דברי ריבות רצ״חDivrei Rivot 298
א׳להיות שנפל הפרש בין יחידי סגולה מק"ק אחד נתקבצו חכמי העיר בתוך הקהל הנז' במעמד כל אנשי הקהל גדולים וקטנים וסידרו הב' כיתות מהקהל כל א' וא' ב' אנשים שיטענו ויסדרו טענותיהם בפני החכמים הנזכרי' וברשות כל הקהל נשבעו הד' אנשים ועשו קנין לגמור ולקיים כל אשר יגזרו החכמים הנזכרים ואחר ששמעו טענותיהם גזרו חכמים מה שגזרו וקודם שיפרסמו גזרתם חזרו החכמים והתרו לכל הקהל כל העם מקצה אם היו רוצים לקבל גזרתם שיפרסמוה ואם לאו שילכו להם כי מה הועילו בתקנתם ולכן שהיה צריך תחלה אם היה ביניהם איזה קשר או אלה או שבועה שצריך שיתחרטו ממנה ויתירוה כדי שתחול גזרתם ואז ענו כלם ואמרו שהיו מתחרטים מכל שבועתם וקשרם והיו שואלים התרה ואז התירו החכמים כל שבועותיהם והם עצמם כלם התירו אלו לאלו בקול רם מותר לכם מותר לכם מחול לכם וכו' ואז קם אחד מחשובי החכמים הנזכרים ופרסם הגזירה ואחד מפרטיה הוא זה לשונה וכן גזרנו עליהם שלא יהיה עוד ביניהם שום פירוד לא בתוך הקהל ולא מחוץ הקהל רק שיהיה כל הקהל קדוש יחד באחדות שלמה וכל השבועות והחיובים אשר ביניהם להיות נפרדים או להיות להם שום חברה או שום ענין נפרד מהקהל יהיו מחוייבים לבטלם בטול גמור לגמרי ומעתה ומעכשיו יהיו בטלות ונחשבות כחרש הנשבר וכדבר שאין בו ממש וכו' כל הנזכר גזרנו על הכתות הנז' בגזרת כל החומרות והחרמות הכתובות בספר תורת מרע"ה וכו' וכפי הנשמע יש מי שהורה שכיון שבגלל הגזרה שגזרו החכמים גזרו שמר"ה הבא ועד שנה אחד ישרתו ד' נבררים וכיון שמת אחד מהם נתבטלה דכיון שבטלה מקצתה בטלה כלה לכן דרשתי אם הדין כן.
1
ב׳תשובה נראה לע"ד שהגזרה עומדת בתקפה וטעמא דמילתא דאע"ג דק"ל דנדר שהותר מקצתו הותר כולו כדתנן דף ס"ו פרק רבי אליעזר פותחין בימים טובים ובשבתות בראשונה היו אומרים אותן הימים מותרים ושאר כל הימים אסורים עד שבא רבי עקיבא ולימד שהנדר שהותר מקצתו הותר כולו וכו' וטעמא דמילתא כדאמר בירושלמי משום דכתיב ככל היוצא מפיו יעשה דמשמע דווקא בשכולו קיים וכיון שכן בנ"ד כיון שלא נתקיים כל מה שגזרו ובטל מקצתו ממנוי הד' נבררים בטל כולו ואינם מחוייבים לעמוד בהסכמת ההפרדה מ"מ אין בטענה זו ממש וטעמא דמילתא דהא דאמרי' נדר שהותר מקצתו הותר כולו היינו כשאסר הדבר בלשון כולל וכמו שאומר במתניתין במסכת נדרים פרק רבי אליעזר נדר שהותר מקצתו הותר כלו כיצד קונם שאיני נהנה לכלכם הותר א' מהן הותרו כלן ואפילו כשאסרן בלשון כולל לא אמרינן הותר מקצתו הותר כלו אלא כשהחליף דבריו לבסוף כדאמרינן פרק ארבעה נדרי' אמר רבה דכולי עלמא כל היכא דאמר אלו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כלהם אסורין חוץ מאבא דכלהון אסורין ואביו מותר ופירש רש"י הואיל ומעקרא כללן דאמר כלכם כולן אסורין ואביו ואמו מותרין דלא הוי נדר שהותר מקצתו הותר כלו הואיל ואכתי בדבורו קמא קאי דאמר כלכן לא נחלקו אלא באומר אלו הייתי יודע שאבא ביניהם הייתי אומר פלוני ופלוני אסור ואבא מותר ופי' רש"י דכשאמר תחלה בכלל הרי עליכם קרבן ושוב אמר אלו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר הואיל ולבסוף פרטן פלוני ופלוני קא סברי ב"ה הוה ליה נדר שהותר מקצתו הותר כלו וכן פסק הטור יורה דעה סימן רל"ב שכתב ודוקא כשהחליף את דבריו אבל אם לא החליף לשון הנדר בין שעת איסור לשעת חזרה לא הותרו האחרים. הרי דאפילו כשאסרו בלשון כולל והותר מקצתו אפילו הכי לא הותר כלו עד שיחליף דבריו וכל שכן כשלא אסרם בלשון כולל דפשיטא ופשיטא דלא אמרי' נדר שהותר מקצתו הותר כלו משום דהוי כל אחד ואחד נדר בפני עצמו ואם הותר א' לא הותרו האחרים כדתנן במתניתין פרק רבי אליעזר שאני נהנה לזה קרבן ולזה קרבן צריכין פתח לכל אחד ואחד ופי' רש"י אף על פי שאמר כל טענותיו בתוך כדי דבור וקאמר בגמרא מאן תנא אמר רבא רבי שמעון הוא דאמר עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד והרמב"ם ז"ל פסק בפרק ד' מהלכות נדרים דלא כרבי שמעון שכתב שאיני נהנה לזה לזה לזה צריכין פתח לכל אחד ואחד דדוקא כשאמר ולזה ולזה בוי"ו אמרינן דהוי לשון כולל ואם הותר מקצתו הותר כלו אבל אם אמר לזה לזה לזה בלא וי"ו חשיב כל אחד ואחד נדר בפני עצמו ולא אמרינן הותר מקצתו הותר כלו. ואחרי הודיע אלקים אותנו את כל זאת נבא לנדון דידן שלא נאסר בו שום דבר בלשון כולל עד שנאמר שכיון שהותר מקצתו הותר כלו אלא כל פרק ופרק מההסכמ' נאסר בפני עצמו וזה דלא מיבעיא לפי סברת הרמב"ם דסבר שאף על פי שכללם כלם באיסור אחד כגון שאמר איני נהנה לזה לזה לזה כיון שלא קשר דבורו בוי"ו שיאמר ולזה ולזה חשיב כל אחד ואחד נדר בפני עצמו ולא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כלו דפשיטא ופשיטא דבנדון דידן חשיב כל פרק ופרק מההסכמ' הסכמה בפני עצמה וכמו שאבאר אלא אפילו להרמב"ן ור"ח והר"ן ז"ל דסברי דהלכה כרבי שמעון דלא חשיב נדר כל אחד ואחד בפני עצמו עד שיאמר לזה קרבן ולזה קרבן בנדון דידן איכא לזה קרבן לזה קרבן שהרי בתחלה בפר' הא' מן ההסכמה כתוב והסכמנו אנחנו החתומים ולמטה וגזרנו וכו' ובפרק ב' כתוב והננו גוזרים עליהם כל חומרות התורה שיתנהגו וכו' ובפרק ג' כתוב עוד גזרנו שמסוף זמן וכו' ובפרק ד' כתוב וכן גזרנו עליהם שלא יהיה עוד ביניה' שום פרוד וכו' הרי שנאמרה גזרה על כל פרק ופר' בפני עצמו ולא כללום כלם בגזרה אחת שיאמרו גזרנו זה וזה וזה וכו' משמע ודאי שכל אחד הוא פרק בפני עצמו ולא אמרינן הותר מקצתו הותר כלו.
2
ג׳וליכא למימר הרי כלל הכל בבת אחת לבסוף שכתב כל הנ"ל גזרנו על הכתות הנ"ל בגזרת נח"ש וכל החומרות והחרמו' הכתובו' בס"ת מרע"ה וכו' וכיון שכלל הכל ביחד באחרונ' אזלינן בתר התחתון כמו שפסקו הפוסקים כשיש ב' לשונות בשטר הולכין אחר התחתון ליתא משום דהני מילי דאזלינן בתר התחתון כששתי הלשונות סתרי אהדדי וכן כתב הטור ח"ה סימן מ"ב וז"ל וסותרין זה את זה שכתוב למעלה ק' ולמטה ר' או איפכא הולכין אחר התחתון אבל היכא דאיפשר לקיים שניהם לא עדיף תחתון מעליון וכמו שכתב מהר"י ז"ל שרש י' אלא אדרבה יותר סברא לומר שלא חש להאריך בתחתון מפני שסמך על מה שכבר כתב למעלה והעליון עקר אף כאן בנדון דידן לא סתרי אהדדי שמתחלה כתוב שגזרו על כל פרק ופרק בפני עצמו כמו שכתוב בהדיא גזרו על כל אחד ואחד ואחר כך פירש ואמר שאותם הגזרות הכתובות היו בכח חומרות וחרמו' וכו' אבל לעולם העליון עקר. ובר מן דין איכא טעמא אחרינ' שכ' הטור יורה דעה סימן רכ"ט ואפי' היכא שכולל לא אמרינן שהותר כלו על ידי שהותר מקצתו אלא כשהותר על ידי פתח שנעקר מעקרו אבל אם הותר קצתו על ידי חרטה לאהותר כלו וכן כתב הרא"ש והר"ן פרק ד' נדרים בשם הרמב"ן וטעמא משום דכשהותר על ידי פתח דומה קצת לנדרי טעות שאלו היה יודע כן לא היה נודר וכיון שיש טעות בעקר הנדר בטל כלו אבל התירוהו בחרטה אין כל הנדר ניתר אלא מה שהוא מתחרט בו כיון שכבר חל הנדר מעקרו בלי שום טעות והתוספות כתבו דאפילו ניתר בחרטה כיון דחכם עוקר הנדר מעקרו אמרינן כיון שהותר מקצתו הותר כלו וכתב עוד שם דדוקא בהתרי בחכם אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כלו לפי שהחכם עוקר הנדר מעקרו אבל בהפרת בעל לא אמרינן הכי משום דבעל מיגז גייז ואינו עוקר הנדר מעקרו הרי דלכ"ע בעינן שיעקר הנדר מעקרו לומר כיון שהותר מקצתו הותר כלו וכיון שכן בנדון דידן מעולם לא נעקרה מקצת הסכמה זו מעקרה אלא אדרבא חלה מיום שנעשתה ונגזרה עד יום שמת החכם נ"ע שאז נתבטל' מאליה וחשיב כאלו נשלם זמנה דאין צריך התרה ומעולם לא נעקרה מעקר' עד שנאמר כיון שהותר' מקצת' הותרה כלה ואפילו נעשו כל פרקי ההסכמה בדרך כולל בדבור אחד.
3
ד׳וראיה לזה שכתב הריב"ש ז"ל בתשובותיו סימן קצ"ה על הסכמת הקהל שנתנו הספרות לרבי אברהם ולרבי חיים כתב וז"ל וכי תימא והלא כיון שנדרו לשני הסופרים ביחד והותרו לרבי אברהם הותרו גם לרבי חיים אף אם הסכמ' קיימת מכל מקום הנדר הותר דנדר שהותר מקצתו הותר כלו וכו' הא ליתא דהתם הוא בנדר שהותר על ידי חכם בפתח שהוא כנדרי טעות או בחרטה לפי סברת התוספו' משום דחכם עוקר הנדר מעקרו אבל בנדון זה לא הותר נדר זה כלל אפילו לרבי אברהם ובמקומו עומד אלא שעבר זמנו לפי שהקהל לא נתנו לו הספרות ולא נדרו עליו אלא כל זמן שיהיה ראוי הגון לכך וכיון שלא עמד בראיותו הרי הוא כמי שנתנו לו לזמן ועבר הזמן וכו' עד וכיון שלא נעקר הנדר אפילו לרבי אברהם אלא שעבר זמנו לא שייך הכא למימר כלל נדר שהותר מקצתו הותר כלו וכו' עד נדון זה לא הותר כלל נדר זה אפילו לרבי אברהם ואפילו מכאן ולהבא שהרי לא היה צריך התרה אלא שעבר זמן הנדר עד כאן. הרי לך דאף על גב דנדרו הספרות ביחד לרבי אברהם ולרבי חיים והותר חלק רבי אברהם שנענש בחטאו שלא עמד בראיותו וטעמו אפילו הכי לא אמרינן שבטל הכל גם לגבי רבי חיים משום דאין כאן התרה לגבי רבי אברהם אפילו למכאן ולהבא אלא שנשלם הזמן כיון שלא עמד טעמו בו וריחו נמר ולא אמרינן שנעקר הנדר מעקרו. אף כאן בנדון דידן אפילו שנאמר שנעשו כל פרקי ההסכמה ביחד דרך כלל אין כאן שום התרה בשום חלק מההסכמה כלל אלא שנשלם זמנה וזה שבזמן שהיה החכם נ"ע בחיים חלה ההסכמה ומעולם לא הותרה ולא נעקרה מעקרה אלא לעולם עמדה על תלה אלא שנשלם זמנה במיתתו שלא עמד טעמו בו וכן גם כן כתב הריב"ש ז"ל סימן תנ"ג דלא אמרו הותר מקצתו הותר כלו אלא כשקצת הנדר נעקר מעקרו אבל בזולת זה לא.
4
ה׳וא"ת מ"מ בנ"ד נימא דאיכא פתח לעקור ההסכמה מעקרה ונימא הכי אלו היינו יודעים שהחכם נ"ע היה מת לא היינו מקבלים אותה ההסכמה באופן ההוא נמצא דאיכא טעות בעקר ההסכמה ונימא כיון שהותר מקצתה הותר כולה. וי"ל דאי אפשר לומר הכי דתנן במסכת נדרים פרק תשיעי רבי אליעזר אומר פותחין בנולד וחכמים אוסרים וקאמר בגמרא מאי טעמא דרבי אליעזר אמר רב חסדא דאמר קרא כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך והא מיתה דנולד הוא מכאן שפותחין בנולד ורבנן מאי טעמייהו קסברי הנהו מי מייתי והאמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי כל מקום שנאמר נצים ונצבים אינם אלא דתן ואבירם אלא אמר ריש לקיש שירדו מנכסיהן ורש"י פירש הנהו כבר מתו באותה שעה קודם שנדרת ירדו מנכסיהן ולא הוי נולד והרא"ש כתב דעניות לא נולד הוא דשכיח וכן פירש הירושלמי הרי דלכולי עלמא מיתה הוי נולד והלכה כחכמים דאין פותחין בו אפי' להתיר על ידי שאלת חכם כל שכן לעקור הדבר מעקרו ולהחשיבו כמוטעה להיות מותר מאליו וטעמא דחכמים דאסרי הוא כמו שכתב שם שכיון שהוא דבר נולד ואינו מצוי אינו נעשה נדר טעות מעיקרו כי בשביל זה לא היה מניח מלידור כי היה סבור שלא יבא לעולם אף בנ"ד מי עלה במחשבתו שימות החכם נ"ע באופן שהוא נולד גמור ואין פותחין בו באופן שההסכמה במקומה עומדת הן בתחלה הן בסוף ולא הותרה כלל אלא שנשלם זמנה ולא אמרינן כיון שהותרה מקצתה הותרה כולה וכיון שכן ההסכמה והחומרא שלא יהיה בהם שום פירוד לא מחוץ הקהל ולא בתוך הקהל רק שיהיה כל הק"ק יחד באחדות שלמה עומדת על תלה וכל העובר עליה נכשל וודאי ולא עוד אלא אפי' יהיה ספק היה ראוי לחוש ולהחמיר וכמו שכתב הריב"ש ז"ל בתשובותיו סי' קצ"ה ואפי' אם בלשון היה ספק היה ראוי להחמיר מפני חמר הנדוי והחרם כ"ש בנ"ד שהוא ודאי לכן אני יוצא ידי חובתי להורות ולגלות את אזן האנשים הנפרדי' שישובו מדרכם ובשכר זה אדון השלום ישפות שלום להם עם כל ישראל חברים זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
5
