דברי ריבות ק״לDivrei Rivot 130
א׳תשובה על הענין הנז' החכם השלם ידיד נפשי י"א מה ידעתי ולא תדעו בינותי ואין אתך ויצח"ק בא מבא באר לחי רואי ומחזה שדי יחזה ולא יבצר ממנו מזימה מכל מקום למלאות רצונך רצון שמים אגלה דעתי ואומר כי נראה לי שבעל הבת הקטנה של המצוה הנפטרת אינו זוכה בת"ק הלבנים.
1
ב׳ויש להביא ראיה מההיא דכתב המרדכי ריש פרק אף על פי ממעשה באחד שנדר סך מעות להשיא יתומה א' והרויח בהם ונפטרה היתומה ותבעוהו יורשיה ופטרו ה"ר חיים כהן צדק והביא ראיה מפרק אף על פי שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה כ"ש הכא דלכ"ע לא יתן שלא כתב לה אלא על מנת להשיאה ולאבי העזרי נראה כיון דאמרינן בפרק הזהב האומר לחבירו מתנה אני נותן לך מותר לחזור ואמרינן בירושלמי הדא בעשיר אבל בעני נעשה נדר וזכו בה היורשים מדתניא בשלהי פרק נגמר מס' סנהדרין דף מ"ח מותר המת ליורשיו ועל כרחן לא פליגי רבי מאיר ורבי נתן אלא בתפיסה דאיסור הנאה הא לאו הכי לכולי עלמא ליורשיו אלמא אף על גב דלא נתנו וגם הגובים לא גבו לצורך היורשים אפילו הכי זכו היורשים מכח המת עכ"ד הרי בהדיא שהיורשים לא זכו במתנת הת"ק לבנים אפילו לדעת אבי העזרי אלא נאמר שלא נתן לה אלא על מנת שתקנה מאנטו אחד או שפחה אחת להקל מעליה טורח גדול תאומותי' בסיוע השפחה לגדל התאומים כדאמרינן התם שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה כדפסק ה"ר חיים כהן צדק דעד כאן לא פליגי אבי העזרי אלא באחד שנדר מעות להשיא יתומה עניה והרי נדר וזכתה מיד היתומה העניה וכיון שמתו זכו היורשים באותה מתנה מלשון הירושלמי דקאמר הדא דתימא הני מילי בעשיר אבל בעני נעשה נדר ומייתי לה המרדכי נמי פרק שור שנגח ארבעה או חמשה וכתב שמצא סעד בתשובת הגאונים אבל בעשיר מודה אבי העזרי דאמרינן לא כתב לה אלא על מנת לכונסה ונידון דידן לא איירי בעני כדכתב בשאלה ולבתו הקטנה לא היה רוצה ליתן לה כלום שהיה לה די מחסורה וכו'.
2
ג׳וא"ת ניחא דיודה אבי העזרי דבעשיר אמדינן דעתיה ואמרינן דמסתמא לא כתב לה אלא על מנת שתקנה המאנטו או השפחה זהו דווקא במתנת בריא אבל במתנת שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו ודאי סבר דכיון דקיימא לן דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו מיד זכתה הבת בת"ק הלבנים וזכה בנה היורש אותה בהם דהבעל פשיטא שלא זכה בהם כיון שלא באו ליד אשתו מעולם הוו מחוסר גוביינא ומחוסר גוביינא הוי ראוי ואין הבעל יורש בראוי כבמוחזק ועוד שהמצוה צוה לבנו בפירוש הזהר והשמר שלא יבאו אלו הלבנים ליד בעלה אבל כיון שיש לה בנים והניח אותם חיים אחרי מותה הם יורשים כל כח וזכות שהיה לה בעולם בראוי כבמוחזק מכל מקום אכתי הוי פלוגתא דרבוותא ולא מפקינן ממונא כל שכן שר"י ואור זרוע פסקו כרבי חיים כהן צדק ועוד טעם אחר ותראה כי בנדון דידן לאו אומדנא הוא דנימא אמדינא דעתיה דלא כתב לה אלא על מנת כך אלא תנאי הוא שהתנה בפירוש ואמר לבנו תן לבתי אחותך הקטנה ת"ק לבנים אם תקח מאנטו או אם תקח שפחה אחת לסייע לה וכו' וכל אם הוי מלה תנאית וכשמתנה בפירוש מודה אבי העזרי שלא זכתה בהם אם לא תתקיים התנאי וכיון שהתנאי אינו יכול להתקיים שהרי מתה גם יורשיה לא זכו במתנה.
3
ד׳ואין לדמות נדון דידן לההיא דגרסינן בפרק שני דביצה האי גברא דאמר הבו ארבע מאות זוזי לפלוני ולנסיב ברתא אמר רב פפא ארבע מאה זוזי שקיל ברתא אי בעי נסיב אי בעי לא נסיב טעמא דאמר הבו לו ארבע מאות זוזי ולנסיב ברתא אבל אמר לנסיב ברתא והבו ליה ארבע מאות זוזי אי נסיב קא שקיל אי לא נסיב לא שקיל וכח המדמה יאמר כמו שאמר תנו ארבע מאות זוזי לפלוני זכה בהם משום דככתובין וכמסורין דמי ומה שאמר אחר כך ולנסוב ברתא אי בעי עביד אי לא בעי לא עביד בנדון דידן נמי מה שאמר תן לאחותך הקטנה ת"ק לבנים מיד ככתובין וכמסורין דמי ומה שצוה אחר כך אם תקנה מאנטו או שפחה וכו' אי בעיא קניא אי לא בעי לא קניא זה דמיון ורעות רוח דלא דמי שהתם הם ב' מתנות ונדון דידן מתנה אחת עם תנאי כמו שכתב הרי"ף ז"ל בבתרא פרק מי שמת וז"ל מאי טעמא לישנא קמא לישנא דמתנה הוא בין בזוזי בין בברתא הלכך איבעי תרווייהו שקיל ואי בעי חד מנייהו שקיל אבל לישנא בתרא ברתיה תנאה וזוזי מתנ' הלכך אי מקיים ליה לתנאה שקיל ואי לא לא שקיל עכ"ד פירוש טעמו כי כשמתחיל ואומר תנו ארבעה מאות זוזי לפלוני על כרחיך לשון מתנ' הוא וכשאמר אחר כך ויקח את בתי היה מתנה אחרת כלומר אם ירצה יקח את בתי ואינו תנאי שאם היה תנאי היה אומר על מנת שיקח את בתי או אם יקח את בתי אבל כשמתחיל ואומר יקח את בתי ויתנו לו ד' מאות זוזי פירושו יקח את בתי ואז יתנו לו ארבע מאות זוזי אם כן יקח את בתי הוי תנאה ותנו לו ארבע מאות זוז הוי מתנה אי קיים תנאה הוייא מתנה ואי לא לא שאם יקח את בתי הוייא מתנה הוי ליה למימר תנו את בתי לפלוני והבו ליה ארבע מאות זוזי ואז היו ב' מתנות אבל השתא לנסיב ברתה שתלה הדבר במקבל נראה ודאי שהוא תנאי ולא מתנה כמו שפירשתי וכן כתב הסמ"ג במצות מקח וממכר בהלכות מתנה עלה קס"ג עמוד שני וז"ל במסכת ביצה פרק י"ט שכיב מרע שאמר תנו ארבע מאות זוז לפלוני וישא את בתי הרי זה כמי שנתן לו שתי מתנות כל איזה שירצה יקח מהם לפיכך אם רצה יקח המעות ולא ישא הבת אבל אם אמר יקח את בתי ותנו לו ארבע מאות זוז הרי זה תנאי ולא זכה במעות עד שיקח הבת עד כאן.
4
ה׳הרי בפירוש שנדון דידן לא דמי כלל לההוא עובדא שבנדון דידן מבואר הוא שאין כאן כי אם מתנה אחת שהיא הת"ק לבנים אם כן על כרחך לקיחת המאנטו או קניית השפח' הוי תנא' כל שכן שבפירוש אמר שהוא תנאי באומרו אם תקח מאנטו או אם תקח שפחה וכו' כמו שהבאתי דבריהם באורך בפסק אחר כדמות מעש' זה הנרא' לעניות דעתי כתבתי ואם יש אתך רוח אחרת רוח חכמה ובינ' הודיעני נא ונדע' מה בינינו טוב, טוב וחסד ירדפוך כנפש נאמן אהבתך חיים בכ"ר יעקב עובדיה זלה"ה
5
