דברי ריבות רפ״חDivrei Rivot 288
א׳ראיתי שאלה ששאל החכם השלם ה"ר יום טוב ן' אלרויא י"צו וזה לשונה ראובן מכר חלק מחזקת חצרו לשמעון בקנין ושבועה כדקא יאות אך כשבאו לקנות מידו של שמעון התנה ואמר על מנת שיקנה שר העיר גוף הקרקע שהיה מחזר אז לקנותו וראובן נתרצה לקיים התנאי ונכתב השטר בלי תנאי ונשאר התנאי על פה אחר כך לא רצה שר העיר לקנות גוף הקרקע בא ראובן אצל שמעון ואמר ליה פטור אותי מהשבועה וענה שמעון מה אתה צריך לזה מאחר שלא נתקיים התנאי שלא קנה השר והשיב ראובן הן שאני גמרתי והקניתי בלי שום תנאי ואתה הוא שהתנית איני רוצה חשש שבועה עלי ואז פטרו שמעון מהשבוע' אחרי זאת היה מחזר הכותי בעל הקרקע למכרו ולא היו לראובן מעות והלך אצל לוי ואמר לו דע שאני רוצה לקנות הקרקע מהכותי ואין לי מעות אם תרצה קנה לך אותו החלק שהייתי מוכר לשמעון הקרקע והחזקה יחד ורצה לוי קנה ממנו הקרקע והחזקה יחד בסך אחד ידוע ונכת' השטר בקנין ושבועה אח"כ לא עלתה ביד ראובן קניית החצר ונתגלגל הדבר וקנאו שר העיר ואז חזר שמעון וקנה חזקת החצר מראובן בלי שום תנאי וכתבו השטר כדת וכהלכה ונתן המעות לראובן.
1
ב׳ועתה לוי תובע את שמעון ואמר לו החזק' אשר קנית מראובן היא שלי שאני קניתי תחלה ושמעון השיב קנייתך לאו קני' היא מכמה טענות חדא שהרי גילה ראובן דעתו ופירש למה היה מוכר החזקה והמולקי ללוי כדי לקנות גוף הקרקע וגרסינן בפרק אלמנה ניזונת זבן ולא אצטריכו ליה זוזי הדרי זביני וכו' ועוד שמכר המולקי שלא היה ברשותו והוי כדבר שלא היה בעולם וכיון שמכירת המולקי בטל גם מכירת החזקה בטלה כיון שהיתה המכירה יחד משום דהוי כמו קרקע בדקלי אני מוכר לך דאמרי' בפרק המוכר את הבית אי אית בה דקלי קני ואי לא מקח טעות הוא דעבד ביה ועוד טענה אחרת טען שמעון שקנייתו קדמה ללוי אע"פי שלפי שעה לא עלתה קנייתו לפי שהתנאי היה אם יקנה הקרקע השר וכל זמן שלא היה השר קונה לא היה רוצ' בו אבל עתה שהשר קנה קנייתי קיימ' כי מעולם לא פטרתיו מזה וגם טוען טענת אחרות אלא שנלאיתי לכתבם ובמה שאכתוב לבטל טענות אלו הן בטלות מעצמן זו היא תוכן השאלה הנז' וגם ראיתי מה שכתב החכם השלם הפוסק נר"ו לבטל קצת טענות אלו ולומר שמצד ובבחינה קצת טענות אלו הדין עם לוי ולכן לא אאריך בזה אלא שלטענה הראשונה מלבד מה שכתב החכם השלם הפוסק נראה שהיא בטלה מטעמא שכתב הר"ן שם בפרק אלמנה ניזונת זבין ולא אצטריכו ליה זוזי שחזרו בהם המוכרים אבל נמלך הוא שלא לקנות אותו דבר משמע דבהא לא מיבעי לן דפשיטא דלא הדרי זביני ועוד שם ודוקא בדגלי דעתיה וכו' כלומר שאע"פ שלא מכר על תנאי זה בשעת המקח מיהא אמר שאינו מוכר אלא על דעת לקנות ודוקא שאמר כך בשעת המקח אבל אם לא אמר כן בשעתו אעפ"י שאמר קודם לכן לאו כלום הוא דהוו להו דברים שבלב. הרי דבעינן תרי מילי חדא שיבא העיכוב מצד המוכרים וגם שיגלה דעתו בשעת המקח ממש וכן כתב הרמב"ם ז"ל פרק י"א הלכות מכירה וז"ל מי שמכר חצרו או שדהו ופירש בשעת המכירה שהוא מוכר כדי לילך למקום פלוני וכו' עד או נמנע הדרך לילך לאותה הארץ וכו' הרי זה מחזיר אותן הדמים ומחזיר לו הקרקע וכו' הרי שכתב שצריך שיגלה דעתו בשעת המכירה ממש וכתב עליו הרב המגיד ודוקא כשהמונעים אינם מחמת רצונו אבל לא היה שם מונע אלא שהוא אינו רוצה לעשות קנה הלה וכו' עד ולזה נתכוון המחבר, הרי שהסכים לדברי הר"ן וכיון שכן איך נבטל לקיחת וקניין לוי הודאית שיש לו בידו שטר מכירה על טענה דאית בה כמה ספיקי ספק אם גילה דעתו בשעת המקח ממש או לא דאע"ג שכתוב בשאלה דע שאני רוצה לקנות הקרקע מהכותי וכו' אפשר שהיה זה קודם שעת גמר המקח אבל בשעת גמר המקח לא גילה דעתו ובאופן זה לא מהני גילוי דעת והמקח קיים ואת"ל שהי' הגלוי דעת בשעת המקח שמא מה שכתוב בשאלה אח"כ לא עלתה ביד ראובן קניית החצר אפשר שהיה הסבה שנמלך ראובן ונתחרט מהקנייה ואם היה כן מכר החזקה קיימת כמו שכתבנו וזה הספק ספקא מתהפך שנאמר ספק אם ביטול מכירת הקרקע היה הסבה ראובן או הכותי ואת"ל שהסבה היה הכותי שלא רצה למוכרו שמא הגלוי דעת לא היה בשעת גמר המקח כי אם קודם לכן ולא מהני נמצא דאיכא תרי ספקי ואין ספק מוציא מידי וודאי והחזקה עומדת בחזקת לוי.
2
ג׳וגם בטענה השנית שטען שמכירת המולקי והחזקה יחד הוי כמו קרקע בדקלי דהוי מקח טעות כבר דחה סברא זו החכם השלם הפוסק דודאי שתי מכירות הם כמו קרקע ודקלי שהרי מעשים בכל יום שמוכרים הקרקע בפני עצמו והחזקה בפני עצמה וכיון שכן לא מיבעיא לרשב"ם שכתב שם בפ' המוכר את הבית על הא דקאמר ארעא ודקלי חזינן אית ליה דיקלי יהיב ליה תרי דיקלי ואי לית ליה זבין ליה תרי דיקלי פירש שם יקנה לצורכו של זה שני דקלים שלא יהא מחוסר אמנה שכך התנה לו אני מוכר לך אילנות שאקנה לצרכך או יחזיר לו מן המעות כנגד דמי שני דקלים וכן כתב הרא"ש שם בפסקיו וז"ל ואי לא לזבין ליה תרי דיקלי פירוש כדי לעמוד בדבורו ולא שיהא מחוייב לקנות לו שני דקלים דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכל דבר שאין ברשותו מיקרי דבר שלא בא לעולם כמו מה שאירש מאבא מכור לך הרי שפירשו דמאי דקאמר דלזבין תרי דקלי שלא היו בידו ורשותו הוא מפני שיעמוד בדיבורו ולא מצד חיוב דאע"ג דלא לזבין ליהו המקח קיים אף בנ"ד אי מצי זבין ראובן הקרקע מהכותי כדי למכרו ללוי כדי דליקו' בהימנות' הרי טוב ואי לא משום הכי בטל מקח החזקה אלא קנין החזקה במקומו עומד ויחזיר ראובן ללוי דמי הקרקע אלא אפילו להרמב"ם שכתב בפרק כ"ד הלכות מכירה שכתב האומר לחבירו קרקע ודקלים אני מוכר לך אפי' לא היו דקלים אם רצה לקנות לו ב' דקלים הרי זה נקנה המקח ואין הלוקח יכול לומר איני לוקח אלא קרקע שיש בו דקלים שמשמע מתוך לשונו שמחוייב המוכר לקיים המקח לקנות ב' דקלים ואם לאו יכול למחות הלוקח ולבטל המקח מ"מ בנדון דידן מקח החזקה קיימת דעד כאן לא קאמר הרמב"ם שחייב לקנות ב' דקלים אלא כשמעכב הלוקח ומקפיד על זה אבל אם הלוקח מרוצה ואינו מקפיד על הדקלים ודאי שמכר השדה קיים:
3
ד׳אף בנ"ד כיון שלוי מרוצה בקנין החזקה לבד אע"ג שמכר לו גם כן החצר שלא היה שלו דהוי כדבר שלא בא לעולם מ"מ קנין החזקה קיים ויחזור לו ראובן דמי החצר שהרי דמי החזקה קצובין פעם ופעמיים במכיר' הראשונ' של שמעון ובמכיר' השנייה ואפילו יהיה ספק יכול לומר לוי קים לי כרשב"ם שהמקח קיים בכל אופן כמו שכתבתי להיות שלוי הוא הוא המוחז' וכמו שעתיד אני לבאר ושמעון הוא הבא להוציא מידו בביטול טענות אלו הסכמתי לדעת החכם השלם הפוס'.
4
ה׳אבל בטענה השלישית הפך הקער' על פניה וזיכה לשמעון ואמר שהחזק' היא בחזקת שמעון וזה לשונו אמנם הכל הולך אחר החיתום והיא הטענה האחרונ' שטוען שמעון שקנייתו קדמה לקניית לוי ושמעולם לא פטר לראובן רק מחיוב השבועה מפני כך שאל ממנו ראובן שיפטור אותו מהשבוע' שלא היה רוצה לעמוד בחשש שבועה ומ"מ הקנין במקומו עומד כל זמן שיקנה השר גוף הקרקע וכבר כתבתי במקום אחר שטענה זו אמיתית ומספקת והבאתי ראיה מהא דאמרינן מי שנדר ונשבע לישא אשה או לקנות בית וכיוצא בזה ולא קבע זמן אין מחייבין אותו לישא עד שימצא הראוי אלמא דכל שלא קבע זמן אין פטור משבועתו אע"פ שמביאין לו אשה יכול לומר איני רוצה עתה אלא כשארצה אקח אשה הראויה לי.
5
ו׳ונראה לעניות דעתי שאין משם ראיה כלל אלא אדרבא משם ראיה להפך בנדון דידן לומר שהחזקה היא בחזק' לוי וטעמא דמילת' שהרי כתב הה"ר יוסף קולון ז"ל שרש פ"ח בשם הרשב"א דאין השבועה מוספת כלום לענין חיוב הממון אלא הפרעון באשר הוא שם עוד כתב שם גם כי נשבע לא חלה השבועה כי אם בדרך חיוב הפרעון וכו' והביא ראיה לזה ממה שכתב הרא"ש ז"ל דסבר כן עיין שם הרי שכתב שמה שמכיל וסובל חיוב הממון מכיל וסובל חיוב השבועה שבמה שנתחייב מן הדין עליו נשבע לזרז ואין תוספת לזה על זה אלא שניהם שווים ועתה נאמר אם איתא שהקנין היה עומד במקומו לעולם כל זמן שיקנה השר גוף הקרקע כששאל ראובן משמעון שיפטור אותו מהשבוע' וענה שמעון מה אתה צריך לזה מאחר שלא נתקיים התנאי שלא קנה השר ומה השיב לו והלא לפי סברתו הקנין עומד במקומו לעולם כל זמן שיקנה השר באיזה זמן שיהיה והשבועה חלה בדרך חיוב הקנין ולכך אני שואל ממך שתפטרני משבועתי המוטלת עלי לעולם ועוד מה השיב לו ראובן שטעם שאלת התרתו הוא מפני שגמרתי והקניתי בלי שום תנאי ואתה הוא שהתנית איני רוצה חשש שבועה עלי היה לו להשיב מה שכתבתי לומר שהשבועה מוטלת עליו לעולם כל זמן שיקנה השר החצר ולכך שאל ממנו פיטור אותה השבוע' אלא ודאי האמת יורה דרכו וסופם הוכיח על תחלתם שבין המוכר בין הלוקח לא כיונו בתנאי שעשו בשע' הקנין אלא שיקנ' השר החצר מתוך אות' החזרה שהיה מחזר אז בזמן ההוא השר לקנותו כמו שכתוב בשאלה וכיון שלא קנאו או בזמן ההוא נתבטל התנאי ונתבטל הקנין מאליו וגם השבועה נתבטלה מאליה כי אינה מוספת חיוב כי אם זרוז לבד ולכך אמר שמעון מה אתה צריך לזה מאחר שלא נתקיים התנאי וגם ראובן בקש סבה רחוקה לשאלתו. ואע"ג דבשעה שהתנו התנאי היה בסת' לא חשיב דברי' שבלב דאמרינן דלא הוו דברי' שהרי בגדול' מזאת כתב הר"ן בפרק האיש מקדש דבכל מקום שהענין מוכיח מתוכו לאו דברים שבלב נינהו אלא הרי הוא כאלו נאמ' בפירוש במאי דאמרינן בפרק מרוב' מעשה באשה אחת שהיה בנה מיצ' לה וקפצ' ונשבע' כל מי שיבא עלי איני מחזירתו וקפצו עליה בני אדם שאינם מהוגנים כשבא דבר לפני חכמים אמרו לא נתכוונה זו אלא להגון לה ולא למנוול ומוכה שחין וזהו הטעם עצמו ממה שהביא הפוסק לראיתו ממי שנדר ונשבע לישא אשה אין מחייבין אותו לישא עד שימצא הראוי' שלכאורה היה נראה לומר שכיון שנשבע לישא אשה ונזדמנה לו מן הראוי היה שישא מיד לקיים שבועתו אבל כיון שהענין מוכיח מתוכו שלא נתכוון לאיזו שתזדמן אפילו מנוולת ומוכת שחין הוה ליה כאלו פירשו כ"ש בנדון דידן שפירשוהו בפירוש לבסוף כמו שכתבתי וסופם הוכיח על תחלתם שלא כיונו שיחול הקנין והשבועה אלא אם יקנה השר החצר בזמן ההוא מתוך אותה חזרה שהיה מחזר אחריו לא לאחר זמן.
6
ז׳עוד כתב החכם השלם הפוסק וזה לשונו עוד הבאתי ראיה דלעניות דעתי לית נגר ובר נגר דיבטלנה והיא שכתב הטור א"ה סימן ל"ח על המקדש את האשה על מנת שיאמ' האב אין כתב הרמב"ם ז"ל מתי שיאמר אין מקודשת אפי' אמר תחלה לא הילכך לעולם הוי ספק עד שימות האב וכן כתב הרב המגיד בשם הרמב"ם והרשב"א בפרק שביעי מהלכות אישות עד ודע שיש ללמוד מדינין אלו לדיני ממונות והדברים קל וחומר ומה התם דפירש על מנת שיאמר אין אפילו שאמר תחלה לא עדיין היא מקודשת כשיאמר האב אין בנדון דידן שהתנאי היה על מנת שיקנה השר הקרקע ושמעון מעולם לא אמר שלא היה רוצה קניית החזק' רק שמחל לו לראובן השבועה לבד ועדיין המקח קיים וכל שכן שיש לו ראיה שהשטר עדיין הוא קיים בידו ע"כ דבריו. ואני אומר שמדינין אלו יש להביא ראיה למה שכתבתי וזה שכתב הר"ן בקדושין פרק האומר על משנה על מנת שירצה אבא רצה האב מקודש' וכו' כתב והטע' לכל זה שכל תנאי שהוא במעשה ולא נקבע לו זמן כל זמן שיתקיים אותו מעשה נתקיים התנאי ולכן אם התנה על מנת שיאמר האב אין אע"פ שצוח תחלה ואחר כך אמר אין מקודשת וכתב שם ואם אמר על מנת שישתו' ושתק בשעת שמיעה מקודשת אע"פ שמיחה אחר כך שאף על פי שתנאי זה ענינו שב ואל תעשה כיון שהוציאו בלשון מעשה דאמר על מנת שישתוק דינו כתנאין שהן בקו' עשה שכיון שנתקיימו התנאין במעשה פעם אחת דיין ואם מיחה בשעת שמיעה אף על פי ששתק אחר כך אינה מקודשת דודאי לזה נתכוון שהרי אי אפשר שלא ישתוק לעולם הרי לך שטעם דינין אלו תלויין בכונת המקנה ולכך כשאמר על מנת שיאמר האב אין אמרינן שכונתו היה שיאמר אין באי זה זמן שיהיה ולכך אפילו צוח ולבסוף אמר אין, מקודש' אבל כשאמר על מנת שישתוק כיון שהוא בתנאי קום עשה היה לנו לומר דאף על גב שמיח' תחילה כיון שאחר כך שתק מקודש' כמאי דאמרינן בעל מנת שיאמר האב אין דאף על גב דצוח תחלה כיון שאח"כ אמר אין מקודשת אלא משום הא לא אמרי' הכי משום דאנן סהדי שלא נתכוון במה שאמר על מנת שישתוק אלא שישתוק בשעת שמיעה ולכך אם מיחה תחלה אינה מקודשת:
7
ח׳אף בנדון דידן כיון שגלו דעתם הקונה והמוכר שלא היתה כונת תנאם אלא אם יקנה השר מכח אותה החזר' שהיה מחזר אחר החצר נתבטל התנאי כיון שלא קנאו וכיון שנתבטל התנאי נתבטל הקנין ומה שכתב שיש לו ראיה שהשטר עדיין הוא קיים בידו יש לתמוה ואם שמעון היה סומך על שטרו וקנינו הראשון למה טרח וחזר וכתב שטר שני ואיחר זמנו שהרי כתוב בשאלה ונתגלגל הדבר וקנאו שר העיר ואז חזר שמעון וקנה חזקת החצר מראובן בלי שום תנאי וכתבו השטר כדת ונהלכה ונתן המעות לראובן אלא ודאי ידים מוכיחות שמעולם לא נתכוון שמעון בתנאו אלא שיתקיים התנאי מיד לא לאחר זמן וכיון שנתבטל התנאי נתבטל הקנין וחזרה החזקה ממילא לרשות ראובן.
8
ט׳ועם מה שכתבתי נתבטל גם כן מה שכתב השואל והחכם השלם הפוסק שאפילו היה מוחל שמעון לראובן הקנין לא מהני אם לא קנו מידו והביאו ראיה ממה שכתב הריב"ש ז"ל בתשובותיו סי' תק"ו ואין הנדון דומה לראיה משום דהתם שטר השכירות נשאר קיים וכמו שכתוב שם שכיון שקנה הקרקע לזמן המושכר לו בקנין גמור ובכסף הרי הוא שלו לזמן ההוא ואינו יכול להסתלק ממנו בדבור בלבד כי אם בקנין גמור דשכירות מכירה ליומיה היא וכו' אבל בנדון דידן כיון שהשטר והקנין נעשה על תנאי כיון שלא נתקיים התנאי השט' בטל מאליו ואין כאן שטר דחספ' בעלמא הוא כדברי הטור ח"ה סימן מ"ו ואפי' עד א' או' לא היה תנאי ועד א' או' היה תנאי ולא נתקיים נאמן והשטר בטל כל זמן שלא נתקיים התנאי ועוד שם ונראין דברי ר' מתתיא וכו' עד משתבע ההוא דקאמר דתנאי היה ובטיל ליה לשטרא וכיון שכן נמצא שהשטר הראשון אשר עשה ראובן לשמעון נתבטל לגמרי וחזרה חזקת החצר לראובן והמכירה שמכר ראובן ללוי היא קיימת ואין לשמעון כנגד לוי כלום שלוי הוא הלוקח הראשון ולוי הוא המוחזק כנגד שמעון ואם יש לו לשמעון איזו תביעה על החזקה כנגד לוי עליו להביא הראיה זהו שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
9
