא לצאת בשום דבר אפילו כחוט השערה מדין אפטרופוס שמינהו אבי יתומים אין לה רשות כאלו היא אפטרופוס בעלמא שאין לו חלק ונחלה בנכסי' ואין לה כח אחר כי אם לחלק הנכסים בשעת פטירתה בין היורשים כפי ראות עינה להרבות לאחד ולגרוע לאחר אבל אין לה כח להסתיר ולהפריד מהנכסים אפי' שוה פרוטה זהו מה שנראה לע"ד ואומר לי לבי נאום יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
5
