דברי ריבות רפ״וDivrei Rivot 286
א׳שאלה ראובן היו לו שלשה קולי משי ושלחם בויניציא' בידי שלשה פטורי לכל אחד קולי אחד ולכל אחד מהם כתב ראובן בפרטות לחלות פניה' באומרו שאחלי יכונו נגדכם שתשתדלו במכיר' המשי על צד היותר טוב אשר יעלה לידכם ולשלוח תמורתם עם הקודם וגם כתב להם שאם באולי ימכרו בהמתנ' שישתדלו למכור הדיטה כדי למהר לשלוח הרטראטו עם הספינה הקודמת כי כתב להם גם כן ראובן שהוא חייב מעות לפרוע ביריד מושקולור לכן לא יעשה באופן אחר למען ה' באופן שהג' קולי משי הנז' שלח אותם ראובן אחד לשמעון ואחד ללוי ואחד ליהודה והשנים ששלח ביד לוי ויהודה תכף מכרו אותם בהשתדלות הטוב וגם שלחו הריטראטי תכף ביד ראובן כאשר חילה לכתוב להם ושמעון עכב הקולי משי ששלח לו ראובן בידו ימים רבים כי לא עלה לידו למוכרו עד שיום אחד שאל לוי לשמעון באמור לו מה עשה מאותו הקולי משי של ראובן ושמעון השיב לו שלא מכר אותו ולא עשה ממנו דבר אמר לו לוי אלו היה בידי כבר היה מכור שהנה קולי אחד ששלח לי ראובן תכף מכרתו אותו וגם שלחתי לו החשבון עם שהיה פחות ביותר לכן אם רצונך שתתן אותו לידי אני אמכור גם זה מהרה לאהבת ראובן שהוא גיסי באופן שהוציא שמעון הקולי משי ומסרו ליד לוי כדי למוכרו אחר כך מכר לוי הקולי משי ההוא ולקח חתיכה אחת בגד משי והשארית שעלה כמו ק"נ פרחים עשה בהמתנה לפורעם לו הסוחר לזמן שני חדשים ובתוך הזמן ההוא נשבר הסוחר קודם שיגבה לוי החוב באופן שנפסדו הק"נ פרחים מחשבון ראובן.
1
ב׳ועתה טוען ראובן על שמעון מי שמך להוציא הקולי משי מתחת ידיך לתתו ליד לוי כי אני מעולם לא נתכונתי לשולחו ביד אחר מזולתך ואתה שנית מדעתי וגמרת לי נזק ואם כן תהיה חייב לפרוע לי ההפסד מהק"ן פרחים ושמעון השיב לו ואמר שאני לטובה נתכונתי לסיבה שאני לא יכולתי למוכרו וידעתי שלוי הוא איש מורגל למכור משיות יותר ממני עוד שהוא גיסך ועתה יורנו אדונינו וגאוננו מורה הצדק מאיר תעלומות האם הדין הוא עם ראובן לפרוע לו לשמעון ההפסד מהק"ן פרחים כיון ששינה שלא מדעת הבעל ונתן הקולי משי ביד אחר ויהיה פושע בדבר כי ראובן מעולם לא נתכוון לשולחו לאחר מזולת שמעון ומה לו לתתו ביד אחר אחרי שסבר וקבל אותו למוכרו בעצמו כ"ש שלעולם אימא לך שבלי ספק אילו היה מוכר אותו שמעון לא היה בא ההפסד ההוא כי היה נזהר שמעון שלא למוכרו גם כן בהמתנה כאשר כתב לו ראובן בעל המשי על כן אחלי יכונו לפני הדרת יקרת חכמות ותעצומות מעכ"ת אדוננו וגאוננו מורה הצדק מאיר תעלומות להאיר עיננו בתורתו לפקוח עיני עורות להודיענו על נכון ואיזו דרך ישכון אור כי עמך התושיה ומגלי תעלומות חכמה וחושה אל תאחר ובשכר זו אל אלקים יעלך גם עלה במצב השלו' והבריאות וינהלך בנחלי צדק ובאור הצפון לצדיקים אמן וכן יהיה רצון.
2
ג׳תשובה נראה לעניות דעתי דפטור שמעון מהק"ן פרחים שטען עליו ראובן וטעמא דמילתא דאע"ג דקיימא לן ששומר שמסר לשומר חייב והכי אמרינן במציעא פ' המפקיד אמר רבא הלכתא שומר שמסר לשומר חייב לא מבעיא שומר שכר שמסר לשומר חנם דגרועי גרעי לשמירתו אלא אפי' שומר חנם שמסר לשומר שכר דעלויי עליי לשמירתו חייב מאי טעמ' דאמר ליה את מהימנת לי בשבועה האיך לא מהימן לי בשבועה וכיון שכן בנדון דידן כיון ששמעון שהוא השומר הראשון מסר הקולי של משי ללוי שלא מדעת ראובן היה נראה שהוא חייב.
3
ד׳מכל מקום הא אמרינן התם בפרק המפקיד הנהו גינאי דכל יומא הוו מפקדי מרייהו גבה דההיא סבתא יומא חד אפקדנהו לגבי חד מינייהו שמע קלא בי הלולא נפק אזל אפקדינהו לגבה דהאי סבתא אדאזל ואתא אגנוב מרייהו אתא לקמיה דרב ופטריה משום דכל יומא נמי אינהו גופיהו גבה דההיא סבתא הוו מפקדי להו וכן פסק רב אלפס ז"ל שם בהלכות וגם הרא"ש בפסקיו כתב כל היכא דידעינן שהמפקיד רגיל להאמין לשומר השני לא מצי למימר לא מהימן לי וגם הרמב"ם ז"ל פרק ראשון מהלכות שכירות כתב אם היה דרך הבעלים להפקיד תמיד דבר זה אצל השומר השני הרי זה השומר הראשון פטור מלשלם שהרי הוא אומר לבעלי' זה הדבר שהפקדתם אצלי או השאלתם אמש הייתם מפקידים אותו אצל זה שהפקדתי אני אצלו וכן פסק חו"מ סימן רצ"א.
4
ה׳וכיון שכן בנדון דידן עם היות שמסר שמעון הקולי של משי ביד לוי שלא ברשות ראובן אפילו הכי אינו חייב משום שיאמר לו שמעון לראובן בזמן עצמו שמסרת לי הקולי של משי מסרת גם כן קולי של משי אחד אחר ביד לוי הנזכ' ואתה רגיל אצלו להאמינו בסך ממון כזה ועוד שהוא גיסך וקרוב אליך והשתא כל אפין שוין בין למאן דאמר דטעמא לשומר שמסר לשומר חייב משום דמצי למימר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר בין למאן דאמר דטעמא משום דאמר את מהימנת לי בשבוע' האיך לא מהימן לי בנדון דידן שמעון לעולם פטור דכיון דראובן הפקיד גם כן קולי של משי ביד לוי והוא גיסו ורגיל אצלו הרי ודאי מאמינו וגם גילה דעתו שרצונו להיות פקדונו אצלו נמצא שאין ראוי לחייבו לשמעון מצד מציאות המסירה שמסר שמעון ללוי ואף על גב שכתב מהר"י וייל דמשום חדא זמנא או תרי זימני שהאמינו לא חשיב רגיל וכן נר' מלשון הרמב"ם שכתב אם היה דרך הבעלים להפקיד תמיד דבר זה אצל השומר השני וכו' משמע דבעינן תמיד וכיון שכן בנדון דידן אף על גב שמסר ראובן ללוי קולי של משי היה פעם אחת ולכן לא חשבינן ליה רגיל להאמינו י"ל שכבר מהררי"ק נר"ו חו"מ סימן רצ"א דחה סברא זו וכמו שהכריחו מלשון הרמב"ם עצמו שכתב זה הדבר שהפקדתם אצלי או השאלתם אמש הייתם מפקידין אותו אצל זה שהפקדתי אצלו והאי טעמא שייך אפילו במאמינו לפרקים וכמו שהאריך שם יעויין משם באופן שעלה בידינו שאם לא העני לוי אחר שיצא הפקדון מידו שהפקיד לו ראובן בתחלה אלא שהיה עדיין בחזקתו וככחו אז כחו עתה בשעה שמס' לו שמעון הקולי של משי בודאי ששמעון פטור מהטעם שכבר כתבתי שהרי האמינו ראובן ללוי בסך גדול כזה שהרי מסר לו קולי של משי אחר וגם אין לחייבו משום שמכרו בהמתנה כמו שטוען ראובן שהרי ראובן עצמו הרשהו על כך שכתוב בלשון השאלה וגם כתב להם שאם באולי ימכרו בהמתנה שישתדל למכור הדיטה כדי למהר לשלוח הריטרטו עם הספינה הקודמת כי כתב להם גם כן שהוא חייב מעות ליריד מושקולר וכו' הרי שהיה לו רשות למכור בהמתנה וגם מה שלא מכר הדיטה תכף כמו שצוה ראובן אולי השתדל ולא מצא מי שיקחנה ועוד כי הוא לא צוה למכור הדיטה תכף אלא בשביל החוב שהיה חייב ראובן לפרוע ליריד מושקולור כמו שנראה מלשון השאלה וזה הקולי של משי כיון שנמכר אחר שעבר הזמן ההוא של פרעון החובות מה תועלת במכיר' הדיטה ולתועלת ראובן היה ממתין הזמן המועט ההוא שנים חדשים ידוע ידע כי בזמן מועט כזה היה הסוחר נשבר או נשבה אין רואה באופן דבהא סלקינן ונחתינן דאין לו לראובן שום טענה על שמעון לחייבו כלל זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
5