דברי ריבות קמ״דDivrei Rivot 144
א׳אחר שכתבתי מה שכתבתי על ענין היבמה הנז' באו כתבים מוידין על הענין הנזכר וקבלת העדו' מענין נתינת הגט משונה מקבלת העדות הראשון וזה נוסחו במותב תלתא כחדא הוינא ואתא קדמנא רבי אהרן בר נתנאל המעיד בת"ע שמעתי איך המסדר ה"ר מנחם אמר בשעת נתינת הגט אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט מעכשיו ואם לא מתי לא יהא גט וספק לי אם אמר מחולי זה ושוב העיד כ"ר יוסף בר שלמה שמעתי איך שהמסדר אמר בשעת סידור הגט מעכשיו אם מתי הרי זה גט ולא אמר מחולי זה ואחרי נתינת הגט אמר מחולי זה והמסדר אמר בזה הלשון ואמר גם כן בשביל זה אמרתי מחולי זה אחרי נתינת הגט כדי לעשות נחת רוח לחול' שלא יחשוב שלא יתנו לו אחרי שיעמוד מחליו ועל ההליכה שהלך בשוק בחליו כבר נודע לנו היה בודאי שהלך על משענתו ושהיה חולה עד למות ולא סר ולא הקל ואז הלכו החכמי' והתירו' להנשא על פי העדו' הנ"ל ושדכו האש' לאיש ואחר כך קצת הקהל רננו ואמרו זה אמר בכה וזה אמר בכה עד שגבו עדות אחר וז"ל במותב תלתא וכו' ואתא קדמנא רבי עקיבא בר מנחם והעיד בת"ע וכו' כי החולה אמר בפירוש בשעת נתינת הגט אם לא מתי מחולי זה לא יהא גט ואם מתי מחולי זה יהא גט ואם לא מתי מחולי זה לא יהא גט ונתקרע הגט מיד ובזה הלשון לא פחות ולא יותר עוד שני עדים ועל ההליכה שוב העיד כ"ר משה ב"ר אליעזר ראיתי החולה שהלך על משענת וישב על חנותי ושאלתיו איך שלומך ובריאותך והשיב לי כי יותר הוא חולה עכשיו משעה ראשונה אלא שהוא מתחזק על עצמו לילך לחוץ ושוב העיד כבוד ר' אהרן בתורת עדות שראה שהלך על משענתו ושוב העיד כבוד ר' יעקב הכהן בתורת עדות איך שראה שהחולה הלך בשוק בלי משענת ושוב העיד כבוד ר' אהרן בר שלום חזן בתורת עדות ששמעתי מפי המסדר שאמר בזה הלשון ושהוא היה מעידי מסירה ודקדקתי היטב אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט מעכשיו והרי זה גיטך לפניך ובו תהא מגורשת ממני מעכשיו והרי את מותרת לכל אדם וקרע המסדר הגט כמו שני שורות קרע בית דין ושוב המסדר בעצמו העיד אות באות מלה במלה כנזכר לעיל יורנו רבינו דינו מהו האם האשה הזאת זקוקה ליבם או לא והשיב המשיב שהאשה הזאת מותרת לינשא לכתחלה כי לא הלך אלא במשענת ועד אחד לבד הוא שהעיד שהלך בלא משענת ועד אחד אינו נאמן לאיסורא כיון דחזקת' מותרת שהרי התירוה קודם שהעיד העד שהלך בלא משענת וכדתנן פרק האשה שאם עד אחד אומר מת ונשאת ועד אחד אומר לא מת לא תצא מפורש בגמרא דהא דקתני ונשאת לאו דוקא אלא אפילו התירו' לינשא לא תצא מהתירה הראשון אף בנדון הזה כיון שהתירוה לינשא קוד' שיעיד העד כמו שנראה מהמשך קבלת העדות לא תצא מהתירה ותנשא לכתחלה.
1
ב׳ואין בדברים אלו ממש וטעמא דמלתא דלא מקרי התירוה אלא כשהתירוה על הדין ועל האמת כההיא דעד אחד אומר מת שהאמינתו תורה כשנים ולכן כשבא עד אחר כך ואמר לו מת לא יוציאנה מהתירה משום דהוי כעד אחד נגד שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים אבל התירה בטעות גמורה כנדון דידן לא חשיב היתרא וזה שאפילו לא קם חולה זה על רגליו אלא דודאי מת מאותו חולי איך לא חשו המתירים האלו לדברי ר"ת ור"י ורבינו חננאל והרא"ש ובעל הטורים ומהר"ם וכמה אחרונים שפסקו שאין ממש בגט זה כיון שנתקרע מיד כמו שהוכחתי והארכתי בפסק שכתבתי.
2
ג׳וכי תימא שהרי כתב המשיב דאפילו לר"ת וסייעתו גט זה כשר אף על גב דנתקרע שהרי העידו אהרן בר שלום חזן וגם המסדר שאמר החולה בשעת נתינת הגט אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט מעכשיו והרי זה גיטך לפניך ובו תהא מגורשת ממני מעכשיו והרי את מותרת לכל אדם וכתב הכותב דכיון דקאמר לישנא יתירה שחזר ואמר פעם שנית מעכשיו ולא הזכיר אם מתי אף על גב דהזכיר אם מתי בתחלה ודאי לטפויי אתא לומר שיחול הגט משעת נתינה ועם זה נאמר דשפיר התירוה ולכן לא תצא מהתירה הראשון אף על גב שהעד העיד שהלך בלא משענת.
3
ד׳גם בזה אין ממש וראיה לזה דתנן פרק האשה שלום עד אומר מת ועד אומר לא מת הרי זו לא תנשא פירש קודם שהתירוה בא העד שאמר לא מת לא תנשא וכתב הרא"ש בתשובותיו כלל נ"ב אם עברה ונשאת מה דינא הא מילתא דפשיטא היא דתצא דאוקי חד לגבי חד ואתתא בחזקת אשת איש וכן כתב הרמב"ם הלכות גרושין פרק י"ב באו שניהם כאחד זה אומר מת וזה אומר לא מת וכו' הרי זו לא תנשא ואם נשאת תצא משום דעדיין לא התירוה ולא יצאת מחזקת אשת איש ואף כאן בנדון דידן העד שהעיד שהלך בלא משענת שמחזיקה לאשה זו זקוקה ליבם העיד עדותו קודם שהעידו אהרן בר שלום הנזכר והמסדר הנז' עדות' שמחזיקים אותה למותרת לעלמא וכיון שכן נמצא שהעד שהעיד שהלך בלא משענת מעמידה על חזקתה שהיא בחזקת אשת איש ונשארה זקוקה ואם נשאת תצא כמו שכבר הארכתי בזה.
4
ה׳ואף על גב דבנדון דידן הוא עד אחד לגבי שנים שהרי שני עדים העידו שהלך על משענתו ועד אחד מעיד שהלך בלא משענת ואין דבריו של אחד במקום שנים והראיה שהבאתי הוא עד אחד לגבי חד ולכך אמרינן אוקי חד לגבי חד ואוקי אתתא אחזקתה ליתא דנידון דידן גרעא טפי וזה מן הטע' שכתבתי בפסק שכתבתי שהעדי' המעידי' שהלך על משענתו אינם מכחישים למי שמעיד שהלך בלא משענת דאפשר שמתחלה הלך על משענתו ואז על אותה שעה העידו העדים שהלך על משענתו ואח"כ הרגיש בעצמו חוזק והשליך משענתו מידו והלך בלא משען ומשענה.
5
ו׳והשתא נידון ונאמר ומה עד אחד החמור דחשיב כשנים שהרי אם עד אחד אמר מת והתירוה לינשא אפילו בא אחר כך עד אחר ואמר לא מת אין בדבריו כלום שהעד הראשון חשיב כשנים ואין דבריו של אחד במקום שנים אפ"ה אמרינן דאם באו כאחד אם נשאת תצא ומועיל עדותו של עד האחד לאוקומה אחזקתה דאיסור' אע"ג דאיכא עד אחד דמכחישו ואומר מת דהאמינתו תורה כשנים בנדון דידן שאין העדים המעידים שהלך על משענתו מכחישין את העד שמעיד שהל' בלא משענת וכמו שכתבתי לא כ"ש דמהני עדותו של עד אחד לאוקמה אחזקתה.
6
ז׳וגדולה מזאת כתב הרא"ש בגיטין פרק הניזקין על ראבע' עשר חילוקין שיש בענין נאמנות באיסורין כתב כל דבר שהוא ספק ולא אתחזק לא אסור ולא היתר עד אחד נאמן לומר שהוא מותר או אסור ודוקא היכא דאיתחזק היתרא ואמר עד אחד איסור הוא דאינו נאמן אבל היכא דלא איתחזק לא איסור ולא היתר נאמן וכיון שכן כ"ש בנדון דידן שהעד האחד מקיים חזקת איסור אשה זאת ומוקי לה אחזקתה דפשיט' דנאמן כיון שאין שאר העדים מכחישים לעדותו של זה וכמו שפירשתי וכיון שכן נמצא שכל מה שכתבתי בפסק שהיה הדין כשהיו שני עדים מעידים שהלך בלא משענת יצדק גם כן עתה שאין כאן אלא עד אחד כיון שבא לקיים חזקתא ואין שום עד מכחישו.
7
ח׳ואף לדברי רש"י ז"ל שסובר דמהיום אם מת דהוי גט משעת נתינ' מכל מקום קאמר מתניתין הרי זה גיטך אם מתי מחולי זה ועמד והלך בשוק וחלה ומת אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת הרי זה גט ואם לאו אינו גט הרי כאן דבעינן אומדנא וכיון שכן אפי' נעש' עיקר מעדות השני עדים שהעידו שהלך על משענתו מ"מ בעינן אומדנא ובנדון דידן מי אמדו ואף על גב שכתב הטור סי' קמ"ה שאם עמד והלך בשוק על משענתו אם לא ניתק מחולי לחולי אלא שהכביד עליו חליו ומת אפילו היקל בנתים אין צריך אומד שודאי מחולי הראשון מת וכיון שכן בנדון דידן שלא ניתק מחולי לחולי אע"ג דהלך בשוק על משענתו אנן סהדי דמחולי ראשון ומת כבר פירשו המפרשים והביאו הה"ר בית יוסף דהא דבעינן ניתק מחולי לחולי הוא למאן דמפרש דרב' ורבא לא פליגי ארב הונא אלא במגרש סתם אבל באומר אם מתי מודו דאם עמד חוזר ומאי דפריך הגמרא לרב הונא למה לי אומדנא קשיא להו נמי לרבה ורבא ולכך כמו דלרב הונא משני בניתק מחולי לחולי גם לרבה ורבא דקיימא לן כוותייהו מתרצינן האי תירוצא וזו היא סברת הטור ולכך חילק החלוקים שחילק אבל כתב בית יוסף שם דלרי"ף והרמב"ם והתוספו' והרמב"ן יש להם שיטה אחרת דרבה ורבא לא סבירא להו דרב הונא וכו' עיין שם. באופן שאין חילוק בין הלך במשענת בשוק בין הלך שלא במשענת אומדין אותו אם מחמת חולי הראשון מת וכו' וכן כתב רבינו ירוחם שכן דעת הרי"ף שכתב הרי זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה ועמד והלך בשוק בין במשענת בין בלא משענת וחזר וחלה ומת אומדין אותו.
8
ט׳ואין לפרש כמו שפירש המשיב דמאי דאמרינן בהלך על משענתו היינו דוקא בניתק מחולי לחולי אבל לא ניתק לא ליתא שהרי הוא אומר בין במשענת בין בלא משענת וכמו שכשהלך בלא משענת ודאי דבעינן אומדנא אע"ג דלא ניתק גם אומדנא דהלך במשענת היא אף על גב דלא ניתק וכן משמע מתוך דברי הרמב"ם הלכות גרושין ט' שכתב הרי זה גיטיך מעכשיו אם מתי מחולי זה ועמד והלך בשוק וחלה ומת אומדין אותו אם מחמת החולי הראשון מת הרי זה גט ואם לאו אינו גט וכתב הרב המגיד עליו מתבאר בגמרא אליבא דהלכתא שאפי' הלך בלא משענת אם מת מחמת חולי הראשון הרי זה גט משמע מתוך דבריו דדברי הרמב"ם הם כוללות בין במשענת בין שלא במשענת וכתב הרמב"ם על זה ואם ניתק מחולי לחולי ולא עמד בשוק הרי זה גט ואינו צריך אומד שכוונת הרמב"ם להשמיענו דאף על גב דניתק מחולי לחולי כיון שלא עמד בשוק אנן סהדי שמת מחולי הראשון ואם איתא דבעמד על משענתו בעינן ניתק לימא נמי או עמד על משענתו בשוק ולא נתק הרי זה גט ואין צריך אומד אלא ודאי מילתא פסיקתא קתני דבשלא עמד בשוק בין ניתק בין לא ניתק הוי גט וכשעמד בשוק בין במשענת בין בלא משענת בין ניתק בין לא ניתק צריך אומדנא מה שאין כן במתנה דדוקא כשהלך על משענתו בעי אומדנא אבל כשהלך בלא משענת בשוק לא בעי אומדנא אלא בטל המתנה וכמו שכתב הלכות זכייה ומתנה פרק ח'.
9
י׳ועם מה שכתבתי יתישב דרב אלפס בגיטין פרק מי שאחזו לא כתב שום חלוקה דגט על ההיא מתניתין ובפרק מי שמת לגבי מתנה אגב גררא הביא מימרא דקאמר ר' אלעזר שכיב מרע שניתק מחולי לחולי על מתניתין דמי שאחזו וכתב כמה חלוקות עליה אלא דטעמא דמילתא היא דגבי גט אין כאן חלוקה מחודשת שלא יהא משמעותא בלשון המשנה דקאמר ועמד והלך בשוק ומת אומדין וכו' דמדקתני סתם משמע עמד והלך בין במשענת בין בלא משענת ואומדין אותו גם כן סתמא בין ניתק בין לא ניתק ואין לך חלוקה דלא בעי אומד אלא כשלא עמד וזו גם כן כוללת בשלא ניתק וכל שכן כשניתק באופן דמפשטא דמתניתין משמע הכל אבל גבי מתנה דמחלק דליכא אומדנא אלא כשהלך על משענתו אבל כשהלך בלא משענת ליכא אומדנא אלא דמתנתו בטלה מה שלא יובן כן מהמשנה לכך הוצרך לפרש.
10
י״אאבל לסברת המשיב דאף בגט אם הלך על משענתו דוקא אם ניתק בעי אומד אבל אם לא ניתק לא בעי אומד אלא אמרינן דודאי מת מחולי הראשון אבעי ליה לפרושי לרי"ף כמו שפירש שם החלוקה המחודש' בפרק מי שמת אלא ודאי כדכתיבנא ונמצא כלל העולה מדברינו דבנדון דידן אף על גב דלא ניתק מחולי לחולי והלך על משענתו כמו שהעידו שני העדים ואפילו לפירוש רש"י דחל הגט מיד משעת נתינת מכל מקום בעינן אומדנא אם מת מחולי הראשון וכיון שכן מי אמדו וכמו שכתב מהר"ם בההיא תשובה בפסק שכתבתי כי מה שכתב המשיב כי הודאת פיו של חולה מועיל יותר ממאה רופאים הם דברי הבל ורעות רוח והויכוח על זה הוא איבוד זמן בענין שאסור להעלותו על לב אדם לכן העולה מכל דברי אלה הוא שאם קבל' העדות הראשון הוא אמת דאיכא תרי סהדי דאסהידו דהלך בלא משענת ודאי דתצא מתחת בעלה ואסור' לו לעולם ותהא חולצת מיבמה אפי' נסמוך לפירוש רש"י דפירש דבמהיום אם מתי חל הגט משעת נתינה וכ"ש לפירוש ר"ת דהוי דינא הכי ותצא מזה ומזה מיבמה ומבעלה כמו שכבר הוכחתי והארכתי על זה אבל אם קבלת העדות השני הוא אמת דאין כאן אלא עד אחד שהעיד שהלך בלא משענת אז הוי דינא הכי שאם נחוש לדברי רבינו תם שלא חל הגט אלא שעה אחת קודם מיתה תצא מזה ומזה דחשיב האי עד אחד כשני' לאוקומא להאי איתתא בחזקת' דאיסורא כמו שהוכחתי לעיל אבל אם נרצה לסמוך לפירוש רש"י לקולא דמיד חל הגט משעה ראשונה ואז לא נחוש לדברי העד הא' שהעיד שהלך בלא משענת להוציא אשה זו מחזקת היתרא שהיתה בחזקת מגורשת מכל מקום צריך לחוש לדבר השני העדים שהעידו שעמד והלך בשוק על משענתו ואף על גב דלא ניתק מחולי לחולי צריך אומדנא כמו שכבר הוכחתי והסכימו עמי כמה וכמה אשלי רברבי יצ"ו נגד סברת המשיב וכיון דצריך אומדנא בנדון דידן מי אמדו כמו שכבר כתבתי ולכן יהיה דין כך שנסמוך לדברי רבינו האי גאון לקולא שכיון שנשאת יחלוץ לה היבם ותשב תחת בעלה אם הוא ישראל ואם לא יחלוץ לה יבמה תהא אסורא לבעלה לעולם ותשב עד שתלבין ראשה זהו מה שנראה לעניות דעתי ונתתי ונשאתי בענין בפני גאוני רבני העיר הזאת והסכימו לדעתי לכן גמרתי כתבתי מה שאמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
11
