דברי ריבות קל״טDivrei Rivot 139
א׳שאלה מעשה שהיה כך היה כי היו דרים בעיר אחרת ג' אנשים עשירים אמודים בנכסים ונתנו כל בני אותה העיר עיניהם עליהם ואמרו שבכל המסים וארנוניות הבאים על העיר ההיא שיפרעו השלשה אנשים הנז' לפי שבח ממון אשר להם מן המעו' משא ומתן הן מכלי כסף וכלי זהב ואבני' טובות ומרגליות הן מבתים וקרקעות אשר להם הן ממעות הטמונים ומונחין תחת הקרקע שאינם מרווחין ונושאין ונותני' בו באופן שלפי ערך זה באים לפרוע הג' אנשים הנז' לבדם כמו כל אנשי הק"ק שהם ארבע מאות בעלי בתים ונתנו טעם לדבריהם אנשי העיר ההיא באמרם שכך המנהג בעיר ההיא מימי קדם שכל אחד וא' היה פורע לפי הממון אשר לו הן ממעות הן מתכשיטין זהב וכסף הן מקרקעות והג' אנשים הנז' נצבים ואומרים שלמה נשתנה מנהג העיר הזאת ממנהג שלוניקי וגם קושטאנדינה שכל אחד מהן היא עיר ואם בישראל והמנהג הקבוע שם הוא שאין אדם פורע שום ערך כי אם עד שלש מאות אלף לבנים ואפילו יהיה לו אלף אלפי דינרין וראוי הוא שיהיה מנהג העיר הזאת נגרר אחריהן ועוד שאפילו לפי המנהג הזה אם היו פורעים בימים הראשונים לערך כל מה שהיה להם היה זה לפי שלא היו האנשים אמודים ועשירים כ"כ והיו נושאים ונותנים באשראי כפלי כפליי' יותר מהקרן שהיה להם והיו מרויחים בנכסי האשראי ההוא ולא היו פורעים ממנו מס אבל עכשיו הרחיב ד' לנו ופרינו בארץ ולא די שאין אנו לוקחים באשראי אלא אדרבה מקצת הקרן שלנו הוא טמון וקבור תחת הקרקע ואין אנו נושאין ונותנין עמו ואין לנו ריוח ממנו ולמה נשלם מס בשבילו הודיענו דרך זו נלך כי לדבריך יחלנו.
1
ב׳תשובה נראה דאף על גב דגרסינן בבתרא פרק קמא בעא מניה ר' אלעזר מרבי יוחנן כשהם גובים לפי נפשות גובים או דלמא לפי שבח ממון גובים אמר ליה לפי ממון גובים ואלעזר בני קבע בה מסמרות וכתב רש"י הזהר לדון כן ולא תזוז מינה וכתב הרא"ש שם בפסקיו וכן נראה מכל מה שמתחדשין הכותיים גזירות ופורעניות על ישראל אפי' מענין אותו ביסורים ובמניעת מאכל ומשתה גובים הכל לפי ממון דעיקר כוונתם על הממון. גם היא הלכתא פסיקתא דבענין המס אזלינן בתר מנהגא וכמו שהאריך בזה מהר"ר ישראל ז"ל בתשובותיו סימן שמ"ב שכתב בשם כמה גדולים דבענייני מסים כולי עלמא מודו דאזלי' בתר מנהגם דבני העיר או בני המדינה שנהגו בו מקדם אפילו לא הוקבע על פי חכמים וכו' וכן כתב הריב"ש סימן תע"ז וז"ל כל ענייני המסים אני רואה בכל מקום ומקום הולכי' אחר המנהג לא ע"פי הדין הגזור ולפיכך כל שיש מנהג ידוע הולכים אחר המנהג וכיון שכן בנדון דידן היה נראה שהדין עם אנשי העיר לחייב את השלשה אנשים לשלם לפי ממונם הן לפי דין הגמרא דקאמר תיבת לפי כפולה במקור לפי שבח ממון גובים הן לפי המנהג כי כן המנהג שם מימי עול' ושנים קדמניות שכל אחד פורע לפי הממון אשר לו.
2
ג׳אבל כד מעיינת בה שפיר נראה שאין מוטל על השלש' אנשים לפרוע מס מהמעות הקבור והטמון תחת הקרקע וזה איבעי' אימא דינא אב"א מנהג' מנהגא איבעית אימא דינא שהדין נותן שבמה שהאדם אינו מרויח בו אין חייב לשלם מס ממנו וראיה לזה דגרסינן בבתרא פרק חזקת הבתים אמר רב אשי פרדכת מסייע מתא. וה"מ דאצילתי' מתא אבל אנדיסקא סייעתא דשמיא הוא ופירש רשב"ם פרדכת אדם בטל ממלאכ' ואינו עוסק ביישובו של עולם מסייע מתא חייב בעול הקהל ואע"פ שהוא אינו עושה ריוח בעיר וה"מ דמסייע ליתן במס הקהל דאצילתי' מתא עבדי המלך היו תובעים לו לבדו והם הצילוהו והקלו ממשאו בטענותם שאמרו שאין לו ממון ומתוך כך נתרב' מס שלהם והכביד עולם יותר וכו' ומה שפחתו מזה יגבו מהשאר אבל אנדיסקי ממונים של מלך הרגילין לגבות מכל בית ובית וכל איש ואיש עד שיעל' החשבון למס הקצוב ושכחוהו לזה או לא רצו לשאול לו כלום בשביל שהוא אדם בטל וסבורין היו שאין לו ממון וגבו כל המס מכל השאר אע"פי שהכביד עליהם המס כדי שיהיו לו לזה ליתן פטור דסייעתא דשמייא הוא שמחלו לו.
3
ד׳הרי לך שהאיש שאינו מרויח בממונו אפילו יהיה לו ממון רב אינו פורע מס אלא כשהיו תובעין לו עבדי המלך והקהל הצילוהו והכבידו על הקהל מה שהיה לו לפרוע אבל אם לא הכבידו על הקהל בעול אע"פ שהם הצילוהו או אם הם לא הצילוהו אפי' שהכבידו העול על הקהל לא מסייע מתא כיון שאינו מרויח ואפילו יהי' לו ממון רב וכמו שכתב ה"ר יוסף קולון ז"ל שרש קכ"ד וז"ל פשיטא דלישנא דפרדכת לא משמע כלל שלא יהי' לו ממון אלא שהוא אדם בטל וכן פירש לאחר כן שאינו עוש' ריוח בעיר דמשמע דממון יש לו שם אלא שאין מרויח דאל"כ היה לו לומר חייב בעול הקהל ואע"ג שאין לו שם ממון. הרי לך שאין המס מוטל אלא על הממון שנושאין ונותנין עמו ומרויחים בו וכן כתב מהר"ר שמואל סימן שמ"ב בשם א"ז וז"ל בתשובה ואם היתום בא מעלמא והרויח במקו' אחר והשתא בא לדור בביתך ואינו מלוה בריבי' לשום כותי ח"ו ששו' אדם יחייב אותו במס ואפי' אדם שאינו יתום כה"ג פטור.
4
ה׳ועוד נביא ראיה ממה שכתב שם בשם הגאונים שכלי כסף וכלי זהב ואבנים טובות ומרגליות פטורי' מן הדין מן המס הואיל ואין מרויחי' בהן ומה שנהגו במקצת מקומות להטיל מס עליהם הוא משום דאיכא למיחש לרמאי שיקנה חפצים בזמן נתינת המס וכשיעבור הזמן אי אתרמאי ליהו סחורה ימכרו החפצים ויוציאו דמיהן בריוח וכו' מכל זה יראה שאין המס מוטל מן הדין אלא ממון משא ומתן וגם כתוב שם ומבגדים ושמושי ערסא כמו וילון וכי האי גונא אפי' הן חשובי' מאוד אין נוהגים לתת כלום כיון שאין מרויחים בהם כלום וכן הוא המנהג בכל הגלות שמהבגדים ושמושי ערסא אין פורעים מס כלל גם מכלי הכסף וזהב מקלים מעליהם המס לחצאין להיות שאין מרויחי' בהם ומשום חששא דרמאי הטילו עליהם מה שהטילו כמו שכתבתי. ועוד כתב שם על שתי תשובות מהר"ם דקשו אהדדי דבחד כתב דאין להטיל מס על שום קרקע והאריך בראיות שמן הדין אין להטיל מס על הקרקע וכו' ובתשובה אחרת כתב ואם יש לו שני בתים או שלשה יתן מהם מס דמאי שנא מריוח אחר וכו' ותירץ דכשקנה מותר בתים בשביל ריוח שכירות כגון שהוא במקום רוב עם דקפצי עלייהו שוכרים אז ישלם מס דמאי שנא מרויח אחר אבל אם מחזיק בבתים בשביל שהן ירושת אביו וקשה עליו למוכרן או בשביל להושיב בהן בניו לאחר זמן ואינו מחזיקם כדי להרויח נראה שפטורים מן המס וכו' וסיום דבריו אלמא שאין תביעת המסים אלא בשביל משא ומתן.
5
ו׳וכן יש להביא ראיה מדין היתומים שכתוב בתשובה בשם אור זרוע שראה כמה קהלות חשובות שלא היו נוטלים מס מן היתומים עד אשר יגדלו וינשאו וזה דין תורה הרי שבשביל שהיתומים אינ' נושאים ונותני' פטורין מן המס מדין תורה לפי סברת או זרוע וכן פסק הה"ר יוסף הלוי ז"ל הביאו הרא"ש פרק קמא דבתרא שכתב' כל מלתא דאית להו נטירותא ליתמי כגון מיני פורעניות רמינן עלייהו אבל ארנוניות לא רמינן איתמי עם היות שהרא"ש חולק עליו שם וגם הרמב"ם ז"ל וכמו שכתב נמקי יוסף שם בבתרא שהסכימו עמו האחרוני' מכל מקום מה ששמענו וראינו בכל הקהילות כל זמן שהיתומי' אינם נושאים ונותנים ויודעים בטיב משא ומתן אין מטילין עליהם מס מכל אלו הראיות נראה שהדין כך שמממון שאין נושאין ונותנין עמו מן הדין אין לפרוע ממנו מס. וכיון שכן בנדון דידן כיון שהאנשים האלו שלמים הם ונאמנים בדבורם כ"ש בשבועתם שלא ישאו ויתנו אפילו בשוה פרוטה יותר ממה שפורעי' בשבילו והמס לפי ערכם כי כל שאר הממון דברי ריבות הן רב הן מעט הוא מנה קבור וטמון תחת הקרקע נראה ודאי שהדין נותן שלא יפרעו מס בשביל ממון ההוא וכן כתב מהר"ר ישראל שם בתשובה הנז' בשם גדול אחד על מי שיש לו מעות שאינו מרויח בו כלל אלא לעולם הם טמונין ומונחין ביד נאמן כתב אם הקהל רוצים שיתן העשיר מכל אשר לו יסגור מותר שיש לו מכדי צרכו ביד אנשי מעשה אם לא יאמינו לו בחרם שיגע בו אך עשיר המשופע בשם אוצרות כסף לא יועילו לו כי האי גונא משמע מדבריו שאם אינו משופע באוצרות שעין השולטן אין עליו פטור מן המס עכ"ד.
6
ז׳הרי שנראה מתוך דבריו דבנדון דידן אם האנשים האלה שלמים הם בעיני הקהל ונאמנים בשבועתם או שלא יעברו על החרם יחרימום או ישביעום לפרוע מכל הסך שנושאים ונותנים עמו ואז מן הסך הטמון לא יפרעו כלל ואע"גב שהוא ז"ל סמך שם על דברי א"ז שפסק דחייב לתת מס אף מן הפקדונות וחולק על פסק גדול אחד הנזכר היינו משום מה שכתב שם בואו ונסמוך על מהרי"ח שכתב שהמסי' שלנו שהמלך קוצב עם הקהל ואומר לגבות מכל מי שיש לו חייבי' אפילו מן היתומי' אע"פי שאינן מרויחין וא"כ נרא' דחייבין לתת מן הפקדונו' דאין השלטון חושש אם מרויח אם לאו וכו'.
7
ח׳אבל השתא שכבר הוכחתי מכמה ראיות לעיל שאין המס מוטל אלא על ממון שמרויחין בו נראה ודאי דסמכינן אפסק גדול אחד הנז' ולא יפרעו מס מן המעות הטמון וגריעי מכלי כסף וכלי זהב דאלו התם העין שולט עליו ועין השולטון עליהם ומטיל מס עליה' אבל המעות הטמון מלבד שאין מרויח בו איכא נמי שאין העין שולט בו ולכך אין ראוי להחשיב' כתכשיטין להטיל עליה' מס לחצאין.
8
ט׳אי בעית אימא מנהגא וזה שמתוך מנהגם נראה ואנן סהדי שמעול' לא יהיו מחייבי' לפרוע מס מהמעו' הטמון שאין מרויחין בו אי הוה אתי לידייהו וראיה לזה שהרי ראינו שנהגו מימי עולם ושנים קדמוניות בעיר הזאת שלא לפרוע מס ממה שהאדם נושא ונותן באשראי ובתורת הלואה אלא ממה שיש לו משלו כמו שטענו השלש' אנשי' הנזכרי' וכן הוא המנהג הקבוע בכל קהילותינו שאין אדם פורע מס אלא ממה שיש לו משלו אבל מה שבידו בתורת הלואה אפילו נושא ונותן אלף אלפי דינרים אין פורע מס בשבילם ומצאנו ראינו בפוסקים דלא מבעיא ממעות שיש לו לאדם בתורת הלואה בידו והרשות נתונה לו אי בעי למישתי ביה שיכרא כי מלוה להוצאה ניתנה דפשיטא דלכולי עלמא חייב לפרוע ממנו מס כיון שמרויח במעות ההוא אלא אפילו ממעות אחרים שיש בידו בתורת עיסקא שהוא חצי מלוה חצי פקדון חייב לשלם מס מאותו החצי שהוא בתורת מלוה אעג"ב דמלוה זו לאו להוצאה ניתנה ואי בעי למשתי ביה שיכרא לא מצי כדאמרינן פרק המקבל וראיה לזה כתב המרדכי בבתרא פ"ק ועל אודות המס כך הוא שכל מה שאדם מרויח בו בין שלו בין של אחרים חייב לתת ממנו למס וגם בקמא פרק הגוזל בתרא במרדכי כתוב שהשיב הר"ם ז"ל על ששאלת ראובן שקבל עיסקא מכמה בני אדם ושוב תפסו המושל וכו' עמדתי על הדבר שהמסים נגבין מן העסקא ומשלם הנותן חלקו דהיינו מן החצי והמקבל מן החצי כיון דהריוח חולקים גם מן המסים ושאר עולין מן האמצע וכו' ועוד כתוב שם שר העיר נותן דעתו לגבות מכל אחד לפי הממון שהוא נושא ונותן בו וכו' וכתובה תשובה זו בתשובות מיימוניות דספר נזקין סי' ב'. ועוד כתוב שם במרדכי דקמא ומה שנוהגין במלכות זה לתת משל אחרים לא נהגו אלא מן החצי שהיא מלוה ולא מן החצי שהוא פקדון. ועוד כתוב בהגהה אשרית פרק לא יחפור תקן רש"י בצרפת שמי שיש לו מעות של אחרים בחצי ריוח יתן מס מן החצי וכו'. ועוד כתוב בתשובות מהר"ר ישראל סי' שמ"ב בארצותינו מכריזין מי שבידו משל אחרים או אם ידוע ממון אחרים שמרויחין בו יגיד על פי החרם וגובין ממנו מס כמשאר ממון וכו' הרי דלדברי כל הני פורעין מס מחצי עיסקא ואף לדברי ר"ת דפליג וקאמר שמן הדין אין לו ליתן כלל משל אחרים שילוהו לחצי ריוח וכמו שכתוב שם בהגהה דפרק לא יחפור ע"כ לא פליג אלא במלוה דעיסקא דלית ליה רשות למישתי שיכרא ולאו להוצאה ניתנה אבל במלוה גמורה דלהוצאה ניתנה ודאי מודה שמן הדין חייב לשלם וכן נראה מתוך דברי תשובתו של ר"ת שכתב המרדכי פרק הגוזל בתרא השיב ר"ת וששאלתם על דבר המס וכו' שראובן טוען לשמעון לתת מממון אחרים שבידו אתם מכניסין ראשי בין שני הרים גדולים בין סלע המחלוקת ובקושי אני משיב את אשר עם לבבי כי רבים לוחמי' לי בזאת גם אחי הרב לא הודה אך בעיני יפלא איך אדם מציל עצמו בממון חבירו וכו' דלא מבעיא פלגא פקדון וכו' אלא אפילו פלגא מלוה אין כשאר מלוה דאי בעי למשתי בי' שיכרא לא מצי שתי ומלו' זו לאו להוצא' ניתנ' גם אינה נעשית מטלטלין אצל בניו כדאמרי' פרק המקבל אלא כל היכא דאיתי' ברשו' המפקיד וכו' הרי שנרא' מתוך דבריו שאינו חולק עם רבים לוחמי' לו אלא מהני טעמי אבל במלו' גמור' דלית בה הני טעמי ודאי לא פליג דהא קאמר אין כשאר מלוה משמע דבשאר מלו' מוד' ואפושי במחלוק' לא מפשינן.
9
י׳הרי דלכולי עלמא במלו' גמור' מן הדין הגמור חייב ליתן מס כיון שמרויח ונושא ונותן בממון ההוא ועם כל זה נהגו בעיר הזאת שלא לפרוע מס מן המלוה במעות הטמון והקבור שאינו נושא ונותן בו ואינו מרויח עמו שמן הדין אינו חייב לתת ממנו מס לא כל שכן דאמרי' דעתייהו דבני העיר הזאת ואמרי' דאנן סהדי דאי הוה אתי לידייהו איניש דאמיד ויש לו מנה קבור לא היו נוהגין לחייבו לשלם מס ממנו. ועוד אף אם נאמ' אין כאן מנהג שלא לשלם מס ממנה קבור נאמר נמי אין כאן מנהג לפרוע ממנה קבור שמעולם לא בא' לידם מציאות זה לקבוע עליו מנהג וכיון שאין כאן מנהג נעמוד על דין תור' כמו שהוכחתי לעיל שמן הדין מן המעות שאין מרויחין בו אין ראוי לשלם כ"ש בענייני מסים וארנוניות ראוי להטיל פשר' בכל מאי דאפשר וכמו שכתב בכתבי מהר"ר ישראל סי' קמ"ד והנה לא ידעתם שאף רבנן קמאי כתבו דאי אפשר לכוין דין תורה ממש בענייני מסים אלא צריכין אנו לפסוק בדין דומה קצת לביצוע וכו' וכן בתשובותיו סי' שמ"ו כתב בכל הדברי' דלא ידיע לן מנהג בברור אית לן למיזל בתר בצוע ודרך פרשה קרוב' ונוטה לדין וכו' וכיון שכן בנדון דידן ששלש' אנשים נצבים ופורעי' סך גדול לפי ערכם מהמעות שנושאי' ונותני' עמו וגם מכלי כסף וזהב שאין נושאים ונותני' ולא מרויחין בהם ועל הכל נושאי' עליה' עול הק"ק שבשביל רבוי האנשי' הדרים בעיר ההיא מכבידי' עליה' המס ומתרב' כי ודאי עין השר השלטון לפי הנכנסי' והיוצאי' וכמו שכתב מהר"ש שם במרדכי פרק הגוזל שהמושל נותן עיניו לפי הנכנסי' והיוצאין וכו' באופן שלרבויי' הוכבד על שלשלת האנשי' האלה עולם ועכ"ז נושאין אתם ולכן אף אם לא היה הדין כמו שכתבתי היה ראוי לעשו' פשרה ולבצוע שמאחר שפורעי' ממה שנושאי' ונותני' עמו וגם מהקרקעו' ומכלי כסף וזהב אשר להם עם היות שאין נושאי' ונותני' ומרויחין בהן ראוי הוא שיוותרו להם השאר שהוא טמון וקבור שאין נושאים ונותנים עמו כיון שנושאים עול כבד בשבילם ומחמתם שלרבוי האנשים מכביד השר המס והעול כל שכן עכשיו שאין מוותרין להם כלום שמן הדין ומן המנהג אין חייבין לשלם מן המנה הקבור כי אם מן המנה שנושאין ונותנין עמו כמו שכבר כתבתי ואמרתי מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
10
