דברי ריבות קל״חDivrei Rivot 138
א׳שאלה ילמדנו רבינו קהל או קהילות הסכימו שלא ליקח צמר בהמתנה וכל העובר יהא מובדל ומופרש פתו פת כותי וכו' וחתמו כל אחד חתימתו בהסכמה ההיא או רובם וא' חתם בלשון זה ואמר גם אני מודה בהסכמה הנ"ל בתנאי שאם תתקיים ההסכמה בין הק"ק וזה החותם הוא מעיר אחרת ואינו מאותה העיר שנעשית ההסכמה בה אלא מעיר אחרת קרובה אליה חצי יום ורוב משאו ומתנו באות' העיר שנעשית ההסכמה והוא מדעתו ורצונו הסכים בהסכמה הנז' דהוי מילתא דאיכא רוחא להאי ולהאי אחר כך עברו קצת יהודים ההסכמה ההיא ולא ענשו אותם מיד לסבה שהממונים והדיינים היו טרודים בשאר צרכי צבור ואחד חדש או חדש וחצי והחותם הנז' בראותו שלא ענשו מיד לעוברים הותרה לו הרצועה והלך גם הוא והפר ברית ההסכמה ולקח צמר בהמתנה והסכמה לעולם בקיומה ואחר חדש ימים ישבו כסאו' למשפט הממוני' לקנוס ולהעניש לאותם העוברים וסדרו הענין ומינו דיינים אחרים על זה והעבירו קול במחנה העברים מי האיש מעבירה שבידו היודע ועד שעבר הסכמת הצמר יבוא ויגיד לממונים ולדיינים אחר שלשה ימים הוכרחו לילך ביריד א' שכל משאם ומתנם הוא באותו היריד והסכימו בין כל הקהילות ללכת שם ובבאם מן היריד והנה יד ה' היה בם מכת דבר ומיד הרה נסו בכפרים להציל ממות נפשם ולעולם קול כרוזא קרי בחיל ילכו מחיל אל חיל להודיע ולפרסם כי ההסכמה במקומה עומדת וכן היה שלא נכשלו בהסכמה אלא מעט מזער ששה בני אדם והחותם הנזכר והיהודים שנכללו בהסכמה זאת קרוב לת"ק יהודים אחר כך כשהניח להם ה' ותעצר המגפה ושבו לעיר ישבו כסאות למשפט לקנוס לעוברים בדין להיות מובדל ומופרש והחותם הנז' טען ואמר שבתנאי חתם אם תתקיים ההסכמה והרי עברו קצת מהם ולא הענישו אותם מיד ושאר הק"ק אומרים שלעולם ההסכמה מקויימת בין הק"ק ואם לא ענשו אותם מיד היה לסבה הנזכרת שוב טען החותם הנ"ל שדעתו היה כך אם תתקיים וכו' פי' שלא יעבור שום אחד והרי עברו קצת ואפילו אם יענשו אותם מיד כבר נתבטל תנאי שלי שהתנית אם תתקיים וכיון שעברו קצת הרי לא נתקיימה שוב טענו הק"ק נגד החותם ההוא ואמרו לא מפיך אנו חיין שתאמר אתה שלכך נתכוונת דבשלמא בנדר שאתה נודר בינך לבין עצמך שמא היית מוציא איזה אופן לומר לכך נתכוונתי אבל ההסכמה שנעשית לדעת כולנו ובהסכמת כולנו אין להוציא הלשון ממשמעות שחתמת ואמרת אם תתקיים ההסכמה בין הק"ק והרי היא מקויימת לעולם בין הק"ק ואין לך קיום גדול מזה שענשו לאותם העוברים ועוד לא יהא אלא ספק לסברתם וכל ספק בנדר וחרם הוי ספיקא דאורייתא ולחומרא ועתה יורינו מורינו הדין עם מי כי לדבריך יחלנו.
1
ב׳תשובה נראה וודאי שהחותם הנזכר עבר על ההסכמה כיון שחתם עליה וקיבלה וראוי הוא ליענש בעונשה וטעמא דמלתא דע"ג דאמרינן בסוטה פרק קמא הוא יחל להושיע את ישראל. אמר רבי חמא בר חנינא הוחלה שבועתו של אבימלך דכתיב אם תשקר לי ולניני ולנכדי ופירש רש"י הוחלה בטלה לשון לא יחל דבריו לפי שהם עברו על השבועה תחלה וכן אמר שם בגמרא על ענין השועלי' אמר שמשון יבא מי שחוזר לאחוריו ויפרע מפלשתי' שחזרו בשבועתן ומכאן פסקו הפוסקי' דשנים שנשבעו זה לזה ועבר האחד על שבועתו השני נפטר מאותה השבוע' ואין צריך היתר על השבועה וכתוב במרדכי דשבועות תשובות הרב משאנץ וז"ל אמנם כן היתה קבלה בענין שדוכי אשה ואיש שקיבלו עליה' חרם תקנת הקהלות לינשא לאחר זמן דמי שעיכב והעביר המועד אסור לינשא לאחר ומי שאין מעכב מותר ואין צריך היתר חכם וכו' וכיון שכן בנדון דידן היה נראה לכאורה טענת החותם לומר כיון שעברו אנשים על ההסכמה הנזכר תחלה כבר נפטר הוא מאותה ההסכמה ומעונש'.
2
ג׳וליתא דהני מילי היכא שהאדם מדעתו ורצונו רוצה להתחייב עם חבירו לעשו' דבר מה ונשבעו שניה' על כך ודאי אמדינן דעתיה שלא היה דעתו לישבע אלא על תנאי שיקיים חבירו לו גם כן שבועתו אבל אם לא יקיים לו חבירו השבועה ודאי שלא נשבע על כך ואין עליו שבועה דבעינן פיו ולבו שוים כמו שפסקו כל הפוסקים אבל מי שנשבע על דעת אחרי' ואמר על דעתכם אני נשבע אין זה יכול לפרש דבריו ולומר כך היה בלבי וכן כתב הרמב"ם הלכות שבועות פרק שני מי שנשבע ואמר שבועה שלא אוכל היום ועל דעתכם אני נשבע אין זה יכול לומר כך וכך היה בלבי שלא נשבע זה על דעתי אלא על דעת אחרי' וכיון שכל היו פיו ולבו של אחרים שוים שנשבע על דעתם חייב מפני שלבם של אלו במקום לבו קם וכיון שכן בנדון דידן אחר שחותם הנזכר רצה לטפל ולהיות נחשב כאנשי אותה העיר בענין ההסכמה ההיא להיות שרוב משאו ומתנו שם וקבל' עליו לאו כל כמינה לומ' לזה נתכוונתי שהרי הוא מקב' עליו החומרו' לדע' מתקני ההסכמ' והק"ק אשר תיקנו' כי הרשו' נתונ' לה' לעשות ביניהם תקנות והסכמות ולקנוס העובר עליהם כדגרסי' בפ"ק דבתרא רשאין בני העיר להתנות על המדות ועל השערים ועל שכר פועלים ולהסי' על קיצותם ופירש רש"י לקנוס העובר על קיצת דבריהם ולהסיעו ממדת דין תורה וכתב הרש"בא בתשובותיו סימן אלף רע"ח ואף על פי שלא היו שם מקצת אנשי העיר כיון שנעשה ברובם במעמד טובי העיר ובמעמד ת"ח שבהם השאר שלא היו שם חייבים הם כאותם שהיו שם ואף על פי שלא ענו אמן או אף על פי שאין מוכרחים בדבר ואין חפצים בו.
3
ד׳וגדולה מזו שהחרם חל על הבאים אחריהם כמו שאנו נוהגים לומר עלינו ועל זרעינו כענין פלגש בגבעה וכו' וכן כתב הריב"ש סמן שצ"ט וכתב עוד הרש"בא שהיחיד משועבד לציבור שבעירו כמו שכל הקהלות משועבדות לבית דין הגדול או לנשיא ואין ליחיד רשות להסתלק ולפטור עצמו מתקנת הקהל אף על פי שלא ידע ולא שמע כחרם שאול שנתחייב יהונתן אע"פ שלא ידע ולא שמע וכו' הרי לך שמשועבד היחיד לתקנת והסכמת הצבור אף על פי שלא ידע ושמע ההסכמה וגם אף על פי שאין רוצה בה וכיון שכן בנדון דידן כיון שהחותם רצה ליחשב כאחד מאנשי העיר לענין הסכמה זו מוטל החיוב עליו כאחד מבני העיר וכיון שמתקני ההסכמה אומרים שגזרת הסכמתם היתה שתהיה ההסכמה קיימת לעולם וכל העובר עליה הוא לבדו יהיה נכשל ונענש בענשו אין כח בשום אדם לומר לא קבלתי ההסכמה אלא בתנאי זה כי הוא אינו ברשותו אלא הוא משועבד לציבור על כרחו שלא בטובתו לקבל ולקיים כל מה שיגזרו עליו כל שכן בנדון דידן דידים מוכיחות שקבל עליו ההסכמה ומחויב בה להיות שבני העיר ההיא היו יכולין למחות בידו מלישא וליתן שם בעירם משום דקא פסיק לחיותייהו דגרסינן בבתרא פרק לא יחפור אמר רב הונא בריה דרב יהושע פשיטא לי בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב ואי שייך אכרגא דהכא לא מצי מעכב. ועוד גרסינן שם הנהו עמוראי פירוש מוכרי צמר דאייתו עמרא לפום נהרא אתו בני מתא קא מעכבי עלוייהו אתו לקמיה דרב כהנא אמר להו דינא הוא דמעכבי עלייהו אמרו ליה אית לן אשראי אמר להו זילו זבנו שיעור חיותייכו עד דעקריתו אבראי דידכו ואזליתו וכן פסק רב אלפס שם דבר מתא אבר מתא יכולים לעכב וכן הרמב"ם הלכות שכנים פרק ששי כתב הסוחרים שמביאים סחורתם למכור בתוך העיירות בני העיר מעכבים עליהם וכו' עוד כתב שם אבל גר ממדינת אחרת שבא לעשו' חנות בצד חנותו של זה או מרחץ בצד מרחץ של זה יש להם למונעו ואם היה נותן עמהם מנת המלך אינו יכול למונעו וכן פסקו כל הפוסקים.
4
ה׳וכיון שכן בנדון דידן כיון שהחותם הזה אינו מהעיר הזאת ואין פורע ומסייע לבני העיר הזאת במסים וארנוניות שלהם ודאי שיכולים לעכב בידו שלא יבא שם לישא וליתן ולכן הוכרח לקבל עליו הסמכת' ועושים עמו תוספ' טובה ולפנים מן השורה שלא לעכב בידו מלבא שם לישא וליתן אף בקבלת הסמכת' ודאי שכדי שלא ימחו בידו מלישא וליתן שם עשה רצונם וקבל עליו הסמכת' ומחוייב הוא לקיים כל מה שגזרו כפי סברת מתקני ההסכמה וקרוב לנדון זה כתב הרי"בש סימן קל"ב על ענין כי קהל עשו הסכמה בכח חרם ונדוי שכל מי שיבא לגור כאן שיתחייב לפרוע עמה' בכל הוצאותיהם וכו' ובא שם יהודי אחד פנוי ושדך שם אשה ועושה סחורתו ואינו רוצה לפרוע מס עם הקהל וכו' השיב ועדיין יש לקהל דין עליו בעד שאר הוצאותיהם שאין פיטור המלך מועיל לו כלום בהן מן הדין וכ"ש בזה שעושה סחורותיו וקונה ומוכר בעיר שבני העיר יכולין לעכב עליו דקא פסיק לחיותייהו אלא אם כן פורע מס עמהם וכו' אף לא היה הסכמה בקהל בזה אין צריך לומר כשיש הסכמה בקהל שהבא לדור בקהל על דעת הסכמותיהם הוא בא ומתחייב בהם וכו'.
5
ו׳אף כאן בנדון דידן כיון שהחותם הזה היו יכולין לעכב בידו מלישא וליתן שם בא להטפל בהסכמה זו עם אנשי הקהל ודאי שעם דעתם הוא בא ומחויב ומשועבד לכל מה שגזרו ותקנו מתקני ההסכמה ולאו כל כמיני' לומר לזה נתכוונתי שאפילו שלא ירצה בדבר חייב לקיים הסכמת' מאחר שנושא ונותן בעירם ודומה לזה כתב הרא"ש כלל ו' ומה שטען רבי מנחם שאם עשו אותה תקנה לא עשו אותה אלא לעצמן ולא על נכרי לאו טענה היא שאף לפי דבריו שאינו מחוייב לפרוע מס עמהם לכל תקנות שעושים אנשי הקהל על קצת' על השערי' ועל המדות צריך הוא להיות נגרר אחריהם מאחר שהוא מיושב ביניהם אף בנדון דידן חייב החותם לקיים על כרחו הסכמה זו להיות נושא ונותן ביניהם ובעירם. ועוד שאין כאן שום ביטול הסכמה אפילו לפי סברת וטענת החותם הנזכר וכי לפי שעברו קצת אנשים על ההסכמה אינה קיימת והרי עצמות ההסכמה מתחלת הוייתה היתה על דעת כן שמי שיעבור שיהי' נענש כך וכך וכו' כמו שכתב בהסכמה וקודם ההסכמה הוא להעניש למי שעבר לא שיהיה מבוטלת כיון שעברו עליה ולמה שהיה טוען החותם כיון שלא קנסו לעוברי' מיד כבר נתבטלה ההסכמה הם דברי הבל דלא מבעיא בנדון דידן שהיו מוכרחים במעשיהם הנז' בשאלה ואף אם לא היו מוכרחים לא נתנו קצבת זמן בהסכמה להענישם כי הרשות נתונה לבית דין להענישם כשירצו ופשיטא ופשיטא שההסכמה קיימת אלא אפילו לא הוכרחו על כך וגם ששמו וקצבו זמן לא נתבטלה ההסכמה וכמו שכתב הרא"ש כלל ו' ציבור שהסכימו על תקנה אחת והטילו חרם על ככה שהתחיל התקנה מר"ח מר חשוון ואילך עד ה' שנים ובבא הזמן לא קיימו התקנה מחמת שהיו טרודים בעסקם או מחמת דבר אחר שלא שמו על לב עד חדש או יותר ועתה נתחרטו מקצת הקהל רוצי' לחזור בהם ואומרים שהתקנה בטלה הואיל ולא הותחלה בזמן שקצבו הודיענו אם יכולין לחזור בהם אף רוב הקהל עומדים על משמרתם לקיים החרם מכאן ואילך והחוזרים הם מועטים.
6
ז׳תשובה לא ידעתי טעם לביטולה כי לא הותרה לא כלה ולא מקצתה וכי בשביל שלא קיימוה בזמן שקבעו בין שהיו שוגגים בין שהיו מזידים תבטל התקנה מי התירה שתבטל הרי לך שאף על פי שקצבו וקבעו זמן הסכמה ולתקנה ועבר זמן הקביעות אפילו במזיר קאמר דאינה בטילה כל שכן בנדון דידן דלא קבעו זמן להעניש לעובר וגם האיחור לא היה אלא לסבה וסופו הוכיח על תחילתו שהרי הענישום לעוברים וקיבלו עליהם את הדין וכמה ראיות יש בענין זה אבל מה ארחיב פה ואאריך לשון בענין ברור כשמש אלא דבהא סלקינן ונחתינן שהחותם הנז' עבר על ההסכמה הנז' ונכשל בה וחייב לקבל עליו העונש המסודר מפי מתקני ההסכמה ולבקש מהאל מחילה וסליחה וכפרה ושב ורפא לו זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
7
