דברי ריבות קל״וDivrei Rivot 136
א׳עוד על השאלה הנזכרת וא"ת כל זה מיירי בלוקח במעות חבירו אבל בנדון דידן טען ראובן שלא לקח המשי כי אם ממעות שלו שהרי מעות השותפות לא היה אלא קנ"ג אלפים שיקנה מנחשת אבל שאר מעותיו אין נכנסים בשותפת והוא הלביש כל ממון השותפת בנחושת ומשאר מעותיו קנה הכסף כמו שכתוב בשטר שכל הכסף אשר יקנה אחר הלבשת הקנ"ג אלפים שהן לחשבונו והנה נמצא שהכסף שקנה היה מעותיו ולא ממעות השותפות ואם כן אפילו שכתב להם שאם ירצו שיכנס הכל למונטון שגם כן הוא מרוצה לא זכו בכסף כיון שהוא מונח ברשותו ולא הקנ' להם באחד מדרכי הקנאה.
1
ב׳יש לומר שאין בטענה זו ממש והטעם דאמרינן במציעא פרק קמא אמר רבי יוחנן המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו וא"ת משנתינו דקאמר היה רוכב על גבי בהמה וראה את המציאה ואמר לחבירו תנה לי נטלה ואמר לו אני זכיתי בה זכה בה ואיך אמר רבי יוחנן קנה חבירו ומשנה דאמר ליה תנה לי ולא אמר ליה זכה לי דכיון שלא אמר לו אלא תנה לי נמצא שלא עשאו שליח להקנותם לו בהגבהה עד שעת נתינה והלה קודם נתינה חוזר בו משליחתו וכן פסקו ההלכות דהלכה כרבי יוחנן שהמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו הרמב"ם פרק י"ז הלכות גזלה ואבידה וכן הטור סימן רס"ט וכתב המרדכי על האי מימרא דרבי יוחנן פסק ראבן דהוא הדין אם באת ליד ראובן סחורה בזול ואמר שמעון קנה אותה ביני ובינך והריוח נחלוק ושמעון שתק וקנאה ושוב אמר לעצמי קניתי דיחלוקו ואפילו לרבא דאמרינן מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה וראיה מדקאמר משנתי' דאמר תנה לי ולא אמר זכי לי מכלל דאי אמר זכי לי או קנה לי קנה ואע"ג דאבי העזרי רפיא הלכה זו בידו כמו שכתב שם מכל מקום סוף דבריו כתב ודאי אם נתרצה בפירוש לקנות ביניהם הוה ליה כאלו זכה לשניהם.
2
ג׳ועוד כתב הרמ"ה הביאו הטור סימן קפ"ג וז"ל ראובן שאמר לשמעון זבין לי האי מידי וזבין ליה מסתמא קנייא ראובן משעת משיכה כיון דאמר ליה זבין לי לזביניה מעליא קא מכוין וכמו שאמר לה לי דמי ואפילו שחזר שמעון אחר משיכה ואמר לעצמי כיונתי לקנות אינו נאמן אע"ג דיהיב שמעון דמים שלו קנייה ראובן ויהיב לשמעון זוזי דכמאן דאוזפינהו דמי וכיון שכן בנידון דידן פשיטא ופשיטא דזכו השותפין במשי אפי' שלקחו ראובן אחר הלבשת מעות השותפות כיון שהשותפין נתרצו ונתפשרו עמו שיהיה הכל ממונטון כנראה מתוך דברי ראובן שכתב וז"ל האון קי פור נואישו פארטידו אין אישטו נוו טיניש כארטי שאלוו לוקי טורנאמוש אה דיזיר קי טודו פואושי אונו אקי אין רידניק.
3
ד׳הרי שצווהו השותפין על כך שיזכה בסחורה ההיא בשביל' וגם הוא הסכים על דעתם שהרי כתב באגרת אחרת וזה לשונו קואנטו אלוקי דיזייש דילא שידה בלאנקה פאשט' אגור' אבימוש דיפארטידו קומו מ"ב מיל אש' אאון טינגו פור אינפליאר קומו ט"ו מיל הרי מתו' דבריו מודה שזיכה לכולם במשי וגם שעדיין לא הלביש כל המעו' באופן שכשמשך משך לכולם וזכו השותפין משעת המשיכה ולאו כל כמיניה לומר לעצמי לקחתי ומשכתי אפי' שהוא מוחזק והמשי בידו שהרי כתב הטור סי' ע"ד גדולה מזו וזה שאם אמר ראובן לשמעון זכי לי אפי' אם הגביה סתם אינו נאמן שמעון לומר לצורכי הגביהתי' אפי' בעוד' בידו כ"ש בנדון דידן דאיכא תרתי חדא שהם השותפין אמרו לו זכו בשבילנו וציוו שיהיה הכל מונטין. ועוד שהוא הסכים על ידם והוד' בכתב שזכה לכלם דפשיטא ופשיטא שאינו יכול לחזור בו ולאו כל כמיני' לומר לעצמי זכיתי. מכל מה שכתבתי גזרתי אומר שהדין עם השותפין הנז' ולכן חייב ראובן לתת חלק מהמשי לשותפין הנז' ולהצדיק עליו את הדין ולקבל עליו עול תורה ואל ישעה בדברי שקר כי אין לו רגלים והאמת יורה דרכו זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
4
