דברי ריבות קנ״חDivrei Rivot 158
א׳ראיתי השאלה כתובה ארוכה מארץ מדה אבל בדרך קצרה הכלל העולה מטענת שמעון כנגד ראובן הוא שיבטל ראובן המקח והמכר שמכר ביתו לכותי לשני טעמים אחד מפני שהוא מצרן לביתו של ראובן והוא קודם לכל אדם עוד שני שמא ימשך לו משכונ' הכותי איזה היזק ולכן טען כנגדו שיבטל המכר שמכר לכותי והוא יתן לו כמו שנתן לו הכותי.
1
ב׳תשובה אין בטענות אלו של שמעון כנגד ראובן ממש מכמ' אנפי חדא דבהדיא גרסינן במציעא פרק המקבל זבין לכותי לית בה משום דינא דבר מצרא דכותי ודאי לאו בר ועשית הישר והטוב הוא ושרש טעם זה הוא כי ענין דינא דבר מצרא הוא דחשבי' ללוקח כאלו נעשה שליח לבן המצר וכדאמרי' שם בגמרא אתא אימליך ביה אמר ליה איזיל איזבון ואמר ליה זיל זבון צריך למקנא מיניה או לא רבינא אמר לא צריך למקנא מיניה נהרדעי אמרי צריך למקנא מיניה והלכתא צריך למקנא מינה השתא דאמרת צריך למקנא מיניה אי לא קנו מיניה איקור וזול ברשותיה ופירש רש"י אי אייקר או זל ארעא ברשות' דבר מצרא אייקר או זיל ולא יוסיף הלוקח ולא יגרע מלקבל דמים שנתן בה דכי אייקר רוחא דבר מצרא הוא וכי זל פסידא דבר מצרא הוא.
2
ג׳הרי דאף על גב שכשקנה הלוקח לא לקחו אלא לעצמו מכל מקום עומד הקרקע ברשות בעל המצר משום דחשיב הלוקח בכל מעשיו שלוחו דבר מצרא והכי נמי אמרי' שם בגמרא זבן במאתן ושויא מאה סבור מינה מצי אמר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי וכו' משמע דחשיב שליח וכן כתב הרמב"ם ז"ל פרק י"ב הלכות שכנים וזה הרחוק כאלו הוא שליח של בן המצר וכו' ועוד כתב שם פרק י"ג זהו עיקר בכל אלו הדינין שכל הלוקח בצד מצר חבירו הוא הו' כמו שליח לחבירו וכו' וכן פסקו כל הפוסקים וכיון שכן כשמכר לכותי לית בה דינא דבר מצרא שאיך נאמר שנעשה הכותי שליח למצרן דהא קיימא לן דאין שליחות לכותי דכתיב כן תרימו גם אתם דגרסינן מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברי' והוא הדין לכל התורה כולה וכמו שכתב הרמב"ם הלכות שלוחין פרק ב' וכיון שכן אין בטענו' שמעון ממש משום דינא דבר מצרא.
3
ד׳ועוד לו הונח שיהיה הלוקח ישראל אין לו דין ודברים עם ראובן המוכר הנזכר מן הטעם שכתבתי וזה כיון שהלוקח חשיב שליח בעל המצר אין לו לבעל המצר תביעה כי אם עם שלוחו וכמו שנראה כן מתוך דברי כל הפוסקים שכל הדיני' וההפרשים אינם אלא בין הלוקח והמצרן וכן כתב רש"י שם בגמרא וז"ל ואין לנו לומר על דינא דבר מצרא ועשית הישר והטוב אלא ללוקח שהמוכר אומר לו מה עשיתי לך אם ארצה לא אמכרנה לך ותהא בידי אבל ללוקח נאמר משוך ידך ויקחנ' זה. הרי שאין למצרן תביע' כי אם הלוקח וכיון שכן מה לו לשמעון לטעון המלה נגד מיותרת נגד ראובן המוכר משום דינא דבר מצרא ילך אצל לוקח משום דראובן לאו בעל דברים דידיה הוא. ועוד לו הונח שיהיה ראובן בעל דברים דידיה או שיטעון שמעון כנגד הלוקח מכל מקום בנדון דידן אין בטענת שמעון ממש וטעמא דמילתא משום דדינא דבר מצרא אינו אלא משום ועשית הישר והטוב וכיון שכן לא תקנו חכמי' הישר והטוב למצרן כשיש היזק או פסידא למוכר ואפילו בדבר קל כדאמרי' בגמרא פרק המקבל הני זוזי טבי והני זוזי תקילי לית ביה משום דינא דבר מצרא הנהו ציירי והנהי שרי לית ביה משום דינא דבר מצרא משום דמצי אמר מוכר בהכי ניחא לי וכן פסקו כל הפוסקי' כל שכן בנדון דידן דאיכא פסידא גדולה למוכר אם היה מוכר ביתו למצרן שמפסיד חזקת ביתו ואפילו שיפרע לו שמעון חזקתו אינו רוצה ראובן לצאת מביתו ולעקור דירתו ממקום שהוא מורגל לדור בו ואפי' שיתנה שמעון עמו שיניחו לדור שם בביתו כל זמן שירצה מכל מקום אינו רוצה ראובן להשתעבד לו ולקבל מתנתו והנאתו ולא גרע פסידא זו מהני זוזי ציירי והני שרי דקאמר בגמר' דחשיב פסידא דמוכר ולית בה משום דינא דבר מצרא.
4
ה׳ועוד בר מן דין כתב הרמב"ם פרק י"ג הלכות שכנים המוכר על תנאי בין שהתנה מוכר בין שהתנה לוקח אין בעל המצר יכול לסלקו עד שיתקיימו התנאין ויזכה הלוקח בקרקע ולא תשאר בה עמו כלל ואחר כך יסלק אותו וכיון שכן בנדון דידן שראובן מכר הקרקע לכותי גלוי ומפורסם הוא בכל גלילות ישראל שנשאר לראובן בקרקע ההוא זכות מה עד שאין רשות לשום בר ישראל ליכנס בו זולתי ברשות ראובן וכיון שכן נמצא שעדיין לא הגיע הזמן שיוכל שמעון לטעון טענה דבר מצרא כי עדיין יד המוכר באמצע הקרקע הוא ואין לו למצרן לטעון אלא אחר שיסולק המוכר לגמרי מכל הני טעמי אין בטענות שמעון ממש מטעם מצרנות וכל שכן אם נרצה לצרף ולעשות סניף מסברתו ר"ת ור"י הלבן וסייעתם דסברי שבבתים לית בהו דינא דבר מצרא כמו שכתבו התוספות והפוסקים.
5
ו׳אבל במה שטען שמעון שהוא ירא שמא ימשך לו איזה היזק מצד שכונת הכותי נראה שטענתו טענה לענין שיקבל המוכר עליו כל אונסא דאתיליד ליה לא לבטל המקח כמו שהוא טוען דגרסינן שם בגמרא זבין לכותי כותי ודאי לאו בר ועשית הישר והטוב הוא שמותי ודאי משמתינן ליה עד דמקבל עליה כל אונסא דאתי ליה מחמתי' אבל כד מעיינינן בה שפיר נראה דאפילו בטענה זו אין הדין עמו וזה שהרי כתב הרא"ש בפסקיו על ההיא דמשמתינן ליה עד דמקבל וכו' והוא שיוכל למכור לישראל באותן דמים שקנאה הכותי אבל אינו מחוייב למכור לישראל בפחות וכן פסקו התוספות וכן כתב המרדכי בשם יש מפרשים וכן מהר"ם כתב הלכ' למעש' דאם המצרן אינו רוצה לקנות מוכר' לכותי וכן פסק העיטור בשם מתיבתא הביאו בית חו"מ סי' קע"ה וכן כתוב בהגהות פרק י"ב הלכות שכנים בשם ר"ת. הרי דלסברת כל הני אשלי רברבי אינו מחוייב למכור לישראל בפחות אלא לכתחיל' ימכרנו לכותי וכיון שכן בנדון דידן פשיטא ופשיטא דאם היה מוכרו לישראל המצרן או לאיז' אחר שהיה מוכרו בפחות מן הבחינות שכבר כתבתי כי אינו דומה המוכר קרקע שלו לכותי למוכר אותו לישראל כי המוכרו לכותי נשאר לו זכות באותו קרקע ואפילו שהישראל יעל' לו דמיו נמצא מוכרו בפחות וכיון שכן מן הדין היה יכול ראובן למוכרו לכתחל' לכותי ולא הוה מחייבינן ליה לקבל אונסא דאתיליד כל שכן בנדון דידן שכבר מכרו לכותי ולית ליה לראובן רשות ויכולת לבטל המקח כמו שכתוב בשאל' דפשיטא ופשיטא דלא מחייבי' ליה מדינא לקבל עליה אונסא אבל מכל מקום נראה לעניות דעתי משום ועשית הישר והטוב טוב בעיני אלדים ואדם הוא שיקבל עליו ראובן להשתדל בכל עוז שלא ישתלשל שום היזק לשמעון שכנו מצד מכירתו לכותי כי סוף סוף אם יהיה כן גורם היזק הוא אף על גב דמדינא הוא פטור זהו מה שנרא' לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
6
