דברי ריבות רס״בDivrei Rivot 262
א׳שאלה אחרי אשר הובררתי להכריע על ההפרש אשר נתמנו לדיינים החכמים הר' שמואל טאיטצק והר' משה עמרם יצ"ו בין שתי כתות רבי אליה כהן כת אחת ורבי יעקב גר צדק המכונה פלאמיגני כת שנית ועם היות שאז"ל כל החושך עצמו מן הדין פורק ממנו איבה וגזל וכו' מ"מ להיות שאין מסרבין לגדולים וכדי שלא להשיב פניהם ריקם הוכרחתי להסכים למחמדם ולהיות שאז"ל ויראה הדיין כמו חרב מונחת לו על צוארו וכמו גיהנם פתוח לו מתחתיו וידע את מי הוא דן ולפני מי הוא דן ומי הוא עתיד ליפרע ממנו אם הוא נוטה מקו הדין לכן נפנתי מכל עסקי והתבודדתי וחקרתי ודרשתי עד מקום שיד שכלי הקצר מגעת בכל האגרות והשטרות וההרשאות והגזרות אשר ביד שתי הכתות הנז' אולי יחונן ה' צבאות להאיר עיני לדון דין אמת לאמתו ומצאתי ראיתי מה שכתב הרא"ש בתשובותיו כלל ס"ט והביא כמה וכמה ראיות מן הש"ס דאזלינן בתר אומדנא דמוכח אפילו להוציא ממון כמו שיראה המעיין שם וגם בכלל ע"ט כתב כי חכמי הש"ס לא הספיקו לכתוב כל העתידות כל שכן הכא שדין גמור הוא כי אין לך אומדנא דמוכח יותר מזה כו' ועוד כתב בכלל ק"ז ורשאי דיין מומחה לדון באומדנא דמוכח ואין זה נקרא דברים שבלב מאחר שהיא סברא מוכחת וכו' ושם האריך בענין זה וגם כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות סנהדרין פרק כ"ה יש לדיין לדון בדיני ממונות על פי הדברים שדעתו נוטה בהן שהן אמת והדבר חזק בלבו שהוא דין אף על פי שאין ראיה ברורה ואין צריך לומר אם הוא ידוע בודאי שהוא כן שהוא דן כפי מה שיודע וגם מהרי"ק כתב שרש קי"ח דבר פשוט שעל הדיין מוטל לדון על פי האמת שנתאמת אצלו ולא על פי הטענות ולכן קריתי ושניתי ושלשתי השטרות והגזירות והאגרות אשר בין השתי כתות הנזכרות ומצאתי שיש כמה וכמה אומדנות גדולות וידים מוכיחות בלי שום ספק שאין בין השתי כתות הנז' שתי חובות כי אם שחוב הליטרא עצמה ראה רבי אליה הכהן הנזכר לזקפה על רבי יעקב הגר הנזכר כמלוה בשטר כדי שלא יהא נאמן לומר פרעתי מפני שיוכל לומר לו שטרך בידי מאי בעי אבל מעולם לא נתן לו שום זהוב מחדש על הליטרא בתורת הלואה חדשה באופן שאחר שיתברר שפרע לו רבי יעקב הנזכר דמי הליטרא שוב אין לו לרבי אליה הכהן הנזכר נגד יעקב הגר הנזכר שום תביעה קלה וחמורה ואם כבר לקחו ממנו בטעות חייב להחזיר לו מה שלקח.
1
ב׳וטעמא דמילתא משום דמצינו שהליטר' של קאמביו היתה י' לשבט שנת השכ"ט ועברו שנים חדשים עד ה' בניסן ולא פרע הליטרא שהיתה י"ב אלף לבנים ואיך יעלה על הדעת שחזר והלוה לאשכנזים ק"צ זהובים אחרים וכי על הראשונים היו מצטערים ובא להוסיף עליהם וכי תימא שהיה בטוח באשכנזים שיפרעו הליטראש והלא גלוי ומפורסם היה שהיו בחזקת שבורים כבר בזמן ההוא ועוד שר' אליה כהן כתוב בכתב ידו זה פעמים באגרות שהיה שולח לאחיו נ"ע עוד ווש מאנדו אין שטר קי אויאה פי' גו קואנדי לוש אי"גו פריזוש איל חכם ר' משה די ק"צ זהובים עוד באגרת שנית אי ווש מאנדו אוטרו שטר קי טיניאה יו אקי קי אויאה פיג"ו קואנדו לוש אי"גו פריזוש איל חכם רבי משה אירה איל שטר די ק"צ סולטא' הרי שכותב שתפשם והכניסם בבית הסהר החכם הנז' וכיון שכן איך מלאו לבו לר' אליה הכהן להלוות להם מחדש ק"צ זהובים על י"ב אלפי' אש' שכבר היות חייבים לו אלא ודאי אומדנא דמוכח הוא שאין הלואה זו אלא מדמי הליטר' עצמה ורצה ר' אליה הנזכר לזקפה עליו כמלוה בשטר כדי שלא יהיה נאמן לומר פרעתי ועוד שהמלוה הנזכר עצמו מודה בפיו ובשפתיו שאין לשטר זה עקר שאם היה לו עקר והאמת אתו שהלוה לאשכנזי' בפועל ק"צ זהובים היה לו לכתוב עוד ווש מאנדו און שטר די ק"צ זהובים קי ליש אינפרישטי מחדש שאז בודאי היה לבו של אחיו נוקפו ולהשתדל בכל עוז לגבותם ולא נאמר דרך עראי און שטר קי אויאה פיג"ו דמשמע דאין בו אלא מציאות העשייה לא מציאות ההלואה וגם כתב אי ווש מאנדו אוטרו שטר קי טיניאה יו אקי קי אויאה פי"גו משמע שהיה לו מקדמת דנא אבל עכשיו אין לו השטר ההוא כיון ששלחו האשכנזים הרשאה לר' שלמה אלימאן ולרבי משה זאלמי יצו' שיפרעו מהנכסים אשר בידם לאחיו ה"ר יום טוב הכהן משמע שהשטר והליטרא הכל אחד שאם היה השטר דבר אחר בפני עצמו עדין יש לו השטר ועדיין עומד ליגבות ומאי האי דקאמר קי אויאה פיג"ו וגם קי טיניאה יו אקי.
2
ג׳ועוד אם האמת אתו שמחדש הלוה הלוה להם ק"צ זהובים איך מלאו לבו של רבי אליה לתת מעותיו על קרן הצבי לשלוח השטר לקושטאנדינה בלי הטפסת בית דין וקיומו משום אונסא דאורחא שזהו מעשים בכל יום שאפי' תינוקות של בית רבן יודעים אותו וגם שלחו בלי שום הרשאה שירשה לשום אדם לגבות השטר ההוא ומה יועיל לו שליחותו דיכלי למימר לאו בעל דברים דידי את בשלמא הליטרא די קאנביו סמך על ההרשאה ששלחו האשכנזים לרבי שלמה אלימאן ורבי משה זאלמי יצ"ו שנתנו להם רשות שיתנו מהנכסי' להחכם ה"ר יחיאל אנבי יצ"ו כל מה שיאמר על פי דבורו הקל כמו שכתוב וחתום בשטר ההרשא' וגם סמך על הליטרא השנית והשלישית שנשאר בידו כמו שהודה בפני עתה שנשארו בידו אבל בשליחות השטר חוב על מי סמך על משענת הקנה הרצוץ אלא ודאי ידים מוכיחות שהשטר והליטר' הכל אחד וכיון שנתפרע' הליטרא כמו שמודה החכם רבי יחיאל הנזכר שוב אין לו לרבי אליה הכהן שום תביעה על האשכנזי' הנזכרים.
3
ד׳ועוד אני רואה בנדון זה שזה רבי אליה כהן חזר אחרי עקיפין ולטעון טענות אשר הוא יודע באמת ובתמים שאינם כן וזה כי שטר הרשאת האשכנזים אשר הרשו לרבי שלמה אלימאן ולר' משה זאלמי יצ"ו למסור הנכסים ביד החכם ה"ר יחיאל נכתב ונחתם ד' לתשרי ובו ביום כתב איגרת לאחיו וזה לשונו איל שטר די לוש ק"צ זהובים קי ווש מאנדי אי לה לוטרא שי נון לה אוביירריש מינישטיר קי לוש מאנדייש לואיגו פורקי מי אינפורט' אויזאמי לואיגו שי קובראיש או לוקי האזייש הרי שצוה שיכתבו לו מיד ואחר שעבר שנה וחצי חזר ותבע בבית דין אותה הליטרא שהרי גזרת הדיינים החכם כר' משה עמרם ורבי אהרן אביות יצ"ו נכתבה כ"ט לחדש שבט משנת השל"א שטען ותבע רבי אליה הנזכר הליטר' הנזכר מסך מאתי' זהובי' ואיך תבע כך והלא יש שנה וחצי שהלכה ההרשא' ליפרע מהליטרא שם בקושטאנדינה ואיך בכל הזמן ההוא לא ידע שנתפרע' הליטרא כצוואתו שיכתבו לו תכף וגם לא ידע שלא היתה סך הליטרא כל כך כי אם קל"ג זהובים כמו שכתב החכם כה"ר יחיאל יצ"ו כי ככחו עתה שכתב האמת כחו אז אלא ודאי נראה מתוך דבריו שהלך בעקיפין.
4
ה׳ועוד מי יתן ואדע מה היא הכונה במה שכתב בשתי אגרות וז"ל אי ווש טורנו אה אישקריביר קי שיינדו קאוזו קי איל די"גו שטר אי לה ליטרה די קאנבייו נו אובייררוש די מינישטיר פורסדה מינטי קיימי לו טורנאשייש אה מאנדר לואיגי פורקי מה אינפורטה שצריך לדקדק מה ר"ל נון אוביירריש מינישטיר אם רוצה לומר שאינו יכול לגבות בהם זה אי אפשר כי צריכים גם לגבות בהם אלא שאינו יכול לגב' עמהם ועוד מה צורך לומר פורקי מי אינפורט' פשיטא ופשיטא שאם גביות החוב תלוי בהם מי לא ידע בכל אלה קי אינפורטה אלא ודאי נראה מתוך לשונו באומרו נו אוביירריש מינישטור כלומר שזולתם יפרעו לך ובפרט להיות ששלחו הרשאה האשכנזים שעל פי דבורם הקל מהחכם ה"ר יחיאל ואחיו על ה"ר אליה הנזכר יפרעו להם כל מה שיאמרו שחייבים להם ולכן גמר בדעתו לומר ודאי שזולתם יפרעו החוב ואם השטר חוב היה חוב חדש בפני עצמו איך יצויר שזולת השטר יפרעו הסך מהשטר והלא בהרשאה ההיא אינו רמוז כלל ועקר החוב ההוא אלא ודאי נראה שהשטר והליטרא הכל דבר אחד ועוד נראה מתוך דברים אלו ומתוך כתבו זה היותו הולך בעקיפין שצוה שאחר שיגבה חוב הליטרא יחזור לו הליטרא פורקי מי אינפורטה להמציא טענות כוזבו' כמו שסופו הוכיח על תחילתו.
5
ו׳ועוד בר מן דין החכם ה"ר משה עמר' העיד בפני בתורת עדות בפני ה"ר אליה כהן התוב' הנזכר איך כשעמד בדין ה"ר אליה הנז' בפניו ובפני הנבון ה"ר אהרן אואיור הודה ה"ר אליה הנזכר שהשטר חוב והליטרא הכל דבר אחד ושלא היה חוב חדש וודאי דאף על גב דאינו נאמן כבתרי מכל מקום היא אמתלאה גדולה ואומדנא דמוכח לקיים כל מה שכתבתי אבל אם ה"ר אהרן הנזכר גם כן יעיד כך ודאי דפשיטא ופשיטא שהם נאמנים אע"ג דאיכא עדים המכחישין להם כמו שכתב הטור ח"ה סימן כ"ג וגם הריב"ש סימן ש' ואע"ג דאיכא נאמנות בשטר כשני עדים כבר כתב חו"מ סימן ע"א שאם יעידו בפנינו הודה שנפרע נאמנים דהודאה מילתא אחריתי הוא כל שכן בנדון דידן שאין העדים מעידים על הודאת פרעון השטר כי אם על הודאתו שהשטר והליטרא הכל אחד וזה ודאי מילתא אחריתי היא שפרעון השטר ממילא קאתי כשהוא מודה שנתפרע מהליטרא כ"ש דבנדון דידן אפילו לדעת רבי ישעיה שהביא הטור שם דאפילו להודאה נמי פסולין כבר כתב דנהי שהתנה שלא יהיה עדים נאמנים על בית דין לא התנה וכו' וכיון שהחכם ה"ר משה עמרם וכ"ר אהרן אביוד הם היו דיינים והודה בפני ב"ד שהשטר והליטרא הכל אחד פשיטא ופשיטא דנאמנים יותר מהעדים אפי' יכחישום כ"ש דבר מן דין כבר הוכחתי מכמה טענות שידים מוכיחות והאמת יורה דרכו היות האמת שהשטר והליטרא הכל אחד ואע"ג דלפי זה נמצא השטר בטל ואנן ק"ל דיש לנו לתלות בכל מה שאפשר להחזיק השטר בכשר כמו שכתב הרא"ש בתשובותיו כלל ס"ח סימן ט' וגם הריב"ש סימן תי"ג יש לומר דהיינו דוקא בענין שאם היינו אומרים יד בעל השטר על התחתונה היה השטר פסול כההיא דאמרינן שטר לזמנו כתוב בשבת או בעשרה בתשרי שטר מאוחר הוא וכשר דאם לא היינו אומרים כן אלא שהקדימהו היה פסול השטר כמו שכתבו שם או כמו מי שנתחייב לתת סך כך לאחר הפסח ולא כתב לאחר הפסח הב"ר דאמרינן שיובן אחר הפסח הבא ראשון דאי לא אמרינן הכי אלא אחר הפסח הבא אחרון נמצא השטר נפסד לגמרי ולמה נכתב השטר שלעולם לא יבא לידי הגבייה.
6
ז׳אבל בנ"ד לעולם השטר הוא בחזקת כשר ונכתב בזמנו לגבות בו הסך הכתוב בו אלא שאנו אומרים מתוך מה שכתבתי שהסך ההוא והחוב ההוא הם דמי הליטרא ממש לא חוב חדש ונכתב שטר זה כדי להעמיד חוב הליטרא כחוב שטר כתוב וחתום בעדים דאלים טפי לכמה אנפי וכיון שנתברר שנתפרעו דמי הליטרא נמצא חוב הכתוב בשטר פרוע דכל שטר לפרעון קיימא ולא נפסל השטר בזה אלא שנפרע ואע"ג שכתוב בגזרת הדיינין החכם רבי משה עמרם וה"ר אהרן הנזכר שיפרעו רבי משה גר צדק ובנו רבי יעקב סך כך בין פרעו מעות שם בקושטנטינא בין לא פרעו בכל אופן יפרעו החוב הנזכר וכו' כבר טען רבי יעקב ע"ז והוא שמעולם לא עלה במחשבתו שפרעו שם בקושטנטינא על הדין ועל האמת להיות שנתחייב שם בב"ד הנ"ל להחזיר ולתת הר' אליה הנזכר כל הליטראש ראשונה ושניה שלישית תיקף ומיד כמו שראיתי כתוב וחתום מיד החכם הר' משה עמרם ולכן חשבתי דרכי אם לא פרעו שם בקשטנדינא הרי טוב ואם פרעו נמצא שפרעו שלא כדין שהרי הליטראש יהיו בידי ונמצא בודאי שאני פרעתי ולכן על איזה סמך פרעו שם חובי ואוכל לחזור ולטעון כנגד מי שהיה הנכסים בידו שר' יעקב הנזכר לא ראה ולא ידע מההרשאה הנ"ל וגם טען כשראה שהיו תובעים ממנו קרוב לכ"ד אלפים לבנים מהליטרא והשטר ובעת ההיא לא היה לו שום ראיה לברר וללבן הענין וגזרו עליו לתת סך מועט פחות מה' אלף אשפורש סבר וקביל אבל עכשיו שבירר שמי שפרע שם בקושטנדינא פרע כדין להיות ששלח לו הר' אליה כהן הנזכר הליטרא נמצא שחתך זרועו של רבי יעקב הנזכר ואין לאל ידו לתבוע ממי שהיו הנכסים בידו וגם נתברר מכל מה שכתבתי שהשטר והליטרא הכל אחד עכשיו לקתה מדת הדין שלמה יפרעו מנכסיו חוב אחד שני פעמים שהרי הקנין והשבועה מאותה הגזרה הכל היה בטעות באופן שעלה מכל מה שכתבתי שהדין הוא עם רבי יעקב הגר הנזכר והיה חייב רבי אליה כהן להחזיר לו לרבי יעקב כל מה שגבה כאן בשאלוניקי אבל להיות שראיתו הרשום כתב אמת אשר כתב החכם השלם הר' יחיאל אנכי יצ"ו וז"ל סוף דבר אדני הארץ זאת אגיד לרוממותכם כי אנכי נפרעתי מן הנכסים הנזכר ומן הר' יצחק הנזכר בפחות ויתר כל הקל"ג פרחים הנזכרי' אשר היו חייבים לי ואף כי אפשר הנכסים יהיה שויותם או מעט וכדומה אנכי מעתה מחלתי מחילה גמורה אל השותפי' כו' הרי שנראה מתוך דבריו שלא נתפרע לגמרי הקל"ג פרחים מנכסי ר' יעקב הגר הנזכר וגם ראיתי מה שאמרו ז"ל הביאו חו"מ סי' י"ב וכל דיין שעושה פשרה תמיד הרי זה משובח ועליו נאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם איזהו משפט שיש בו שלום זו פשרה לכן גזרתי אומר שמכל הגזרה אשר גזרו הדיינים הראשונים שגזרו שיפרע רבי יעקב הגר לר' אליה הכהן ד' אלף תת"ק אש' וכנראה לעת כזאת קבל רבי אליה הכהן ג' אלף תק"י אש' גזרתי אומר שישארו ביד רבי אליה כהן שנים אלפים לבנים ואלף תק"י לבנים הנשארים יחזיר לרבי יעקב הגר ועם זה כל אחד ואחד מהם על מקומו יבא בשלו' זהו מה שנר' לע"ד ואמ' לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
7
