דברי ריבות רכ״בDivrei Rivot 222
א׳שאלה ילמדנו רבינו ראובן היה אפוטרופס מלאה אלמנת לוי ומבניו יתומים ואמר ראובן לשמעון ידעתי שאתה הולך לויניצייאה הנני מוסר בידך הכתובה של לאה שתגבה אותה מויניציאה שמת שם בעלה והניח שם מעות לבניו ולאלמנתו ואתן לך אלף לבנים בעד שכר טורחך גם אמר ראובן לשמעון אני רוצה שתלוה לי אלף לבנים על הכתובה הזאת שאני מוסר לך כדי לפזר על האלמנה ועל היתומים וכשתגבה הכתובה תקח מאותם המעות שני אלפים לבנים אלף שכר טורחך ואלף שתלוה לי ואם ח"ו לא תגבה הכתובה הנני מוסר בידך מביתי משכנות זהב וכסף בעד האלף לבנים של ההלואה כדי שתפרע מהם אלו האלף לבנים שתלוה לי אז הוציא שמעון אלף לבנים ונתנם ביד ראובן הנזכר האפוטרופס ולקח המשכנות בידו ומסרן ביד דינה אשת ראובן האפוטרופוס ואמר לה הנני מפקיד בידך המשכנות הללו אם אגבה המעות ב"ה של כתובת האלמנה אני אפרע מהם הכל בין שכר טורחי ובין מעות האלמנה והמשכנות הללו והיו לך שממך הם ואם ח"ו לא אגבה הכתובה תחזירי לי המשכנות הללו בידי שאעשה בהם רצוני מפני שהם שלי עד שיפרע לי בעליך ראובן אלו האלף לבנים וקבלה דינה אשת ראובן על תנאי הזה ושמעון הלך לו לדרכו דרך וניצייאה ושאל כתובת האלמנה ונתנו לו כל המעות שהניח' לוי הנזכר בין לאלמנה ובין ליתומים בכח שהוליך בידו ואחר קבלת המעות קודם חזרתו למקום ראובן הנזכר נפטר ראובן האיפוטרופס הנזכר וכשבא שמעון למקום ראובן לתת המעות לאלמנה לאה הנזכר' עכב בידו ממעותיה שני אלפים לבנים אלף בעד שכר טרחו ואלף שהלוה לראובן האפוטרפוס שלה אז השיבה לאה האלמנה אם נתת לאפוטרופס שלי מעות בעדי תלך ותקחם ממנו שלא נתן לי פרוטה מהם תפרע מעותיך מהמשכנות שביד דינה אלמנת ראובן הנזכר.
1
ב׳ודינה אלמנת ראובן השיבה אם אני נתחייבתי לחזור לך המשכנות היה בחיים חייתו של בעלי גט בתנאי אם לא תקבל המעות של כתובת לאה אבל עתה מת בעלי הנני תופס' המשכנות בעד כתובתי ומה גם שקבלת כתובת לאה והתנאי היה שתפרע משם ושמעון טוען ואומר שאינו רוצה ליפרע כי אם ממעות האלמנה לאה מאחר שהוא מוחזק בהם וישבע שכך היה התנאי שאם יגבה הכתובה שיפרע משם שני אלפים לבנים אלף שכר טורחו ואלף שהלוה ושהוא נאמן במיגו דאי בעי אמר לאלמנה לא ראיתיך ולא ידעתיך שהנפטר ראובן האפוטרופס הנזכר מסר בידו הכתובה וההרשאות וכל הכח. יורנו רבינו הדין אם הוא שיפרע שמעון ממעות האלמנה לאה מאחר שהוא מוחזק אם הוא נאמן בשבועה ובמיגו או אם יפרע מהמשכנות ואם יוכל להוציאם מתחת יד אלמנת ראובן מאחר שהיא טוענת שלקחם בעד כתובתה ולא נתנה לבעלה המשכנות שהיא טוענת שלקחם בעד כתובתה ולא נתנה לבעלה המשכונות בחיים חייתו כי אם לעשות לו נחת רוח ושכרו כפול ומכופל מהשמים שאל ירבו המחלוקות.
2
ג׳תשובה פשיטא ופשיטא שאין לו לשמעון דין כנגד אלמנת ראובן ולא על המשכונות שבידה כיון ששמעון עצמו מודה שכך התנה עמה שאם יגבה מעו' הכתובה שיתפרע האלף לבנים מהחוב מדמי הכתובה וסלק שעבודו מהמשכונות וכיון שגבה הכתובה פשיטא דאין לו לשמעון שום תביעה על המשכונות ואפילו היו ביד שמעון ממשכונות היה חייב מן הדין להחזירם כל שכן עתה שהמשכונות ביד אלמנת ראובן והיא מוחזקת שאפילו היה שמעון מכחיש התנאי היתה אלמנת ראובן נאמנת לומר כך היה התנאי בינינו במיגו דאי בעי אמרה החזרתים לך וכמה טענות אחרות באופן שכלל העולה מהדברים הוא שאין לו לשמעון דין ודברים עם אלמנת ראובן אבל יש לו לשמעון דין ודברים עם לאה אלמנת לוי בעלת הכתובה הנגבית ויגבה שמעון מעותיו מדמי הכתובה שגבה.
3
ד׳וטעמא דמילת' דלא מבעיא בנדון דידן דראובן הנז' היה אפוטרופוס האלמנה והיתומים כמו שבא בשאלה דפשיטא ופשיטא שיגבה שמעון החוב מדמי הכתובה כיון שברשות ראובן האפטרופוס עשה מה שעשה והלוה המעות ודבר ידוע הוא שיש לו לאפוטרופוס רשות לעשות מה שיראה שהוא טוב וכמו שכתב הרא"ש הביאו הטור חשן המשפט סי' ר"ץ וז"ל כי אפטרופוס יש לו כח לעשות בממון הנמסר לידו בטובת בעליו כאלו היה שלו והרמ"בם הלכות נחלות פרק י"א האפוטרופוס מוציא ומכניס ובונה וסותר ושוכר ונוטע וזורע ועושה כפי מה שיראה שהוא טוב ליתומים וכו'. ועוד כתב הרמב"ן הביאו חו"מ סימן קי"א שאם לוו ב"ד או אפטרופוס של יתומים לצרכם נזקקין לנכסיהם ומוכרין בלא הכרזה וכו' וכיון שראובן זה היה אפוטרופוס וטוען שמעון שלוה ראובן המעות לצורך האלמנה והיתומים שכך אמר לו ראובן בשעה שלוה המעות כמו שבא בשאלה פשיטא דנאמן שמעון ויקח המעות שהלוה מאותם המעות שתחת ידו במיגו דאי אמר החזרתים ונתתים כבר אלא אפילו לא היה ראובן אפטרופוס אלא שגנב אותו שטר כתובה ומשכנה ביד שמעון בסך אלף לבנים לצורכו ממש לא לצורך האלמנה והיתומים היו מחייבין בית דין שתפרע לאה אלמנת לוי האלף אש'. וטעמא דמילתא.
4
ה׳דגרסינן בקמא פרק הגוזל ומאכיל על מתני' דהמכיר כליו וספריו ביד אחר וכולי קאמר בגמרא משכנתא שוי מאתן במאה עשו בו תקנת השוק שוה בשוה אמימר אמר לא עשו בו תקנת השוק מר זוטרא אמר עשו בו תקנת השוק והלכתא עשו בו תקנת השוק ופי' רש"י תקנת השוק שקנאו לוקח בפרהסיא ולא הבין בו שנגנב עשו לו תקנה שישלם לו בעל הבית מעות וכן פסק הרמב"ם הלכות גניבה פרק ה' וז"ל משכן הגניבה בין שמשכנה ביתר על דמיה או בפחות מדמיה הבעלים נותנים לבעל המשכון וחוזרין ועושין דין עם הגנב אלא אם כן היה הגנב מפורסם וכו' אף בנדון דידן כיון שמשכן ראובן שטר כתובת לאה באלף אש' ביד שמעון אפילו היה גנוב עמו היתה חייבת לאה לתת האלף אש' לשמעון מפני תקנת השוק כיון שראובן לא היה גנב מפורסם ואחר כך לאה תעשה דין עם ראובן כל שכן עתה שברשות לאה משכן ראובן שטר הכתובה ביד שמעון שהרי נתנו הרשאה לשמעון שילך ויגבה כתובתה ועוד ששמעון מוחזק והמעות הם תחת ידו דפשיטא ופשיטא שיתפרע האלף לבנים שהלוה על שטר הכתובה וכן פסק חו"מ סימן שנ"ו וז"ל משכן הגניבה בין שלקח עליה מעות בשוויה או יותר או פחות משויה עשו בו תקנת השוק וצריך ליתן למלוה את הדמים שהלוה לגנב וכן פסקו כל הפוסקים סוף דבר ששמעון יקח מעותיו מדמי גביות כתובת לאה אלמנת לוי ואין בזה שום ספק לע"ד ואמר לי לבי אני הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זל"הה.
5
