דברי ריבות רכ״הDivrei Rivot 225
א׳שאלה מעשה שהיה כך היה שהבחור רבי יוסף בכמ"ר יצחק בן טישטיל הוציא שטר בפני בית דין וזה נוסחו בפנינו עדים חתומי מטה הבחור רבי יוסף בכמ"ר יצחק בן טישטיל קדש לצנועה בתולתא מרת גאמיל"ה בת רבי יצחק חראבון קדושין גמורין וכשרים כדת וכהלכה בטבעת זהב כלו בלי אבן וכך אמר לה קודם מסירת הטבעת הנז' לידה הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל וקבלה מרת גאמילה הנזכרת הטבעת הנז' מיד רבי יוסף הנז' תכף ומיד כשגמר דבריו הנז' ולהיות כל זה אמת ויציב כתבנו וחתמנו שמותינו פה שאלוניקי ביום שני י"ד לחודש ניסן משנת השכ"ח לבריאת עולם והכל שריר וקיים. יעקב אבודיינטי עד דוד מלאגי עד. במותב תלתא כחדא הוינא כד אתא רבי יעקב אבודיינטי הנזכר ואסהיד אחתימת ידו ואתו תרי סהדי ואסהידו אחתימת יד דוד מאלאגי ואשרנוהי וקיימנוהו כדחזי למהוי. והכל שריר וקיים. פלוני דיין. פלוני דיין. פלוני דיין. וגאמילה הנזכרת היתה משודכת לרבי יוסף הנזכר בזמן הנזכר ואחר זמן נתקוטטו ויתפרדו איש מעל אחיו ונתבטלו השידוכין ובא רבי יצחק חאראבון הנזכר וחזר ושדך את בתו גאמילה הנזכרת עם הבחור רבי משה בכמ"ר אברהם צרפתי ויהי כי ארכו לו שם הימים נתקוטטו ג"כ עם זה ובטלו השידוכין ויהי כראות משה צרפתי הנזכר שנתקוטטו עמו אמ' שגאמילא הנזכרת היתה מקודשת לו וקבע בית דין הזה וזה נוסח מעשה בית דין.
1
ב׳במותב תלתא כחדא הוינא אנחנא בי דינא דחתימין לתתא כד אתא קדמנא רבי משה בכמ"ר אברהם צרפתי ודרש ממנו לקבל עדויות על דבר קידושין אשר קדש לארוסתו גאמילא בת רבי יצחק חראבון ואחר האיומים והגזמים והחומרות הנעשות לו לומר האמת אמר איך ביום אחד בשבת אחר חג הפסח שעבר היה עומד עם ארוסתו הנזכרת בבית חמיו רבי יצחק הנזכר על ארגז אחת ובאו כמה בחורים לקרוא לו ואמר להם המתינו מעט ובפניהם הוציא טישטימיל לבן לאבראדו טורקושקו מהפאלדיקירה אשר לו ואמר לארוסתו גאמילה הנזכרת שיאש מקודשת חמי קון אישטי טישטימיל וקבלה הטישטימיל מידו ואז בא לפנינו בית דין חתומי מטה רבי יעקב יונה ואחר האיומים והגזומים והחומרות קלות וחמורות ואלות התורה שקבל עליו להגיד האמת קם על רגליו והעיד בתורת עדות וכו' ככל הנ"ל כלל ופרט ואחר כך בא לפנינו בית דין חתומי מטה רבי חיים משה ואחר האיומים והגזומים והחומרות חמורות וקלות ואלות התורה שקבל עליו להגיד האמת קם על רגליו והעיד בתורת עדות וכו' ככל הנז' לעיל כלל ופרט ולראית האמת שכל הנ"ל העידו בתורת עדות שני העדים הנזכרים בפנינו בית דין חתומי מטה ככל הנ"ל כתבנו וחתמנו שמותינו ביום שלישי ה' לחדש טבת שנת בשאלה מוזכר תאריך בשנת השכ"ח ליצירה פה שאלוניקי והכל שריר וקים. יעקב פורמון דיין. משה מטאלון דיין. משה לבית קלעי דיין.
2
ג׳אחר כל אלה הדברים יוסף בכ"ר יצחק בן טישטיל הנזכר העיז פניו וראשו הרים וביד רמה נכנס לחופה עם גאמילה הנז' מכח השטר החתום של קדושין אשר בידו ולא חש כלל לעדויות אשר נתקבלו בבית דין שנתקדשה לאחר וכמאי דאמרינן בהמגרש שלחו ליה מבי רב שמואל יר' יצא עליה קול מראשון ובא אחר וקדשה קדושי תורה פרש"י בעדים מהו שלח להו תצא והעמידו הדבר על בוריו וכו' וזה לא המתין כלל והיה ראוי לייסרו בסילוא דלא מבע דמא לו ולסומך בידו וכל העם מקצה היו מרננים אחר המעשה המר והנמהר הזה עד שנתקבצו יחד החכמים השלמים יצ"ו אשר בעיר הזאת יום ג"ד לשבט ויועדו יחדיו לעיין ולהתיישב בדבר ולהעמיד הדבר על בוריו אם תהיה מותרת גאמילה הנזכרת להיות נשואה לרבי יוסף הנזכר ועם היות שהנושא הוא אסור חמור ספק אשת איש עברו עוד על זה ח' ימים ולא שתו לבם להתקבץ להעמיד הדבר על בוריו וביום ג' י"א לשבט נתקבצו קצת חכמי העיר יצ"ו וקצתם שלחו להם ולא באו.
3
ד׳לכן גמרתי אמרתי לחוות דעי ולגלות סברתי בזה כי להיות ענין אסור חמור לא אוכל להתעלם אולי יחנן ה' צבאות להרים מכשול מדרך עמי ואלקים הוא יודע וישראל הוא ידע כמה טרחתי וחפשתי לעניות דעתי לחזר אחר התרה דהאי אתתא כיון שנישאת וגם משום זילותא דבי דינא שלא יאמרו שבעיר שאלוניקי עיר ואם בישראל נעשתה התועבה הזאת נגד השמש בפומבי גדול ואין מוחה ולא יכולתי כי דעת הפוסקים גדול כים הולך וסוער וזה כי עם היות שיש ביד יוסף הנזכר שטר מקויים בבית דין שנתקדשה לו קודם קדושי שני מכל מקום מצינו שכתב הרשב"א בתשובותיו סימן אלף ר"ט על שטר קדושין חתום בעדים וז"ל ועל עדות שאמרת אם מקבלים מפי כתבם אין עדות שבשטר עדות אלא בשטר שיעשה מדעת המתחייב בשטר מקנה שממנו אנו למדין שנאמר וכתוב בספר וחתום שהמוכר צוה לכתוב ולחתום וכן כל כיוצא בזה אבל כל שטר שלא נעשה ברצון המתחייב אינו אלא כפנקס בעלמא ומפי כתבם ולא מפיהם היא זו וכו' עד ולפיכך צריכים אלו לבוא ולהגיד מפיהם. הרי שכתב בבירור שאין תקנה לעדי שטר קדושין אלא שיבואו ויגידו בפיהם ובנדון דידן לא הגיד שום אחד מהם בפיו עדות הקדושין כמו שנתאמת אצלי מפי מגידי אמת וכמי שנראה מתוך קיום הבית דין שהאחד העיד על חתימת ידו לבד ושנים העידו על חתימת יד השני ואין כאן הגדה מפיהם כלל ואפילו אם נרצה לומר שהאחד העיד בפיו מה שכתוב בשטר אין כאן אלא עד אחד ואין חוששין לקדושיו וקדושי שניהם קדושי תורה על ידי עדים שהעידו והגידו בפיהם וכן כתב רבינו שמחה הביאו המרדכי סוף פרק בתרא דקדושין וזה לשונו שכתב על שטר קדושין כי האי דנדון דידן ואפילו אם נתקיים השטר בחותמיו היה אומר רבינו שמחה שאין העדות מתקבלת מתוך השטר כזה וכו' עד אבל שטר ממון הכתוב וחתום בעדים ומסרוהו ליד בעל הדבר הוי כעדות בפה מההיא בפרק ארבעה אחים שטר קדושין וכו' עד אבל שטר ראיה על קדושי כסף לא ניתן ליכתב דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם ושלום אביגדור כהן.
4
ה׳הרי הני תרי אשלי רברבי רבינו שמחה ואביגדור הכהן סברי בפירוש דבשטר ראיה על קדושי כסף אפילו נתקיים בחותמיו לא חשיב עדות מפיהם ולא הוי עדות כלל ומותרת לעלמא בלא גט וכן כתב בעל המאור על מה שכתב הרי"ף בפרק ארבעה אחים הא מילתא מקשו בה רבנן היכי אמרינן הכא אמר רחמנא מפיהם ולא מפי כתבם וכו'. ולי נראה הפירוק הנכון מפי כתבם הוא שפסולה עדותם אבל מפי כתבם לא וכל שטרי הלואה מקח וממכר וכו' עד אלמא כל כי האי גוונא כתבו שלו הוא ולא כתבם של עדים אבל היכא דכתבו מנפשייהו בשטר שצריך לומר כתובו ולא אמר להם כתובו הא ודאי מפי כתבם הוא אי נמי היכא דחזו אינהו מיכתבא ואתו מסהדי בבי דינא על פה הא נמי מפי כתבם הוא שאין בית דין רואין את העדות מן הכתב אלא מפי העדים הוא ששומעים והם ראו מן הכתב והוה ליה מכתבם ולא מפיהם הרי שכתב דבשטר דכתבי ליה מנפשייהו שלא ברצון המתחייב כמו שכתב הרשב"א חשיב מפי כתבם אפילו יקיימו החתימות אם לא יעידו בפיהם ואפילו אם יעידו בפיהם אם אינם זוכרים העדות אלא מתוך הכתב חשיב מפי כתבם כיון שנעשה שלא ברצון המתחייב.
5
ו׳ועוד כתב נמקי יוסף אהא דאמרינן פרק ד' אחין ליתקון זמן בקידושין ואסיקנא משום דלא אפשר היכי ליעביד וכו' והקשה הרי"ף דהא תנן וכו' ותירץ דהיכא דנפיק שטרא מתותי ידי דסהדי חשיב מפי כתבם אבל כד נפיק מתותי דבעל דין מפיהם קרינן ביה וכו' והקשה נמקי יוסף לטעמו ז"ל שחילק בין בדנפיק מתותי יד בעל דין או מתותי ידי דסהדי הקשו עליו דהכא לידא דאתתא או שלוחא מטא וכו' ויש לומר דשאני הכא דכיון דלא חזי מיתביה לבעל דבר להיות בידו לראיה לא חשיב שטר ראיה כלל אלא דהוי שטר מקנה בעלמא להתקדש בו וכן תירץ הרמב"ן ז"ל הרי שכתב דבשטר קדושין אף על גב דנפיק מתותי יד בעל הדבר דבשאר שטרות חשיב חתימות העדים מפיהם בשטר קדושין כיון דלא חזי למתביה ליה וכמו שאמר היכי לעביד לינחוה וכו' לא חשיב שטר לראיה ולעולם חשיב מפי כתבם.
6
ז׳הרי דכל הני אשלי רברבי הרשב"א ורבינו שמחה ואביגדור הכהן ובעל המאור ונמקי יוסף והרמב"ן כלהו סברי דבנדון כי האי אם אינן מגידים העדות בפיהם לא חשיב כלל עדות והם ראויים לסמוך עליהם אפילו להקל כגון אם לא נשאת לראשון היתה מותרת לשני בלא גט כלל משום דקדושי קמא לא הוו קדושין כלל ולא נסמוך עליהם ולא נחוש לדבריה' להחמיר ולומר שקדושי ראשון לא הוו קדושין ודאין עד שנאמר שאין לחוש כלל לקדושי שני ותהיה מותרת לראשון לגמרי ודאי לא אמר דבר זה אלא מי שלא ראה אור מימיו ואף על גב דמהרי"ק סימן ע"ד חשיב ליה עדות בשטר כמו שכתב שם בארוכה הני מילי להחמיר להצריכה גט וכן כתב שם הילכך ודאי בעי גיטא וכן כתב אין כח ביד בית דין לפוטרה בלא גט וכו' אבל להקל בנדון דידן להתיר ספק אשת איש חס ושלום לא עלה על לב אדם ובר מן דין המאור הגדול מרי ורבי זלה"ה חלק עליה דמהרי"ק בראיות גדולות אפילו להקל והסכימו עמו גדולי עולם ונעשה מעשה ומעשה רב.
7
ח׳לכן מכל מה שכתבתי נראה לע"ד בנדון דידן שראוי לגזור על יוסף בן טישטיל שלא יתיחד כלל עם גאמילה בת רבי יצחק חאראבון עד שיבאו עדים החתומים על שטר הקדושין ויגידו ויעידו בפיהם ענין הקדושין בפני בית דין חשוב דסבירי וגמירי וכל זמן שאין העדים באים להגיד ולהעיד בפיהם היא אסורה לו מפני שהיא ספק קרוב לודאי אשת איש כיון שהעדות הראשון לא חשיב עדות כלל לדעת כל הני אשלי רברבי אשר הבאתי ונמצא שתפסו הקדושין השניים וצריכה גט מהשני וכיון שצריכה גט מהשני נמצא שיוסף בן טישטיל הנזכר בא על גאמילה הנזכרת בזנות ואסורה עליו עולמית וכמו שנרא' מהטור סימן מ"ו לכן לא יתייחד עמה עד שיברר שקדושיו הראשונים הם קדושי ודאי בלי שום ספק. וכי תימא כיון שנשאת ברשות איזה בית דין לא תצא מהתירא הראשון כי שמא נתעברה ונמצא נוציא לעז על העוברים.
8
ט׳ליתא דאמרינן בהאשה רבה האשה שהלך הבעל ובנה למדינת הים וכו' ואמרו לה מת בעליך ואחר כך מת בנך ונשאת ואחר כך אמרו לה חילוף הדברים תצא וכן פסק הרמב"ם יבום פרק הל' י"ט וכתב הריטב"א הביאו נמקי יוסף בהלכות מעתה כל שנשאת בין ברשות בית דין בין במזיד גמור תצא מן הבעל ואפילו יש לה בנים הרי לך דאפילו נשאת ברשות בית דין תצא ואפילו יש לה בנים דהוו ממזרים לדעת רבי עקיבא כדתנן שם במתניתין ואחר כך אמרו לה חילוף הדברים תצא והולד הראשון והאחרון ממזר ואף על גב דלית הלכתא כרבי עקיבא היינו משום דקידושי בחייבי לאוין תופסין ורבי עקיבא סבר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין אבל לנקוט מיהא חדא דאף על גב דנישאת ברשות לא חיישינן להא ותצא מהיתירא הראשון ובר מן דין בנדון דידן אין כאן שום היתר דהיתר בטעות הוא דבשלמא התם אם היה כמו ששמעו שמת בעלה ואחר כך מת בנה נתנו הרשות כדין אבל בנדון דידן אין כאן חילוף כי אם שטעו בדין מעיקרא ולעולם הוי שלא ברשות כל שכן שכפי הנשמע עשה במזיד וביד רמה וראוי ליסרו בסילוא דלא מבע דמה וכל העם ישמעו ויראו ולא יעזו פניהם לנגוע באיסור ערוה חמורה מן התורה כל מה שכתבתי אי אישר חילי אקיימנו ואם לאו הנה בשמים עדי וסהדי במרומים כי כונתי לשמים לגלות דעתי ונקיתי והייתי נקי מה' ומישראל זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי ז"להה.
9
