דברי ריבות שכ״זDivrei Rivot 327
א׳תשובה נראה לע"ד שהדין עם היתומים אפילו אם הם כלם גדולים ואין המשכירים יכולים להוציאם מהבתים ועם היות שלכאורה ולפום ריהטא היה נראה שיש מקום לספק כיון שהתנו השוכר והמשכירים שאם יתנו כ"ד שולטניס לזמנים הנז' שיפחתו מקמ"ח חדשים מ"ח חדשים אם כן נשלם זמן השכירות לסוף ה' חדשים ואז הבתים בחזקת המשכירים והוו יתומים מוציא מחברו ועליהם להביא ראיה דקרקע בחזקת מרא קמא עומדת כיון שאין נאמנות מפורש להם בשטר וכמו שכתב הרב בעל הטורים ראובן שירד לתוך שדה שמעון בתורת משכונא והיה לראובן אצל שמעון עוד תביעה אחרת על פה ואינו יכול להוציאה מידו וכלו ימי המשכונא ורוצה לעכב השדה ולאכול פירותיו עד כדי התביעה וכו' אם ידוע לנו שירד בתורת משכונא אינו נאמן אפי' אם החזיק בה ג' שנים אלא צריך להחזירה מיד כיון שכלו ימי המשכונא וכו' והכא נמי היה נראה כיון שהרשות ביד המשכירים לבטל שכירות המ"ח חדשים אם כן הוי כמו כלו ימי השכירות לסוף הק' חדשים וחזרו הבתים להיות בחזקת המשכירים ונמצא שהיתומים צריכים להביא ראיה שבאים להוציא הקרקע מחזקת מרא.
1
ב׳הא ליתא ודאי דכיון שכתוב בשטר שקבל ק' שולטאניס לשכירות המ"ח חדשים אף על פי שהרשות בידם לאותם מ"ח חדשים מכל מקום כיון שהם אינם נאמנים לומר פרענו דלא יהא אלא מלוה בשטר צריכים להביא ראי' שפרעו וכל זמן שלא יביאו ראיה הבתים הם בחזקת מושכרים עד סוף הק"מ חדשים כי אפילו שנאמר שהבתים אינם בחזקת מושכרים והוו בחזקת מרא קמא מכל מקום לענין הממון צריכי' להביא ראיה להפטר מכ"ד סולטאני דהוי כמלוה בשטר ומת מלוה בחיי לוה דצריך לוה להביא ראיה וזה נראה דבר ברור ופשוט וכל שכן לכת החכמים דסבירא להו דאלו החזקות הנהוגות בשאלוניקי אין להם דין קרקע אלא כמטלטלים ולא הוו בחזקת מרא קמא רק בחזקת מי שהם בידו כדין מטלטלין ואם כן הוו משכירים באים להוציא ואין מקום לספק כלל וזכו היתומים בבתים עד סוף קמ"ח חדשים כל זמן שלא יביאו ראיה המשכירים שנתנו כ"ד שולטאניש לאביהם וזהו אם נאמר שאין מועיל להם נאמנות הכתוב בשטר לאביהם אמנם לעניות דעתי נראה דנאמנות הכתוב בשטר זה מועיל גם ליתומים וזה דכיון דכתוב בשטר שהאמינוהו לשוכר כשני עדים כשרים תו לא הוה צריך עוד דתרי כמאה ולמה ליה למכתב אם לא ימצא כתוב מעבר לדף דבשלמא בלי לחייבו שום שבועה וכו' כבר כתב הרב בעל הטורים בשם בעל התרומות מה שנהגו לכתוב בתופסי דשטרי בלא שום שבועה קלה וחמורה וכו' ומה צריך שהאמינו כשני עדים הכל בכלל אלא נפקא מינה שלא יוכל להשביעו לא בתחילת הפרעון ולא בסוף שאפילו אחר הפרעון אם אמר לו השבע לי שלא לקחת ממון זה שלא בדין זה יוכל לו' לו אשבע מכל ממון שבעולם חוץ מממון פלוני שלא אשבע שפרעתני ממנו וכו' אמנם לשון אם לא ימצא כתוב מעבר לדף הוא מיותר לגמרי ולא הוה צריך דלמאי אתא ובודאי לא בא אלא ללמד לכל זמן שהשטר יהיה קיים אף בזמן היורשים לא יועיל שום טענה לבטלו ורצה לכתוב מילתא פסיקתא ולשון המועיל לכל בין יורש בין הבא מכחו דכל שלא נכתב מעבר לדף לא יועיל שום דבר ושום טענה ובזה כלל כל הזמנים וכל האנשים ולכן תלה הדבר בשטר וידוע דהלכתא כרבי עקיבא דדייק לישנא יתירא וכל שכן בנדון דידן שמשמעות הלשון מוכח הכי כדכתיבנא. ובר מן דין יש ללמוד מלשון אחר הכתוב בשטר שיועיל הנאמנות ליורשים שאחר כל אלו הלשונות של נאמנות כתוב ונאמנות וכו' וכיון דנאמנות מפורש בשטר לשוכר בכל יפוי כח שאפשר למאי חזר וכתב ונאמנות וכו' ומאי האי וכו' אלא ודאי שלא נכתב אלא למאי שלא פירש לעיל דהיינו ליורשים מכל יראה ירצה דאפילו אם טענתם היא כעדים שלא יועיל להם וזכו היתומים המ"ח תמ"ח חדשים על הק' ומה גם עתה שיש בהם יתומים קטנים כמו שבא בשאלה דאין נזקקין זהו מה שנראה לעניות דעתי וחתמתי אני הצעיר דוד ברוך.
2
