דברי ריבות רס״חDivrei Rivot 268
א׳שאלה מעשה שהיה כך היה ראובן שמעון לוי ויהודה היו שותפים בכל מיני סחורה משא ומתן שיזדמן להם והיה לכל אחד מהם סך ידוע בשותפות והיה ראובן עומד פה בחנות באישקופייא ושמעון לוי ויהודה בשאלוניקי והם שולחים לו סחורות והוא היה מוכר והיה תנאי ביניהם שראובן יקח מהשותפות הצריך לו לצורך אוכל לבד ואם יקח איזה דבר עוד היה לוקח וכותב בחשבונו והיו מאמינים לו בזה ומדי שנה בשנה היו באים ומקבלים ממנו חשבון וחוזרים ומקיימים השותפות הנמשך ביניהם שותפות זה שנתים ימים ויהי בהיות שמעון פה באישקופייא נחלה ראובן חולי כבד ועשה צוואה על כל דבר וענין מהשותפות ויהי ככלותו לצוות ויקרא הוציאו כל איש מעלי וישאר אך ראובן ויששכר אוהבו בבית ודבר לו בלחש וצוה לו ויהי כראות שמעון שראובן דבר לו ליששכר נכנס חששא בלבו ואמר ליששכר איני אומר שתגיד לי שום דבר אבל כשיטילו קנס אתה תדבר ויהי כאשר ראה ראובן ששמעון הוה מדבר קשות ויקרא ליששכר ויאמר לו שמא הגדת דברי ויאמר לו יששכר איני רוצה להיות בענין זה יחידי צוה לאיש אחר שיהיה עמדי מפני שאיני כדאי ויהי כראות ראובן כך קרא לשמעון ואמר לו כבר צויתי בצואתי על כל דבר וענין עוד יש לי מלבד השותפות שיש לי עם שמעון לוי ויהודה בחנות יש לי ביד איש אחד ידוע ליששכר סך נכסים שהם בשותפות ביני ובינך הקרן והריוח לחצאין ויען שמעון ואמר לו ללוי ויהודה אין להם שום חלק ויאמר לו כי הם שלי ושלך בשותפות ולא פירש עוד כי חתם הענין ולא אמר מה הם הנכסים וכמה הם וביד מי הם ויען שמעון ויאמר לו חלילה שמעולם לא היה לי שותפות עמך רק השותפות שיש לנו עם לוי ויהודה וכל איזה שדבר שיהיה הוא מן השותפות ויש לכל אחד חלק בהן וימת ראובן וילך שמעון אצל יששכר ויאמר לו נלך לראות מה הן הנכסים ויאמר לו יששכר תדע איך הניח ביד התוגר פלוני ארגז א' ובתוכו כסף צרוף וחפצי זהב ומרגליות וילך שמעון ויחפש ומצא התוגר והשתדל ופזר והוציא הוצאות עד שהוציא הארגז מיד התוגר ובפני אנשים פתח הארגז ויקח חצי מן הכל והחצי השני נשאר ביד יששכר לחשבון יורשי ראובן.
1
ב׳עכשיו שמעון לוי ויהודה השותפים טוענים שכל הנכסים הם מהשותפות וראובן גזל אותם מהשותפות ומביאים ראיות ראשונה שיש עדים מעידים שבהיות ראובן ממתיק דברים עמהם אמרו לו האמת שאומרים שיש לך כמה וכמה אלפים וראובן קפץ ונשבע שלא היה לו רק מה שהיה לו בשותפות ועוד שמכירים הנכסים שבארגז שהם מן הנכסים הנמכרים בחנות מן השותפין ועוד השותפים אומרים שלא צוה ראובן ליששכר על אלו הנכסים כיון שבשעת צואתו לא פירש ביד מי היו הנכסים ומה היו וכמה היו ואין יששכר נאמן לומר שעל אלו צוה שכבר הוא אומר שמפני שלא היה כדאי להוציא הארגז בעבור זה צוה ראובן ואמר שהיו בשותפות עם שמעון מכלל שאם היה כדאי לא היה מגיד כלום ואם כן אינו נאמן ולכן אומרים השותפים שלא על אלו הנכסים צוה אלא על סך שהביא איש אחד לשותפים אחרי פטירת ראובן לצאת ידי שמים ואמר שהנפטר חילה פניו שיסתיר' ויתנם ליורשו עוד ראיות ואמתלאו' אחרות דיש רגלים לדבר שראובן קמץ וגזל אלו הנכסים מהשותפין הנזכרים עתה יורנו מורנו מורה צדק אם יכולין השותפין להעמיד הנכסים בחזקת השותפות.
2
ג׳תשובה עיקר האי דינא במתניתין דפ"ק דב"ב וז"ל לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם ופריך בגמרא פשיטא לא צריכא דנפל לרשותא דחד מינייהו אי נמי דפנינהו חד לרשותא דידיה מהו דתימא ניהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה קמ"ל וכתב הרי"ף בהלכות ושמעינן מהא דמילתא דידיעא לתרי שותפי אף על גב דאיתא השתא ברשותא דחד מינייהו לא נפק מחזק' דאידך מאי טעמא משום דשותפין לא קפדי אהדדי הילכך לית להו חזקה חד אחבריה אלא בראיה אי נמי לאחר חלוקה וכן פסק הרמב"ם ז"ל הלכו' שלוחין ושותפין פרק חמישי וז"ל דבר הידוע לב' שותפין אף על פי שהוא ברשות אחד מהם אינו יוצא מחזקתו של שני כל ימי השותפות ואינו יכול לטעון שלקחו ממנו או שנתנו לו במתנה ונאמר לאחר שהמוציא מחבירו עליו הראיה אלא הרי הוא בחזקת שניהם עד שיביא האחד ראיה וכן פסק הרא"ש שם בבתרא בפסקיו וז"ל כיון דמסתמא מחזיקנן ליה דלתרויהו הוי אע"ג דאיתיה השתא ברשותא דחד מינייהו לא נפקא מחזקא דאידך דשותפין לא קפדי אהדדי ואפי' נשתהה ברשותו ואין לו ראיה אלא בעדים וגם בקיצור פסקי הרא"ש כתוב אפי' אינו יודע שהוא של שני שותפין אלא שיש מקום לתלות שהוא של שניהם אין לאחד מהם בו חזקה וכן פסק הטור ח"ה סימן קע"ח וגם רבינו ירוחם נתיב כ"ז חלק ג' פסק כן.
3
ד׳הרי לך מוסכם מכל הפוסקים קמאי ובתראי שהדבר הידוע לשותפין לעולם הוא בחזקת השותפין אע"ג דאיתיה השתא ברשות חד מינייהו עד שיביא עדים ברורים שהוא שלו דווקא וכיון שכן בנ"ד שכל העולם יודעים שראובן שמעון לוי ויהודה הנזכרים היו שותפין זה כמה ועדיין לא חלקו שותפותם ולא היה לשום אחד מהם עסק אחר כי אם בעסק השותפות כי כן הותנו ביניהם בזמן שנשתתפו כפי מה שהוגד לי ועוד מכירים הנכסים אשר בארגז שהם מן הנכסים הנמכרים בחנות מן השותפות כמו שבא בשאלה פשיטא ופשיטא שכל אותם הנכסים אשר בארגז הם בחזקת כל השותפין ולאו כל כמיניה דראובן לומר אלו הנכסים הם שלי ואע"ג דשיתף עמו לשמעון ואחר שהם שלו ושל שמעון לבדם ולא הוציא לגמרי אותם הנכסים מכלל השותפות מ"מ אינו נאמן.
4
ה׳וראיה לזה דתנן במציעא פרק הבית והעליה. הבית והעליה שנפלו שניהם חלוקים בעצים ובאבנים ובעפר ורואין אלו אבנים ראויות להשתבר וכו' ופריך בגמרא מדקתני רואין מכלל דאיכא למיק' עלייהו אי בחבטא נפל אי בחבטא נפל אי הכי רישא אמאי חולקים וכו' ולחזי ברשות דמאן קיימא ולהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה כו' ומסיק שותפין בכי האי גוונא לא קפדי אהדדי וכתב נמקי יוסף שם בהלכות וז"ל והראב"ד ז"ל מוסיף בה דברים דלא מיבעיא אם אמר לקוח הוא בידי דעקר ליה לשותפות לגמרי דלא מהימן אלא אפי' מודה ליה דאית ליה בגביה ריבעא או תילתא לאו כל כמיניה דכיון דסתם שותפות למחצה לאו מהימן לגרועי מפלגא מידי תדע דהא הכא אע"ג דידעינן דשותפין בהנך אבנים לא ידעינן דתיהווי יד שניהם שוה דהא אפשר שזה ראוי ליטול כל השלמות משום דבחבטה נפל אי נמי איפכא ואפילו הכי לא מהניא ליה חזקתיה לומר בחבטא נפל ושלימות שלי ואפילו בטעון הכי בבריא דכיון דמודי דשותפות הוא ולא ידיע אי דמר אי דמר חולקין ולזה הסכים הרשב"א דכיון דשותפין לא קפדי אהדדי הויא לה חצירו של זה ושל זה כחצר של שניהם או כסימטא ומאי אולמיה דהאי מהאי וכן דעת הרנב"ר ז"ל הרי שכתבו הני אשלי רברבי דאין השותף נאמן לגרע קצת חלק מהשותף אפי' שהנכסים ברשותו אף בנ"ד לאו כל כמיניה דראובן להוסיף על חלקו לומר שיש לו מחצית הנכסים אשר בארגז וחציים לשמעון אלא הנכסים הם בחזקת כל השותפים חלק כחלק כפי התנאים אשר ביניהם וכן פסק הטור ח"ה סימן קע"ט.
5
ו׳ואם תאמר והא איכא לאקשויי ממקום שבאת שהרי כתב שם נמקי יוסף בהלכות בסוף דבריו זה לשונו ומיהו כל הני מילי דוקא כגון דאיכא עד ראה אבל לא ראה מתוך שהיה יכול לומר לא היו דברים מעולם יכול לומר חזרתי ולקחתי ממך כן כתב ה"ר יוסף הלוי בן מיגש וגם חו"מ סימן קע"ט כתב בשם הראב"ד על הא דאמרינן דבר הידוע משל השותפות אין לאחד חזקה בו על חבירו כתב והוא דלא מצי למטען לא היו דברים מעולם או החזרתיו לך כגון דחזו ליה סהדי תחות ידיה וכו' וכיון שכן בנ"ד יהא ראובן הנזכר נאמן לומר שמחצית הנכסים אשר בארגז הם שלו במיגו דאי בעי אמר לא היה דברים מעולם וי"ל כי אין ראוי להאמין לראובן הנזכר מטעם מיגו ואומדנא דמוכח הוא דלאו אינש מהימנא הוא וזה שהרי לפי דבריו אומר שכל הנכסים אשר בארגז חציים הם של שמעון וכיון שכן מי נתן לו רשות להוציא הנכסים מידו להפקידם ביד התוגר השתא להפקידם ביד ישראל אחר אין לו רשות משום דמצי למימר שמעון אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר או משום דמצי למימר את מהמנת לי והאי לא מהימן לי כל שכן שלא היה לו רשות כלל למסרו ולהפקידו ביד תוגר אשר פיהם דבר שוא והנכסים ברשותם כתוא מכמר אלא ודאי ראובן הנזכר אינש אלמא ולאו מהימנא הוא ולא אמרינן ביה מה לי ולשקר עד שיהא נאמן במיגו דלא היו דברים מעולם עוד שלא בירר ראובן כשאמר שהנכסים הנז' היו שלו ושל שמעון לבד אם היה מטעם שחזר ולקחם מן השותפין או מטעם שלא היו דברים מעולם ולא מסרו לו מעולם אותם הנכסים כי אפשר שכוונתו היתה שהיו שלו לפי שלא היו דברים מעולם ובזה אינו נאמן שהרי בא בשאלה כי יש מכירים הנכסים אשר בארגז שהם מנכסי השותפות ואפילו היה טוען ראובן בפירוש הם שלי שלקחתים מכם אינו נאמן מטעם מיגו דאי בעי אמר להד"ם משום שירא לשנות את הידוע פן יוכחש ויחזיקוהו כשקרן וכמו שכתב בהגהות מיימוניות משפטים סימן ל"ב שכתב ואולם אם ידוע ומפורסם כל כך שלא היה יהודה יכול לכפור אע"ג דלא שויא ראה מחמת שירא לשנות את הידוע פן יוכחש ופן יחזיקוהו כשקרן דומיא דרבא בר שרשום שהיה ירא לומר לקוחה היא בידי משום דנפק עליה קלא דארעא דיתמי היא כזה ראיתי שכתב רבינו יעקב שלא יהא נאמן לומר לקוחים הם בידי הספרים מיגו דאי בעי אמר לא היו דברים מעולם או החזרתי לך כי לא היה יכול לומר שקר מפורסם ולא יהא לו מיגו אף בנ"ד כיון שהכל יודעים ומכירים שאותם הנכסים הם מנכסי השותפות אשר בחנות לא מצי טעין להד"ם מפני שיוכחש ולכך טעין החזרתי ולקחתים ואין כאן מיגו וכיון שאין כאן מיגו אינו נאמן.
6
ז׳ועוד נראה שאין כאן מיגו כיון שראו אנשים הארגז והחפצים אשר בתוכו קודם שתבעו השותפים דינם וכמו שכתב הרא"ש ז"ל בתשובותיו כלל ק"ו על מעשה של שמעון שבא לידו ממון ראובן ונתגלגל הדבר עד שהוא בעצמו הראה החפצים בלא תביעת בעל דינו ובלא מעמד ב"ד הראה התיבות סגורות וכו' כתב וז"ל מה ששלח למוקדמי' בכתבו או מה שאמר לפני העומדים כשהראה אותם לא היה במעמד ב"ד שלא תבעתם אותו לדין לעולם אלא שהוא בעצמו טען מה שאמר יראה לי כיון שראו החפצים בידו קודם שתבעוהו לדין אזל ליה מיגו דידיה וכו' אף כאן בנ"ד כיון שראו הארגז והחפצים אנשים רבים קודם שתבעו השותפים לדין הא איכא עדי ראיה ולא הוה מצי טעין להד"ם וכיון דלא מצי טעין להד"ם גם לא מצי טעין חזרתי ולקחתי דאין כאן מיגו ואע"ג דקודם שראו האנשים הנכסים אמר ראובן שהיה שלו אין זה כלום וכמו שכתב הרא"ש שם בתשובה הנזכרת וז"ל אע"פ שאמר בפני עדים שהראה החפצים שהיו ממושכנים לו ביותר מכדי דמיהון האי לאו כלום הוא כי הכל תלוי בשבועתו כי בית דין היו פוסקים לו שישבע שהיה ממושכנין לו בכך וכך במיגו שהיה יכול להשבע שהחזירם לו ועתה לא יכול לישבע ויצטרך להחזיר אף בנדון דידן קודם שראו החפצים אפילו היה אומר בפירוש הם שלי לפי שחזרתי ולקחתי מכם היה נאמן בשבועתו במיגו דאי בעי אמר להד"מ ואין בידי שום דבר אבל עכשיו שראו הנכסים אינו יכול להשבע ולומר לא היו דברים מעולם וכיון שכן אינו נאמן לומר חזרתי ולקחתים אף אם היה בחיים באופן שכלל העולה שמכל הצדדין הנכסים הם בחזקת כל השותפין ולאו כל כמיניה דראובן לומ' שהיו שלו ושל שמעון וראובן הנזכר פשע ועשה שלא כהוגן בהפקיד הנכסים ביד התוגר ולכן כל ההפסד הנמשך לשותפו' מחמת אותה הפשיעה עליה דידיה הדר ומנכין אותו מחלקו ולמפורסמות אין צריך ראיה זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
7
