דברי ריבות קע״טDivrei Rivot 179
א׳נשאול נשאלתי באבן העזר סי' ל"ז לעיין אותו והרגשתי בו דקשיא מניה וביה דמעיקרא כתב ואפי' לא שידך ואמר לו בתך הגדולה לי לו ואין לו בנות אלא מאשה אחת ודאי דעתו על הגדולה דמשמע דוקא שאין לו בנות אלא מאשה אחת ובתר הכי כתב מי שיש לו שתי כיתי בנות משתי נשים כולן ברשותו לקדשן ואמר קדשתי את בת הגדולה ואיני יודע אם גדולה שבגדולות או אם גדולה שבקטנות או קטנה שבגדולות שהיא גדולה מן הגדולה שבקטנות כלם מותרות חוץ מן הגדולה שבגדולות הרי שכתב דאף על גב שיש לו בנות משתי נשים אמרינן דדעתו על הגדולה משום דהלכה כרבי יוסי דאמר לא מחית איניש נפשיה לספיקא בקדושין פרק האומר:
1
ב׳ונראה לעניות דעתי דלעיל מיירי שהגדולה היא בוגרת דכן משמע מתוך לשונו שכתב מעיקרא וכן אם שידך בתו הגדולה והיו לו בנות אחרות ואמר לו המשדך בתך מקודשת לי ועשאה אותו שליח לקבל הקידושין וכו' וזה לא שייך אלא בבוגרת ועל זה אמר ואפי' לא שידך וכו' ולכן דוקא אם אין לו בנות מאש' אחרת אמרינן דדעתו אגדול' משום דאף על גב דשאר הבנות רמיא עליה ליתנם לאנשים דכתיב ואת בנותיכם תנו לאנשים והבוגרת לא רמיא עליה מכל מקום שם גדולה לא שייך כי אם בגדולה ממש אבל אמצעית אף על גב שהיא גדול' בערך הקטנה לא מיקרי גדול' אלא בשמ' קרי לה כדאמרינן בפרק האומ' ולכך באמרו גדולה הוה ליה כאלו אמר לגדולה ממש בשמה.
2
ג׳אבל כשיש לו שתי כיתי בנות לבד צודק שם גדולה על האחרות כיון שיש כת של קטנות ולכך כשאמר שקידש הגדולה והגדולה שבגדולות היא בוגרת לא אמרינן דדעתיה אגדולה שהרי צודק שם גדולה נמי על האחרות מאי אמרת דהלכה כרבי יוסי דדעתיה אגדולה משום דלא מחית איניש נפשיה לספיקא איכא רעותא דהני רמיא עליה והגדולה כיון שהיא בוגרת לא רמיא עליה והוי ספק קדושין בכלן דבהא מודה רבי יוסי לרבי מאיר ולא אמר רבי יוסי לא מחית נפשיה לספיקא אלא כשהן שוות וזהו מה שכתב הטור מי שיש לו שתי כיתי בנות משתי נשי' וכלן ברשותו וכו' דאז כמו שהקטנות רמו עליה אף הגדולה רמיא עליה ועוד דלא מחית איניש נפשיה לספיקא ולכך דעתיה אגדולה ותהיה מקודשת ודאי.
3
ד׳עוד כתב בפרק הנזכר ראובן היה לו ארבע בנות ונתן לו שמעון קדושין סתם על אחת מבנותיו ולא פירש למי היה נוטל וכו' אותן שהן ברשותו לקדשן נאמן לומר לזה נתכוונתי ועליה קבלתי קידושין ואם אינו יודע ששכח כולן צריכות גט קשה לע"ד דבפ' האיש מקדש היא מחלוקת דאביי ורבא אם קדושין שאין מסורין לביאה אי הוי קדושין אי לא הוו קידושין והלכתא כאביי דאמר דהוו קידושין דהוא אחת מסימן יע"ל קג"ם דהלכתא כאביי ולכך אעפ"י שלא הוכרו הקידושין מעול' הוו קידושין לאביי ולא בעינן הוכרו ולבסוף נתערבו כי אם לרבא כדאית' פרק האיש מקדש ואם כן היכי קאמר ואם אינו יודע ששכח דמשמע דהוכרו ולבסוף נתערבו לא הוה ליה למימר אלא ואם אינו יודע כולן צריכות גט אע"פי שלא הוכרו מעולם.
4
ה׳לכן נראה לעניות דעתי ששלש חלוקות יש בענין הקדושין. אחד כשקידש סתם לא כיון האב לשום אחת מהבנות. ב' שכיון לא' מהם ושכח. ג' שדבר בפה בפירוש לפלונית ושכח בא' בין אביי בין רבא מודו דלא הוו קידושין משום דבעינן דעת מקנה וזה אין לו שום דעת שאינו מכוין לשום אחת מהן. בב' זו היא מחלוקת אביי ורב' דלאביי הוו קדושין אע"ג דמעולם לא הוכרו ולא נתפרסמו כי אם בכוונתו. בג' כולי עלמא מודו דהוה קדושין ובזה כשדיבר ר"י לא דבר אלא בכונ' שכן אמר נאמן לומר לזו כיונתי וכו' ואם אינו יודע ששכח הכונ' דהיינו לא הוכרו דבזה חולק רבא כולן צריכות גט כאביי דאם לא ידע שום כונה מעולם אפילו לאביי לא הוו קדושין כלל זה נרא' לע"ד מתוך סוגי' הגמר' יצחק בכמה"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
5
