דברי ריבות רכ״דDivrei Rivot 224
א׳שאלה מעשה שהיה כך היה שביום שבת קדש ח"ה של פסח שנת ה' ש"ל קמו רבים מאנשי סגולה יחידי ק"ק לישבואה יע"א ונמנו וגמרו ביניהם להתיר הסכמה אחד שקבלו עליהם זה כמה שנים להיות זקוקים ומחוייבים לשמור לעשות כל מה שיגזרו עליהם שבעה נרות המאירים ומזהירים הלא הם הגבירים והנשאים פלוני ופלוני יצ"ו הן במנוי פרנסים מהקהל הנזכר או גזברים או מעריכים או אנשי מעמד או ישיבת בית הכנסת וכל שאר עניני' הנלוים להנהגת הק"ק יצ"ו קבלו עליהם חומרת נח"ש לשמור ולקיי' כל מה שיגזרו עליהם השבעה הנז' לזמן עשר שנים וגם כתוב בהסכמה ההיא ונשבענו כלנו חתומי מטה לשמור לעשות ככל הכתוב וכו' ולראות יחידי הק"ק הנז' שהיו אסורי' בזיקי' מכח הסכמה זאת נאמנו וגמרו להתירה וקם שלוחם ועלה לתיבה בתוך קהל ועדה בהיות הקהל מלא על כל גדותיו ואמר דעו רבותי שהסכמה אשר הסכמנו להיות נזקקים למאמר השבעה הנז' אנו מסכימים עתה להתירה והרי היא בטלה וחשובה כחרש הנשבר וכדבר שאין בו ממש וכל אנשי הק"ק עמדו לא ענו עוד ואין פוצה פה ומצפצף.
1
ב׳ובראות יחידי הק"ק הנז' שהותרה ההסכמה נתקבצו ביום שבת קדש הנז' בשעת המנחה וביררו ביניהם ומינו פרנסים ומנהיגים ואנשי מעמד להנהיג ולהדריך הק"ק יצ"ו כדרך ומנהג כל הק"ק אשר בגולה ועמד שלוחם בתוך הקהל י"צו והכריזם ופרסמם כדי שידעו כל הקהל מי הם הפרנסים המנהיגים הממונים על הקהל ולא מיחה שום אדם על זה ויהי ממחרת בהיות הבקר נתקבצו ששה מהגבירים והנשאים הנבררים להיות שא' מהשבעה לא היה בעיר זה כמה ימים ולכן נקבצו הששה וקצת מאנשי יחידי סגולה מהק"ק יצ"ו ונתרעמו ואמרו שהאנשים אשר בררו פרנסים בקהל מבלי רצון השבעה הנז' עברו תורות חלפו חוק הפרו ברית עולם מכח ההסכמה הנז' ולכן הגבירים הנז' שלחו אלי והלכתי לפניהם ונתרעמו לפני וראיתי ההסכמה הנז' אז אמרתי הנה באתי ומגלת ספר כתוב עליה' אבל צריך לידע מה בפיהם ומה יענה מלאכי גוי אז שלחו וקראו לשנים או ג' מיוחדים מהקהל וקראתי לפניהם את כל תקף ההסכמה הנז' ענו ואמרו שהאמת כן היה שנעשת' ההסכמה ההיא אבל כונת ההסכמה ההיא היתה לתקן ולישר ולהדריך הנהגת הק"ק יצ"ו לפי שכל העם הזה על מקומו יבא בשלום וכמו שנראה מתוך לשון ההסכמה שכתוב בה שהשלום ממנו תוצאות חיים וכו' ואחינו ענו לנו שלום וכו'.
2
ג׳ועתה ראינו בעינינו שההסכמה נהפכה כקשת רמיה כי ממנה תצא מלחמה גדולה וחלוק לבבות וזה להיות כי היו עשוקים ורצוצים במסים וארנוניות והפרעניות ואין לאל ידם שישמעו קולם להיות שהשבעה גבירים היו משעבדי' אותם כעבדים נמכרים והיו אומרי' שאחרי דבריהם לא ישנו בלי טענה ובלי חשבון וגם להיות שהם גבירים וגדולים לא היו משגיחים בפרטים באופן שהעניים לא היו מושגחים בקהל לא בגילם ולא באבלם ולא היו מלוים אותם עד שאמרו שפעם אחת היה בקהל נפטר אחד והוצרכו לשכור נושא סבל להוליכו לבית הקברות ודרך כלל שום תקנה הנהוגה בקהלו' הקדש לא היה בקהל עד שאף על פי שאין קהל בעולם שלא ימנו בו פרנסים להנהיג יחידי הקהל ולהשגיח בצרכם בתביעת' וטענת' ומשאם ומתנם בקהל הזה אין פרנס שינהיגנו וישגיח עלינו ויעזרנו בתביעתינו וטענותינו באופן שהקהל היו כצאן אשר אין להם רועה וכאלו רבות שעצמו מספר שהיה כל אחד וא' מהקהל טוען ומתרעם לכן גמרנו והסכמנו לבטל ההסכמה הנז' ולהתנהג ככל הקהלות קדושו' אשר בגולה להעמיד פרנסים וממוני' ואנשי מעמד שינהיגו וידריכו הקהל מזמן לזמן כדרך כל הקהילות שהפרנסים והמעמד אשר שרתו נשלם זמנם ממנים פרנסים ומעמד אחר, מהם עשירים, מהם בנוניים, מהם עניים, כדרך כל הקהלות יצו באופן שיהיה כל העם מקצה מושגחים בכל ענייניהם ולקיים עליהם מצות גמילות חסדים עם החיים ועם המתים ואין דעתם סובל להיות נחשבים כעבדים שפה להם ולא ידברו בפני השבעה הגבירים הנזכרים כי עבדי הם אמר קרא ולא עבדים לעבדי' וגם קצת מהחתומים טוענים שהיו אנוסים בשבועתם ונשבעו באונס גמור שלא כרצונם באופן שרבו שם הטענות ודברי ריבות ועם היות שהשתדלתי שם בכל מאמצי כחי לתקן ולפשר הענין כדי שלא יצא מזה איזו תקלה באמרי שההסכמה הנזכרת היא חזקה כראי מוצק בגזרת נח"ש ובשבועת התור' ואיך מלאם לבם להכריז פרנסים ומעמד מדעתם נגד תקנת וגזרת ההסכמה הנזכרת כי אין לאל ידם לעשות כן כי חס ושלום הם נכשלים בחומרא ענו ואמרו שכבר, התירוה בתוך קהל ועדה בפומבי הגדול בלי שום מעכב ופוצה פה ומצפצף באופן שלא עלה בידי לתקן את אשר עותו ומשם יצאתי והלכתי לביתי.
3
ד׳אחר כך ביום שני שביעי של חג הפסח באו לביתי קצת מיחידי ק"ק הנזכר ושאלו אלי על ענין ההסכמה. אם היו עוברים או לא להיות שכבר התירוה אמרתי להם אל תהי קלה בעיניכם שההסכמה הנזכרת היא חמורה מאוד בקנס נח"ש ובשבועה ואין שום צד להתירה כ"א בהסכמת רוב הקהל ובהיתר השבועה מה שנראה לי שזה הוא ענין בלתי אפשר להיות שק"ק לישבואה יע"א הוא קהל גדול לאלהים בכמות ובאיכות ואי אפשר שיסכימו רוב הקהל על כך אז ענו ואמרו ודאי שרוב הקהל הסכימו על כך ולהיות שהרוב הסכימו עשינו מה שעשינו ולאפס הפנאי שיום ראשון היה ערב יום טוב לא חתמנו אנשי הקהל לגלות סברתה אבל אחר יום טוב נחתום כל האנשים המסכימים על זה שהם רובא דרובא מהקהל. ויהי ביום הרביעי אחר יום טוב באו קצת יחידי הקהל הנזכר ובידם מגילה עפה וחתומים בה כמה וכמה אנשים מהק"ק יצ"ו שגלו סברתם והסכימו לבטל ההסכמה הנזכר' באופן שהם אומרים שהם רוב הקהל ועל כן השתדלו לקבץ קצת חכמים שלמים מרביצי תורה בק"ק יצ"ו לשאל מהם אם היו פטורים ממכשול החומרא כיון שהיו הרוב ובטלוה והחכמים השלמים דחו את השעה בדברים ואני עמהם לראות אולי בהמשך הזמן יתפשרו עם שאר אנשי הק"ק הנזכר הרוצים בקיום ההסכמה ולכן אמרו להם שימתינו ליום חמישי ונדעה בינינו מה טוב ועם היות שהיו צועקים ומתרעמים לומר למה תהיה האמת נעדרת גלו לנו האמת הן לאיסור הן להיתר ויתישב דעתנו וגופנו עם כל זה לא שתנו לבנו לזאת לסבת אהבת השלום אולי יתפשרו השתי כתות.
4
ה׳אחר כן ביום החמישי חזרו אנשי הק"ק הנזכר ודרשו ממני הדרישה הנזכרת והיו צעקים מר על הענין לומר למה תהא האמת נעדרת ולא תחוסו על קהל גדול בזה כי נבוכים הם רעבים גם צמאים ללחם ולמים ולשמוע את דבר השם ועם כל זה לא אבו שמוע החכמים השלמים עד שהיתה סבה שקצת מהאנשים הנזכרים קרעו בגדיהם וצעקו בקול מר לומר שהיה משוא פנים בדבר כיון שהיו כובשים את התורה צור תעודה והיו מטיחים דברים קשים ומרים עד שחשכה וילך כל אחד איש לביתו.
5
ו׳ויהי ביום הששי בבקר בשעת תפלה נתקבצו כל היחידים הנזכר ובאו לגבירים הנשאים אנשי סגולה ק"ק שלום יצ"ו אשר אני יושב בתוכם לשרתם ולברך בשמם וחילו פניהם למען ה' שיעשו עמי לגלות דעתי בענין היתר ההסכמה הנזכרת אם היו פטורים או נכשלים בה אז בעת ההיא נתקבצו פרנסי ומנהיגי ק"ק שלום והממונה ואנשי המעמד, ורבים מחשובי יחידי סגולה מהק"ק הנזכר ונשאו ונתנו בדבר ונמנו וגמרו שאין ראוי שתהא האמת נעדרת ולהיות מסתיר ומעלים דין תורה מאיזה יחיד כל שכן מקהל גדול יצ"ו שמבקשים תורה מפי וגזרו עלי שאגלה סברתי ואני הוכרחתי להיות נזקק למאמרם ועוד שנראה בעיני דאיכא מצוה להורות להם היתרם והטעם משום שהם צועקים ואומרים שאין דעתם סובל בשום צד וענין בעולם להיות נזקקין ומשועבדים למאמר ולגזרת השבעה הנזכר מסבת הטענות הנזכר לעיל ולכן אומרים אף אם יהיה הדין שלא תועיל ההתרה אי אפשר לנו לקיים ההסכמה הנזכרת וכיון שכן ודאי דאיכא מצוה בהיתר הסכמה זו אפילו לכתחלה כל שכן בנדון דידן לגלות להן שההתר שהתירו כבר שהיה כדין וכשורה.
6
ז׳וראיה לזה שכתב הר"ן בתשובתיו סימן נ"א וז"ל שהתירו קצת מפרשים גבי נשבע שלא ישחוק בקוביא אע"פ שאין לנו להתיר נדרו משום דעבירה הוא וכדמוכח בירושלמי ואעפ"כ כתבו שאם ברור לנו שלא ישמור שבועתו טוב לנו להתיר לו ולא יעבור על שבועתו וכו' עד כל שברור לנו שלא ישמור שבועתו אין היתר זה לדבר עבירה אלא לדבר מצוה כדי שלא יעבור על שבועתו. וכן כתוב בתשובת מימוניות מספר הפלאה סימן ד' ואע"פ שהשבועה שנשבע היתה לדעת רבים קאמר דחשיב היתר לדבר מצוה כדי שלא יעבור על שבועתו אף בנדון דידן ראוי להתיר להם ההסכמה ולהורות להם את הדרך ילכו בה להתירה לכתחלה כדי שלא יכשלו בה וכמו שכתב הריב"ש ז"ל סימן תס"א וז"ל ואין לך מצוה גדולה מהסיר מכשול מדרך הרבים וכו' כל שכן להורות להם שההתר שהתירוה חשיב היתר.
7
ח׳ולכן על פי כל הדברים האלה גליתי דעתי ואמרתי שאם רוב הקהל מסכימים לבטל ולהתיר ההסכמה הנזכרת יש לאל ידם להתירה ולבטלה ובלבד שיתירו השבועה שנשבעו על יד מומחה או ג' הדיוטות זהו על צד היותר טוב עם היות שיש דרך אחר להתיר השבועה וכמו שאפרש.
8
ט׳וטעמא דמילתא כתב הרא"ש בתשובותיו כלל ו' דע כי על עסק רבים אמרה תורה אחרי רבים להטות ועל כל ענין שהקהל מסכימים הולכין אחר הרוב והיחידים צריכים לקיים כל מה שיסכימו עליהם הרוב דאל"כ לעולם לא יסכימו הקהל על שום דבר אם יהיה כח ביחידים לבטל הסכמתם לכן אמרה תורה בכל דבר הסכמם של רבים אחרי רבים להטות ואפי' על חרם שכבר החרימו כל הקהל יכולים אחר כך הרוב להתירו וראיה לזה שכתב הרא"ש ז"ל שם בתשובה וזה לשונו וששאלת הקהל עשו תקנה בחרם ונמנו להתירה וראובן מוחה היוכלו הקהל להתירה בלא דעתו יראה לי שהסכמת הקהל תלויה ברוב דעות שעל כל חלוקי דעות אמרה תורה אחרי רבים להטות הילכך הקהל ראויים להתיר לעצמן בלא הסכמת ראובן וכו' עוד כתב שם בתשובה אחרת אשר שאלת על הצבור שהטילו חרם והתנו שלא יעשו התרה ולא התרה להתרה עד סוף העולם וכו' עד נמצא שהקהל נדו והחרימו לקיים גזרתם ואחר כך החרימו וגזרו שלא יעשה התרה ויתירו חרם האחרונה שהחרימו שלא להתיר ואחר כך יתירו החרם ואין מכשול בהתרה זו אם הוא מדעת רוב הקהל.
9
י׳הרי שיש כח ביד רוב הקהל להתיר החרם שקבלו כל הקהל וכתב הרמ"בן הביאו בית יוסף הלכות נדרים סימן רכ"ח אם יסכימו להתיר חרמי הצבור מותר כההיא דאמרינן כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת וכן דעת הקהל מתחלה אלא אם כן התנו שלא להתירו וכו' עוד כתוב שם שאף על פי שמשורת הדין אין חרמי הקהל ניתרין אלא על פי אחרים ובפתחים אלא שכבר נהגו בכל המקומות ששמענו שמעם וישראל אף על פי שאינם נביאים הם בני נביאים וכבר חקרו הראשונים לדעת סבה לענין זה ומצאו טענה דכיון שהורגלו בכך הרי הם כאלו התנו מתחלה שיהיה קיים עד זמן שירצו ובענין שאמרו בהפרת בעל כל הנודרת ע"ד בעל היא נודרת ואף שאין הקהל יודעים בטיבו של תנאי זה אדרבה תמהים כששומעים שיש התר לחרם מכל מקום בכל מקום ומקום נודרין ומחרימין על דעת הנהוג וכיון שנהגו הנח להם לישראל. ועוד כתב הריב"ש בתשובותיו סי' קע"ח וז"ל מאחר שמן הדין אינם נתרים אלא מחמת מנהגם שנהגו כן רואים אם מנהג הקהל להתיר חרמיהם על פי הרוב אף אם המיעוט מוחים יעשו כמנהגם אף בחרם זה אף על פי שנעשה בהסכמת כלם שהרי יש לומר שעל דעת מנהגם בהתר החרמות החרימו וכתב עוד שם וכן אפילו אם יש מוחין בדבר כל שהרוב מסכים בהתר וכו'. הרי לך ראיה ברורה שאף על פי שכל הקהל החרימו בדבר מה ואחר כך רצו רוב הקהל להתירו הרשות בידם ואין המיעוט יכולין למחות.
10
י״אולענין רוב זה איך יהיה נחשב כתב הה"ר אליה מזרחי ז"ל בתשובותיו סימן נ"ג וז"ל הולכים אחר הרוב לפי גזרת תורתינו הקדושה אחרי רבים להטות והחולק עם הרבים נקרא חוטא ואין חילוק בזה אם היה אותו הרוב עשירים או עניים חכמים או הדיוטות מאחר שכל הקהל הם נקראים בית דין לענינים שביניהם כמו שכתב המרדכי בשם ראבי"ה וכתב עוד שם דאפילו אם תמצא לומר שיהיו כל חכמי הקהל וכל עשירי הקהל בכלל אותו החלק המועט ושיהיו נקראים בפי הכל טובי הקהל עדיין אין הדבר תלוי אלא ביד רוב הקהל לא בידם. ועוד כתב שם גם הפרוד שנפרדו מהם מיעוט הקהל שלא כדין עשו שהרי היה להם להמשך אחר רוב דעות הקהל כפי מה שגזרה התורה אחרי רבים ואפילו אם היו המועטים יותר עשירים ויותר חכמים מהמרובים כדאוכחנא לעיל. הרי דבנדון דידן אף אם יהיו המוחים לבטל ההסכמה עשירים חכמים וידועים אם הם המיעוט יכולין הרוב לבטלה דדוקא כשהחרם הוא על עסקי ממון אזלינן בתר רוב ממון כדתניא בקמא עשירי, ב"ק דף קט"ז שני תנו רבנן שיירה שהיתה מהלכת במדבר ועמד עליה גייס לטורפה מחשבין לפי ממון ואם שכרו תייר לפניהם לנחותם הדרך פן יטעו ויסתכנו מפני החיות והלסטין ויאבדו גוף וממון מחשבין אף לפי נפשות וכן כתב הרא"ש ז"ל שם כלל ששי ובנדון דידן במנוי פרנסים אין כאן עסק ממון ולכן אזלינן בתר רוב דעות אף אם יהיו המועטים עשירים וכמו שכבר כתבתי.
11
י״בלא זו לבד שרשאין הרוב לבטל החרם אלא שגם המיעוט חייבים להמשך אחריהם וראיה לזה כתב הרשב"א סימן תשס"ח אין רשות ביד אדם להסתלק ולפטור עצמו מתקנת הקהל ולומר לא אכנס בתקנות וכיוצא בהם לפי שהיחידים משועבדים לרוב וכו' וכתב הה"ר אליה המזרחי ז"ל שם בשאלה הנזכרת וזה לשונו על אודות חלוף הדעות שנפלו בין הקהל ונפרדו קצתם מתוך הקהל וכו' כתב חטאו חטא גדול וצריכים כפרה עליו דשלא כדין עשו מה שעשו שנפרדו מהם כי היה להם שימנו על אותו ענין שנפל החלוק ביניהם וילכו אחר רוב דעות מכוון שאותו ענין היה מהענינים השייכים להקל שכל הקהל בכללו נקראים בית דין לאותם הענינים דומיא דדיינים שנתועדו בבית דין שאינם רשאים להפרד משם מפני שום חילוק דעות שנפלו ביניהם כגון הללו מטהרין והללו מטמאין הללו פוטרין והללו מחייבין רק הם נמנין והולכין אחר הרוב לפי גזרת תורתינו הקדושה אחרי רבים להטות והחולק עם הרבים נקרא חוטא. הרי שחייבים המיעוט להמשך אחר הרוב ואינם יכולים להפרד לפי שעוברים על מצות עשה שבתורה דאחרי רבים להטות כמו שכתב שם. ועוד כתב המרדכי פרק שבועות שתים על אותו ששמע שהצבור ממשמשים לגזור גזרתם ונשבע שלא לקיים גזרתם ואחר כך גזרו אם צריך לקיים או לאו כך ראיתי שהנשבע לעבור דרך צבור נשבע לשוא הוא וצלל במים אדירי' והעלה חרס בידו ולא נפטר מתקנת הקהל וכו'.
12
י״גבאופן שמתוך מה שכתבתי עלה בידינו שאם הרוב מסכימים להתיר ההסכמה הנזכרת יכולין להתירה לכתחלה כל שכן בנדון דידן שכבר התירוה בדיעבד שהיתרה התר' ועוד שגם המיעוט ראוי שימשכו אחריהם מאחר שהם רוב דעות ולא יעשו שום פירוד בקהל כי אחרי רבים להטות אמר קרא.
13
י״דכל מה שכתבתי הוא לענין התר החרם אבל לענין השבועה שנשבעו כל אחד ואחד צריך לידע איך תהא התרתה שיש הבדל ביניהם וכמו שכתב הראב"ד בתשובה הביאו הריב"ש סימן קע"ח וזה לשונו כתב הרא"בד ז"ל בתשובה שהצבור שעשו תקנה וקבלו אותה בחרם ובשבועה שהחרם יכולין הקהל להתירו מאליהן בלא פתח ובלא שאלת חכם אבל השבועה צריכים הם לשאלת חכם וכו' וביאר הוא ז"ל בתשובה ההיא שאפשר להם שיתקבצו כלם ויבחרו שלשה מן המומחין שבהם ויפרטו לפניהם נדרם ושבועתם והם יתירום על פי חרטתם ואחרי כן אלו המתירים יבחרו שלשה אחרים מן הנתרים והם יתירום גם להם ואני אומר שהטעם שסמכו עליו להתיר חרמי הקהל בלא שאלה לחכם או לשלש הדיוטות והקהל מתירים לעצמם דהואיל וכך נהגו על דעת מנהגם הם מחרימין וכדעתיה דרב פנחס בהפרת הבעל דכל הנודרת וכו' אותו הטעם בעצמו מספיק לשבועות הקהל שאף אם יאמרו בגזרתם בכח האלה והשבועה או אפילו בפירוש מחרימין אנו ומשמתין ומשביעין יכולין הם עצמם להתיר הכל ומטעמיה דרב פנחס שהרי גם בשבועות אשתו יכול להפר מן הטעם ההוא. הרי שיש לפנינו שני דרכים להתיר השבועה או דרך כלל שהם עצמם יתירוה כדרך התרת החרם או שישאלו עליה ועל פי חרטתם יתירו על יד שלשה הדיוטות.
14
ט״וובנדון דידן עשו שניהם אם בתחלה בשבת ח"ה התירוה ההסכמה הנז' דרך כלל חומרותיה ושבועותיה אחר כך ביום ו' כ"א לניסן נתקבצו כל המסכימים להתיר ההסכמה תוך בית הכנסת ועלו שלשה מהם לתיבה שכבר אותם השלשה הותר להם השבועה על ידי שלשה מומחים חוץ מהקהל כפי הנשמע ואז אותם השלשה שאלו את פיהם אם היו מתחרטים מעיקרא מאותה השבועה שנשבעו לקיים עליהם גזרת השבעה הנזכרי' וענו כלם ואמרו שהיו מתחרטים מעיקרא ושאלו היתר לשבועתם ואז ענו השלשה ואמרו מותר לכם שרוי לכם מחול לכם והתירו השבועה בפני קצת מאנשי סגולה ומהשבעה הנז' המעכבים שלא יבטלוה. הרי שקיימו השני דרכים בהתר שבועתם ודבר ברור הוא שיכולים להתיר לכמה אנשים בבת אחת וכמו שכתב הרמב"ן בתשובותיו מתירין כמה נדרים לאיש אחד אפילו בהיתר אחד ולכמה אנשים בהתר אחד. ועוד כתב הריב"ש בתשובה הנז' וזה לשונו ומתשובת הרשב"א ז"ל נראה שאפילו אמרו על דעת רבים שמן הדין אין לו הפרה אלא לדבר מצוה בחרמי הקהל מתירים הם עצמם אפילו לדבר הרשות וכן יש לומר בעל דעת המקום שבדבר הרשות אין לו הפרה מכל מקום בחרמי הקהל יש לו הפרה כיון שנהגו כן דעל דעת המנהג החרימו ונדרו. הרי שאפילו על דעת רבים יש הפרה אפילו לדבר הרשות בחרמי צבור כל שכן בנדון דידן דאיכא קצת מצוה וכמו שכתבתי לעיל דהיכא שברור לנו דאי אפשר לקיימה חשיב דבר מצוה כדי שלא יעבור על שבועתו ולהרים מכשול מבין הרבים.
15
ט״זועוד יש צד אחר להקל בהתר שבועה זו והיא שהאנשים הטוענים שהיו אנוסים בשבועתם הם נאמנים לעצמם וכמו שכתב הרשב"א הביאו בית יוסף הלכות נדרים סי' רכ"ח וז"ל אפילו לא מסר מודעא וראינו שנאנס האונס מבטל הנדר ועוקרו מעקרו ולא עוד אלא אפי' לא הכרנו באונסו כלל אלא שהוא אומר עכשו שהיה אנוס באותה שעה אונס גמור נאמן ומחילין לו ולא שצרי' להיתר חכם מן הדין דאין צריך להכיר באונסו אלא במכר אבל לא בגיטא ומתנה וכ"ש באיסורים שכל א' נאמן על עצמו וכו' עד אבל אם הוא אינו מודה מה שכתבו העדים שהם ידעו והכירו שמרצון נדר דברים בטלי' כתבו דאין אדם יודע מה בלבו של חבירו הרי שאפילו עדים מעידים שהיה הנדר ברצון הוא נאמן על עצמו לומר שהיה באונס כי הקדוש ברוך הוא לבד הוא בוחן לבות וכיון שכן בנדון דידן האנשים הטוענים שאנוסים היו ודאי דנאמנים ואינם צריכים היתר כי אין להם שבועה וכיון שכן יכולים האחרים המושבעים לומר אדעתא דהכי לא נשבעתי אלא שיהיו כלם מושבעים ועומדים וכמו שכתב הרא"ש בתשובה באותם שקבלו יחד לעלות לארץ ישראל ועבר אחד מהם שהשני פטור מהשבועה דאדעתא דהכי נשבע שיקיים חבירו שבועתו וכו' אע"ג דאין זה שייך בחרם וכמו שכתב החכם השלם הר' יוסף בן ליב יצ"ו בתשובותיו כלל חמישי באופן שגם בחינה זו תהיה סניף להקל בהיתר שבועה זו מלבד שהדין דין אמת שיכולין להתירה כמו שכבר כתבתי.
16
י״זובר מן דין איכא בחינה אחריתי והוא שא' מן השבעה הנבררים הוא הגביר ונעלה דון דוד יחייא יצ"ו והוא זה כמה ימים או שנה וחצי הרחיק נדוד וכיון שכן יכולין הקהל לומר אנו לא קבלנו עלינו אלא גזירת השבעה הנבררים וכמו שכתב הרא"ש בתשובותיו כלל ששי על קהל שביררו ברורים לתקן תקנות הקהל וכו' כתב ואם יארע אונס לאחד מהם שיזמינו המלך לא יהיה כח לאחרים לעשות דבר זולתו וכן הדין נמי במת אחד מהם נתפרדה החבילה ואין לנשארים כח לעשות בלתי אם שמו הקהל אחר במקומו. אף בנדון דידן אם לא הסכימו הקהל שימלא אדם אחר רשום ורמוז במקומו של הר' דון דוד יצ"ו אינם חייבים לעשות הקהל מה שיגזרו הששה אע"פ שהם רוב וכמו שכתב שם הרא"ש ז"ל וגם מהרי"ק ז"ל בתשובותיו סימן קפ"א כתב ועוד דבר פשוט מביעתא בכותחא דאפי' היו שם רוב אנשי הקהלות מלומברדיא"ה דלא חשוב רוב כיון שלא היו כלם במעמד וכמו שכבר כתב מהרר"י מילץ ס"ל יצ"ו אף בנדון דידן אם אין דון דוד יחייא במעמדם לא חשיב רוב שלהם לרוב אם לא הסכימו הקהל למנות אחר תחתיו כלל העולה הוא שאם האנשים שהתירו ההסכמה הנזכרת הם רוב דעות הקהל ודאי שהותר החרם והשבועה ואין להם שום מכשול לא קל ולא חמור ואל יראו תלונת וחרפת אנוש ומגדופותם אל תחתו אלא אדרבה המיעוט חייבים להיות נמשכים אחרי הרבים לקיים מצות עשה מהתורה אחרי רבים להטות ואם חס ושלום הם עושים שום פירוד לא יפה הם עושים כמו שכבר כתבתי בשם גאוני עולם והקהל הקדוש יתנהג כמנהג כל הקהלות הקודש אשר בגלות אריאל ועם זה כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
17
