דברי ריבות רמ״הDivrei Rivot 245
א׳תוספות מס' כתובות דף ה' מאי איכא בין ברכה לשקדו אף על גב דמשום ברכה לא מיקרי עבריינא מכל מקום בעי למה לי טעמא דברכה קשה שהרי פירשו התוספות בדבור שלפני זה דאי לאו טעמא דברכה דאדם עדיפא היה להם להניח תקנת שקדו משום ברכה דדגים וכיון שכן מאי בעי למה לי טעמא דברכה וי"ל שזו היא כונת השואל להקשות ולומר למה לי טעמא דברכה שכיון דמשום שקדו מקרי עבריינא ומשום ברכה לא מקרי עבריינא איך יעלה על הדעת שהיה להם להניח תקנת שקדו אי לאו משום ברכה ולכן פירש שפירוש הברייתא וטעמא דאלמנה נישאת בה' ונבעלת בששי הוא משום שקדו ומה שאמר הואיל ונאמרה ברכה לאד' הוא מפני שהרגיש שהיה להם להניח תקנת שקדו אי אפשר לומר כן שהרי עיקר התקנה היא משום שקדו ולכן מה שאמר אי נמי משום שקדו ופירש הברייתא כמו שפירשוה התוספות אי אפשר לומר כן ותירץ דגם אברכה היא עקר תקנה במקום דלא שייך שקדו כגון באדם בטל או יום טוב שחל להיות ערב שבת וכו' ומשני איכא בינייהו אדם בטל וכו' דללישנא דטעמא דברייתא משום שקדו ולא משום ברכה בו' תוספות הרגישו לפירוש אי נמי בעי מאי איכא בין לישנא וכו' דלא קא משני כלל הגמרא איכא בינייהו אדם בטל וכו' דהא לכל הלשונות איכא טעמא דברכה וצריך לבטול בששי לכן פירש דמכל מקו' אזלינן בתר עיקר טעמא דברייתא דללישנא דעיקר טעמא דברייתא משום שקדו אם ירצה נבעלת בחמישי אבל ללישנא קמא דטעמא דברייתא משום ברכה כדמשמע פשט הברייתא אפילו באדם בטל נבעלת בו' ואפילו להאי לישנא אי לאו שתקנו משום שקדו וכו' כונת התוספות בזה שהרגיש בדבריו איך אפשר לומר דללישנא בתרא עיקר הטעם הוא משום שקדו ולכן אדם בטל יכול לבעול בחמישי והרי הברייתא לא הזכיר כלל אותו הטעם כי אם טעם דברכה לכן אמר אין זו קושייא דמכל מקום עיקר הטעם הוא משום שקדו שהרי אפילו להאי לישנא דעיקר הטעם משום ברכה כפשטה דברייתא לא היו קובעים יום משום ברכה לחודא אלא משום שקדו ולכן אם זה מן התימ' דלעולם עיקר טעמא משום שקדו על הסתם זהו נראה לעניות דעתי יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
1
