דברי ריבות רצ״טDivrei Rivot 299
א׳שאלה נדרשתי מאת אנשי יחידי סגולה פרנסיס ואנשי מעמד מק"ק שלום יע"א על ענין שליח צבור שלהם שנתחייב בשבועה חמורה לדעת המב"ה ולדעת הנבררים הנזכרים ולדעת היותר מחמיר מהם לעבוד ולשרת בקודש לש"צ בק"ק שלום אשר פה בשאלוניקי לזמן חמש שנים רצופות וכו' ועתה בתוך הזמן הנזכר הרבו עליו מהר ומתן מעיר אחרת והטה אזנו לקולם והורה היתר לעצמו מכמה טענות חדא שאמר שהוא לא נתחייב שלא להחליפם בקהל אחר אלא בקהל שבתוך העיר אבל ללכת לעיר אחרת לא. ועוד שבזמן שנתחייב היה כל הקהל אגודה אחת בתוך הקהל והיו הנדבות רבות ועתה מקרוב נתפרדו איש מעל אחיו ויצאו מהקהל קצת יחידים והלכו להם לקהל אחר ובהכרח נתמעטו הנדבות ואדעתא דהכי לא נשבעתי. ועוד שנתחייבו הנבררים להסכים בק"ק שיתנו כל כתובות החתנים לש"צ לכתבם כל הזמן הנזכר והם לא עשו כן ולא הסכימו ההסכמה הנזכרת לכן מכח טענות אלו הורה היתר לעצמו להיות פטור משבועתו והגבירים הנזכר' האותיות שאלוני לידע אם הדין עמו.
1
ב׳תשובה כדי שלא להשיב פני הגבירים הנז' השואלים ריקם אשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון לע"ד וזה שנראה לע"ד שהש"צ הנזכר עומד בחיוב שבועתו ואין לו רשות לשמוע לקול מלחשים אפי' ללכת לעיר אחרת וטעמא דמילתא שכתוב בשטר חיובו וז"ל נתחייב מעכשיו ה"ר פלוני לבלתי לכת להתפלל במקום אחר חוץ מהק"ק הנזכר בתורת ש"צ עד סוף הזמן הנזכר בשום צד ואופן בעולם ואפילו אם ירבו לו שכר הרבה מאד הרי שלשון זה להתפלל במקום אחר חוץ מהק"ק הנזכר הוא כולל איזה מקום שיהיה חוץ מהקהל הרמוז הן שיהיה המקו' האחר בתוך העיר או בעיר אחרת שאין כוונת אנשי הקהל המתנים עמו תנאי זה אלא שישרת הקהל בזמן הנזכר והוא נשבע לדעתם ואם הוא הולך לעיר אחרת כבר ביטל תנאם כמו אם היה הולך לשרת בקהל אחר בתוך העיר ויותר. ובגדולה מזאת כתב מהרי"ק ז"ל שרש קי"ב על ראובן שנתחייב מעות לשמעון ונשבע לפורעם בעיר פלונית אשר דר שם שמעון וביום פלוני ובטרם הגיע אותו היום הוצרך שמעון לצאת מן העיר ההיא והלך למקום אחר ושאל השואל היתחייב ראובן להוליך המעות לשמעון במקום שהוא עומד עתה כמו שנתחייב להוליכו אל המקום אשר היה שם אהלו של שמעון בראשונה והשיב שאם אותה העיר אשר עומד שם שמעון עתה אינה רחוקה יותר מהעיר האחרת באופן שאין טורח בדרך זו מבדרך זו חייב ללכת שם לפרוע לשמעון אע"ג שלא הזכיר בשבועתו ובתנאו כי אם אותה העיר אשר היה עומד שם שמעון בעת ההיא והטעם שבכל תנאי שאדם מתנה עם חבירו אין אומרי' הלך אחר לשון התנאי דווקא עד שלא נלמד ממנו לחייבו המתנה כי אם באותו התנאי שהוזכר דוקא ולא בכיוצא בו אלא יתחייב המתנה אפי' בדבר שאינו יוצא מתוך לשון התנאי עכ"ל והביא כמה ראיות על זה. הרי שאע"פ שלא הזכיר בשבועתו כי אם עיר פלונית מכל מקום פסק שחייב בשבועתו להוליכו אל עיר אחרת כיון שאין טורח בזה מבזה אע"פ שלא הזכיר אותה העיר כלל שמן הדין היה לנו לומר שלא תחול השבועה עליה כלל וכמו שכתב הוא ז"ל שם בסוף השרש וז"ל ואם ישאל השואל האיך תחול השבועה על אשר לא הוציא מפיו והלא דבר פשוט הוא דלגבי שבועה בעינן לבטא בשפתים ולא סגי במחשבה והשיב שזהו דוקא בשבועת איסר ונדר שאדם נודר ואוסר על עצמו וכו' אבל שבועות שאדם עושה לחבירו לקיים לו תנאו שהתנה עמו השבועה תלויה בתנאי ובכל מה שיחול התנאי תחול גם השבועה ע"כ. הרי שאע"פ שלא הזכיר כלל העיר האחרת חייב לקיים תנאו להוליך המעות למקום אשר לא הזכיר ולא עלה על לבו מכח השבועה בנ"ד שגם עיר אחרת כלול בלשון התנאי כמו שכתבתי לא כל שכן שחייב בשבועתו לקיים תנאו שלא ללכת אפילו לעיר אחרת להיות ש"צ בתוך הזמן הנזכר.
2
ג׳ועוד חוץ ממקום זה נראה ממקום אחר בלשון השטר שנתחייב בכל מכל כל בין בתוך העיר בין ללכת לעיר אחרת וזה שכתוב בלשון השטר שאם ח"ו יהיה דבר בעיר בתוך הזמן וירצה הש"ץ הנזכר להמלט ולנוס אל א' הערים או כפרים וכו' ובהגלות שהמגפה נעצרה נתחייב לשוב פה שאלוניקי בלי שום איחור ועכוב כלל וכו' ואם איתא שחיובו אינו אלא שלא להיות ש"צ בקהל אחר בתוך שאלוניקי אבל בעיר אחרת הרשות נתונה לו למה שמתחייב כשהמגפה נעצרה אף אם הלך לעיר אחרת שישוב תכף ומיד בלי שום איחור והלא הרשות נתונה לו להיות שם ש"צ אם ירצה אלא ודאי האמת יורה דרכו שהשליח צבור הנזכר אינו יכול לצאת מהק"ק שלום הנזכר בין ללכת לקהל אחר בתוך העיר להיות ש"צ בין ללכת חוץ לעיר אחרת ואם בשעת התנאי היה רוח אחרת עמו לאו כל כמיניה דדברים שבלב אינם דברים אבל משמעות הלשון הכל בכלל ובפרט לענין שבועה שהוא דבר חמור וכמו שכתב רבינו ירוחם הנשבע שלא יצחוק שום צחוק אסור להטיל גורלו' וכו' וגם כתב מהרי"ק נר"ו ביורה דעה סי' רי"ו בשם חזה התנופה הנשבע שלא יצחוק בשום צחוק, צחוק הנקרא בלעז אפושטאר בכלל.
3
ד׳וגם לטענה השנית נראה לע"ד שאין טענתו טענה להיות פטור משבועתו כיון שלא התנה כן בפי' שאם יתחלק הקהל שיהיה פטור משבועתו וטעמא דמילתא דתנן במסכת נדרים פ"ג נדרי אונסין שהוא א' מארבעה נדרים שהתירו חכמי' בלא שום שאלה כיצד הוא כגון שהדירו חבירו שיאכל אצלו וחלה הוא או שחלה בנו או שעכבו נהר הרי אלו נדרי אונסין וכתב רבינו ירוחם נתיב י"ד חלק שלישי ועכבו נהר פירו' שגדל הנהר ממי שלגים והופשרו דאונסא דלא שכיח הוא דאי הוי דבר מצוי הוה ליה לאסוקיא אדעתיה ולתנויי ואם לא התנה הוה ליה בכלל הנדר וכו' הרי דדוקא באונס בלתי מצוי מצי למימר אדעתא דהכי לא נשבעתי דלא הוה ליה לאסוקי אדעתיה אבל בדבר מצוי הוה ליה לאסוקי אדעתיה ולהתנו' וכיון שלא התנה הכל בכלל וכיון שכן בנדון דידן דבר מצוי הוא בעונו' שמעשים בכל יום שהקהלות נפרדות איש מעל אחיו ובפרט בקהל קדוש שלום שבשעה שהתנה השליח ציבור הנז' זה התנאי עם הקהל עדיין לחלוחית המחלוקת שנתפרדו איש מעל אחיו והלכו לקהל קדוש גרוש עדיין הלחלוחית ההוא היה קיים והוה ליה לשליח הנזכר לאסוקי אדעתיה להתנות עליו וכיון ששתק ולא התנה הכל בכלל השבוע' וכן פסק הרמב"ם ז"ל הלכות מכירה פרק י"ט גם כן לענין ממונא דדוקא אונס בלתי מצוי אינו בכלל התנאי שקבל עליו המוכר אבל אונס המצוי קביל עליה על הסתם כיון שלא התנה בפירוש עליו שלא היה מקבלו עליו.
4
ה׳ולטענה השלישית איברה שיש לו טענה ותרעומת נגד אנשי הק"ק בבחינה שחייבים לפייסו ולקיים לו תנאו אבל לא להורות היתר לעצמו להיות פטרו משבועתו ושיהיה הרשות נתונה בידו ללכת לשרת בק"ק אחר וטעמא דמילתא שכתוב בשטר החיוב עוד התנו ונתחייב הש"צ הנז' מעכשיו שאם יפול איזה הפרש בינו ובין הק"ק הנז' או בינו ובין איזה יחיד או יחידי הק"ק או שיהיה לו איזה תרעומת עליה' או על איזה מהם שלא יהיה רשאי לגמגם ולא לפקפק על שבועתו זאת תוך הזמן הנזכר בשום צד ואופן בעולם רק השבועה יהיה בתקפה כל הזמן הנז' בלי שום צד התרה בעולם והנבררים הנז' נתחייבו מעכשיו לרצות ולפייס לשליח צבור הנז' על כל הפרש ותרעומת שיהיה וכו' הרי שאפילו אם יש לו איזה תרעומת או תביעה נגד הקהל לא בשביל זה הותר משבועתו שהרי קבלה עליו השבועה הנז' על כל זה אלא שהרשות נתונה בידו לתבוע תרעומת שלו ותביעתו והם חייבים לפייסו ולרצותו באופן דבהא סלקינן ונחתינן שחייב השליח ציבור הנז' לקיים שבועתו ולשרת לק"ק שלום עד תשלום הזמן הנז' ואין לאל ידו לצאת מהק"ק הנז' לא ללכת חוץ לעיר ולא בתוך העיר ואם הטה אוזנו לקול מלחשים עד שפיתוהו בפיהם ונתחייב בשבועה לשרת בקדש באיזה מקום חוץ מהק"ק הנזכר אותה השבועה אין בה ממש כי אין שבועה חלה על שבועה ומה גם עתה על שבועה חמורה כזאת דנדון דידן שהיתה לדע' רבים מפורשים והם הנבררים אשר נקבו בשמות ולדעת היותר מחמיר מהם כמו שכתוב בשטר לכן ישב על כנו בתוך ק"ק שלום לשרתו ולברך בשמו ואל יכניס עצמו בספק עונש שבועה כל שכן בודאה שראוי לכל בעל נפש לברוח מזה כבורח מן הנחש זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
5
