דברי ריבות ש״לDivrei Rivot 330
א׳שאלה ראובן הדר בטבריא הלך בצפורי ועמד שם בצפורי קצת ימים ובתוך אלו הימים שעמד בצפורי עשה שטר אחד והחתים שני עדים איך קדש לדינה בת יעקב העומדת בצפורי ולא נודע מזה דבר לא לדינה ולא לקרוביה ויהי היום קם ראובן ללכת למקומו לטבריא והלך לו וביום השני מנסיעתו מצפורי בא שמעון ואמר לקרובי דינה לדעת איך ראובן עשה שטר אחד מזוייף והחתים שני עדים מזויפים איך קדש לדינה וגם לי היה נותן מאתים לבנים שאחתום ידי באותו השטר ואני לא רציתי לכן תדעו מה תעשו עוד תדעו שראובן הנז' בכח ממון מצא עדים שקרים תוגרמי' וכתב לה קייבין בערכאותיהם וכשמוע קרובי דינה הדברים הללו נבהלו מאוד כי ראובן הנזכר הוא נבל ורע מעללים ומצא עדים מזוייפים ואולי עשה כל הנזכר לעיל וכדי להבחין האמת הלכו קרובי דינה לפני שופט העיר לראות אם כתב קייבין כדברי שמעון ונמצא שכן היה האמת שהלך עם עדים תוגרמים וכתב לה קייבין וכשראו קרובי דינה כך תמהו וקמו והלכו בטבריא למקום שהיה ראובן שם ומצאו קול בעיר שראובן קדש את דינה והוא כי ראובן בהגיעו בטבריא הלך וקבץ שלשה אנשים ריקים ופוחזים והלך העד האחד בפניהם והעיד שהוא הוא חתימת ידו לפי שהעד האחר הלך בטבריא עם ראובן ועל חתימת העד הב' העידו ב' אנשים רשעים סרים למשמעתו ואנשי עצתו שהיא היא חתומת העד השני וקיימו הבית דין אותו השטר אחר זה כשמוע קרובי דינה הדברים הללו חזרו והלכו לציפורי והטילו חרם שכל מי שיודע עדות בין בין בית לחובה שיבא ויעיד ואחר זה בא העד השני הכתוב בשטר וקבל עליו חרם בס"ת בחיק שהן אמת שחתם באותו השטר אך שקר חתם ולא הד"מ ומרוב הממון שנתנו לו פתוהו וחתם ידו גם באו עדים אחרים והעידו בפני העד השני איך גם הם נקראו לחתום בשטר ההוא ולא רצו ובפניהם ראו הב' עדים שלקחו מעות וחתמו על שקר. ועוד עדויות אחרות שמעידים על פסלות העד הא' בפסול דאורייתא כאשר יבאו לפנים עתה יורנו כל מורה צדק מה משפט קידושין הללו אם יש בהם ממש חדא דדינא מכחשת ואומרת שלהד"ם עוד שמה שהעיד העד הא' היה שלא בפניה. ועוד שהעד הב' חזר בו ואומר שלשקר חתם. ועוד שיש כמה עדויות נגד העד האחד בפסול דאורייתא. במותב תלתא כחדא הוינא אנחנא בי דינא דחתמין לתתא כד אתו לקדמנא הנעלה ה"ר פלוני וה"ר פלוני יצ"ו והעידו בתורת עדות איך בהיותם ביריד בוגוינייני ביום אחד ראו למשה ראזון שקנה בשר צלי ותבשיל של בשר מבשר של תוגרמים והוליכם בבית תוגר אחד וישב שם ואכל מאותו הבשר והתבשיל של תוגרמים לפי שפלוני ופלוני ופלוני הנזכרים בראותם למשה רזון הנזכר שקנה הבשר והתבשיל הנזכר תמהו מאוד והלכו אחריו וראוהו שנכנס בבית תוגר א' וישב שם ואכל מאותו הבשר והתבשיל שקנה מהתוגרמים ואמר לו למה היה עושה העבירה הגדולה הזאת לאכול בשר נבילה במקום שהיה נמצא בשר ותבשיל של יהודים והוא השיב להם שילכו לדרכם ולא יקפידו הם ממעשיו כל זה העידו פלוני ופלוני הנזכר עוד באו לפנינו הישיש הר' פלוני והר' פלוני והעידו בתורת עדות איך בערב חג הסוכות שעבר משנתינו זאת ראו למשה רזון הנזכר שקנה בשר נבלה מהתוגרמים והלכו אחריו וראוהו נכנס בבית תוגר אחד שהיה מוכר יין וישב שם במסבת תוגרמים וגם היה שם ישועה כהן בכמר ישועה כהן ולפניהם דגים טמאים ושקצים ורמשים ובשר צלי וראו לישועה כהן ולמשה רזון הנזכר שאוכלים יחד עם התוגרמים מהדגי' הטמאים ומהשקצי' ורמשים וגם מהבשר נבילה שקנה שהיה צלי והיו אוכלים ושותים עם התורגמים כל זה העידו בפנינו פלוני ופלוני הנזכרים בפני ישועה כהן הנזכר שבעיניהם ראו למשה רזון ולישועה כהן הנזכרים שאכלו בשר נבילה ודג טמא ושקצים ורמשים ככל הנזכר למעלה וממה שהעידו בפנינו ובפני ישועה כהן הנזכר כתבנו וחתמנו היום יום פלוני כך לחדש פלוני השל"ט ליצירה פה עיר יאנינה והכל שריר וקים. פלוני דיין. פלוני דיין. פלוני דיין. במותב תלתא כחדא הוינא אנחנא בי דינא דחתמין לתתא כד אתו לקדמנא הנעלה הר' פלוני יצ"ו והר' פלוני יצ"ו העידו בתורת עדות איך בכ"ז או בכ"ח לאלול של שנת השל"ח שהוא שנים או שלשה ימים קודם ראש השנה הלכו הר' פלוני ופלוני הנזכרים לרחוץ פניהם באגם בבוקר ובלכתם שם סמוך לאגם אחורי גדר אחת ראו ליעקב בכמהה"ר בנימין זלה"ה ונתקרבו לראות מה הוא עושה שם אחורי הגדר וראוהו בועל נער אחד מילדי העברים וראוה בעיניהם שהיה בועל לאותו נער ובראותם אותו גערו בו באומרם לו איך היה עושה נבלה כזאת סמוך ליום הדין הגדול והנורא והוא נפל על רגליהם וחילה פניהם לבל יוציאו הדברים מפיהם וכל זה העידו פלוני ופלוני הנזכרים בפני יעקב בכמה"ר בנימין הנזכר ולראיית האמת כתבנו וחתמנו היום יום פלוני כך לחודש פלוני שנת השל"ט ליצירה פה עיר יאנינא והכל שריר ובריר וקים. פלוני דיין. פלוני דיין. פלוני דיין.
1
ב׳בפנינו עדים חתומי מטה הכבודה והצנועה מרת פלונית מב"ת בת פלוני נ"ע אלמנת פלוני נ"ע אסרה איסר על נפשה על דעת הקב"ה ועל דעת רבים מפורשים הלא הם פלוני ופלוני ופלו' בלא שום הערמה ובלא שום פתח היתר וחרטה שבעולם אסרה עליה כל ממון שבעולם כקרבן וכהקדש מלבד ממון אמה ואחיה וממון גיסה החכם פלוני וממון פלו' יהיה מותר לה אבל כל ממון אחר שבעולם וכל איש אחר שבעולם אסרה עליה בהנאה כהקדש כקרבן כערלה וכלאי הכרם וכן כל כסף או שוה כסף שינתן לה בתורת קדושין מעתה ומעכשיו אסרה עליה בהנאה כקרבן כהקדש כערלה וכלאי הכרם ולא יהיה רשות בידה ליהנות מהם כולם מלבד אותן הקדושין אשר ינתנו לה ברשות ומדעת אמה וגיסה החכם הנז' ובפני עשרה מישראל אך כל ממון אחר שבעולם וכל כסף או שוה כסף אשר ינתן לה בתורת קדושין שלא מדעת אמה וגיסה החכם הנז' ושלא בפני עשרה מישראל מעתה ומעכשיו אסרה עליה מרת פלונית הנזכר' על דעת הקב"ה ועל דעת רבים הנז' להיות אסורים בהנאה כקרבן וכהקדש כערלה וכלאי הכרם ולראיית האמת ממה שהיה בפנינו כתבנו וחתמנו היום יום פלוני כך לחדש פלוני שנת השל"ח ליצירה פה עיר יאנינא והכל שריר ובריר וקיים. פלוני בכמ"ר פלוני. פלוני בכ"ר פלוני. פלוני בכ"ר פלוני.
2
ג׳תשובה הלא כתבתי שלישים במועצו' ודעת של שטר קדושין שנכתב ונחתם על האשה הזאת ונתחייב בבית דין ואחר שנשאתי ונתתי וחקרתי ודרשתי בדברי הפוסקים היטב היטב העלתי מדברי שהאשה הנזכרת היתה בחזקת מקודשת ואין להתירה לעלמא בלא גט אבל עתה מחדש הביאו לפני כמה מעשה בית דין מכמה עדים שהעידו על העדים החתומים בשטר הקדושין והם משה ראזון ויעקב בכמה"ר בנימין שעשו כמה עבירות קשות ורעות מדאורייתא ועברו תורות חלפו חק הפרו ברי' עולם אשתממתי כשעה חדא ומחשבותי דא לדא נקשן באמרי ובעלותי על לבבי אם ימצא איש אשר בשם ישראל יכונה אוכל בשר נבילה מבישולי כותים להכעי' לא לתיאובן וגם דגים טמאים שקצים ורמשי' במסיבת כותיים ובעל כרי' וגם בנדון הזה הפרטי בשביל מעות שנתן לעדים הנזכרי' מנחם כהן המוציא לעז הקדושין חתמו העדים הנזכרים על השטר שוא ודבר כזב ודאי שהוא דבר זר.
3
ד׳וגם חזרתי ואמרתי אם ימצא איש אשר בשם ישראל יכונה שיעיד עדות שקר על העדים הנזכרים לפוסלם דאיכא תרתי לריעותא חדא מציאות העדות היותו עדות שקר ועוד דנפיק מיניה חורבא גדולה דכיון דפסלינהו בטלה עדות הקדושין ובאים להתיר אשת איש לעלמא ודאי שגם זה הוא דבר זר ולכן לבי נקפי ואם הייתי עומד בבחירתי הייתי גומר בלבי בשב ואל תעשה שאני וזה כי שאלה זו באה מארץ נכריה ואיני מכיר לאנשים לא לפוסלים ולא לפסולים ואיני יודע מה טיבם לסמוך ולנטות לאיזו כת מהם אבל מה אעשה כי רבים נכבדי ארץ רבו עלי והפצירוני והכריחוני לגלות סברתי בזה כפי אשר יורוני מן השמים לפי עניות דעתי ולא יכולתי להשיב פניהם ריקם ואמרתי הנסתרות לה' אלדינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות וה' יצילנו משגיאות.
4
ה׳ואומר אני שראיתי בכל העדויות שהעידו על משה רזון הן מלקיחת המעות להעיד שקר בנדון הזה הן מאכילת נבלה שקצים ורמשים ודגים טמאים כלם העידו שלא בפניו ולכן אין לפוסלו בשביל כך לבטל עדות הקדושין וכמו שכתבו חכמי טוליטולא הביאו מהררי"ק ז"ל א"ה סימן מ"ב וזה לשונו ועוד אפילו היו פסולי עדות דאורייתא אם לא נתקבלה עדות פיסולם בפניהם עדות הפוסלים בטלה ומי שהורה להתירה אם ידע שלא נתקבל עדות פיסולם בפניהם ראוי לנדותו ולהחרימו ולקללו ולהענישו אם לא יחזיר בו מיד וכו'. הרי שכתבו בנדון כי האי דבטלה עדות הפוסלים כיון שהעידו שלא בפניו והכי אמרינן בהגוזל בתרא תהי בה רבי יוחנן וכי מקבלין עדות שלא בפני בעל דין וכן פסק חו"מ סימן כ"ח ואם קבלו העדות שלא בפני בעל דין אין דנין על פיו. הרי שמכח העדות שהעידו על משה רזון אין לבטל חזקת הקדושין.
5
ו׳אבל ראיתי מעשה בית דין על יעקב בכמה"ר בנימן שהוא העד השני החתום בשטר הקדושין שהעידו בפניו שני עדים בפני ב"ד איך ראוהו בועל נער אחד מילדי העברים וגערו בו איך היה עושה נבלה ועבירה גדולה כזאת והוא נפל לרגליהם וחילה פניהם שלא יוציאו הדבר מפיהם ודאי שעדות כזה הוא שריר וקיים לפוסלו שהוא עבירה מדאורייתא ואין צריך לא התראה ולא הכרזה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל הלכות עדות הפסול מן התורה שהעיד עדותו בטלה אף על פי שלא הכריזו עליו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. ועוד כתב שם פרק י"ב כללו של דבר כל עבירה שהדברים מראים לעדים שזה ידע שהוא רשע ועבר בזדון אף על פי שלא התרו בו הרי זה פסול לעדות ואינו לוקה הרי שזה העד הוא פסול ואין עדותו עדות וכיון שהוא פסול בטלה כל העדות כלה וכמו שכתב הרמב"ם הלכות עדות פ"ה על פי שנים עדים או ג' וכו' לעשות שלשה כשנים מה שנים נמצא אחד מהם קרוב או פסול בטל העדות אף שלשה וכו' במה דברים אמורים בזמן שנתכוונו כלם להעיד וכו' וכאן בנדון דידן ודאי דיעקב הנז' ומשה רזון נתכוונו להעיד על הקדושין שהרי יחדם לכך שאין דבר שבערוה פחות משנים וכיון שיעקב הנז' פסול לעדות בטלה כל העדות אפילו נחשוב למשה רזון לעד כשר וכן פסק חו"מ סימן ל"ו באופן שאין כאן קדושין כלל.
6
ז׳ואף אם נחוש למה שכתב הרי"ף בתשובה עדים החתומים על השטר ונמצא א' מהם קרוב או פסול ואמר חברו לא הייתי מכיר בפיסולו אם אינו רגיל עמו עדותו עדות כשרה וכו' וזה שלא כדברי הר"אש כמו שהביאו הטור סימן ל"ו מכל מקום אין כאן אלא עדות עד א' והמקדש בעד א' אין חוששין לקדושיו ואפילו שניהם מודים וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וכל הגאונים ושאר הפוסקים ואפילו לדעת סמ"ג דחייש לעד אחד כתב הר"ש בר צמח ז"ל דהיינו כששניהם מודים אבל אם יש הכחשה ביניה' כנ"ד שהאשה מכחשת ופירשה בידיה אין מנחם לה באומרה שלהד"מ ודאי דכ"ע מודו דאין חוששין לקדושיו אפי' היה העד האחד כשר בלי שום ספק כל שכן בנדון דידן דמשה רזון איתרע חזקתיה מכח העדויות שהעידו עליו אף על גב שהיו שלא בפניו באופן שעלה בידינו שהאשה הנז' היא מותרת לכל אדם בלא גט כי אין חשש קדושין כלל.
7
ח׳ואם תאמר נהי דלענין דינא האשה הזאת היא בחזקת פנויה מכל מקום כיון שהעידו על חתימת שטר הקידושין בבית דין ואתחזק בבי דינא למקודשת הא איכא קלא ולא מבטלינן לה כיון שלא היה שם אמתלא כדאמרינן בגיטין פרק המגרש דבעינן לבטל קלא קול ושוברו עמו אבל אם מעיקרא איתחזק בבי דינא למקודשת תו לאחר זמן לא מבטלינן ובעי גיטא משום לעז ויש לומר דאמרינן בפ' המגרש אמר ליה אביי לרב יוסף מבטלינן קלא או לא מבטלינן וכו' ומסיק בגמרא אתרוותא נינהו בסורא מבטלינן קלא בנהרדעא לא מבטלי קלא וכתב הרא"ש שם בפסקיו דצורה דשמעתת' דפליגי בביטול קול מיירי בקול שיצא בלי שובר ואמתלא ואיתחזק בבית דין ושוב נתברר לב"ד על ידי אותם שהוציאו הקול שהוא שקר וכו' וכתב שם שפסק הר"ם בתשובה דמבטלינן קלא דסורא אתריה דרב ונהרדעא אתריה דשמואל והלכתא כרב באיסורי וכו' ועוד כתב שם דבירושלמי משמע דסבר ר' יוחנן דמבטלינן קלא.
8
ט׳הרי דלכל הני רברבי מבטלינן קלא אף על גב דאיתחזק בבי דינא ועוד כתב הרי"בש בתשובותיו סימן ק"ע בשם הר"מה וזה לשונו אפילו למאן דאמר לא מבטלינן קלא הני מילי היכא דלא אשתכח ריעותא דמבטלא ליה לקלא לגמרי אלא כגון אמתלא וכיוצא בה דצד ספק הוא ומספקא לא מבטלינן קלא דחיישינן ללעז אבל היכא דאתברר דשקרא הוא וכו' עד לא תהא אלא עדות גמורה כי אתברר דשיקרא הוא מי לא מבטלינן לגמרי אליבא דכולי עלמא דיקא נמי דנקט והלכו להם למדינת הים טעמא דהלכו הא לא הלכו סמכינן עלייהו ודוקא דאמרי דבר ברור דמבטל ליה קלא לגמרי הרי לך שכשמתברר הדבר דשקרא הוא כולי עלמא מודו דמבטלינן לקלא אף על גב דאתחזק בבי דינא ובנדון דידן אין לך בירור גדול מהעדים שהעידו בבית דין על פיסול עדי הקדושין שנעקר הדבר מעיקרו ועוד כתב שם הרי"בש דאיסורא דרבנן הוא וחומרא בעלמא אפי' כשלא העמידו הדבר על בוריו לחוש לקול נעמיד אות' בחזק' פנויה וא"כ כשהעמידו הדבר על בוריו אי מבטלין אי לא מבטלין אזלינן לקולא למפסק כמאן דאמ' מבטלי' קלא.
9
י׳ועוד בר מן דין בנדון דידן קודם שיצא הקול היה שוברו עמו וזה כי קודם שנתקיי' שטר הקידושין בבית דין הלך המקדש לערכאות של כותים וכתב לה לאשה הנז' קייבין על ידי עדים תוגרמים כמו שבא בשאלה ומי שמע כזאת מי ראה כאלה איש בליעל רע מעללים בהיות האשה צנועה בתוך ביתה עיקש דרכיו ללכת בדרכי' חשך אחרי הערכאות על ידי עדי' תוגרמים להחזיק ברשעתו אין לך שובר גדול מזה ולכן אמרתי גמרתי שאין שום צד חשש בקדושין אלו והאשה הנז' היא בחזקת פנויה גמורה מכל הצדדין שכתבתי ומה גם עתה שנוסף על זה כפי מה שראיתי שאסרה האשה הנז' על נפשה כל כסף או שוה כסף שינתן לה בתורת קדושין אם לא יהיה ברצון פלוני ופלוני וכו' וכמו שכתב הרשב"א בתשובה דפשיטא ופשיטא שאין בה שום בית מיחוש וחשש קדושין והאיש מנחם אשר הלך בדרכי חשך אני הייתי נמנה לייסר לו ולעדיו בסלוא דלא מבע דמא בכל גלילות ישראל וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד עד ישובו בתשובה שלמה זהו מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זללה"ה.
10
