דברי ריבות ש״אDivrei Rivot 301
א׳שאלה ראובן מתושבי תוגרמא הלך להסתחר בדפוס ראשון באנקונה וראובן הנז' היה חייב קצת מעות לכותי אחד אשר היה שם ובין הזמני' האלו היו מריבות ומלחמות בין מלכנו יר"ה ובין הכותים באופן שלא היה יכול ראובן להסתחר במעותיו אשר היו כאן בתוגרמה עד שהגיע זמן פרעון הכותי ולא היה לו לפרוע והיה הכותי מרויח לו זמן וזוקף עליו רבית וראובן היה שותק שלא היה בידו למחו' מאימת חמת הכותי המציק והכותי ראה שאין ביד ראובן מאומה שם לפרוע אז אמר לו שיעשה עמו טובה שיתן לו רשות לבא למלכות תוגרמא בתנאי שיעשה לו קונטרטו שיודה שחייב לו סך מעות גדול וכן עשה ראובן אף על פי שלא היה חייב לו הסך ההוא ובבוא ראובן כאן כתב לו לכותי שהוא רוצה לפרוע לו מה שחייב לו באמת אבל לא יותר והכותי לא רצה אלא שיפרע לו כל הסך הכתוב בקונטרטו ולכן עשה מורשה לשמעון לתבוע מראובן כל הסך הכתוב אז לקח שמעון החוב ההוא מהכותי לתבוע מראובן זה הוא איכות השאלה דרך כלל עם היות ששאלה השואל בדרך ארוכה עתה יורנו מורנו מה יהיה משפט התביעה הזאת.
1
ב׳תשובה ראיתי תוכן השאלה ומתוכה נראה היותה שאלת חכם וידוע ומפורסם כי שאלת חכם חצי תשובה ולכן אשיב בקצרה ריש מילין אומר וזה ששמעון זה התובע לראובן לא ימנע מאחת משתי' או הוא בא מכח הרשאה שהרשהו הכותי לתבוע הלואתו לחשבון הכותי או הוא בא מכח שקנה קנין גמור לגמרי אותו החוב מיד הכותי וכשהוא תובע תובע לחשבונו וכבר נסתלק יד הכותי מאמצע אם בא מכח הרשאה שהרשהו הכותי פשיטא שאין בתביעתו כלום שהרי אין שמעון זה נעשה שליח לכותי כדאמרי' פרק איזהו נשך מאי שנא אינהו לדידן דלא דכתיב אתם גם אתם לרבו' שלוחכם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית אנן לדידהו נמי מה אתם בני ברית וכן פסק הרמב"ם פרק שני הלכות שלוחין ושותפי' וז"ל אין הכותי נעשה שליח לדבר מן הדברים שבעולם וכן אין ישראל נעשה שליח לכותי לדבר מן הדברים וכו' וכן פסקו כל הפוסקים ומה גם עתה בנ"ד אם בא בהרשאה כי מן הדין אפילו שהיו המשלח והשליח ישראלי' והיה החוב בשטר אין כותבין הרשאה עליה משום דמלוה להוצאה ניתנה ואין אדם מקנה לחבירו דבר שאינו בעולם ואם עתה כותבי' הרשאה אינו אלא משום תקנה כדי שלא יטול כל א' ממון חבירו וילך לו למדינה אחרת כמו שכתב הרמב"ם פ"ג הלכו' שלוחי' וודאי שלא נעשית התקנה להציל ממון הכותי דממון חבירו קאמר דוקא ונעמיד הדבר על דין תורה שאין יכול להקנו' דבר שאינו בעולם אף אם היה יכול לעשות שליח כ"ש השתא דתרוייהו איתנהו דאין שליחות לכותי וגם מן הדין אינו יכול להקנות דבר שאינו בעולם באופן שבבחינה זו יכול ראובן הנתבע לומר לשמעון התובע לאו בעל דברים דידי את.
2
ג׳ואם באנו לחוש לדברי רבנו תם שכתב פרק קמא דקידושי' שהיה רגיל לשלוח הרשאה ביד כותי והיה מקנה בחליפין ומסתברא שאם היה בא מעשה לידו שכותי ישלח הרשאה על יד ישראל כנ"ד היה עושהו אלא שדבר במה שהיה רגיל שהרי בפ' איזהו נשך הוה סלקא דעתי' כי אמרי' אין שליחו' לכותי הני מילי אינהו לדידן אבל אנן לדידהו הוינא להו שליח משמע דאע"ג דאין שליחות לכותי אפשר לומר שזהו דוקא שלא יהיה הכותי שליח אבל אם ישראל הוא השליח אע"ג שהמשלח כותי מהני וכן נראה מתוך לשון הרמב"ם פרק ב' הלכות שלוחי' שכתב אין הכותי נעשה שליח לדבר מן הדברים שבעולם וכן אין ישראל נעשה שליח לכותי וכו' משמע דזו אף זו קתני וכיון שר"ת היה רגיל לשלוח הרשאה ביד כותי ה"ה שאם היה בא מעשה לידו שהיה מורה שיהיה הכותי משלח על יד ישראל וליכא למימר כמו שראיתי מי שכתב דכותי לא סמכה דעתיה להקנות בחליפין כי היכי דאמרינן גבי אשה שאינה מקנה עצמה בחליפין דאין הנדון דומה לראיה דהתם גבי אשה אינה מקנה עצמה בחליפין מטעמא דקאמר בגמרא פרק קמא דקדושין חליפין איתנהו בפחות משוה פרוטה ואשה בפחות משוה פרוטה לא מקניא נפשה וכמו שפי' רש"י דגנאי הוא לה הילכך בטיל לה לתורת חליפין אבל גבי כותי המקנה לישראל חובו למה לא יקנהו בתורת חליפין כמו שקונה חובו של ישראל בתורת חליפין לסברת ר"ת. באופן דהדרן קושיא לדוכתין דלסברת ר"ת דהני הרשאה זו דנדון דידן או אם בא שמעון הנז' מכח שקנה קנין גמור החוב הנזכר כדין וכשורה וכשתובע תובע לחשבונו לא לחשבון הכותי. יש לומר שכתבו התוספות פרק חזקת הבתים על הא דקאמר בגמרא אמ' רבא הלכתא תליוה וזבין זביניה זביני כתבו ודוקא במכר אבל מתנה תלויוה ויהיב לא הויה מתנה אפילו לא מסר מודעא אי דידעי עדים אונסיה וכו' וכן כתב הרשב"א בתשוב' וז"ל אין מסירת מודעא אלא היכא דשקיל זוזי משום דסתמא דמילתא אגב אונסא דזוזי גמר ומקנה כל שלא מסר מודעא אבל תליוה ויהיב לאו כלום הוא ואינו צריך מודעא כל דידעינן באונסו וכן כתב הר"ן כל היכא דידעינן באונסיה אע"ג דלא מסר מודעא גיטו ומתנתו בטלים וכיון שכן בנדון דידן זה הרבית שזקף עליו הכותי על ראובן הנז' הוא מתנה גמורה וכמו שאז"ל כל רבית מתנה הוא אלא שהתור' אסרתו וכיון שהוא מתנה אע"ג דראובן זה לא מסר מודעא על הודאתו אי ידעינן באונסיה אין בהודאתו ובמתנתו כלום וכיון שמן הדין אין לו לכותי נגד ראובן הנז' באותה המתנ' כלום ישראל הבא מכחו גם כן אין לו כלום דלא אלים מגברא דאתי מחמתיה על כן אמרתי גמרתי שראובן זה אפשר שיאמר לשמעון אם הוא מורשה לבד לא בעל דברים דידי את או אם אינו מורשה אלא לוקח ממש כדין בכל תנאיו אין לו זכות במתנ' כלום כי אם בקרן החוב לבד זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
3
