דברי ריבות רפ״גDivrei Rivot 283
א׳שאלה אלמנה זקוקה ליבם והוא אנוס מאנוסי פורטוגא' ונפטרה בלא שבועה ולא הגבו לה ב"ד כתובתה רק שהניחוה עומדת בבית בעלה כמו שהיתה ומתוך כך נפטרה ולא נשבעה ועתה יורשי האשה מבקשים לירש כתובתה ויורשי הבעל תובעי' לירש הכל מטעם שלא נשבעה וקיימא לן אין אדם מוריש שבועה לבניו וכו' עוד מטעם שהיתה זקוקה והיבם יורש הכל.
1
ב׳תשובה ראיתי מה שכתב ופסק חכם שלם על השאלה הנזכרת והעולה מדבריו הוא דחשיב לאשה זו זקוקה ליבם גמורה לגמרי לכל הדברים בין לענין איסורא לומר שתהא זקוקה ליבם ולא תנשא לשוק בין לענין ממונא לומר שהיבם המומר קם במקום אחיו המת ולכן פסק ואמר שאם הנכסים הם ביד שליש ואינם מוחזקים בהם לא יורשי הבעל ולא יורשי האשה שיחלקו ביניהם וזה מטעם שמצינו פלגתא דרבוותא רש"י והרמב"ם ז"ל סברי דבנכסי צאן ברזל יחלקו יורשי הבעל ויורשי האשה וכמו שכתב הרמב"ם פ' כ"ב הלכות אישות ועם היות שאחרים חלקו עליהם ר"ת והרא"ש ושאר פוסקים דסברי דנכסי צאן ברזל כלם בחזקת יורשי הבעל כמו שהביאו הטור א"ה סימן ק"ס מ"מ בנדון כי האי אין זיקת היבם כ"כ חזקה להיותו מומר ועוד דלא עדיף יבם מבעל וכיון שהבעל עצמו אם מתה אשתו בחייו היה מחזיר ליורשיה מחצית הנדונייא כמו שהתנה גם היבם נכנס במקומו דלא עדיף מיניה כיון שבא מכחו ויחלוקו עם יורשי האשה זהו הכלל שעולה מדבריו ואפשר שהדין עמו.
2
ג׳אבל מכל מקום נראה לע"ד שאפשר לומר דלכולי עלמא כל הנכסים האלו דנדון דידן בחזקת יורשי הבעל הם עומדים בכל מקום שהם וטעמא דמילתא דחשבינן חשבינן לאשה זו זקוקה ליבם אינו אלא לחומרא לענין איסורא שלא תהא מותרת לשוק אבל ענין ממונא נדון בה דיני שומרת יבם שמתה לא כי לפי האמת אין כאן יבם אלא הנכסים כולם נכנסו בחזקת יורשי הבעל משעה שמת הבעל ואין לו למומר חלק ונחלה בנכסים ההם כאילו לא היה בעולם כמו שכבר שכתבתי והארכתי בזה פעם אחרת ומ"מ ריש מילין אומר וזה דקיימא לן למומר אינו יורש אם מן הדין הגמור כמו שכתב המרדכי בפרק קמא דקידושין בשם רב צדק גאון ובשם רבינו חננאל וכו' וכתיב להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך וכו' מי שזרעו מיוחס אחריו יצא מומר שאין זרעו מיוחס אחריו או מטעם קנסא שקנסו חכמים ופקעו ירושתו ממנו וכמו שהאריך בזה תרומת הדשן סימן שמ"ט והרב ה"ר דוד כהן ז"ל בתשובותיו סימן כ"ח וכתב שם הרב הנזכר שכשאמרו חכמים ז"ל שלמומר הפקיעו רבנן לירושתיה מיניה אין הכוונה לומר שכל הקודם בה זכה אלא לומר שהמומר חשבינן ליה כאילו לא היה מעולם וקם היורש הבא אחריו במקומו וכמו שפירש שם הענין וז"ל כיון שאין המומר יורש מיד כשמתה אחותו זכתה אחותה היהודית בנכסי אחות שמתה ולא היה למומר זכות בהם דכיון שהתורה פקעה ירושתו ממנו עמדה האחות במקומה וזכתה בנכסי אחותה.
3
ד׳אף בנדון דידן כיון שיבם זה מומר אינו דין שירש את אחיו אם מדין תורה אם מדין קנסא מיד כשמת אחיו בעל האשה זכתה אחות המת היהודית בנכסי אחיה שמת ולא היה למומר זכות בהם וכיון שכן אין כאן דין שומרת יבם שמתה לענין הנכסים לומר יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האשה אלא דין אלמנה סתם יש לה עם יורשי הבעל וכיון שכן מיד שמת הבע' נכנסו הנכסי' בחזקת יורשי הבעל ואם כלי הנדונייא אינם בעין ושטר כתובה אם נאמנת עליו ועל יורשיו לה וליורשיה אינו ביד יורשי האשה ודאי שכל הנכסים הם ברשות יורשי הבעל שהיא אחותו היהודית כי היא האלמנה לא היתה גובה כתובתה כי אם בשבועה וכיון שלא נשבעה אין אדם מוריש שבועה כמו שפסקו כל הפוסקים ואין ליורשי האשה כלום.
4
ה׳באופן דבהא סלקינן ונחתינן דלענין ממונא אין כאן יבם כלל דחשיב כמאן דליתיה ונכנסה אחותו היהודית במקומו וכן כתב הרא"ש ז"ל בתשובותיו כלל י"ז על מומר שנתן ירושתו שהיה לו לירש מאביו לאמו כאשר מת אביו ותבעה אמו הנכסים ותובעת בת המומר ג"כ הנכסים ונשאל הדבר לרב רבינו אשר ז"ל והשיב שהמומר כיון שאינו יורשו לאלתר כשמת אבי המומר זכתה בת המומר בנכסי אבי אביה ולא מנחית מעולם זכייה בהם ומתנתו אינה מתנה כלל ע"כ.
5
ו׳אף בנדון דידן כשמת בעל האשה הנזכר' זכתה אחות המת בכל נכסי המת ואין עמה לא תנאי כתובה ולא שיור ולא שייכו בזה מחלוקת הפוסקים שכתבת ולכן כיון שלא נשבעה היבמה מחייה ואין ביד יורשיה שטר כתובה עם התנאים שכתבתי ודאי שכל הנכסים הם בחזקת אחות המת ואין ליורשי האשה בהם כלום זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי הצעיר הצער יצחק בכ"ר שמואל זללה"ה.
6
