דברי ריבות קל״זDivrei Rivot 137
א׳להיות שמקדמת דנא נדרשתי למי ששאל על זה הענין ועם היות שלא באו בדברי השאל' ההיא טענות השותפין כל כך ארוכות וברורות כמו עתה מכל מקום חייבתי את ראובן וזיכיתי לשותפי' כ"ש עתה בראותי דברי השאל' הזאת כי טענות השותפין ברורות ושלמות כנראה מתוך דברי אגרות ראשונות גם אחרונו' ולכן עם היות ששם הארכתי בראיות עתה אין צורך כי ידים מוכיחות והאמת יורה דרכו ומה גם עתה אחר שכתבו על זה הענין הני אשלי רברבי החתומים לעיל שלא היה צריך לכלום אבל מ"מ כדי שלא להשיב פני השואל ריקם אכתוב ולא אאריך בדברים כי אם ראשי פרקים וזה דתני' בקמא פרק הגוזל דף ק"ב תנו רבנן הנותן מעות לשלוחו ליקח בהן חטין ולקח בהן שעורים, שעורים ולקח בהם חטים תני חדא אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו ותניא אידך אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע. אמר רבי יוחנן לא קשיא הא רבי מאיר דאמר קננהי בשנוי ולכך אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו הא ר' יהודה דאמר לא קני ליה בשנוי ופסק רב אלפס וכיון דקיימ' לן כרבי יהודה דלא קני לי' בשנוי חזינן אם לסחור' נותן לו בתורת שותפו' אם פחתו פחתו לשליח מפני שהוא משנה ואם הותירו הותירו לאמצע דאפי' לרבי מאיר כיון דלסחור' יהבינהו ניהלי' לא קני ליה בשנוי ואם לא נתן לו בתורת שותפות אלא לקנות מהן חטים ולא יטול ממנה כלום אם פחתו פחתו לשליח ואם הותירו הותירו לבעל המעות דהלכה כרבי יהוד' דלא קני ליה בשנוי וכן פסק הרמב"ם פרק חמשי הלכות שלוחין ושותפין וכן הרא"ש בפסקיו דהגוזל עצים וכן הטור סימן קפ"ג וכן רבינו ירוחם באופן שלדעת כלם כל המשנה ידו על התחתונה.
1
ב׳ולכן בנדון דידן עם היות שהותנו השותפים בשטר הראשון שיק' סחורות רמוזות ביניהם ולא אחרות היה זה להיות ידם על העליונה שאם יהי' איז' פחת בסחור' ההיא שיהי' על המשנ' אבל כשיש ריוח לא הפסידו השותפים חלקם בסחורה ההיא שלקח ראובן חוץ מדעתם שלא קנה ראובן בשנוי דהלכה כרבי יהודה דלא קני בשנוי אפי' שלא יהיה ראובן כי אם שליח בעלמא ואין לו חלק בשותפות אם שינ' והותירו הותירו לבעל המעות כל שכן בנדון דידן שראובן היה שותף שזכו השותפים בסחור' ההיא דאפילו רבי מאיר מוד' דלא קננהי בשנוי כיון דלסחור' יהבינהו ניהלי' כמו שפסק רב אלפס וכל מה שכתבתי הוא עם היות שהשותפין לא גלו דעתם אם היה רצונם ליכנס באות' הסחור' מכל מקום הרשות נתונה בידם לעשות מה ירצו כל שכן בנדון דידן שכבר גילו דעתם באיז' אופן שיהי' שהיו מרוצים באות' ההלבש' דפשיטא ופשיטא דמהני שהרי אם היה בהלבש' ההיא פחת היו חייבי' השותפין לקבל עליהם הפחת ההוא בשביל הגילוי ההוא לבד עם היות שהתנו ביניהם בכתב להפך וידם על העליונ' כל שכן השתא דיש שבח וניחא להו בהכי וראי' לזה שכתב הרמב"ם הלכות שלוחין ושותפין פ"ה עבר ועש' שלא מדעת חבירו ואחר כך הודיעו ואמר לו עשיתי כך וכך והסכים למעשיו הרי זה פטור ואין הדברים האלו צריכין קנין אלא בדברים לבד וכן פסק הטור סי' קע"ו ואין שום חולק על זה ומה שטען ראובן שהתנו ביניהם שלו יועילו כתבים ביניהם מלבד שידים מוכיחו' שאין מקום לטענה זו כנרא' מתוך דברי החכם הפוסק מכל מקום נרא' לע"ד שהונח שיהי' תנאי זה ביניהם לא הפסידו חלקם השותפים מהמשי וזה שכבר כתבתי שכל המשנ' ידו על התחתונ' ואם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע וכיון שכן לו הונח שלא כתבו שום אגרת בעולם על זה הענין מכל מקום השותפים הנז' הם עומדים ברצונם ובשיקול דעתם כי ידם על העליונ' לעשות מה שירצו עד עת בואו ראובן לדבר עמהם פנים בפנים כיון שדברי אגרות לפי דברי ראובן לא מעלים ולא מורידים וכיון שכן עתה שבא ראובן אצל השותפים ודבר עמהם פנים בפנים יכולין לומר לו בפירוש אנו התנינו עמך שתקח קוברי ולא תקח משי ולקחת משי אם יש בו ריוח נכנס בהלבשה ואם יש בו פחת הכל שלך כי הדין כך כמו שכתבתי אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע ועל כרחו שלא בטובתו חייב ראובן ליתן להם חלק מהמשי כי לא קנה ראובן בשנוי.
2
ג׳ואם תאמר ואם היה תנאי ביניהם שלא יועילו כתבים ואגרות ביניהם למה יועיל זה התנאי כיון שעל כל פנים חייב ראובן ליתן להם חלקם מהמשי י"ל שהתנו כך בין לתועלת ראובן בין לתועל' השותפין לתועלת ראובן כגון אם כתבו השותפים באגרת שאף על פי שאמרו לו שיקח קוברי עתה חוזרים בהם ושלא יקח קוברי בשום צד בעולם כי אם סחורה אחרת והוא שינה ולקח קוברי יועיל התנאי לשלא יהיה יד ראובן על התחתונה כי דברי הכתב לא יועיל לחייבו לראובן לחיוב חדש וגם יועיל לתועלת השותפין כגון בנדון דידן אם כתבו השותפין לראובן שמענו עליך שלקח משי ויצאת מהרשות הנתונה לך תדע שאין אנו מרוצים באותה ההלבשה כלל והריוח וההפסד יהיה עליך אז יועיל התנאי שאף על פי שכתבו כן מכל מקום הרשות נתונה להם להיות ידם על העליונה שאם פחתו פחתו לראובן ואם הותירו הותירו לאמצע כיון דלא מהני גלוי דעת על פי הכתב והאגרת כי אם פנים בפני' או שטר כתוב וחתום בעדים אבל עכשיו שהשותפין כתבו להפך שהיו מרוצים בשנוי שעשה לו הונח שדברי הכתב לא מעלים ולא מורידים והיו כלא היו מכל מקום חזר הדין לסיני ולא קנה ראובן בשנוי ואם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע וכי תימא כל מה שכתבתי יצדק אם היה לוקח המשי ראובן בסתם אבל הוא טען ואמר שלא לקחו כי אם לעצמו ובשעת משיכת המשי משל לעצמו זו אינה טענ' שמתוך דברי אגרותיו נראה ממש להפך שבשקנ' ומשך המשי היה לכוונת כולם שכן כתב לשותפין חשבון הלבשתו עד עתה הלבשתי כך וכך מקוברי כך וכך ממשי. ואעש' השתדלות בכל מאמצי כחי להלביש השאר כנרא' מתוך דברי ראובן כל שכן שאפילו שלא כתב כן אינו נאמן לאמר לקחתי לעצמי כי אם על פי עדים שיעידו שאמר בפניהם שחוזר בו משליחתו וכן כתב הרשב"א הביאו הרב המגיד פרק ז' הלכות מכיר' וכל שכן לדברי הרמב"ם דסבר שעל כל פנים המקח של המשלח.
3
ד׳וכ"ת כל זה מיירי בקונ' לעצמו בממון חבירו אבל בנדון דידן טוען ראובן שלקח לעצמו במעות שלו וזכה לעצמו ונרא' לעניות דעתי מלבד הטענות שכתבו החכמים השלמי' הפוסקים ראשוני' שכבר קבל עליו להיות הכל בשותפת ויהיה ממונטון ואין בטענתו ממש מכל מקום נרא' לע"ד שכיון שאין ראובן יכול לחלק וליקח חלקו בתוך זמן השותפו' או התנאי שהתנ' עם השותפין כמו שהו' מוסכ' מכל הפוסקים אם כן כל מה שלקח הוא מן השותפות וגדול' מזאת כתב הרמב"ם פרק ז' הלכות הל' י"ג ג' שנתנו מעות לאחד לקנות להם המקח אם היו המעות מעורבות וקנה במקצת הדמים אף על פי שהית' כוונת השליח שזה שקנה היה לאחד מהם הרי המקח של כלם וחולקים אותו לפי מעותיה' כיון שהיו המעות מעורבים בשעת הלקיחה וכן פסק רש"י כמו שהביאו הטור סימן קפ"ד. הרי שאפילו שלא יהיו שותפין ונתנו כל אחד מעותיו צרור בפני עצמו לשליח והשליח עירבם וקנ' מהם זכו כולם כל שכן בנדון דידן שהיו שותפי' והמעות מעורבים וכשהי' לוקח המשי היה לוקח ממעו' המעורבים שכן נרא' מתוך דברי אגרותיו שבשעה שהיה לוקח המשי עדיין לא הלביש כל מעות השותפו' בקוברי ודאי שלא היו לו צרורו' מיוחדי' כי אם מעורבים ודאי שזכו כולם במשי והדין עם השותפים ומוטל על ראובן לצאת ידי חובתו ולקבל עליו דין תורה כי על הדין ועל האמת העולם עומד זהו מה שנראה לעניות דעתי ואומר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
4
