דברי ריבות שכ״וDivrei Rivot 326
א׳תשובה ודאי שמתוך מה שכתב הרשב"א בתשובה סימן תתקע"ב בנ"ד הבתים הם בחזקת היתומים כמ"ש בשאלה ועם מה שכתב הריב"ש סימן תק"י דשכירות ליומיה ומכירה ליומיה וגם הרשב"א כתב בתשובה הביאה בית יוסף ח"ה סימן שי"ב שנשאל על ראובן שהשכיר בית לשמעון לשנה או יותר ומת שמעון אחר ב' או ג' חדשים שדר בו אם בנו יכול לומר ביתך איני רוצה ושכירות איני משלם לך אלא לפי חשבון שדר בו אבי והשיב שאינו יכול דשכירות לזמניה ממכר הוא בין ידור או לא ידור וכן דעת התוספות וכו' מכל זה עולה ודאי שהדין עם היתומים בנדון דידן.
1
ב׳אבל צריך לדקדק שלפי ריהטא נראה שהרשב"א חולק במה שפסק באותה תשובה סימן תתקע"ב עם הגמרא ומה שפסקו הפוסקים וזה דגרסינן במציעא פ' השואל אמר רבא אמר רב נחמן האי מאן דאוגר ליה ביתא לחבריה לעשר שנין וכתב ליה שטרא ואמר ליה נקיטת חמש שנין מהימן ופירש רש"י וכתב ליה משכיר לשוכר שטרא שהשכרתיה לעשר שנים ולא נכתב בשטר זמן ולאמר זמן בא לפני ב"ד ואמר כבר דרת בה חמש שנים וזה אמר לא דרתי אלא שלש מהימן בעל הבית דקרקע בחזקת בעליה עומדת ווכ' הרי לך דאע"ג שאף לדברי המשכיר שוכר זה כדין ירד והמשכיר החזיקו לשוכר וברשותו ירד לבית אפי' הכי קאמר דמוקמינן הקרקע בחזקת הבעלים הראשונים והוא המשכיר ולא ביד השוכר שהם הבעלים השניים וכן פסק הרמב"ם ז"ל הלכות שכירות פרק ז' וז"ל המשכיר בית לחבירו בשטר לעשר שנים ואין בו זמן השוכר אומר עדיין לא עבר מזמן השטר אלא שנה והמשכיר אומר כבר עברו ושלמו שני השכירות ושכנת עשר שנים על השוכר להביא ראיה ואם לא הביא ראיה ישבע המשכיר היסת ויוציאו. ועוד כתב שם בעל הבית שאמר לזמן זה השכרתיך והשוכר אומר לא שכרתי אלא סתם או לזמן ארוך על השוכר להביא ראיה ואם לא הביא בעל הבית נשבע היסת ומוציאו מן הבית וכן פסק חו"מ סימן שי"ב וכן כתבו הרי"ף שם בהלכות.
2
ג׳הרי שלדברי כלם לא מוקמינן לקרקע בחזקת מי שהוא עכשיו בידו אלא בחזקת מריה קמא ופליגא למה שכתב הרשב"א דמוקמינן לקרקע בחזקת לוקח זה שהוא עכשיו בידו ולהליץ בעד הרשב"א שלא יהיה חולק על הגמרא היינו יכולין לתרץ שהרשב"א מפרש לישנא דגמרא דהשואל בלשון שני דפירש ר"ח כמו שכתבו התוספות שם שמפורש בשטר בזמן כך וכך שכרתי חצרו של פלוני לזמן עשר שנים בק' דנרין ואין הויכוח בין שוכר והמשכיר אלא בפרעון שאומר השוכר שפרע לו חמש שנים ואסיקנא דהשוכר נאמן וכתבו התוספות ומסתברא כי האי פירושא בתרא וכו' אבל אם היינו אומרים כן וראינו שהרי"ף פירש סוגיא דגמרא כלישנא קמא דר"ח דמיירי שאין מפורש הזמן בשטר וגם רש"י פירש כן וגם הרמב"ם ז"ל נראה שפירש כן מדמייתי לפסק הלכה המשכיר בית לחבירו בשטר לעשר שנים ואין בו זמן וכו' ואמר שהמשכיר נאמן הרי שלדברי כל הני אשלי רברבי פליגי למאי דפסק הרשב"א דאוקמינן הקרקע בחזקת הלוקח שהוא עכשיו בידו שהרי פסקו שהמשכיר נאמן אע"ג שהשוכר הוא עתה מוחזק וירד ברשות המשכיר.
3
ד׳ויש לומר דלא פליגי שאין הנושאים שוים ויש ביניהם הבדל כיתרון האור מהחושך וזה דעד כאן לא קאמר הרשב"א דאוקמי' הקרקע בחזקת לוקח זה שהוא עכשיו בידו אלא בנדון ההוא שבמה שהודה שמכר בו עצמו סתרו ואמר בתנאי היה וסתר מה שהודה ולכן אוקמינן ליה אחזקת לוקח שני וכן דיין לישנא דהרשב"א שכתב שלדברי כלם לוקח זה בדין ירד וכו' אבל בנדון דקאמר בגמרא דנאמן המשכיר מעולם לא הודה המשכיר שהשכיר לו הבית לאותם השנים שטוען השוכר וזה שהשוכר טוען לא דרתי אלא שלש שנים ויש לי לדור עוד שתי שנים אחרים והמשכיר אומר כבר דרת חמש שנים נמצא שלא השכרתי לך הבית לשתי שנים אלו שאתה תובע ממני ולכן אוקמינן הקרקע בחזקת המשכיר נמצא דלא פליגי הרי"ף ורש"י והרמב"ם לדברי הרשב"א וגם הרשב"א לא פליג להו אלא דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי באופן שעלה בידינו לנדון דידן דלכולי עלמא כיון שהמשכירים הנז' נתפייסו והודו איך קבלו מאה זהובי' לפרעון קמ"ח חדשים נמצא שכבר ירד השוכר בדין ברשות המשכירים לבתים וכבר הם בחזקת השוכר והודו על כך עתה שבאים לסתור הזמן שהודו עליהם להביא הראיה אם יועיל להם להיות שיש ביתומים הנזכרים קטנים ואין מקבלין עדות כנגדם דהוי כשלא בפניהם.
4
ה׳ועוד יש להביא ראיה שהדין עם היתומים מהא דקאמר בגמרא בהשואל דפריך על מאי דקאמר רב נחמן דנאמן המשכיר לומר נקיטת חמש שנין מהימן אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא אלא מעתה אוזפיה מאה זוזי בשטרא ואמר ליה פרעתיך פלגא הכי נמי דמהימן אמר ליה הכי השתא התם שטר לגוביינא קאי אם איתא דפרעיה איבעי ליה למכתביה אגביה אי נמי מי כתב עליה תברא אבל הכא אמר ליה האי דכתיבי לך שטרא כי היכי דלא תחזק עליה והשתא בנדון דידן עם היות דמצינן למימר שכונת כתיבת השטר היה כי היכי דלא תחזק עליה מכל מקום הרי כתוב בשטר שיהיה נאמן יששכר השוכר נאמנות גמורה בפירוש על כל פרטי שטר זה ועל כל טענה ודבר שיטענו נגדו אם לא שימצא כתוב מעבר הדף כשני עדים כשרים בלי לחייבו שום שבועה קלה וחמורה וכו' והשתא נדון ונאמר ומה בשטר הלואה דסתמיה לפרעון עומד אפילו הכי אמרינן כיון דלא כתביה אגביה או שובר אינו נאמן אף על גב שלא התנו כך בנדון דידן שעצמות השטר נעשה לברר כמות הזמן שהבתים שכורים ליששכר והם קמ"ח חדשים וגם התנו בפירוש שיהיה נאמן אם לא יהיה כתוב מעבר הדף לא כל שכן דאמרי' אם איתא שחזרו המשכירים הנז' איזה מעות לשוכר לנכות הזמן איבעי להו למשכירים למכתביה אגביה כיון שהתנו כך בפי'.
5
ו׳באופן שמכל הני טעמי עלה בידינו שהבתים הנז' הם בחזקת היתומים ועל המשכירים הנז' להביא ראיה איך נתנו המעות ביד יששכר השוכר הנז' וקבלם יששכר הנז' בפירוש לחשבון נכיית זמן השכירות שאם לא קיבלם אלא בסתם לא מהני וטעמא דמילתא מפני שכתוב בשטר שהתנו ביניהם שנתחייבו המשכירים לעשות כל מירימיט ותקון לבתים הנז' בכל עת הצורך ואם יתקן אותם יששכר השוכר הנז' מנכסיו יפרעו לו כל אשר יוציא... האמינוהו על הכל ועתה נמצא כתוב בפנקסו של יששכר מכתיבת ידו כל מה שהוציא בתיקון הבתים וכיון שכן אף אם יעידו עדים שנתנו מעות המשכירים לשוכר אם לא יעידו שקבלם השוכר בפירוש לחשבון נכיית זמן השכירות לא מהני משום דמצי למימר אין שקלי ודידי שקלי לחשבון ההוצאה שהוצאתי במירימיט ותיקון הבתים.
6
ז׳וראיה לזה כתב הרשב"א בתשובה סימן אלף תכ"א וז"ל הרי שהיה חייב לחברו מנה וקבע לו זמן לפרעו ובשבועה והיה חייב לו מנה מצד אחר ובתוך הזמן פרע לו מנה סתם מלוה אומר אותו מנה שהיית חייב לו בלא שבועה פרעת לי ולוה אומר לא כי אלא אותו מנה שהייתי חייב לך בשבועה הוא שפרעתי מפני שחשדתי לשבועתי ולזה פרע אניש גו זמניה הדין עם המלוה ולא עוד אלא אפילו אמר הלוה בפירוש בשעת הפרעון מחמת המנה שאני חייב בשבועה אני נותן וקבלם המלוה סתם ואמר לא קבלתים אלא מחמת המנה השני הדין עמו והראיה דגרסינן בפרקא קמא דקידושין תניא כנסי סלע שאני חייב ליכי וחזר ואמר לה התקדשי לי בו בשעת מתן מעות לא רצתה דאשתיקא אינה מקודשת דיכול' למימר אין שקלי ודידי שקלי וכל שאין הלוה נאמן לגבי פרעון החוב ואין מקבלין ממנו טענתו אף הוא חייב בשבועתו הרי שאפי' להתיר אשה לעלמא אמרינן דיכולה למימר דידי שקלי כל שכן לענין ממונא דטענינן ליתמי מאי דמצי טעין אבוהון אם קבלתי איזה מעות היה לחשבון המירימיט ותקון הבתים שהוצאתי הם לא בשביל המעות הראשונים שנתתי לשכירות הבתים שאותם המעות הם בטוחים להיות שהבתים הם בחזקתי כל המשך זמן קמ"ח חדשים שפרעתי שכירותם עם היות שלעניות דעתי הדבר ברור ופשוט ולא היה צריך להאריך כל כך עם כל זה כתבתי מה שכתבתי בשביל איזה מערער וטוען לברר וללבן הענין היטב היטב זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי ז"להה.
7
ח׳הן החכם השלם אלוף התורה כמהר"ר נר"ו האריך בטוב טעם ודעת ודבריו אינם צריכים חזוק וכדי להפיק רצונו אחוה דעתי דרך קצרה ואומר שדבר פשוט שהבתים הם בחזקת היתומים כמו שנראה מתשובת הרשב"א ז"ל כיון דקיימא לן דשכירות ליומיה ממכר הוא ואף על גב שנראה מדברי הרמב"ם ז"ל שהשוכר חצר מחבירו החצר ברשות בעליה עומד' שכתב פרק ו' מהלכות שכירות וז"ל אבל אם הבהמה של אחרים הזבל של בעל החצר שחצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו אף על פי שהיא שכורה ביד אחרים וכבר השיגו הרא"בד ז"ל וסבירא ליה שהוא של השוכר ומוהרי"ק ז"ל ח"ה סימן שי"ג הביא דבריו ותמה עליו ואמר דכיון דקיימא לן דשכירות ליומיה ממכר הוא חצרו של שוכר הוא וזוכה לו:
8
ט׳ונראה לי דטעמא דאמרינן לדעת הרמב"ם שבעל החצר זוכה עם היות דקיימא לן שכירות ליומיה ממכר הוא הוי משום דלפי מה שנראה מסוגית הגמרא כפי פירושו הוי כאלו פירש ואמר שלא השכיר לו החצר כי אם לתשמישים הצריכים לו אבל הזכות שהיה לו מדברים אחרים כגון שיהיה חצרו זוכה לו לא זכה לו ולפיכך הוא שלו ואם כן בנדון דידן בכל שאר הדברים כגון להשתמש בבתים ולעשות בהם כל מה שירצה הם ברשות היתומים הואיל ושכירות ליומיה ממכר הוא. ועוד אפשר לומר שלא אמר הרמב"ם זה כי אם בחצר אשר איננו לעקר תשמישו ולפיכך לא קנה לגמרי כי אם לתשמישיו אבל לא שיזכה לו החצר אבל בבית שעקר תשמישו בה הקנה לו לגמרי וביתו זוכה לו ואם כן בנדון דידן הבתים הם ברשות היתומים לכל דבר ואם יאמר אומר הנה מדברי הרא"ש ז"ל נראה שהשוכר בית מחבירו קרקע בחזקת בעליה הראשונים עומדת שכתב בתשובה והביא הטור ח"מ סימן שט"ו וז"ל ששאלת שמעון שכר בית מראובן וכו' עד ואם אין לו עדים שהתנה קרקע בחזקת בעלה עומדת לכל ספק הנולד ביניהם ועל השוכר להביא ראיה הרי שלכאורה נראה דסבירא לי' להרא"ש דאף על גב דקיימא שכירות ליומיה ממכר הוא היינו לענינים אחרים אבל לענין מי הוי מוחזק סבירא ליה שהבעלים הם נקראי' מוחזיקי' לכל ספק הנולד לזה נשיב ונאמר דשאני התם דכיון שכל המשכיר ביתו סתם לדירת שמעון ובני ביתו הוא שמשכיר וזה השוכר בא בטענת דבר חדש לומר שהתנה עמו שאם ירצה לשכור מהבית לאחרים שידורו עמו וכו' והמשכיר אומר שלא היו דברים מעולם כיון הוא הזה ספק אם זכה השוכר בזה הענין אם לא שאם לא התנה הנה לא זכה כלל בזה וכיון שהוא ספק אם זכה אם לא אמרינן אוקי ארעא בחזקת מריה קמא.
9
י׳אבל בנדון דידן כבר השכיר לו הבתים לכל זה הזמן וכבר זכה בהם לדברי הכל וכמו שכתב הרשב"א ז"ל דשאני הכא שלדברי כולם לוקח זה ירד כדין לכרם זה וכו' והביא מוהרי"ק ח"מ סימן כ"ט ולכן מוקמינן קרקע בחזקת לוקח ואם יערער המערער ויאמר שמדברי הרא"ש נרא' שבכל ספק שנולד מוקמינן קרקע בחזקת בעלים הראשונים הנה גם אם נודה לו ונאמר שקרקע בחזקת בעלים הראשונים עומדת עם כל זה הדין עם היתומים וזה שהואיל והאמינו כמו שכתוב בשטר דמי לשטר חוב דאמרינן אבעי ליה למכתב אגביה וכמו שכתב והאריך כמהר"ר נר"ו כללא דמלתא שהדין עם היתומים מכמה פנים הצעיר מרדכי מטאלון.
10
י״אאחר אשר כתבו בעלי תריסין בעלי הוראה מי יבא אחריה' להרהר אחר דבריהם האמת והצדק שהדין עם היתומים אין לנו כי אם לקים ספיר גזרתם נאם הצעיר יעקב בכמהר"ר שמואל טאיטאצאק זלה"ה.
11
י״בתשובה באמת אמרו שאלת חכם חצי תשובה דאף על גב דמן הדין עם היות שהיתומים הם דרים בבתים לא מקרו מוחזקים לגבי האחים הואיל ומכח אביהם קאתו ושוכר לגבי משכיר אף על פי שהוא דר בתוך הבית לא הוי מוחזק אדרבא משכיר מוחזק עם כל זה הדין עם היתומים ומנא אמינא לה מההיא דפרק השואל דגרסינן התם אמר רבא אמר רב נחמן האי מאן דאוגר ליה ביתא לחבריה לעשר שנין וכתב ליה שטרא ואמר ליה נקיטת חמש שנין מהימן. וכתב רש"י וכתב ליה משכיר לשוכר שטרא שהשכירה לו לעשר שנין ולא נכתב בשטר זמן ולאחר זמן בא לפני בית דין ואמר כבר דרת בה חמש שנים וזה אמר לא דרתי אלא ג' מהימן בעל הבית דקרקע בחזקת בעליה עומדת על כל דבר הבא לפנינו עכ"ל.
12
י״גהרי שדומה לנדון דידן ואף על גב שהשוכר בתוך הבית כי עדיין כל אפין שוין שעתיד לדור בה עוד אפילו הכי איקרי משכיר מוחזק ונאמן בטענתו. עד שם אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא אלא מעתה אוזפיה מאה זוזי בשטרא ואמר ליה פרעתיך פלגא הכי נמי דמהימן אמר ליה הכי השתא התם שטר לגוביינא קאי אם איתא דפרעיה איבעי ליה למיכתבה גביה או מיכתב עליה תברא אבל הכא אמר ליה האי דכתיבי לך שטרא כי היכי דלא תחזק עליה ע"כ.
13
י״דוכתב הנמקי יוסף וכתב הריטב"א ז"ל ומסתברא דכל היכא דכתב ליה שובר ראיה דנחת בתורת שכירות והדר כתב ליה שטר על השכירות הנ"ל הוה ליה השטר חוב דעלמא ולא מהימן לומר פרעתי וכל היכא נמי דכתב ביה נאמנות תנאי ממון הוא וקיים עכ"ל הא קמן אף על גב דאמרינן דבכל ספק שנסתפק המשכיר הוא מוחזק אי כתב ביה נאמנות תנאי ממון הוא וקיים אם כן הכא נמי בנדון דידן הואיל ונכתב נאמנות באריכות יד השוכר על העליונה כל שכן דהך דאמרי' דהמשכיר שהוא בעל הקרקע הוא מוחזק לאו מילתא פסיקתא הוא דהא אם עבר זמן השכירות וטען השוכר פרעתי נאמן כדאמרינן התם ואי לאחר זמנו תנינא דתנן כל שלשים יום בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה לאחר שלשים יום בחזקת שנתן עד שיביא ראיה וכו'. גם פסק הרשב"א שהמשכיר בית לחברו אינו יכול לאוסרו דודאי להא אמרינן שכירות ליומיה שמא ממכר וכו' וכן למילי אחריני.
14
ט״וואף על גב דהכא בנדון דידן הואיל והתנו ביניהם שהדבר תלוי ברצון המשכירים אם ירצו להחזיר שכירות אותם ד' שנים יחזירו והיה נראה דבודאי נאמנים לומר שהחזירום ובפרט שהואיל והדבר היה תלוי ברצונם היה נראה שעל השוכר להביא ראיה שלא רצו עם כל זה הואיל והתנו בהדיא שיהיה הדבר נכתב על גבי השטר והאמינו לשוכר על זה עדיפא האי מילתא מהמתנה עם חבירו אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני ואם כן תו לא מהימני. וידוע שכל מה שהוא בחייו היה יכול לטעון אנן טענינן להו ליתמי כל שכן שאם יש יתומים קטנים אפילו אם יאמרו המשכירים שיכולים לברר הדבר בעדים אין מקבלים עדות שלא בפני בע"ד וקטן כשלא בפניו דמי. כ"ש דנאמנות זה יהיה מועיל גם לבטל העדים שיעידו בעל פה הואיל ולא נכתב על גבי השטר כמו שהיה תנאי ביניהם מפורש ומיוחד דעדיף זה מנאמנות סתמי. ועוד הייתי רוצה להתלמד ולחקור דכפי בחינה אחרת העומד בתוך הבית הוא המוחזק דדוקא המשכיר לגבי שוכר עצמו אנו מעמידים הבית בחזקת המשכיר דהוא מארי קמא אבל הכא שהיתומים הם העומדים בתוך הבית אחר אביהם הם יהיו מוחזקים אף על גב דבכל דוכתא אמרינן דלא עדיפא מגברא דאתי מחמתיה אלא שכעת אין לי פנאי לחקור גם בזה. ואף על גב דיש לדחות שלא האמינו אלא לשוכר עצמו אבל לא ליורשיו ולבאי כחו יש ללמוד הכי מלישני יתירי וממלת וכו' דאפילו לבאי כחו האמינו כ"ש שהואיל וכתב אם לא ימצא כתוב וכו' בזה הודה שכל שלא נמצא כתוב על גב השטר שוה הוא ליורשיו שהרי מספיק היה שיאמר והאמינו המשכירים הנז' לשוכר הנז' נאמנות גמורה בפי' על כל הנזכ' לעיל ועל כל פרטי שטר זה אלא שהוסיף וכתב ועל כל טענה ודבר שיטענו נגדו אם לא שימצא כתוב מעבר הדף וכו'. ועוד דהואיל והוא היה יכול לטעון שגם לבאי כחו האמינו אנן טענינן להו אבל אין להביא ראיה מההיא תשובה דהרשב"א סימן תתקע"ב שכתב שהקרקע בחזקת לוקח זה שהוא עכשיו בידו ואין אומרים בזה אוקי ממונא מחזקת מאריה קמא דהכא שניהם מודים שבתורת שכירות ירד והשטר ביניהם לעד והמשכיר הוא המוחזק.
15
ט״זוהרשב"א עצמו נתן טעם לדבריו שם שנראה דדוקא לאותו נדון אומר כן ועם שמדבריו נראה שעקר טעמו משום שכל המחזיק ירד ברשות המערער אוקמינן אחזקתיה דאחרון עם כל זה יש לחלק בין מכר לשכירות אף על גב דליומיה שמה ממכר משום עקר ושרש הדין דהמשכיר נקרא מוחזק אבל הא כתבינן דבנדון דידן אין אנו צריכים להא מטעמא דכתבינא לעיל ואם כן זכו היתומים בדינם ועוד היה אפשר להאריך בכמה צדדים אלא שכעת אין לי שעת הכושר והנראה לע"ד כתבתי נאם הצעיר שלמה לבית הלוי.
16
