דברי ריבות קמ״בDivrei Rivot 142
א׳שאלה מוידין פאר הדור ותפארתו מאיר לארץ ולדרים עליה בתורתו יוציא לאור כל תעלומה בחדרי משכיתו שייף עייל שייף נפיק ולא מחזיק טיבותא לגרמיה ורבנן יהבו ביה עיניהון חכם עדיף מנביא כרע שכב כלביא לעשות רצון קונו דמי כמאן דמנחא ליה בכיסיה ספרא וספרי וכולי גמרא אור עיני ולבי והדרבי החכם השלם כמהר"ר יצחק אדרבי נר"ו יורנו רבינו על מעשה שהיה כך היה.
1
ב׳ראובן כהן נפל למשכב על ערש דוי והכביד עליו חולייו ומחמת מיתה צוה ליתן גט על תנאי אם מתי אם לא מתי תנאי כפול כאשר התקין שמואל וכן עשו כאשר צוה ונתנו הגט לאשתו על תנאי כאשר צוה ואחר ימים קם ממיטתו והלך בשוק ואחר יום או יומים חזר ונפל למשכב שנית ונפטר לבית עולמו וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק ואז התחילו אנשי המקום לערער ולומר שהגט שנתן נתבטל שכבר קם והלך בשוק ונתרפא מחולי הראשון ומת מחולי אחר ואז קבעו בית דין בקהל וקבלו עדויות וזהו טופס קבלת העדות:
2
ג׳במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנא כ"ר יוסף בכ"ר שלמה והעיד בתורת עדות באם לא יגיד שאמר המסדר אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי וכו' ולא שמע שאמר מחולי זה כי אם אחר נתינת הגט שמע שאמר מחולי זה והשיב המסדר מאמר מחולי זה אחר נתינת הגט כדי לישב דעתו של החולה אבל בשעת נתינת הגט לא אמר מחולי זה. ועוד העיד רבי אליעזר בר אליקים שלא שמע מחולי זה וכו' ואז התירוה לשוק לגמרי והלכה האשה ושדכה עצמה לאחר וכשהגיע זמן הנישואין קמו אנשי אמת שלא נמצאו בבית דין הראשון וצווחו בשוקים וברחובות באמרם אין יראת אלדים במקום הזה שמתירין אשת איש לעלמא שאנו יודעים שאמר מחולי זה. ועוד שנתקרע הגט תכף ומיד אחר שנתנוהו לאשה אז נתקבצו אנשי הקהל וקבעו בית דין לברר וללבן הענין היטב היטב ובא עדים והעידו וזה טופס קבלת העדות הבית דין השני בא רבי עקיבא והעיד בחרם בתורת עדות באם לא יגיד וכו' שמעתי מפי המסדר ומפי החולה בפירוש שאמר בזה הלשון קודם נתינת הגט ובשעת נתינת הגט אם לא מתי מחולי זה לא יהיה גט ואם מתי מחולי זה יהא גט ואם לא מתי מחולי זה לא יהא גט. וכן העיד ר' משה שאמר מחולי זה בשעת נתינה ואמר אם לא מתי מחולי זה כדלעיל וכו' ועוד בא רבי מאיר והעיד בתורת עדות וכו' שנרא' לו בבירור שאמר בשעת נתינת הגט אם לא מתי מחולי זה וכו' כדלעיל ושאלנו לאלו העדים ולמה לא העידות' ולא הגדת' בבית דין הראשון מה שהגדת' עתה בבית דין השני והשיבו לפי שלא קראו לנו בבית דין הראשון להעיד כמו עכשיו ועל ההליכה העידו כלם שראוהו הולך במשענת לבד האחד שהוא רבי יעקב הכהן שהעיד שראוהו הולך בלא משענת וכה"ר אשר אמר אחר הבית דין ששמע מפי מהר"ר יהודא הישיש שראהו הולך בלא משענת כאחד הבריאים וכה"ר אשר לא רצה להעיד בפני הבית דין לפי שהיה עד מפי עד ולא שם אל לבי אז כי אף על פי כן היה לו לומר מה ששמע. ועוד בא רבי מאיר אליטישי והעיד איך ראהו הולך בלי משענת ואיך נסתפר בבית הספר כבריא אולם ואלו האחרונים עם הראשונים העידו איך קרע הגט תיכף ומיד אחר הנתינ' על פי אלו העדויות יורנו רבינו איזה דרך ישכון אור לנטות ימין ושמאל וכסא אדונינו יגדל לעד ולו יחשב צדקה מאת ה'.
3
ד׳תשובה עם היות שמצינו שחשו חז"ל לעיגונא דאיתתא והקילו בה מכל מקום אין לנו כח להקל משום עיגונא אלא במקום שהקילו חכמים כגון בעדות אשה שהם היה בידם כח להקל או משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש או משום דאפילו מדאורייתא עד אחד נאמן כיון שהדבר עשוי להגלות וגם משום חומרא שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחלה וכו' והיכא דאתמר אתמר אבל במקום... אחר אדרבה יש לנו להחמיר משום חומרא דאשת איש שהרי בכל מקום שהדבר תלוי בספק ואפילו בעדות אשה הלכו בו חכמים להחמיר כגון שנפל למים שאין להם סוף דאשתו אסורה ונשארת עגונה כל ימיה ואף על גב דרובם מתים והיינו משום חומרא דאשת איש וכמו שהאריך ה"ר קולון שרש ל' כל שכן וקל וחומר בנדון דידן שאין בו שום צד לצדד להקל כי אם להחמיר.
4
ה׳וזה כי עיקר ושרש הענין הזה הוא בגיטין פרק מי שאחזו דתנן זה גיטך אם מתי זה גיטיך מחולי זה זה גיטך לאחר מיתה לא אמר כלום מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי הרי זה גט ובתר הכי תנן מה היא באותן הימים רבי יהודה אומר כאשת איש לכל דבריה רבי יוסי אמר מגורשת ואינו מגורשת וקאמר בגמרא תנא ובלבד שימות ופריך בגמרא ולכי מיית הוי גיטא והא קיימא לן דאין גט לאחר מיתה אמר רבה באומ' מעת שאני בעול' ובפירוש תירוץ זה נחלקו רש"י ותוספו' שרש"י פירש דמה היא באותן הימים וכו' לא קאי ארישא דמתניתן מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי דהתם ודאי לכי מיית איגלאי מילת' דהוי גט משע' נתינ' והבא עלי' פטור אלא באומ' מעת שאני בעולם ליהוי גט ועל זה קאי מה היא באותן הימים ונחלקו רבי יהודה ורבי יוסי אבל ברישא דמתניתין מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי ודאי דהוי גט משעה ראשונה נמצא לפי דבריו של רש"י בנדון דידן דקאמר הרי זה גיטך מעכשיו אף על גב דנקרע הגט מיד אין בזה בית מיחוש דכיון שמת חל הגט למפרע משעה ראשונה.
5
ו׳אבל רבינו תם הקשה עליו דלישנא דמה היא באותן הימים משמע דקאי אמאי דאיירי לעיל ועוד אמר רבינו יצחק דבתוספתא בהדיא משמע דקאי אמהיום אם מתי דקתני הרי זה גט מהיום אם מתי מחולי זה הימים שבנתים בעלה זכאי במציאתה וכו' ומייתי הנך תנאי דבסמוך. ונראה לרבינו תם כמו שכתוב בפירוש רבינו חננאל נעשה כאומר בכף מעת שאני בעולם כלומר מהיום דקאמר היינו מחיי' שדעתו לאחר הגט כל מה שיוכל רק שיחול מחיים שעה אחת סמוך למיתתו.
6
ז׳הרי שלדברי רבינו תם ורבינו חננאל ורבינו יצחק במהיום אם מתי לא חל הגט אלא שעה אחת סמוך למיתתו וכיון שכן בנדון דידן שנקרע הגט מיד ולא היה ביד האשה בשעת מיתה כבר נתבטל ואין כאן גט. וכן פסק הרא"ש בפסקיו דגריס נעשה כאומר מעת שאני בעולם וכתב ואף על פי שאמר מהיום לא היה בדעתו שאם ימות שיחול הגט מהיום כי רצון האדם לאחר הגירושין בכל מה שיוכל הלכך נעש' כאומר מעת שאני בעולם והכי קאמר מהיום יחול תנאי זה אם ימות שיחול הגט שעה אחת קודם למיתה. הרי שפסק כרבינו תם וכי תימא עד כאן לא קאמר רבינו תם נעשה כאומר מעת שאני בעולם אלא כמהיום אם מתי אבל אם פירש ואמר מעכשיו בנדון דידן אפשר דכולי עלמא מודו דחל הגט מיד ליתא שהרי הקישן והשוון התנא מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי. ועוד דקאמר בגמרא אמר אביי אם מתי שתי לשונות משמע משמע במעכשיו ומשמע כלאחר מיתה אמר ליה מהיום כמאן דאמר לה מעכשיו דמי. הרי דמהיום אם מתי היינו מעכשיו. ועוד שהפירוש שסובל מהיום אם מתי לסברת רבינו תם שהכונה לומר מהיום יחול התנאי זה אם ימות שיחול הגט שעה אחת קודם מיתה גם זה הפירוש צודק במעכשיו כלומר מעכשיו יחול תנאי זה אם ימות שיחול הגט שעה אחת קודם מיתה וכיון שכן מאי שנא הא מהא.
7
ח׳ועוד בר מן דין שכבר כתוב בתשובה מיימונית הלכות גרושין סימן למ"ד בשם מהר"ם דלא שנא אמר מהיום לא שנא אמר מעכשיו דין אחד להם ואם נתקרע הגט מיד אחר נתינה אין באותו הגט ממש ואם נשאת בגט זה בניה ממזרים וכו'. וכן נראה מתוך דברי הטור באבן העזר סימן קמ"ח שכתב שכיב מרע שנתן גט לאשתו במעכשיו אם מתי לא יתייחד עמה אלא בעדים דקיימא לן כרבי יוסי שהימים שבין גט למיתה היא ספק מגורשת דמספקא לן אם חל הגט מיד או בשעת מיתה וכו'. הרי לך בהדיא דסבר דמה היא באותן הימים דקתני מתניתן קאי בין אמהיום אם מתי בין אמעכשיו אם מתי.
8
ט׳וכן פירש הרשב"א וגם בתשובות מהר"ר אליה מזרחי זלה"ה סימן ל"ד נראה שם מדבריו דלרבינו תם מה היא באותן הימים דקאמר מתניתין ונעשה כאומר מעת שאני בעולם קאי בין אמהיום אם מתי בין אמעכשיו אם מתי וכיון שכן נמצא דבנדון דידן דנתקרע הגט מיד לסברת רבינו תם ור"י ורבינו חננאל והרא"ש ובנו בעל הטורים ומוהר"ם אין ממש בגט זה כלל וכיון שכן מי יחוש לדברי רש"י להקל ולהתיר אשת איש לעלמא נגד כל הני אשלי רברבי ומאמרי דאפילו היו הם מקילים ורש"י מחמיר היה ראוי לחוש לדברי רבים לקולא כל שכן עכשיו שהם מחמירים שראוי לחוש לדבריהם ולהחמיר.
9
י׳באופן שנראה שאין בגט זה ממש וכן פסק החכם השלם ה"ר יוסף בן לב נר"ו בתשובותיו בנדון כזה.
10
י״אובר מן דין אפילו לדברי רש"י בנדון דידן אין מקום לגט זה שהרי יש שני עדים מעידים שראוהו הלך בלא משענת ואחד מהם מעיד עוד שנסתפר בבית הספר כבריא אולם ואף על גב דאיכא סהדי אחריני דמסהדו שראוהו הולך על משענתו אין זו עדות מוכחשת אפשר לקיים דברי שניהם שבתחלה הלך על משענתו וכיון שהרגיש בעצמו חוזק אז השליך משענתו מידו והלך בלי משען ומשענ' אין כאן וכיון שכן גט כלל שהרי לא נתקיים הגט כלל שאמר אם מת מחולי זה כמו שכתב אבן העזר סימן קמ"ה וז"ל עמד מחליו והלך בשוק בלא משענת בתוך הבריאים אף על פי שחזר וחלה ומת מהחולי הראשון בטל הגט כיון שנתרפא בנתיים ובנדון דידן מסתמא הליכתו היה בשוק שאם היה בבית דוקא היה להם לעדים לפרש דבריהם. ועוד כיון שמעיד שנסתפר בבית הספ' ודאי שהלך בשוק לחנות הספר ואף לדברי הרמב"ם דסבר שאפילו הלך בלא משענת אם מת מחמ' חולי הראשון הרי זה גט וכמו שנרא' מדבריו שכת' הלכו' גרושין פ"ט הרי זה גיטי' מעכשיו אם מתי מחולי זה ועמ' והל' בשוק וחל' ומת אומדין אותו אם מחמת החולי הראשון מת הרי זה גט ואם לאו אינו גט וכתב עליו הרב המגיד מתבאר בגמרא אליבא דהלכתא שאפי' הלך בלא משענת אם מת מחמת חולי הראשון הרי זה גט וכתב רבינו ירוח' נתיב ה"ד חלק רביעי שכן דעת רב אלפס וטעמא דמילתייהו הוא כמו שפירשו המפרשי' דמתני' דקתני אומדין אות אם מחמת חולי הראשון מת הרי זה גט אעמד והלך בשוק קאי וסתם הלך בלא משענ' משמע באופן שאפי' הלך בלא משענת יש מקום לגט.
11
י״במכל מקום בנדון דידן אי אפשר בשום צד להתיר' לשוק שהרי צריך אומדנא בין שהלך במשענת בין שהלך בלא משענת אם מת מחולי הראשון אי לא וכיון שכן בנדון דידן היכן אמדוהו הרופאי' ואפי' אמדוהו מי הם הרופאי' אם הם בקיאים לכשנסמוך עליה' וכמו שכתב מהר"ש בההיא תשובה מיימוני' הנז' לעיל דאומדנא בזמן הזה לא סמכינן להקל וכו' באופן שאין תקנ' לאש' זאת לא להתיר' לשוק ולא להתיבם אלא חולצת ולא מתייבמת.
12
י״גואם תאמר הרי כתב רבינו ירוחם נתיב כ"ד חלק ד' שאם אמר מהיום אם מתי אע"פי שעמד והלך בלא משענת ואמדו אותן שמת מחמ' חולי אחר הרי זה גט מאחר שלא חזר לבריאותו וכן נרא' מתוך דברי רש"י שכתב על הא דקאמר בגמרא פרק מי שאחזו אמר רבי אלעזר משמי' דרבא שכיב מרע שניתק מחולי לחולי מתנתו מתנה ופירש רש"י אם מת מחולי האחר דהא אמרת לאו עמיד' היא וגבי גט דמתני' הוא דבעינן אומדנא משו' דמחולי זה קאמר לה משמע אבל אם לא אמר אלא מהיום אם מתי סתם כיון שלא אמר מחולי זה אפילו מת מחמת חולי אחר הוי גט וכן פסק הרמב"ן כמו שכת' הרב המגיד בשמו הלכות זכיי' ומתנ' פ"ח וכמו שכתב הרשב"א בשמו בחדושיו פרק מי שאחזו וכיון שכן בנדון דידן דאיכא תרי סהדי שהעידו בבית דין הראשון שאמר אם לא מתי ואם מתי א"כ אין כאן צורך אומדנ' דכיון שמת אפי' מת מחולי אחר הגט קיים.
13
י״דויש לומר שהעדים המעידים בב"ד הראשון אינם מעידים שלא אמר מחולי זה אלא אומרי' שלא שמעו מחולי זה וכיון שיש ג' עדי' אחרי' המעידי' בב"ד השני ששמעו שאמר מחולי זה ודאי שכך היה שאלו שמעו מה שלא שמעו האחרים, כי לא שמענו אין זו עדות להיות עדות מוכחש' ועוד שהרי"ף והרמב"ם סברי דאפי' אמר מהיום אם מתי סתם צרי' אומדנ' אם מת מחולי הראשון שהרי הרי"ף פרק מי שמת והרמב"ם הלכו' זכיי' ומתנ' פרק שמיני כתבו שכיב מרע שניתק מחולי לחולי אם לא עמד ולא הלך על משענתו בשוק מתנתו מתנ' עמד בין החולי שצוה בו ובין החולי שמת ממנו והלך על משענתו אומדים אותו ע"פ רופאים אם מחמת חולי ראשון מת מתנתו קיימת וכו' הרי דאפי' במתנ' שהיא בסתם בעי אומדנא וכן בגט אפי' שכתבו בסתם ולא אמר מחולי זה בעי אומדנ'.
14
ט״ווטעמא דמילתא כמו שכתב הרשב"א בחידושיו פרק מי שאחזו שכתב שכיב מרע שאמר הרי זה גיטיך אם מתי והבריא בטל גיטו ולא אמרינן אם מתי לעולם קודם שתמות היא קאמר אלא אם מתי מחולי זה קאמר ושמעינן לה מדאתקין שמואל בגיטין דשכיב מרע אם לא מתי ואם מתי ואם לא מתי ואם איתא דאם מתי לעולם קאמר אם לא מתי נמי לעולם קאמר ואפשר לתנאי זה לבן אדם שלא ימות וכו' אלא ודאי כל שהתנ' מתוך חולייו ואמר אם מתי ודאי מחולי זה קאמר ואם נתרפא מאותו חולי הרי זה גט בטל ע"כ וכן הר"ן פרק מי שאחזו הכריח דאם מתי סתם שאתרפא מחולי זה קאמר ולא תנא' לעולם הוא. הרי רי"ף והרמב"ם והרשב"א והר"ן סברי דאפי' באם מתי סתם בעי אומדנא וכיון שכן בנדון דידן מי אמדו כמו שכתבתי לעיל באופן שהכלל העול' מדברי ובהא סלקינן ונחתינן שאש' זו אין שום צד להתיר' לשוק וגם לא להתיבם אלא חולצת ולא מתייבמת ומי שעל' על רוחו להתיר' לשוק ראוי לייסרו בסילוא דלא מבע דמא כי מי שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהי' לו עסק בהם ובפרט בנדון כזה ושהדברי' ברורי' מפי סופרים ומפי ספרים כמו שכתבתי וגמרתי כפי קוצר השגתי ואמ' לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
15
