דברי ריבות י״גDivrei Rivot 13
א׳נדרשתי לגדול ששאל לחוות דעי על ענין אשה שנפלה לפני יבם נשוי אשה ויש לו בנים והוא רוצה ליבם אם כופין אותו לחלוץ או לא ולהיות שאין מסרבין לגדול הוכרחתי לגלות דעתי ושלחתי ידי לעטי ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה כי רבה היא מפי סופרי' ומפי ספרי' כי מי יוכל לחבר ולדבר ולספר מה שכתבו הפוסקים על הענין כי עצמו מספר הבחינות והחלוקות והמחלוקות ועוד כי הם דברי מותר אחר שכל דבריה' הם חקוקי' ברזל ועופרת ומצויים ביד כל אדם ולכן לא אצא מדרישתי כי אינו אלא לגלות דעתי והכרעתי עם היות שאין שקל לסברתו כי למלאת רצון השואל היתה כונתי. וזה כי נראה לע"ד שאין שום צד לומ' כופין אותו לחלוץ וטעמא דמילתא שהרי כמה גדולי עולם נחלקו אם מצו' יבום קודמת או מצות חליצה קודמת ופסק רב אלפס והרמב"ם ורשב"ם ושאלתות דרב אחאי וראבי"ה וגם ריב"א ורבינו שמחה ורבינו שמואל והראב"ד ורמ"ה וגם כל חכמי פרובי"נס' וקט"ילונייא כמו שהביא ה"ר בר ששת סי' ר"ט הסכימו דמצות יבום קודמת וכיון שכן פשיטא ופשיטא דלדידהו אפי' שהוא נשוי אשה ובני' אין כופין אותו לבטל את המצוה וכמו שכתב ה"ר בר ששת בסי' הנז' וז"ל ולפי פסק זה דמצות יבום קודמת אפי' כשאין מכוונין לשם מצוה הדבר ברור שאין כופין ליבם לחלוץ כ"ש בנדון דידן דאפשר שכונת היבם ליבם לשם מצוה להקים לאחיו שם וכו'.
1
ב׳ואפילו אם נאמר הלכה כמאן דאמר מצות חליצה קודמת אפשר שזה לא אלא לענין דאין כופין אותה ליבום ואין כותבין עליה אגרת מרד אבל לעולם אין כופין הבעל לחליצה אלא באותן שבבעל כופין אותו להוציא דומיא דמוכה שחין שהרי השוון הגמרא בפ' מצות חליצה דקאמר חליצה מעושה וגט מעושה זמנין כשר וזמנין פסול הא דאמר רוצה אני הא דלא אמר רוצה אני אלמא חליצה מעושת וגט מעושה שוין הן ואין כופין ביבם לחלוץ אלא במה שבבעל כופין להוציא דאם לא כן הוה ליה לגמרא לפלוגי בינייהו ואף על גב דרש"י סבר דלכל אמתלא שנותנת לדבריה כייפינן ליה כבר דחו דבריו כמה גאוני עולם ואין דבריו של יחיד במקום רבי'. ועוד מצינו שפסק בספר התרומות וז"ל אף ע"ג דקי"ל מצות חליצה קודמת מ"מ לא כייפינן ליה לחלוץ דהוה ליה חליצה מעושת ופסולה אלא מטעינן ליה וכו' ואי לא מצינן להטעותו לא כייפינן ליה אלא א"כ הוא מאותם שכופין להוציא ולא מבעיא אם אין ליבם אשה אלא אפילו יש לו אשה כבר וכו' אפי' הכי לא כייפינן ליה לחלוץ דשמא כיון דממילא נפלה הקנו לו אשה מן השמים ולא מקרי שתי נשים:
2
ג׳הרי דאף על גב דמצות חליצה קודמת וגם יש ספק אם עובר על חרם ר"ג שלא לישא שתי נשים פסק דלא כייפינן ליה לחלוץ וגם כתב הררי"ק שרש נ"א בשם ה"ר יוסף בר' אברהם ז"ל וז"ל ואם תשיבני דבר פשוט הוא שיחלוץ ולא מיבם דהא בזמן הזה דאין מתכוונין לשם מצוה הילכתא כאבא שאול דמצות חליצה קודמת כמו שפסקו ר"ת ור"ח וכו' הא ליתא שהרי פסקו ר"ת ור"י דאין כופין לחלוץ ובזה חולק ר"ת על רש"י עד ועוד אני אומר לפי דברי ר"ת ור"י דאפילו היבם נשוי אשה אחרת אין כופין אותו לחלוץ. הרי לך ראיה ברורה דאפילו אם מצות חליצה קודמת ונשוי אשה אין כופין אותו לחלוץ.
3
ד׳וגדולה מזאת כתב הריטב"א על יבם שנשבע לחלוץ ליבמתו ליום ידוע וגם היה נשוי אשה אפילו למאן דאמר מצות חליצה קודמת אין כופין אותו לחלוץ משום דאין כופין אלא באותם שכופין להוציא בגט וכדמשמע פרק מצות חליצ' שהשוו גט וחליצה בענין זה הביאו בית יוסף סימן קס"ח וכן פסק הר"י בר ששת סימן ר"ט וז"ל בסוף דבריו הדבר ברור שלעולם אין כופין היבם לחלוץ אלא באותם שכופין בבעל להוציא וכו'. הרי דהוא בתראה ופסק כן וגם הר"ר אליה מזרחי ז"ל דהוא בתרא דבתראי פסק בתשובותיו אם נפל' יבמ' לפני יבם שיש לו אשה יכול ליבם ולא יחוש לחרם ר"ג. הרי כמה וכמה פוסקים ראשונים ואחרונים סברי דאפילו דמצות חליצה קודמת לא כייפינן ליה לחלוץ לא בשוטים ולא במילין דהא במערבא מימנו אנגידא ולא מימנו אשמתא ואין לך כפייה גדולה משמתא.
4
ה׳וכיון שכן מי הוא זה ואיזה הוא אשר ימלאנו לבו לגשת להכניס ראשו ולבא בנקרות הצורים ובנקיקי סלעי המחלוקות הגדולות לכוף את היבם בקום עשה להחלץ חליצה מעושה להתיר יבמה הזקוקה בודאי מדאורייתא לשוק לכן קראתי לזאת רהב הם שבת שב ואל תעשה שאני אם לא יוכלו להטעותו ליבם בעניני' ודברים אחרי' דחליצה מוטעת כשרה. ואע"ג שהררי"ק ז"ל שרש ק"ב פסק שכופין לחלוץ אדרבה משם ראיה למה שכתבתי וזה שכתב מאחר שרבו הדעות דאית להו דכופין לחלוץ וכו' אפילו לא נסמוך על כל אלה במקומות שלא פשט המנהג שכופין לחלוץ מכל מקו' באו ונסמוך במקום שנהגו לכוף לחלוץ דלא תהא הלכה רופפת יש להלוך אחר המנהג המקום ואפי' היה המנהג נראה כחולק על דין תורה וכו' כל שכן הכא שאין כאן ביטול הלכה מאחר שרבו הדעו' דסבירא להו דכופין לחלוץ וכו'. הרי שאע"פ שהפליא לדבר לענין דינא מ"מ לא סמך על עצמו לפסוק הדין דכופין אלא דוקא במקום מנהג אבל במקום שלא נהגו כך כתב שלא נסמוך על מאן דאמר לכוף וכיון שכן בזמן הזה דבר ברור הוא ובפרט בסאלוני"קי שהיא עיר ואם בישראל עיר גדולה של חכמים ושל סופרי' מימי עולם ושנים קדמוניו' מצאנו ראינו שבכל יום ויום מיבמין ואין פוצה פה ומצפצף על כך ואני מעיד עלי שמים וארץ מעשה שהיה כך היה אדם אחד נשוי אשה ובנים היו לו ונפלה לפניו זקוקתו ורצה ליבמה והיא לא רצתה אלא לחלוץ ועוד היום היא עגונה זה כמה שנים וכמה גדולי עולם היו ועברו מאז היתה ולא כפאוהו ולא נידוהו שיחלוץ. הרי שמנהג המקום שלא לכוף אי משום דסברי מצות יבום קודמת אי משום דסברי מצות חליצה קודמת אבל לא לכוף לחלוץ כמו שכתבתי מכל מקום לינקוט מיהא חדא דעל כל פני' לא כייפינן ליבם לחלוץ משום דלא תהא אלא הלכה רופפת הלך אחר המנהג המסכים עם כמה גדולי עולם דסברי דאין כופין אפילו בנשוי אשה ובנים כמו שכבר כתבתי לכן גזרתי אומר כי הירא את דבר ה' ירחיק עצמו מן הכפייה לא בנגידא ולא בשמתא וידבק עצמו בהרבו' עליו רעים ובדברי פיוסין זהו מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
5
