דברי ריבות קל״גDivrei Rivot 133
א׳תשובה על שאלת שטר מתנה נראה לע"ד דאע"ג דקיימא לן אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ומה שאינו ברשותו של מקנה הוא כדבר שלא בא לעולם כמו שכתב הרמב"ם הלכות מכירה פרק כ"ב וטען הטוען נגד השטר בנדון דידן ואמר כי בשעה שנתחייב במתנה זו לא היו המעות בידו וברשותו. ועד היום עדיין לא קבלם ולא באו לידו ואין אדם מקנה דבר שלא בא לעול' נמצא שאין המתנה מתנה מ"מ הדין עם המקבל מתנה.
1
ב׳והטעם דהא דאמרינן אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ה"מ כשהקנה בלשון מכר או בלשון מתנה אבל בלשון חיוב חייב אפילו בדבר שלא בא לעולם וגם אינו ברשותו וראיה מדתנן בכתובות פרק אע"פ אם רצה להוסיף אפילו מאה מנה יוסיף וכתבו התוספות תימא דעכשיו נהגו שכותב חתן לכלה מאה ליטרין אע"פ שאין לו שוה פרוטה דבשלמא כשיש לו הוא משעבד נכסיו לזה החוב וכו' אבל אותו שאין לו היאך ישתעבד נכסיו שיקנה אחרי כן כיון שלא נתחייב לה היינו דבר שלא בא לעולם והשיב ר' אליהו דמצינו בענין זה פרק השוכר את הפועלים דתניא מתנה שומר חנם להיות כשואל ופריך במאי בדברים ומשני בשקנו מידו משמע בכל ענין אע"פ שאין לו שום נכסים עכשיו וגם אינו חייב כלום עד שיבא האונס ומשעבד עצמו לכשיתחיי' ולכשיהו לו נכסים חל שעבודו ומעתה ואין זה קנין דברים בעלמא וכו' וכן פסק הרא"ש בפסקיו פרק אף על פי וכן הביאו הטור חושן משפט סימן ס' וכתב עוד הטור שם המחייב עצמו בדבר שלא בא לעולם ואינו מצוי אצלו חייב אע"ג דקיימא לן אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ה"מ כשהקנה לו בלשון מכר או בלשון מתנה אבל בלשון חיוב חייב לפיכך לא מבעיא כתוב לו מודה אני לך שאני חייב לך כך וכך שהוא חייב שהרי הודה לו בהם אלא אפילו אם אמר הוו עלי עדים שאני מתחייב לפלוני כך וכך מדות של פירות הוא חייב וכן כתב רבינו ירוחם נתיב י"ז וז"ל ואל תטעה כי יש הפרש בין מחייב עצמו בחוב למתנה כי מחייב עצמו יכול לשעבד עצמו ואף על פי שאינו ברשותו אבל מקנה שנותן לו או מוכר אינו יכול להקנות דבר שאינו ברשותו והביא זאת הסברא מבלי שום חולק.
2
ג׳אף בנדון דידן לא היה כי אם בלשון חיוב וזה לשון השטר ועתה בפניהם חתומי מטה גם אני מתחייב עצמי ונכסי חיוב גמר מקרקעין ואגבן מטלטלי וכו' עוד כתב נתחייב ה"ר פלוני ליתן לפלוני כך וכך בלי ערעור וכו' וכיון שכן הוא חל החיוב על היתום הנותן מתנה ומתנתו מתנה. ועוד בר מן דין כתבו התוספות על ההיא דפרק אף על פי דלעיל דכיון שכותב סתמא שיהיו כל נכסיו אחראין למה שנתחיי' הרי הודה שיש לו נכסים ואף על פי שאנו יודעים שאין לו הודאת בעל דין כמאה עדים דמו ומטעם זה אומר ר"ת שכותבין בהרשאות והקניתי לו ד' אמות קרקע בחצרי אף על פי שאנו יודעים שאין לו קרקע כיון דמודה הודאת בעל דין כמאה עדים דמי הרי שאפילו אומר סתם שיהיו כל נכסיו אחראין אמרינן שיש לו נכסים כל שכן בנדון דידן שבפירוש הודה בפיו שיש לו נכסים דאמרינן הודאת בעל דין שהרי כתוב בשטר מתשע אלפים ות"ק לבנים שהניח לי אבי ועדיין לא באו כלם לידי ורשותי משמע כולם לא באו אבל מקצתם באו ועוד כתוב בשטר ולפי שלעת כזאת לא קבל ה"ר פלוני מהתשע אלפים ות"ק לבנים כי אם שבעה אלפים וכו' נתחייב לתת ל... לזקנו כך וכך וכו'.
3
ד׳הרי שהעדים מעידים איך קבל שבעת אלפים ומסכימי' עם מה שהוד' בפיו אם כן הדין עם בעל השטר מקבל המתנה וכ"ש שכבר כתב ה"ר יוסף קולון ז"ל שורש פ"ט דלא חשיב חוב שלא הגיע זמנו לגבות בדבר שלא בא לעולם אלא פשיטא דחשיב דבר שבא לעול' מאחר שכבר נעשה השעבוד ונתחייב הלוה ושעבד נכסיו משעת עשיית השטר וכו' יעויין משם אף בנדון דידן אפי' לא היו ברשותו בשעת המתנ' כיון שהיו חייבי' לו בשטר חשיב דבר שבא לעולם ומתנתו מתנה.
4
ה׳וכ"ת הני מילי בגדול אבל זה היתום נער קטן ואין במעשה קטן כלום ליתא דהא תנן בגיטין פרק הניזקין הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר וגרסינן בגמרא ועד כמה מחוי רב יהודא כבר שית כבר שבע כבר תמני במתניתא תנא כבר תשע כבר עשר ולא פליגי כל חד וחד לפי חורפיה וטעמא מאי אמר רבי אחא בר יעקב אמר רבי יוחנן משום כדי חייו ופרש"י דאי לא זביניה זביני לא מזבני ליה מזוני ולא זבני מיניה בעי אביי מתנתו מאי ומסיק דמתנתו מתנה אחת מתנת בריא ואחת מתנת שכיב מרע אחת מתנה מרובה ואחת מתנה מועטת והטעם כמו שאמרו פרק מי שמת אי לאו דהוה ליה הנאה מיניה לא הוה יהיב ליה מתנה אמרו רבנן תהוי מתנתו מתנה דלעבידו להו מילי ופירש רש"י לגמול לו חסד ולהטיב לו בכל ענינין הרי שאפילו יהיה קטן אם הוא משש שנים ולמעלה ויודע בטיב משא ומתן מתנתו מתנה במטלטלין וכן פסקו כל הפוסקים ואין שום חולק על זה.
5
ו׳וכי תימא הא אמרינן בכתובות פרק מציאת האשה על ההיא דפעוטות מקחן מקח וכו' אמר רפרם לא שנו אלא שאין שם אפטרופוס אבל יש שם אפטרופוס אין מקחן מקח ואין ממכרם ממכר וכן פסק רב אלפס והרמב"ם פרק כ"ט הלכות מכירה והטור סימן רל"ה ורבינו ירוחם נתיב י"ז ואם כן בנדון דידן אם יש שם אפטרופוס אין במעשה היתום כלום שלא מדעתו.
6
ז׳יש לומר דהני מילי בענין מקח וממכר אבל בענין מתנה כנדון דידן אפילו יש שם אפוטרופוס מתנתו מתנה והטעם כמו שכתב הרא"ש סוף פרק מציאת האשה דהאי דאין מקחו מקח כשיש שם אפוטרופוס לפי שעל האפוטרופוס ליקח ולמכור אבל ליתן אין הרשות בידו והואיל ומתנתו מתנה משום דאי לא עביד ליה נייח נפשיה לא הוה יהיב ליה אין חילוק בין יש שם אפוטרופוס בין אין שם אפוטרופוס ואע"ג דהרמב"ם פרק הנזכר השוה מתנה למכר דכשיש אפוטרופוס אין במעשה קטן כלום אפילו במתנה וכן פסק הר"ן בתשובותיו סימן מ"ד מכל מקום פוק חזי כמה אשלי רברבי אסהידו על זה רבינו חננאל ורב האיי גאון וכן פסקו התוספות וכן הרא"ש וגם המרדכי וז"ל בגיטין פרק התקבל על ההיא דהפעוטות וכו' וההיא דסוכה פרק לולב וערבה דינוקא מקנא קני אקנויי לא מקני מיירי קודם שהגיע לפעוטות אי נמי כשיש לו אב ומפרנסו דהתם לא תקנו כדי חייו אבל אין לו אב מתנתו מתנה אפילו יש לו אפוטרופוס הרי שפסק כר"ח וגם הטור הביא סברת ר"ח לבד ולא הביא חולק עליה נראה שפסק כן.
7
ח׳וכיון שכן נראה דאזלינן בתר רובא והמתנה מתנה וכל שכן אם מקבל המתנה מוחזק כמו שנראה מתוך לשון השטר שנתחייב היתום להניח שנים אלפים לבנים ביד בנו של מקבל המתנה שמאותם המעות יתן המתנה הקצובה דפשיטא ופשיטא שהדין עם מקבל המתנה וכל מה שכתבתי הוא צודק אם היה היתום קטן פחות מי"ג שנה ויום אחד אבל אם היה גדול בן י"ג שנה ויום א' פשיטא שהמתנה קיימת אליבא דכולי עלמא אפילו יש שם אפוטרופוס דע"כ לא פליגי הרמב"ם והר"ן אלא בקטן אבל בגדול מודו וראיה שכתב הרמב"ם פרק הנזכר דאע"ג דאין ממכרו ממכר בקרקע שירש מאבותיו עד שיהא בן כ' שנה מכל מקום מתנתו מתנה אם הוא יתר על י"ג וכתב עליו ההגהה ואפילו יש לו אפוטרופוס וכל שכן בנדון דידן שהם מטלטלין וכן הר"ן בכתובות פ' מציאת האשה כתב על ההיא דלא שנו אלא שאין שם אפוטרופוס אבל יש שם וכו' כתב וז"ל ומיהו משמע דוקא בקטנים אבל בגדול שיש לו אפטרופוס כגון שמינהו אביו עד שיהא בן עשרים מקחו מקח וממכרו ממכר וכו' הרי שמודה בהיותו גדול שממכרו ממכר וכל שכן שמתנתו מתנה כיון שמצינו מקום שמתנתו מתנה וממכרו אינו ממכר באופן שלע"ד אין שום טענה ואופן לבטל ולערער על שטר המתנה אלא הוא שריר וקיים לפי מה שאומר לי לבי אני הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי ז"להה.
8
