דברי ריבות רס״זDivrei Rivot 267
א׳תשובה נראה לע"ד שלענין הראשון של המאה זהובים שחסרו מדמי הערבות ותובע אותם לוי מראובן נראה לענ"ד שהדין עם ראובן ואינו חייב לתת ללוי כלום וטעמא דמילתא משום דכיון דראובן כתב והתרה כמה פעמים ליהודה אהובו ושלוחו של לוי שיפרע לו במעות מדודים מי הכריחו ללוי ליקח עורות אלא ודאי אנן סהדי ואומדנא דמוכח הוא שלקחם לגמרי בתורת פרעון בהעלותו על לבבו להרויח בהם שם באנקונה דאי לא תימא הכי איכא למיפרך לא ימנע או אלו הארבע מאות עורות ששלח לוי לאנקונה או שלחם ליד מי ששלח ראובן שאר העורות שכתב ליהודה שישלחם ליד איש פלוני באנקונה כמו שבא בשאלה או שלחם לוי הת' עורות ליד איש אחר אם שלחם ליד האיש פלוני הנזכר כיון שהיה נאמן לו ובוטח בו למה יגע לריק להפריש ת' עורות משאר כל העורות לחשבון ערבותו לא היה מוטב שיהיו כל העורות אחראין ומשועבדין לערבותו ומוטב שיכתוב לפלוני הנזכר תמכור העורות ומהמעות ראשונות תפריש לחשבוני מאתים זהובים שנתערבתי לראובן והיו כל מעותיו בטוחים בלי שום אחריות ואם שלחם הת' עורות לאיש אחר מי נתן לו רשות ללוי לשלוח סחורת ראובן ליד שום אדם ולשלוח יד כלל בסחורת ראובן והלא מעולם לא עשאו ראובן שליח ללוי על כך כי אם בתחלה עשאו שליח שמסר הסחורה הראשונה בידו שישלחנה ליהודה וכיון שמכר לוי הסחורה הראשונה ביד יהודה מיד נסתלק משליחותו ואין לו עוד עסק כי אם לקבל מעותיו כמו שצוה ראובן ומי הכניסו ללוי בתגר זה לשלוח עורות לאנקונה שלא מדעת ראובן וגם יהודה שהיה שליח ראובן לשלוח העורות לאנקונה שינה בזה מדעת משלחו שהרי ראובן לא עשאו שליח אלא לשלחם ליד האיש פלוני הנזכר ואם הוא שילחם ביד איש אחר פשע ודאי דהא ק"ל דשומר שמסר לשומר חייב ואפילו עליי עלויי לשמירתיה כגון שומר חנם שמסר לשומר שכר משום דמצי אמר ליה את מהימנ' לי והאי לא מהימן לי או משום דאין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר וכמו שכתבו כל הפוסקים באופן שעל כל פנים פטור ראובן מהק' זהובים שתובע ממנו לוי או מפני דאמרינן שלקח העורות לחשבונו בתורת פרעון גמור וסבר וקביל או מפני דאי לא תימא הכי אמרינן שפשע לוי ושלח יד בסחורות חבירו ואולי אמרי' שחייב לוי לראובן ההיזק שגרם לו בשלוח העורות שם לאנקונה שלא מדעתו.
1
ב׳ולענין מה שתובע יהודה מראובן הי"ד אלף אשפרוש מהפסד העורות וראובן טוען שפשע יהודה כמה מיני פשיעות כמו שבא בשאלה ולכך אינו חייב לו כלום כיון ששינה מדעת משלחו לזה אני אומר כי לא כל איזה שינוי שיהיה מבטל לגמרי השליחות דהא ק"ל בקמא פרק הגוזל עצים תנו רבנן הנותן מעות לשלוחו ליקח בהם חטים ולקח שעורין שעורין ולקח בהם חטין אם הותירו הותירו לבעל המעות ואם פיחתו פיחתו לשליח משום דשינה מדעת משלחן הרי לך דאע"ג דשינה לגמרי מדעת משלחו מ"מ לא אמרי' דנתבטל לגמרי השליחות עד שנאמר אם הותירו הותירו לשליח שהרי נתבטל לגמרי השליחות מבעל המעות ולא חשיב שלוחו אלא אמרינן כיון שלא בא למשלח הפסד מאותו השנוי ניחא ליה בשליחותיה אף בנ"ד כיון שלא בא לראובן שום הפסד מסיבת לקיחת המעות בריבית אדרבה הרויח שלקחם יותר בזול לא חשיב זה שנוי לבטל השליחות.
2
ג׳וכן נמי השנוי שעשה במה שנתן עורות ללוי ולא נתן לו מעות כמו שצוהו גם בזה לא חשיב שנוי לבטל שליחותו כיון שדעתו של ראובן לא היה אלא לעשות רצון לוי וכיון שלוי רצה ובחר ליקח עורות כמו שכתבתי מכח הטענות שלוי ודאי בתחלה נתרצה ובחר ליקח עורות בחושבו שירויח בהם אפי' ראובן עצמו היה נותן לו עורו' כי רצון ראובן היה לעשות רצון לוי ולכן מתוך שתי בחינות אלו אין לראובן טענה נגד יהודה אבל מתוך מה שטוען ראובן שלקח העורות ביוקר יותר משיוויין וגם שהיו העורות מעופשים ודאי שהם טענות בריאות וטובות וזה שהרי כתב חו"מ סימן קפ"ב שהשליח שטעה וקנה ביוקר אפילו בכל שהוא המקח בטל בין במקרקעי בין במטלטלי שיאמר לו לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ואף על גב דלגבי ביטול המקח יש חילוק אם הודיע השליח למוכר שהיה שליח או לא הודיעו כמו שכתבו הפוסקים מכל מקום לענין הדין אשר בין השליח והמשלח כל אפין שוין דבין הודיעו בין לא הודיעו אף על פי שיהיה המקח קיים בין המוכר והשליח מכל מקום השליח שעיוות יפרע למשלח מה שהפסיד.
3
ד׳וגם אם העורות היו מעופשים היא פשיעה גדולה דאיבעי ליה לעיוני דהא בגדולה מזאת מצינו דחייב השליח משום דאיבעי ליה לעיוני דאמרינן במציעא פרק המפקיד ההוא אפטרופא דיתמי דזבין להו תורא ליתמי ומסרה לבקרא לא הוו ליה ככי ושיני למיכל ומית וכו' וקאמר בגמרא מכדי בקרא שומר שכר דיתמי הוא איבעי ליה לעיוני ומשני אי איכא פסיד' דיתמי הכי נמי וכו' הרי דחייב בקרא משום דאיבעי ליה לעיוני אע"ג דאין כאן פשיעה כל כך כמו שכתב שם רש"י וז"ל וכאן אין פשיעה כל כך דאמר בהדי תוראי אוקימתיה אוכלא שדאי ליה לא הוה ידענא דלא אכיל בנדון דידן שהיא פשיעה גמורה ודאי דאיבעי ליה לעיוני אם היו מעופשים שאין כאן מקום לתלות כמו גבי תורא לא כל שכן דחייב השליח לשלם ההפסד ולכן אם יתברר שהיו העורות מעופשים משעת הלקיחה או שמסיבת יהודה הנז' נתעפשו בדרך בהליכתם לאנקונה ודאי שחייב יהודה לשלם ההפסד.
4
ה׳ומה שטוען עוד ראובן שלא כתב לו מעולם שיקח קאמביו וישאר ערב אלא שישעבד הסחורות לבד למעות הקאמבייו לזה נרא' לעניות דעתי שזה תלוי במנהג הסוחרים הלוקחים מעות דרך קאמבייו אם דרכם לשעבד לבד הסחורות או אם דרכם לתת ערב אם לא יספיקו הסחורות למעות הקאמבייו שהרי ראובן כתב לו סתם אם שיחליף ויקח קאמבייו על החליפין כדי שיפרע ללוי וכו' ואמרינן ודאי שסמך על המנהג.
5
ו׳אבל מה שבא בשאלה במעות הקאמבייו יהודה עצמו נתנם מדידיה לדידיה צריך לדקדק מאן שם ליה הריוח של הקאנביו שיהיה ל"ה למאה כמו שכתוב בשאלה דהא קיימא לן שאין השליח יכול לקנות לעצמו שום דבר דאמרינן במסכת כתובות פרק אלמנה ניזונת ההוא גברא דאפקידו גבי כישתא דיתמי אזל שמה לנפשיה בד' מאה זוזי לסוף איקר וקם בשית מאה אתו לקמיה דרבי אסי אמר ליה מאן שם לך וכתב הר"ן בהלכות וגם הראב"ד הביאו הטור ח"ה סימן קפ"ה מהא שמעינן שאין השליח יכול להקנות אפילו באותן דמים שהרשהו הבעלים למכרו לפי שכיון שהוא שליח הרי הוא כיד הבעלים ולפיכך אינו יכול להקנות לעצמו שאין המכר אלא הוצאת הדבר מרשות לרשות וזה לא יצא מרשותו שהרי במקום בעלים עומד אף בנדון דידן כיון שהיו המעות ביד יהודה מי הקנה לו אותם המעות על תנאי שומת הריוח ההוא ל"ה למאה אפילו היה נותן לו רשות ראובן כל שכן בנדון דידן דלא שם ליה ראובן שום ריוח כמו שבא בשאלה דפשיטא דיהודה אינו יכול לשום לעצמו באופן דלאו כל כמיניה דיהודה לומר כך וכך חייב ראובן בעשותו השומה לערך ל"ה למאה אלא כפי מה שיעריכו או ישומו אנשים סוחרים בהשערת הזמן והמקום וכל זה אם לא יהיה יהודה חייב מסבת הפשיעות הבאות בשאלה שיתברר שלא פשע זהו מה שנראה לע"ד, הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
6
