דברי ריבות קל״בDivrei Rivot 132
א׳אנו בית דין חתומי מטה נכנסנו לבקר את ראובן אשר היה חולה ומוטל על ערש דוי וראינו אותו ושאלנו את פיו והיה בדעתו ושכלו ככל אחד ממנו ולא הפיל מכל דבריו ארצ' מכל מה ששאלנו אותו נזקקנו עליו לקיים כל דבריו אשר שאל ממנו וצוה מחמת מיתה וזה אשר צוה:
1
ב׳ראשונ' צוה ואמר שמאתים זהובי' הנקראי' קורונאש אשר יהיו שווים כמו עשרה אלפים לבנים, אומר אני ראובן, שאילו העשר' אלפים לבנים יהיו ביד שמעון ולוי שיהיו בידם לשאת ולתת בהם כפי הנר' בעיני שמעון ולוי הנזכרים ואלו העשרת אלפים לבני' מניח אני אותם לבני אברהם ולבתי ריינא שיהיה להם בתורת ירוש' ונחל' והריוח אשר ירויחו אילו העשר' אלפים לבנים יהיה לבני הנז' גם כן בעד ספוקם וצורכם וינתן זה הריוח אשר ירויחו אילו המעות לכל צורכיה' אשר יהיה צריך לבני הנז' וכל זמן שהילדי' האילו בני תרצה חמותי רחל שיהיו עמה בחברת' לא יוכל שום נברא בעולם להוציאם מרשותה בלי רשותה וחפצה רק יהיו עמה עד שיגדילו ויהיו בני דעת ועוד אני אומר ששבעים אבש אשר יש לי בבית ובחנות וגם ת"ק לבנים אשר יש לי ביד גויא אחת אשר חמותי מכירה ועוד שע"ה אשר יש לי ביד גויא אחרת ועוד שע"ה לבנים ביד יהודי א' ושמו ה"ר יצחק מורינו יצ"ו ועוד ביד הידאר בי"גי ס"ג לבנים ועוד ביד גוי אחד י"ד לבנים כל זה הן האבש הן החובות הנז' אשר חייבים לי הן חזקת החנות אשר לי אשר היא בצד המרחק בסוף השוק אשר היהודים שם ומצד האחר חזקת ה"ר ברוך קרישפי יצו ומצד האחר היא שוק הנקרא אט באזר שמוכרי' שם הסוסים כל זה הנז' והן כל כסף וזהב וכל מטלטלי בית וחזקת חנותי הנז' והחובו' הנז' והאבאש הכל יהיה לפרעון כתובת אשתי לאה וכל מה שימצא בביתי הן רב הן מעט כסף וזהב ומטלטלים וכל הנז' לעיל הכל יהיה לפרעון כתובת אשתי לאה הנז' לבד הק"ק קורונאש הנז' שיהיו ביד שמעון ולוי אשר הם לבני הנז' וכל שארית נכסי יהיו לפרעון כתובת אשתי הנז' הן רב הן מעט מבלי שיוכל שום נברא לערער שום ערעור שבעולם ואפילו שיחה קלה שלא ידברו לאשתי לאה לאמר שהנכסי' הללו אשר יחדתי לה בעד כתובת' שהם יתרים מכתובת' ושלא להשביע על כתובתה כי הכל נתתים לה בעד פרעון כתובתה כל זה הכתוב לעיל ציוה ראובן לפני מותו וצוה מחמת מיתה וראינו דבריו נכוחים ומתוקנים ומסודרים בלי שום טירוף דעת רק בדעתו ושכלו צוה כל זה ולהיו' לזכות ולראי' ביד בניו ואשתו חתמנו שמותינו פה אנו ב"ד ק"ק גאליפול והיה זה יום ד' ט' לחדש סיון משנת השט"ו ליציר'.
2
ג׳אחר כל הכתוב אמר ראובן שכיב מרע הנז' להיות שכל דברי אשר צויתי ואמרתי הם קיימים רק שהוברר לי שהבת אינה יורשת במקום הבן אומ' אני שהעשרה אלפי הנזכרים אשר הנחתי לבני יהיו החמשה לזכר ירושה והחמשה לנקבה ריינה בתורת מתנה וקיים.
3
ד׳זהו טופס הצואה של ראובן הנז' נ"ע.
4
ה׳ומה ששאלה אלמנתו בחיים היה זה שאמר' שהמאתים קורונאש שעזב בעלה ראובן נ"ע הנם בידה והיא מוחזקת בכל מה ש... שעזב בעלה והנה האפטרופוסים שואלים המאתים קורונאש שיהיו בידיהם בעד היתומים כמו שצוה ראובן הנפטר נ"ע ואשת המת אומרת ח"ו שהיא לא היתה רוצה לבטל צואת בעלה רק שהיה לה טענה על אותם המעות והיתה רוצה ליתנם בתנאי שאם ח"ו לא יקיימו יורשי המת צואת בעלה שתשאל היא טענת כתובתה שלא היו מספיקים הנכסים שעזב כנז':
5
ו׳ועתה שאל השואל אם באמור אלו הדברים אלמנת ראובן הנז' ולא הספיקה ליתן המעות ולמסרם ביד האפטרופוס אם נאמר שלא קיימה אשת המת הצוואה וגם אם היה בידה לבטלה ולומר נחת רוח עשיתי לבעלי מפני ששתקה בשעת צוואתו מפני שהיא מוחזקת וגם אחר שהאמינה בעלה בלא שבועה שכן צוה אם נאמנת בלא שבועה האלמנה לומר שאין די כתובתה באותם הנכסים ואם כן גם אם הנפטרת אשר זכתה בנכסי בתה והנה היא מוחזקת בכל הנכסים אשר היו ביד בתה אם יכולה לומר אין די כתובת בתי בנכסים אשר עזב לה ויחד לה בעלה וא"כ איני רוצה ליתן הק"ק קורואנאש עד שאחשוב ואראה ואתבונן אם יש די כתובת בתי שהם כ"ה אלף וחמש מאות על הכל יבא דבר מורה צדק.
6
ז׳אנו בית דין חתומי מטה נכנסנו לבקר את לאה אלמנת ראובן נ"ע היתה שוכבת על ערש דוי ומחמת אותו החולי נפטרה לבית עולמה הצדק וחיי לרבנן ולכל ישראל שבקה וכשראינו אותה חולה בדקנו להראות את דעתה אם היה מיושב עליה וחקרנו ושאלנו אותה הטיב והשיבה לנו על כל מה ששאלנו ואותה על הן הן ועל לאו לאו וראינו את דעתה מיושב עליה ככל אדם בריא ושלם ככל אחד ממנו וכשראינו את דעתה הזקקנו לשאלתה אשר שאלה ממנו וכן צותה מחמת מיתה ואמרה איך אני לאה אלמנת ה"ר יוסף די טיוול נ"ע ברצון נפשי ובהשלמת דעתי בלי שום זכר אונס כלל בעולם הנני נתתי במתנה גמורא שרירא וקיימא מתנה גלויה ומפורסמת את נכסי כתובתי אשר מסר לי בעלי שנתנם לי על פי צוואתו אשר צוה לפני מותו אשר היא שרירא וקיימא והן אני אומרת שמנכסי כתובתי אשר הוא סך חמשה ועשרים אלפים וחמש מאות לבנים מן הסך הזה נתתי ומסרתי במתנה גמורה לאמי גי"ראסה ולאחותי קאלורה העשרים והארבעה אלפים והאלף וחמש מאות לבנים יהיה לבני אברהם די טיוול בתורת ירושה ונחלה ולא נשאר לי על המתנה הזאת אשר נתתי לאמי ולאחותי הנז' שום זכות ולא שום שיור ותנאי בעולם רק גמרתי בלבי שיזכו אמי ואחותי הנז' במתנה הזאת זכות גמור ושלם כחומר וכחוזק כל המתנות דנהיגי בישראל ואם יהיה לשום נברא בעולם על זאת המתנה שום טענה קלה וחמורה מעתה ומעכשיו הכל אני מבטלת בטול גמור כחרש הנשבר וכדבר שאין בו ממש רק יזכו במתנה הזאת אמי ואחותי אשר נתתי ומסרתי להם מחמת מיתה וכדי שיהיה להם לזכות ולראיה גמרתי אומר לאמר כתבו וחתמו בכל לשון של זכות וראיה ותנו ביד אמי ואחותי הנז' ויהיה בידם לזכות ולראיה דלא כאסמכתא וכו' והיה זה פה גאליפול יום אחד שבעה ועשרים לחודש סיון משנת השט"ו ליצירה והכל שריר וברור וקיים.
7
ח׳ועתה שאל השואל אם זכתה האם ואחות הנפטרת בנכסי אשת המת אשר נפטרה לבית עולמ' ונתן במתנה כל זכותה וכתובתה לאמה ולאחותה כנז' כמו כן אם יכולים יורשי המת בעל לאה ראובן נ"ע הנזכר והנה יש לו אחים אם יכולים לבטל צואתו אשר צוה לפני מותו בטענה שיאמרו שהרי מיחתה בה האלמנה קודם מיתתה או בטענה אחרת כמו כן אם הנפטרת אם אשר זכתה בנכסי בתה והנה היא מוחזקת בכל הנכסים אשר היו ביד בתה אם יכולה לומר אין די כתובת בתי בנכסים אשר עזב ויחד לה בעלה ואם כן איני רוצה ליתן לה המאתים קוראנש עד שאחשוב ואראה ואתבונן אם יש די כתובת בתי שהם חמשה ועשרים אלף ות"ק לבנים כמו כן כל ההוצאות שנתפזרו בקבורת ראובן וקבורת בתי הקטנה על מי הם וקבורת לאה אשתו כמו כן על הכל יבא דבר מורה צדק.
8
ט׳תשובה תנן בפרק שלישי ממסכת פאה ומייתי לה בבתרא פרק יש דף קל"ב הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה ופריך בגמרא משום דכתב לה קרקע כל שהוא אבדה כתובתה אמר רב במזכה להן על ידה ושמואל אמר כמחלק לפניה והיא שותקת ר' יוסי בר חנינא אמר כאומר לה טלי קרקע זה בכתובתיך ומקולי כתוב' שנו כאן ופירש רשב"ם במזכה להן על ידה שנתנה לו סודר שלה להקנות לבנים דמוכחא מלתא מדקא משתדלא בזכיית הבנים וגם נתן לה קרקע כל שהוא ואינה מערערת כלום כיון דאיכא תרתי ודאי נתרצית להם בלב שלם להיות קונין מתנה זו שלא תוכל לטרוף מהן כתובתה ומחלה להן השעבוד שעל הנכסים הללו והפסידה כתובתה אם לא תמצא מקום אחר לגבות ושמואל אמר אפילו אין מזכה להו על ידה אלא שהיתה לשם בשעה שכתב נכסיו לבניו והיא שותקת דכיון דכתב לה קרקע כל שהוא נתרצית ושתיקה כהודאה דמיא אבל אם לא נתן לה כלום שתיקה אינ' אלא כדי לעשות נחת רוח לבעלה רבי יוסי בר חנינא אמר אפילו לא היתה שם ולא חילק בפניה אלא שאמר לשון זה כשכתב לה ההיא קרקע כל שהוא טלי קרקע זו בכתובתיך והיא לא ערערה ודאי מחלה שעבודא משאר הנכסים ואחרון אחרון מיקל וקאמר בגמרא אמר ליה רבא לרב נחמן הא רב הא שמואל הא רבי יוסי בר חנינא מר מאי סבירא ליה אמר ליה שאני אומר כיון שעשאה שותף בין הבנים אבדה כתובתה וכתב רשב"ם שבא לומר דלא בעינן כל הנך כחות דאמרי הנך אמוראי דלעיל אלא בכתיבה בעלמא איבדה כתובתה כר' יוסי דמתני' דסגי ליה בחדא או קבלה או שמחלה להם השיעבוד בפירוש או בכתיבה לבד.
9
י׳וכתב עוד מצאתי בתשובת רש"י זקני דרב נחמן קאי בשיטת שמואל רבו דאוקמא במחלק לפניה והיא שותקת ורב נחמן כרבי יוסי סבירא ליה דסגי ליה בכתיבה לחוד או בקבלה וכיון דמחלק לפניה והיא שותקת לפיכך מוחלת שהרי עשאה שותף לחלק החלק בפני עצמה בין הבנים ומגו דחשיבא ליה כאחד מבניו לחלק נמי לה חלק כמו שמחלק לבניו מתרצה לו ומוחלת השעבוד מן הנכסים וכן פסק רב אלפס דרב נחמן כשמואל סבירא ליה שכתב כאן שותף בין הבנים אבדה כתובתה ודווקא והיא שותקת כשמואל וכל שכן הנך וכתב הרא"ש בפסקיו על דברי רב אלפס וזה לשונו משמע הא דרב נחמן קילא טפי מדכולהו ואף על פי שלא חילק בפניה ולא אמר לה טלי קרקע זו בכתובתיך אלא ידעה שכתב נכסיו לבניו וכתב לה קרקע זו וכשנודע לה שתקה ואנן אומדין דעתה דכיון שחלק לה כבוד ועשאה שותף בין הבנים מחלה שעבוד כתובתה מאלו הנכסים וכן כתב נמקי יוסף על דבר רב אלפס אפילו לא חלק לפניה אלא שידעה ושתקה מחלה השעבוד וכן פסק הטור ן' העזר סימן ק"ו.
10
י״אהרי דלכל הני רברתא הלכה כשמואל דבשתיקה לחוד מהניא ומחלה השעבוד משאר הנכסי' כל שכן בנדון דידן דאיכא תרתי שחלק בפניה וגם שתקה דפשיטא ופשיטא דמחלה שעבודא משאר נכסי' ואין לה שום שעבוד על הקורונאש שהניח ראובן בעלה לבניו וכיון שכן גם אם לאה הבא' לה מכח המתנה שנתנה לה בתה לאה כתובתה אין לה טענה וערעור כלל על הקורואנש משום דלא אלים מגברא דאתי מחמתיה ואף לדברי ר"ח דסבר דבעינן תרתי כתיבה וקבלה שמחלה השעבוד בפירוש כמו שכתב הרא"ש בפסקיו פרק יש נוחלין הני מילי כשכתב לה קרקע כל שהוא ולא נתן לה חלק כאחד מן הבני' אבל כשנתן לה חלק כא' מן הבלי' בחד מהני וכן כתב הרא"ש בשם ר"ח וכל שכן שכבר דחה דבריו הרא"ש בפסקיו והוכיח כדברי רב אלפס שכתבתי לעיל כל שכן דבנדון דידן נתן לה חלק יותר ויותר מלבניו כמו שנראה מתוך שטר הצוואה דפשיטא ופשיטא דאף לדברי ר"ח מחלה שעבודא משאר נכסים.
11
י״בואם תאמר דייקינן לישנא דמתניתין דקאמר וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה דמשמע דוקא קרקע אבל מטלטלין לא וכן כתב רבינו ירוחם במשרים נתיב כ"ג חלק י"א וזה לשונו ודוקא קרקע וחולק להם בפניה והיא שותקת וכו' אבל פירות או מטלטלי לא וכן כתב הטור סי' ק"ו וכיון שכן בנדון דידן לא אמרינן איבדה כתובת' ותוכל לערער אם לאה על הקורונאש.
12
י״גליתא דהא קיימא לן דבזמנינו זה נגבית כתוב' במטלטלין כקרקע ופשטה תקנה זו בכל ישראל כמו שכתב הרמב"ם הלכות אישות פרק י"ו וכן כתב רבינו ירוחם נתיב כ"ג חלק י' וז"ל והאידנא נגבית כתובה ממטלטלי כי רוב משא ומתן שלנו במעות ובמטלטלין דהוי כגמלים של ערביים וכו' באופן דמטלטלין חשיבי כקרקע כ"ש דבנדון דידן כבר נתן לה חזקת החנו' כמו שמפורש בשטר הצואה וחזקת הקרקע דיינינן לה כקרקע לכמה מילי אף בנדון דידן הוי כקרקע באופן שמחלה לאה שעבודא משאר נכסים וכיון שכן אם לאה המקבלת המתנה אין לה לערער על שאר הנכסי' דלא אלימא מבתה כל שכן שלאה בתה מעולם לא ערערה נגד צואת בעלה אלא אדרבא קיימא דבריו שכן אמרה בתחלה חס ושלום שהיא לא היתה רוצה לבטל צואת בעלה רק שהיה לה טענה על אותם המעות שאם חס ושלום לא קיימו יורשי המת צואת בעלה שתשאל היא טענת כתובתה וכו' הרי שקיימה דברי המת וגם כשנתנה כתובתה לאמה בשעת פטירתה חזרה לקיים דברי המת וזה לשונם הנה נתתי במתנה גמורא שרירא וקיימא מתנה גלויה ומפורסמת את נכסי כתובתי אשר מסר לי בעלי שנתנם לי על פי צואתו אשר צוה לפני מותו אשר היא שרירא וקיימא וכו' הרי שקיימא דבריו בתחלה ובסוף באופן שאין לאמה פה להשיב ולא מצח להרים ראש נגד שאר הנכסים והם בחזקת היורשים.
13
י״דובר מן דין אין לך צד בשום אופן בעולם לערער על הנכסים וזה שהרי כשראובן צוה שלא ישביעוה לאשתו והאמינה לא האמינה אלא על הנכסים שייחד לה הן שיהיו רב או מעט אבל אם היתה רוצה לגבות אף משאר הנכסים ודאי שלא האמינה כנראה מתוך דברי שטר הצואה וכיון שכן אף אם היתה לאה בחיים ובאה לגבות לא תפרע אלא בשבועה דקיימא לן הבא ליפרע מנכסי יתומין לא יפרע אלא בשבועה וכיון שכן עכשיו שמתה לאה ולא נשבעה אין לאמה כלל משאר הנכסים משום דקיימא לן אין אדם מוריש שבועה לבניו דהכי אמרינן בשבועות פרק כל הנשבעין על ההיא מתניתין דכשם שאמרו הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה כן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה וקאמר בגמרא דהכי קאמר כן היתומים מן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה רב ושמואל דאמרי תרוייהו לא שנו דבשבועה מיהא שקלי יתומים מן היתומים אלא שמת מלוה בחיי לוה אבל מת לוה בחיי מלוה כבר נתחייב מלוה לבני לוה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו וכן פסק רב אלפס והרמב"ם פרק י"ז הלכות מלוה ולוה וכל הפוסקים מדקאמר רב נחמן בגמרא הבו דלא לוסיף עלה מכלל דבההיא מיהא סבירא ליה לרב נחמן כרב ושמואל וזה הדין יובן בין שיהיו יורשי המלוה בנים או אחים או איזה שיהיה דהא מייתי עלה בגמרא ההוא דשכיב ושבק אחא וכו' פרק כל הנשבעים וכן הרמב"ם פרק הנזכר כתב אין יורשי מלוה וכו' וכתב הרב המגיד פירוש בין שיורשי מלוה בניו או אחיו וכו' וכיון שכן בנדון דידן מת לוה שהוא ראובן בחיי מלוה שהיא לאה הוא וכיון שכן כבר נתחייבה לאה שבועה אם באתה לגבות משאר נכסים ועכשיו שמתה לאה אין לאמה שום צד וזכות על שאר הנכסים משום דאין אדם מוריש שבועה לבניו וכן כתב הרמב"ם הלכות אישות פרק י"ו מתה האלמנה קודם שתשבע אין יורשיה יורשין מכתובה כלום שאין לה כתובה עד שתשבע וזה מן הטעם שכתבתי דאין אדם מוריש שבועה לבניו.
14
ט״ווכיון שכן נשארו הקורונאש בחזקת היתומים ואין לאמה של לאה שום צד זכות ותפישה עליהם ואפילו כתוב בשטר הכתובה נאמנות שהאמין ראובן ללאה כל זמן ששטר הכתובה קיים אינו מועיל הנאמנות כי אם לה ולא ליורשיה ואפילו כתוב בפי' נאמנות גם ליורשיה אינו מועיל לגבי אמה משום דאינה יורשת כי אם מקבלת המתנה וכ"כ רב אלפס בתשוב' הביא' חו"מ סימן ע"א אם אמר הוא ויורשיו לא האמין אלא יורשיו בלבד אבל לא מקבל מתנה ואפילו כתב שהאמין לכל הבאי' מכחה דאז מקבל מתנה בכלל דבא מכחו ונמצא דבנדון דידן ליכא חיוב שבועה לשנאמר אין אדם מוריש שבועה לבניו מ"מ אין לאמה של לאה תביעה על הקורונאש מן הטעם שכתבתי לעיל שכיון ששתקה בתה מחלה שעבודא משאר הנכסים ואין לה ליקח מתנתה כי אם מהנכסים שייחד בעל בתה לכתובתה ואם אין בנכסי' שייחד לה לכתובתה כדי כל הכתובה לא נאמר שתקח אם לאה תחלה עשרים וארבעה אלף לבנים כמו שצותה בתה ואחר כך יקחו היורשים האלף ות"ק הנשארים ואם פחתו פחתו ליורשים ליתא דאף על גב דבשטר צואת לאה קדמה מתנת אמה לירושת היורשים לא מהני דאמרינן פ' יש נוחלין.
15
ט״זתנו רבנן ש"מ שאמר תנו מאתים זוז לפלוני וד' מאות לפלוני אין אומרים כל הקודם בשטר זכה וכו' אבל אמר תנו ק"ק לפלוני ואחריו שלש מאות לפלוני כל הקודם בשטר זכה וכן פסק הרמב"ם פרק י' הלכות זכיה ומתנה וכל הפוסקים ובנדון דידן לא אמרה ואחריו ולכן אעפ"י שהקדימה לאמה לא זכתה אלא חולקין הנכסים הנמצאים לפי הערך הכתו' להם כמו שכתב הרמב"ם פרק הנז' ולכן בנדון דידן יבררו הנכסים המיוחדים לכתובה ומכל כ"ה לבנים וחצי תקח אם לאה כ"ד לבנים והיורשין לבן וחצי ואם פחת לסך הכתובה פחת לכלם איש כפי ערכו.
16
י״זולענין מה ששאל השואל הוצאות קבורת ראובן ואשתו לאה ובת אחת שמתה על מי הם בזה פשיטא שקבורת ראובן ובתו הם על נכסי היורשין שלאה היא בעלת חוב ואין לה עסק כלל בקבור' בעל' אלא מוטל על היורשין דהכי אמרינן בכתובות פרק נערה שכיב מרע שצוה אל תקברוהו מנכסיו אין שומעין לו לאו כל הימנו שיעשיר את בניו ויפיל עצמו על הציבור וכן כתב הרמב"ם פ' י"א הלכות זכיה ומתנה דכופין את היורשין לקוברו מנכסיו וקבורת לאה גם כן מוטלת על בנה אברהם דיטיוול שהוא היורש ולא על אמה ואחותה מקבלי המתנ' והטע' שכתב הרב המגיד הלכות זכיה ומתנה פרק הלכה י"ד בשם הרשב"א וז"ל אם נתן מתנה והניח נכסיו ליורשיו אם יצא עליו שטר חוב גובה כלו מן היורשין ואם אין להם גובין ממקבלי המתנ' דיורשין ככרעא דמורשי' המלה מיותרת ובמורישן המלה מיותרת ובמקומו הן עומדי' ונכסי ירושתן כבני חורין ומקבלי מתנה כמשועבדין כדאיתא בהניזקין ואיו גובין מנכסים משועבדים במקו' שיש בני חורין וזה עקר וגם כתב הרא"ש בתשובת שאלה הביאו הטור חשן משפט סי' רנ"ג יעקב צוה מחמת מיתה שיתנו מנכסיו לבתו ב' שלישי' והשליש ישאר למי שראוי ליורשו ויש לו בן ויוצא עליו שטר חוב ואמר הבן שתפרע הבת ב' שלישים ממה שקבלה.
17
י״חתשובה אין שומעין לו כיון שהבן יורש הוא צריך לפרוע הכל אף בנדון דידן כיון שקבורת המוריש מוטלת על היורש הוי כחוב ונמצא שקבורת לאה מוטלת על בנה ולא על אמה.
18
י״טוכתב הרא"ש בתשובה אם אדם נותן מתנה לאחרים ושייר מעט ליורשיו אפי' הכי היורשין הקרובי' לירש מן התורה חייבים בקבורתו ואם אין כדי קבורתו בנכסיו שלקח בנה מירושת כתובתה ישלימו קבורתה ממתנת אמה דלאו כל כמינה של לאה הנפטר' להעשיר את אמה ולהפיל עצמה על יורשיה זה מה שנראה לע"ד על שאלת השואל והייתי יכול להרבות בראיות ולהעדר הפנאי קצרתי בדברים וכתבתי קצצי למילין.
19
כ׳ולענין מה ששאל השואל אם יכולים אחי ראובן הנפטר לבטל צואתו לפי שמחתה האלמנה קודם מיתתה או אם יכלו לבטל הצוואה בטענה אחרת כבר כתבתי והוכחתי לעיל שהיא לא מחתה אלא אדרבא קיימה דבריו כנראה מתוך צוואתה וגם בטענה אחרת אין לה שום צד שהרי צוה מחמת מיתה וחלק כל נכסיו ודבר ידוע ופשוט הו' דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו לכמה וכמה ענייני' היוצאים מזה השורש ובזה אין צריך להאריך אבל מ"מ להיות שאין כתוב בצווא' ראובן שמתוך החולי ההיא שצוה בו מת כמו שכתב בצוואת לאה לכן צריך לשאול לעדי' החתומיי על הצוואה אם מת מאותו חולי משום דאמרינן פרק מי שמת דאין מיתתו ראיה כי שמא מחולי שנתן בו המתנ' נתרפא ואחר כך חלה חולי אחר ומת ולכן כל הנכסים בחזק' היורשי' עד שיעידו העדים שמת מאותו חולי וכן פסק הרמב"ם פרק שמיני הלכות זכיה ומתנה וכל הפוסקי' זהו מה שנראה לע"ד על שאל' השואל וכו' הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
20
