דברי ריבות קע״אDivrei Rivot 171
א׳מאן חייב בעל הכלב וכו' פי' מס' ב"ק דף כ"ב אמתניתין קא מהדר דקתני על הגדיש משלם חצי נזק כונת רש"י בזה דלפי שיטתו דפריך וליחייב נמי בעל הגחלת כלומר דלישלם בעל הגחלת חצי נזק האחר דלא משלם ליה בעל הכלב וכן לריש לקיש דלישלם בעל הגחלת שאר הגדיש דפטור מניה בעל הכלב קשה דמאי פריך בגמרא וליחייב נמי בעל הגחלת אין הכי נמי דחייב בעל הגחלת אבל מתני' לא קא מיירי אלא בתשלומי בעל הכלב והכי קאמר על החררה משלם בעל הכלב נזק שלם ועל הגדיש משלם בעל הכלב חצי נזק אבל אין הכי נמי דהשאר משלם ליה בעל הגחלת לזה תירץ רש"י דאם איתא הוה ליה למימר על החררה משלם נזק שלם ועל הגדיש חצי נזק דאז הוה משמע דלא מיירי אלא בתשלומי בעל הכלב אבל השתא דהדר ואמר ועל הגדיש משלם משמע דמציאות התשלומין אין כאן אלא חצי נזק והשתא ניחא לישנא דגמרא דקאמר מאן חייב בעל הכלב דנראה שהוא מיותר דמיד הוה ליה להקשות וליחייב נמי בעל הגחלת אלא משום דכיון שחזר ואמר במתניתין ועל הגדיש משלם חצי נזק משמע מתוך הלשון שלא בא לומר תשלומי בעל הכלב אלא לומר מציאות תשלומי הגדיש ולכן הוכרח לפרש אלו התשלומין מאן חייב בעל הכלב דמכל מקום הכי משמע טפי לישנא דמתניתין אבל מכל מקום כיון שחזר ואמר משלם משמע דאין כאן תשלומין יותר ואמאי וליחייב השאר בעל הגחלת זו היא שיט' רש"י דגריס וליחייב נמי וכו' ואזיל לשיטתיה דפירש לעיל חנוני אמאי חייב כלומר אמאי חייב כלל וכמו שביארתי בדבור הכתוב שלפני זה המתחיל רישא בעל גמל חייב וכו'.
1
ב׳אבל התוספות לא גריס אלא וליחייב בעל הגחלת ולכן קשיא להו מה היא כונת המקשה אם כונתו לומר ליחייב הכל בעל הגחלת קשה שהרי פירשו גבי חנוני אמאי חייב הכל שהוא בעל הגחלת ואיך פריך כאן להפך ואם כונתו לומר וליחייב נמי בעל הגחלת קשה דמאי קא פריך אין הכי נמי שגם בעל הגחלת חייב רביע הנזק אלא דמתניתין לא בא לומר אלא מציאות כמות התשלומין ולכן חזר ואמר ועל הגדיש משלם חצי נזק אבל אין הכי נמי שאופן פרעון זה הוא דמשלם בעל הכלב רביע ובעל הגחלת רביע לכן פירשו התוספות וליחייב בעל הגחלת פירוש גם בעל הגחלת וכו' וכמו שמוכיחי' מההיא דחנוני וכו'.
2
ג׳וכי תימא אם כונת הקושיא לומר גם בעל הגחלת קשיא אידך לכן חזר ואמר תוספות האי לישנא לאו דוקא דהא מיתוקמא וכו' כלומר אם היתה כונת המקשה לומר שיתחייב ממש בפועל בעל הגחלת ודאי דלא הוה פריך מידי וכמו שכתבתי אבל זה אי אפשר דהא מיתוקמא דאכלה בגדיש דבעל החררה וודאי שהגחלת והגדיש הם מבעל אחד ואיך שייך לומר לשון חיוב אלא שהכונה לומר שיפטר בעל הכלב מחלקו של בעל הגחלת כו' וכיון שכן שפיר פריך בגמרא וליחיי' בעל הגחלת כלומר היכי קאמר מתניתין על הגדיש משלם חצי נזק דאין כאן מציאות כמות תשלומי חצי נזק כי אם רביע נזק ולכן לא גריס תוספות נמי משום דנמי משמע כמו שבעל הכלב משלם בפועל גם בעל הגחלת ישלם בפועל וזה לא יצדק לפי שיטתו וגריס וליחייב בעל הגחלת ואף על פי שפירושו גם כמו שכתב הכונה לומר גם בעל הגחלת נכנס בכלל החיוב בכח וכיון שנכנס בכח בכלל החיוב ראוי הוא שיפטר בעל הכלב מהרביע ואין כאן תשלומי חצי נזק.
3
