דברי ריבות רכ״אDivrei Rivot 221
א׳שאלה ראובן בא מויניצייאה בסחורה ומסרה לשמעון שהיה אהובו למוכרה וכשימכרנה יתן לו המעות של סחורתו ואחר שמכר שמעון הסחורה אמ' לו ראובן תן לי מעות סחורתי אז השיב לו שמעון איך אתן לך מעות הסחורה שלוי ויניציאה בויצינייאה כתב לי הנני שולח לך עם פלוני ראובן הנזכר כך וכך סחורה שתקבלנה בשמי ותמכרנה בעדי והיא זאת הסחור' אשר מסרת לי למוכרה בעדך נמצא כפי הכתב הזאת שהסחור' אשר מסרתני אינה שלך אלא של לוי שהיה שולחה לי עמך והנה כתבו ואיך אתן לך מעות הסחורה וראובן בשומעו את הדברי' האלה צעק צעקה גדולה ומרה ואמ' אם אני מסרתי לך הסחורה הזאת מידי לידך למוכרה בעדי ולתת לי המעות ועתה איך אתה רוצה לעכב מעותי מפני שכתב לך לוי הדברים הללו או הוא אמת שנתן לי או אינו אמת אני אשיב לו שיש לי עסקים אחרים רבים עמו באיזה כח או הרשאה או שטר אתה רוצה לעכב מעותיו ולהוציא ממני מאחר שהייתי אני מוחזק בסחורה ואני מסרתיה לך למוכרה תתן לי מעותי עתה כמו שנשארנו שנינו יחד ואחר כך אם תוציא שטר שאני חייב ללוי והרשאה ממנו אני אפרע לך ושמעון טוען דמאחר שהוא מוחזק בסחורה הדין הוא שיעכב המעות בשביל אותו הכתב יורנו מורינו הדין עם מי ושכרו כפול מן השמים.
1
ב׳תשובה נראה לע"ד שהדין עם ראובן ואין לו לשמעון לעכב הנכסים בשביל כתבו של לוי וטעמא דמילתא דלא מבעיא בנדון דידן שנראה שראובן טוען ברי ואומר שהנכסים הם שלו ואין לו ללוי עליו כלום ושמעון אינו טוען אלא שמא שהרי אינו יודע אם הנכסים ההם הם של לוי אלא מתוך הכתב ושמא לוי הוא משקר ואע"ג שהוא מוחזק בנכסים מכל מקום צריך לישבע שמעון הנפקד שהוא כדבריו כמו שכתב חו"מ סימן קל"ג והרי שמעון זה אינו יכול לישבע ועוד דלאו בעל דברים דידיה הוא שהרי אין לו הרשאה מלוי ופשיטא ופשיטא דאין יכול שמעון לעכב המעות אלא אפילו יודה ראובן שהמעות הם של לוי אינו יכול שמעון לעכב המעות.
2
ג׳וטעמא דמילתא דגרסינן בקמא פרק הגוזל עצים שליח שעשאו בעדים רב חסדא אמר הוי שליח רבה אמר לא הוי שליח ופירשו התוספות והרא"ש דאמר ליה בפני עדים לך והביא לי מעותי שביד פלוני ולא אמר לו שישלח לו אבל אמר לו אמור לפלוני שישלח לי על ידיך מעותי שבידו בהא ליכא מאן דפליג דהוי שליח וכן נראה מתוך דברי רש"י שכתב שם מינה שליח בעדים לקבלה הימנו ופסק רב אלפס והרא"ש דהלכתא כרב חסדא דהוי שליח וכתבו ומיהו דוקא הוי שליח לענין שאחריות הדרך על המשלח דכיון דשליח הנעשה בעדים הוי שליח אי יהבינהו ניהליה ונאנסו לא מחייב באחריותיו אבל אי לא בעי ההוא דאיתיה לממוניה בידיה למיתנינהו ניהליה בהאי שליחות לא כייפינן ליה בדינא למתבינהו ניהליה דהא אמרי נהרדעי כל אדרכתא דלא כתיב בה זיל דון וזכי וכו' לא אדרכתא הוא דאמר ליה לאו בעל דברים דידי את וכן נראה מתוך דברי רש"י שכתב הוי שליח ואם נאנסו בעל הבית פטור משמע דלא חשיב שליח אלא לענין פטור האונס וכתב הרא"ש בפסקיו פרק הגוזל עצים טעם לדבר דאע"ג דעשאו שליח חיישינן שמא יבטל המפקיד שליחות השליח אבל כי כתב ליה זיל דון זכי ואפיק לנפשך הרי כאלו נתנו לו במתנה ושוב לא מצי מבטל ליה וכו'.
3
ד׳הרי דאע"ג דשליח שעשאו בעדים חשיב שליח אם רוצה הנפקד לעכב הממון שלא ליתנו לשליח יכול לעכבו וכן פסק חו"מ סימן קכ"ב וכיון שכן בנדון דידן אפילו אם יש עדים מעידים על חתימת וכתיבת יד לוי שהוא כתיבת ידו ונחשבת כאלו עשאו לוי שליח לשמעון בפני עדים הרי לא עשאו אלא לקבל המעות הנפקד ביד ראובן אבל לא עשאו שליח שיאמר לראובן שלח לי המעות שבידך על יד שמעון שהרי כתוב בשאלה שכתב כן הנני שולח לך עם פלוני ראובן כך וכך סחורה שתקבלנה בשמי ותמכרנה בעדי' וכו' משמע שלא עשאו שליח אלא לקבלה הימנו והראי' שהרי לא כתב לוי לשמעון שום כתב שיתן לראובן שהיה מצוה לו שיתן פקדונו ביד שמעון משמע שלא עשאו אלא שליח לקבלה אם יתן לו הנכסים וכיון שכן אע"ג דחשיב שליח לענין אחריות הדרך לא חשוב שליח לכוף לראובן לתת בידו הפקדון וכל שכן וק"ו אם המלה לא מיותרת יש עדים שיעידו שהוא כתב יד לוי דפשיטא ופשיטא שלא יעכב שמעון המעות שהרי ראובן חייב באחריותן שהרי בגדולה מזאת קאמר שמואל בגמרא אין משלחין מעות בדיוקני ואפי' עדים חתומים עליה ופסק רב אלפס ושאלתות דרב אחאי כשמואל וכן פסק הרמב"ם פ"א הלכות שלוחין ושותפין וז"ל אבל אם לא היה הכתב כתב או שאין הלוה יודע שהוא כתב ידו או אפילו היו כתובין בו סימנין ואותיות שביניהן ביחוד אם טען ראובן ואמר לא שלחתי כתב ואחרים רמו בך שמעון חייב באחריותן וכן פסק חו"מ סי' קכ"א כל מה שכתבתי הוא לרווחא דמילתא שהענין ברור כשמש מכמה אנפי שאין לשמעון שום דין ודברים נגד ראובן דלאו בעל דברים דידיה הוא ואינו חייב ראובן להשיב לו על טענתו זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי נאם הצעיר יצחק בכמ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
4
