דברי ריבות קל״אDivrei Rivot 131
א׳תשובה על הענין הנז' בעל תרומת הדשן סי' ש"נ שאל ראובן צוה מחמת מית' שינתן מנכסיו לבת בנו עשרים ליטרין ותקנ' בהן חגור' אחת יפה ונפטר ראובן אחר כך כמו חדש ימים נפטר' גם האש' בת בנו קודם שהגיעו המעות לידה והניחה בן קטן והיה חי אחר פטירתה כמו שנה ונפטר גם הוא והנה בעל האש' תובע העשרים ליטרא מחמת בן ראובן כי עדיין לא הוציא' מידו השיב לו בן ראובן אבי לא צוה אלא שתקנ' בתי חגור' בעבור אותה כ' ליטרין והלא נפטר' בזמן מועט אחר פטירתו ועל כן נתבטל' מחשבתו וצוואתו והבעל טוען לא נתבטל בשביל כך והשיב הרב דאי לא הוי שום זרע לאשה זאת לא הוה מידי מששא בתביעת הבעל וכו' אבל כיון דהוי להאי איתתא בן והניח' אותו חי אחר מותו בן יורש כל כח וזכות שהיה לה בעולם וכו' וכתב אחר כך דבנדון כי האי ליכא אומדנא כלל שלא כיון אלא שתעשה חגור' דדעתו של אדם קרובה אצל בת בנו וה"ה מסתמא אצל בת בנו ונוכל לומר דגמיר ודאי להקנות לה כ' ליטרין מנכסיו בלי תנאי ומה שצוה שתקנה בהם חגורה יפה כדי להראות לה חיבה יתירה שהוא זוכר על קישוטי' בשעת פטירתו ואיכא למימר דבענין זה כ"ע מודו דאמרינן עלה לא כל האמדנות שוות עכ"ל.
1
ב׳ובנדון דידן נראה ודאי דאיכא אומדנא רבא ואת כל ונוכחת שלא היתה דעתו קרובה אצל הבת כלל שהרי לפי דברי השאלה לא רצה להניח לה שום דבר אלא שמפני התרעומת צוה לתת לה ר"ן לבנים ואחר ששמע כי נתרעמ' כי הניח לה דבר מועט צעק בפרסום ואמר עד מתי אהיה עשוק ורצוץ מבנותי לא די בחיים אלא גם אחרי מותי אשר כל זה יורה כי לא מאהב' צוה לתת לבתו זאת מה שצוה אלא בהכרח ובאונס רב כי לא מלבו ויש לנו לומר דדבריו הם דווקא וכוונתו לא היתה כי אם שיתנו לה ת"ק לבנים אם תקח מאנטו אחת או תקנ' שפח' לגדל התאומים כל שכן שבלשון תנאי היו דבריו בפירוש שהרי לא אמר שיתנו לה ת"ק לבנים ותקנ' שפחה או מאנטו אבל אמר לתת ת"ק לבנים אם תקנ' מאנטו או שפח' והוסיף עוד לומר לבנו שיזהר וישמר שלא יבואו המעות ליד בעל' וא"כ ודאי אומדנא דמוכח הוא שדברי צוואתו היו דוקא והואיל שלא בא לכלל כך לשתקנ' מאנטו או שפח' ישארו הת"ק לבני' ביד הבן ויזהר וישמר שלא יתנם לבעל' ועוד רצה הרב לזכות בנדון שלו הבעל מההוא דגרסינן פרק ב' דביצ' ההוא גברא דאמר הבו ארבע מאות זוזי לפלוני ולינסיב ברתא אמר רב פפא ארבע מאות זוזי שקיל ברתא אי בעי נסיב אי בעי לא נסיב וכו' ומדברי רש"י נרא' שהטעם הוא משום תפוס לשון ראשון וכו' ואמנם כבר הביא טעם אחר מרב אלפס וסמ"ג דלא הוי טעמא אלא משום דנרא' כשתי צוואות וכו' וכתב שהרוצה לדחוק קצת יתיישב לו דלרש"י והתוספות סבירא להו נמי לפרש הכי וכתב הרב שבנדון שאלתו לא שייך למימר דשתי צוואות הן אלא על כרחין חד צואה הוא וכל שכן בנדון דידן שהיו דבריו בלשון תנאי כמו שנזכר ודאי דלא שייך למימר דתרי צוואות נינהו.
2
ג׳סוף דבר אין לבעל האשה הזאת שום טענה לתבוע אלה הת"ק לבנים כלל והדבר ברור בלי שום ספק או פקפוק נאם הצעיר בנימין במה"רר מאיר הלוי זלה"ה אשכנזי.
3