דברי ריבות רמ״זDivrei Rivot 247
א׳תוספות מס' כתובות דף ו' לא כהללו בבליים שאין בקיאין בהטייה פי' אינו פסיק רישיה דכל העולם אינו כמו בבליים וכו' כוונת התוספות דרך כלל בדבור זה הוא לומר שאי אפשר לפרש ההלכה כמו שנראה מפשוטן של דברים דמתרץ לא כהללו בבליים וכו' אלא יש בקיאין בהטייה ובנינהו הוא דקא מתיר רבי שמעון דוקא ופריך א"כ טורד למה כיון שבקיאין מה טירדה יש להם לבעול לא בחול ולא בשבת ואמאי פטורין מק"ש ומשני לשאינו בקי פיטור ק"ש אינו למי שאינו בקי פירוש זה אי אפשר לפרשו מפני כמה דברים חדא דמאי קא פריך יאמרו בקי מותר שאינו בקי אסור והרי כבר אמרוהו אמר דפיטור ק"ש לא מיירי אלא במי שאינו בקי וברייתא דרבי שמעון מתיר לבעול בשבת מיירי בבקי. ועוד השתא דמתרץ רוב בקיאין הן הדרן קושיא לדוכתין טורד למה שהרי הבקי לא טריד ורוב העולם בקיאין אם כן ליכא טריד שיפטר מק"ש. ועוד שאי אפשר לפרש דברייתא דלעיל דפליגי בפיטור ק"ש בשלישי אי אפשר לומר דמיירי במי שאינו בקי דאם אינו בקי הא אסור לבעול בשבת משום דהוי פסיק רישיה אפילו לרבי שמעון וכיון דאסור לבעול חייב בק"ש דהא לית ליה טרדה וכיון שכן מאי קאמר פטור אף בשלישי ואם הוא בקי אין לו טרדה כלל לא בחול ולא בשבת לכן פירשו התוספות פי' אינו פסיק רישיה דכל העולם וכו' כלומר מעולם לא עלה על דעתו שידבר הברייתא דרך פרט בבקי אלא לכל העולם כלו וכשמקשה טורד למה הוא בשבת דוקא אפי' לבקי ומשני למי שאינו בקי לפי שאינו בקי בשעת קריאת שמע באופן שלעולם הברייתות מדברות דרך כלל לכל העולם שכל העול' בקיאין הן ולכך מתיר רבי שמעון לבעול בשבת וגם יש להם טרדה בחול בשעת בעילה ובשבת קודם בעילה ולכן פטור מק"ש אף בשלישי.
1
ב׳ורש"י ז"ל לא גילה דעתו בפירוש ההלכה כשמקשה טורד למה אי פריך אפילו בחול או דוקא בשבת אלא קאמר סתמא מהו טרדו להפטר מק"ש ומתוך סתמייות לשונו היה נראה לפרש דפריך דרך כלל בין בחול בין בשבת דומיא דמאי דפירש לקמן אלא מעתה שושבינין למה דפריש הא תניא לקמן היו מעמידין להם שני שושבינין אחד לו ואחד לה וכו' והתם ודאי עיקר מנוי השושבינין היה בחול לכן נראה לע"ד שאפשר לפרש לפי שיטת רש"י דפריך דרך כלל טורד למה בין בחול בין בשבת ופריך דאותה הברייתא דפטר מקריית שמע אי אפשר לומר דמיירי בשאינו בקי דא"כ אמאי פטור ליה אף בשלישי והא אסור לבעול בשבת משום דהוה פסיק רישיה אלא ודאי דמיירי בבקי וכיון דבקי מה טרדה יש לו להפטור מק"ש לא בחול ולא בשבת ומשני למי שאינו בקי כלומר אין הכי נמי דהברייתא מיירי בבקי אבל כיון שהתירו חז"ל בחול למי שאינו בקי שהוא זמן היתר בעילתו גם לבקי היתירו בזמן היתר בעילתו בין בחול בין בשבת.
2
ג׳רש"י מפה למה לברר את הבתולים וליטעמיך לא גרסינן אלא הכי גרסינן שושבינין למה מפה למה פירוש הגירסא לע"ד הוא שהיה גורס אלא מעתה שושבינין למה וליטעמיך מפה למה אלא שמא יראה ויאבד הכי נמי שמא יראה יאבד ורש"י לא רצה גירסא זו לפי שהולך לשיטתו דפריך מהברייתא דקתני היו מעמדין להן שני שושבינין ושם בברייתא לא הוזכר מפה כלל ולכן לא פריך ממפה דלא הוזכר כלל בברייתא אלא אגב דפריך משושבינין למה דפריך שפיר משום דהוזכר בברייתא נקט נמי מפה למה אבל ממפה לחודיה לא מצי פריך משום דמצי למימר ליה מפה מאן דכר שמיה אבל לפי שיטת התוספות דלא פריך משושבינין דברייתא משום דשושבינין דברייתא מיירי בחול ואיהו לא פריך אלא משושבינין דשבת ופריך מכח דמעשים בכל יום שעושים שושבינין אפילו בשבת כמו שפירשו התוספות וכיון שכן מצי נמי המתרץ למימר ליה וליטעמיך מפה למה דמעשים נמי בכל יום שנותנים מפה כי כמו שהוא הקשה ממעשים בכל יום גם הוא יקשה ממעשים בכל יום באופן שלפירש התוס' מצינן לגרוס הגרסה אבל לרש"י לא גרסי' לה דסבירא ליה דאין קושיא ממעשים בכל יום אלא ממה ששינו בהדיא בברייתא ומאי דנקט מפה למה אגב שושבינין נקטה ולכך גרסינן להו מחוברת זו עם זו שושבינין למה מפה למה זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
3
