דברי ריבות קמ״הDivrei Rivot 145
א׳תשובה שמעתי ותרגז בטני לקול דברי החכמים השלמים אשר לשמוע אוזן שמעתים שבעיר פליבנה הם דרים כי הם מורים חצים ודברים קשים בגידים כמתלהלה היורה זיקים במקום היותם יושבים בגנים חברים מקשיבים נעלבין ואינם עולבין שומעין חרפתם ואינם משיבים בשמאלם דוחים ובימין צדקתם מקריבים כי גדול השלום ואם אסורים בזיקים כ"ש שהדברים ברורים מאירים ומזהירין שאין כאן לא איסור ולא זיקה מכח שבועה וחומרה וכמו שעלה מדברי החכם השלם הה"ר יצחק בר יעקב הלוי זלה"ה לפי תוכן ענין השאלה ודאי שאין בדבריו נפתל ועקש כי אם האמת ודרישת הצדק כי חכמה יש כאן זקנה יש כאן יראת שמים יש כאן וענותנותו ועטו יעידון יגידון כי האמת אתו ונמוקו עמו.
1
ב׳ולכן על פי תכונות שאלתו נראה ודאי שאין כאן שבועה כלל שהרי לא נשבע אלא אדעתא שישבע החכם ה"ר יוסף לוי נר"ו וכיון שהוא לא נשבע ודאי שגם שבועתו לא חלה מעיקרא וראיה לזה שהרי כתב רבינו ירוחם שנים שנשבעו לעשות דבר אחד ועבר אחד מהם על השבועה השני פטור ואין צריך היתר על השבוע' וכן פסק ר"ש משנץ ומפרשים אחרים והשתא נידון ונאמר ומה אם במקום שנשבעו סתם וחלה חומרת שבועה עליהם מ"מ כשעבר אחד פטור השני דאמרינן אדעתא דהכי לא נשבע בנדון דידן דמעיקרא התנה כך שישבע חבירו ג"כ עמו ויעמוד על שבועתו לא כ"ש שכיון שלא נשבע חבירו שאין כאן מציאות שבועה כלל ועל ענין הנחש הכתוב בהסכמ' כבר טען שלא קבל בפיו ובשפתיו שום חומרא ודאי שנאמן לומר כן כמו שכתב הה"ר אליה מזרחי זלה"ה בתשובת שאלה סימן ע"ב שנאמן אדם לומר חתמתי אבל לא נשבעתי במיגו דאי בעי טעין נשבעתי אבל כדרך הנשבעין לחרמין ולהרגין ולמוכסין וכו' עד וכל זה דוק' בעם הארץ אבל בת"ח אפילו שלא במקום אונס שרי ומגו דאי בעי טעין הכי ולא טעין אלא חתמתי אבל לא נשבעתי נאמן במגו.
2
ג׳אף בנ"ד מיגו דאי בעי טעין קבלתי ואמרתי בפי ובשפתי החרם אבל אמרתי בלבי בתנאי שיחתמוהו כל אנשי הקהל והרי ט"ו מאנשי הקהל לא חתמו באופן שלא חל החרם השתא דטעין נמי חתמתי ולא קבלתי החרם נאמן ועוד אפילו ליכא כאן מיגו אם נותן אמתלא לחתימתו אין בחתימתו כלום וכמו שפירש הרב הנזכר שם אף בנדון דידן יש לו אמתל' גדולה בחתימתו שעשה כך כדי שקהל קדוש בזדון יחזרו למוטב ויכנעו תחת ידם ולא יפרעו עול קהילות קדושו' ספרדי' ואשכנזים מעל צוואר' עכשיו שאומר שלא הוציא בשפתיו החרם נאמן וכהא דאמרינן האשה שאמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני אם נתנה אמתלא לדברי' נאמנת אף בנדון דידן כיון שיש אמתלא בחתימתו נאמן לומר לא קבלתי החרם שאפילו אם תחשוב חתימתו שהיא חשובה כהודאת פיו הרי הוא כאלו אמר תחלה קבלתי החרם וחזר ואמר לא קבלתי שאם נתן אמתלא לדבריו אין במאמרו הראשון כלום ה"ה שאין בחתימתו כלו' כ"ש וכ"ש שאין בחתימ' שום קבלת חרם וכמו שהאריך החכם השלם הה"ר יצחק הלוי נר"ו בפסק שלו.
3
ד׳ובר מן דין אף אם נאמר שבועה יש כאן חומרא יש כאן כבר הותר' שהרי אפילו לכתחלה היה ראוי להתירה כיון שהוא לדבר מצו' להרים מכשול ונזק מדרך הרבים וכמו שכתב בר ששת סימן תס"א אין לך מצוה גדולה מהסיר מכשול ונזקים מדרך הרבים וגם לעשות שלום ביניהם חשיב מצוה וכמו שכתב הראב"ד ז"ל בתשוב' שאל' מהתפסת עד וז"ל הנה נא הסכימו כל חכמי ארצינו על השבועה אשר נשבעו האנשים כי הוא לביטול מצוה מכמה פנים האחד כי היא לדבר מחלוק' ופרידה וכל חוזק ידי מחלוקת ופרידה אין בטול מצוה גדול מזה וכן כתב מהר"פ בהגהות מיימונייות וז"ל ואחרי שהשלום תלוי בכך פשוט הוא שלדבר מצוה לעשות שלום בין איש לאשתו יש התרה בלא דעת רבים שנדר לדעתם כההיא מקרי דרדקי וכו' וכן נראה מתוך דברי הרמב"ם הלכות שבועות פרק ו' שכתב אם ראוהו ב"ד שהיתר שבוע' זו גורם למצוה ולשלום וכו' ושקיום שבועה זו גורם לעבירה ולקטט' פותחין לו וכו' ודאי בנדון דידן כולהו איתנהו ביה יש כאן מחלוקת ופריד' וגורמין עבירה ומכשול ונזקים גדולים וקטטה בקיום שבועה וחומרה זו וכמעט מעיקרא לא חלה כיון שהיא לבטל המצוה כ"ש שמותר להתיר' לכתחל' אף בלא דעת המשביעין אותה כ"ש וכל שכן אם כבר הותרה כמו שכת' בפסק שאין כאן שום צד נדנוד עבירה אלא ודאי ראוי להחזיק טובה על מי שביטל הסכמה וחומרה זו שזכה וזיכה את הרבים והנה שכרו אתו ופעולתו לפניו ית' ויעשה שלום לו שלום יעשה לו זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה. ממשא מלך ושרים מאן מלכי רבנן בני הישיבה ושרים יחידי סגולה מהק"ק יצ"ו לא היה לי פנאי לעיין בעמקו של דברי פסק החכם ה"ר יוסף הלוי יצ"ו אבל חזקה כי כל דבריו הם נכוחים למבין ולענין דינא כבר נפניתי זמן מה ועיינתי וכתבתי וחתמתי על פסק החכם הה"ר יצחק הלוי יצ"ו הסכמתי לדעת גדולים הלא המה החכמי' השלמים הם אתנו ולדעתכ' כי הדין דין אמת ואין בו נפתל ועקש ומה' תהיה משכורתם שלמה שאתם מרבים שלום בעולם נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
4