דברי ריבות רס״הDivrei Rivot 265
א׳ראיתי את ההסכמה הבאה מעיר סידרוקפסי מק"ק אשכנזים כתובה חתומה את הרשום כתב אמת כתב וגם ראיתי מה שכתב החכם השלם נר"ו ואון וחקר עד מקום שיד הנושא מגעת ונעשה שותף להקב"ה לדון דין אמת לאמתו כי נמוקו עמו דודאי שאין כח למועטים להוציא עצמם ממה שהסכימו הרבים כי אחרי רבים להטות כמו שכתב הה"ר אליה מזרחי ז"ל בתשובותיו סימן נ"ג שבקנינים השייכים לקהל כל הקהל בכללו נקראי' ב"ד לאותם הענינים דומיא דדיינים שנתועדו בב"ד שאינם רשאים להפרד משם מפני שום חילוק דעות דנפלו ביניהם כגון הללו מטהרי' והללו מטמאין הללו פוטרין והללו מחייבין רק הם נמני' והולכי' אחר הרוב לפי גזרת תורתינו הקדוש' אחרי רבי' והחולק עם הרבים נקרא חוטא כל שכן בנדון דידן שהוא יחיד דפשיטא שאין לאל ידו להוציא עצמו מן הכלל שנמצא שכפר בעיקר ועוד דבנדון דידן איכא שבועה לאשר ולקיים כל הכתוב בהסכמה ונראה בעיני דחשיב שבועה לדעת רבים בקבלת הנאה וטובה מחברו וכמו שכת' מהר"יק שרש קפ"ב על מה שנשבעו הרופאים שכתב כי כשהסכימו כלם לישבע איש אל אחיו וכל א' נעשה כעושה טובה לחבירו בההיא הנאה דקא צייתי אהדדי וכו'.
1
ב׳אף בנדון דידן שההיא הנאה שנועדו יחדיו יחד כל אנשי הקהל לגמור ולקיים עליהם את אשר החלו לעשות ונשבע כל אחד ואחד על זה לדרישת חבירו נמצא שקבלו הנאה זה מזה בשביל שבועה זו דצייתי אהדדי ואין לשבועה זו התרה אפילו בדיעבד לדעת רוב הפוסקים כי אם לדבר מצוה ובנדון דידן השבועה היתה לקיים מצוה לחבר את האהל להיות אחד ולהעמיד עליהם פרנס אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה והיתר שבועה זו הוא עבירה כ"ש שליכא מצוה לכן מכל מה שכתבתי נראה ודאי שחייב כל יחיד ויחיד לשמור ולקיים שבועתו ולא יתן כתף סוררת כי יהיה נכשל בעונו וראוי לייסרו בסלוא דלא מבע דמא.
2
ג׳כל מה שכתבתי יובן אם האיש הרמוז הבלתי שמוע לקול הפרנס הוא קשור ומחובר בק"ק אשכנזים ואין יכולת בידו לצאת מהקהל ההוא כמו היחידים אשר בק"ק אשר בשאלוניקי כי אין יכולת בידם לצאת מקהלם להתחבר בקהל אחר אבל אם יש יכולת בידו לצאת מק"ק אשכנזים ולהתחבר בקהל אחר ודאי שאם יצא מק"ק אשכנזים וקבע עצמו בקהל אחר ודאי שהוא פטור אף בלא שאלת והתרת חכם שהרי כתוב בהסכמה אנחנו צעירי הצאן תושבי עיר סירדוקפסי ק"ק אשכנזי' וכו' נראה שאין ההסכמה והשבועה אלא לק"ק אשכנזים וזה היחיד שיצא מהקהל ההיא הותרה לו ההסכמה והשבועה.
3
ד׳וראיה לזה שכתב הריב"ש בתשובותיו סימן תס"ו על שהסכימו מנהגי החברה בפני כל החברה וברצונם בחרם חמור שלא יוכלו בני החברה הנזכרת ולא אחד מהם להתפלל תדיר בשום מדרש זולתי במדרש שלהם ועתה רוב בני החבורה נתחרטו וכדי לצאת מן החרם הוציאו עצמם מן החברה הנז' וכו' והשיב שכיון שיצאו מכלל בני החבורה הרי יצאו ג"כ מן החרם אע"פ שנעשה בהסכמתם והרי זה כאחד מן העיר שיצא והעתיק דירתו משם שאינו חייב לנהוג כמנהגם וכתיקוניהם כדאמרינן פ"ק דחולין כי סליק רבי זירא אכל מוגרמתא דרב ושמואל וכו' וכן כשהסכימו בחרם ההוא לא היה דעתם אלא כל זמן שיהיו מכלל בני החבורה אבל כל שיצאו הרי הותר החרם להם מאליו ואע"פ שלא התנו כן בשעת החרם הרי הוא כאלו הותנו וכו' עד הכא נמי הרי הזכירו בתקנתם שלא יהיה רשאי שום אדם מאנשי החברה א"כ הרי הוא כאלו תלו נדרם ואמרו כל זמן שיהיו מאנשי החברה וכל שיצאו מכלל בני החבר' הרי יצאו מכלל תקנתם.
4
ה׳אף כאן בנדון דידן כיון שהזכירו בהסכמתם ואמרו ק"ק אשכנזים הרי הוא כאלו תלו הסכמתם ושבועתם כל אחד ואחד בזמן שהוא מהק"ק ההוא אבל אם יש לאל ידו לאיזה יחד לעקור עצמו מהקהל ההוא ולהתחבר בקהל אחר באופן שלא יהיה נחשב כלל מק"ק אשכנזים ודאי שההסכמה והשבועה הותרה מאליה שהרי אינו מפני הקהל ההוא סוף דבר בהא סלקינן ונחתינן שאם נעקר לגמרי האיש הרמוז מק"ק אשכנזים כבר הותרה לו השבועה אבל כל זמן שהוא עומד בק"ק אשכנזים אף על גב שיהיה לו יכולת לצאת משם או אם יש מנהג בעיר שאינו יכול לצאת מהקהל ההוא ודאי שחייב האיש הרמוז לשמור ולעשות ההסכמה והשבועה ואם ח"ו יתן כתף סוררת ודאי שראוי ליסרו בסילוא דלא מבע דמא ומוטל על הקהל למגדר מילתא לנדותו וגם אני מסכים עם הק"ק בכל מה שיעשו כי חזקה לא יצא מתחת ידם דבר בלתי מתוקן זהו מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
5
