דברי ריבות של״אDivrei Rivot 331
א׳שאלה ראובן שהיה חייב לתוגרמי' תקיפין כמות חמשה ושבעים אלפים לבנים ולא מצא בעירו מעות לקחת ברבי' כדי לתת לנוגשיו ובא לו אל עיר אחרת למצוא מעות לתת להם ושם מצא ללוי אהובו והתנפל לפניו בקש יבקש לו לשמו מתוגרמי' מכיריו בהלואה לזמן שלש חדשים הכמות הנז' ושיקוץ להם ברבית כל מה שיראה בעיניו ולא יצמצם עמהם כי עת צרה היא לו. ועוד אמר לו ראובן הנזכר שיתן בידו כמות משכונות שישוו הרבה יותר כדי להבטיח לתוגרמים הנזכר ונתרצה לוי הנזכר והלך לבקש ולמלאת שאלת ראובן אהובו וחפש ומצא אמנם היו רוצים ברבית יותר מהנהוג הרבה מאד וכראותו ככה כתב פתקא קטנה ככף איש לראובן הנזכר שהיה מסור בידי התוגרמי' ואמר דע לך ראובן אהובי שמצאתי כמות המעות הנזכרים והנה הנה מוכנים אמנם רוצים ברבית לערך ששים במאה בשנה ולא פחות מזה ואם תחפוץ בהם ככה תכתוב אלי תשובה ואקחם ויהי כשמוע ראובן את הדברים שכתב לוי עמד מרעיד ונשתומם אמנם בהיותו מסור בידי אנשים אלמים כתב והשיב לו ואמר הלא ידעת בידי מי אני מסור ואפילו מאה במאה אני מוכרח לקחת אותם לכן למען השם ית' תצמצם ככל אשר יעלה מידך לצמצם ותקחם ותמהר תחיש לשולחם אלי שאני מוכרח לקחת אותם בכל סך על כל פנים וכאשר לקח המעות בא הוא בעצמו עם המעות ויהודי אחר עמו שמו יעקב ואמר לו הנה שמצאנו לך הכמות מחצית בסך שכתבתי ולא פחות ויעקב זה הבא עמדי הוא מצא הרוב מהם שיש לו אהבה והכרה עם התוגרמי' יותר ממני ומלומד לקחת אותם מהם ולקחנום אמנם דע לך שהתוגרמי' לא רצו המשכונות לפי שהם מאמינים בנו ובדבורנו הקל וצריך שאתה תתן בידינו המשכונות לבטחון לנו ולפי שאנו יראים פן נכשל ברבית ח"ו רוצים אנו שתמכור לנו המשכונות ושתעשה לנו שטרות שבזמן הקצוב תפרע לנו הכמות עם הרבית לפרוע לתוגרמי' לבל יחסר ואם לאו שנוכל למכור המשכונות ככל אות נפשנו וראובן בתום לבבו בחושבו שהאמת אתם שהמעות הם מהתוגרמים ושעשו לו החן ההוא למצוא לו המעות ביום אחד הסכים עמהם בכל אשר דברו ואמר כל אשר תאמרו אלי אעשה אז נתנו המעות בידו ואחר כך הלכו ולקחו קצת מהמשכונות בידם בלתי עשותם שום סך וערך במשכונות שלקחו ואחר ט"ו ימים שעדיין לא נכתבו השטרות נתגלה לראובן הנזכר שלקחו המעות מהתוגרמים בפחות מאד ממה שכתבו לו בפתקא ושהם מרויחים עמו כמות אז אמר להם שאין רצונו לכתוב להם השטרות ושלא יפרע מרבית כי אם מה שיקחו להם התוגרמים ולא יותר ושהדין יקוב את ההר וקם ובא פה העיר שאלוניקי עיר גדולה של חכמי' לשאול שאלה זו מהרבנים עמודי עולם אשר פה וכה אמר ילמדוני רבותי האם אני ראובן חייב לפרוע להם כל הכמו' כפי דבריהם או אם לא אהיה חייב כי אם מה שיפרעו לתוגרמים על פי שבועתם ולא יותר ועל הכל יאירו עיני על פי הדין ועל האמת ועשיתי ככל אשר יורו לי רבותי משפטי צדק ומהשי"ת תהיה משכורתם שלמה להציל עשוק מיד עשקו אמן כה יעשה ה' עד כה מבט ראובן השואל הנזכר ועד כאן דבריו.
1
ב׳תשובה עקר ושרש דין זה יובן לע"ד מהא דתנן בכתובות פרק אלמנה ניזונית היתה כתובתה מאתים ומכרה שוה מנה במאתים או שוה מאתי' במנה נתקבלה כתובת' ופריך בגמרא מ"ש שוה מאתים במנה דאמרי לה את אפסדת שוה מנה במאתים נמי תימא אנא ארוחנא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה כאן שנה ר' הכל לבעל המעות ופרש"י כאן שנא במשנתנו לימדנו ר' הכל לבעל המעות השולח שלוחו לשוק לסחורה ולקח בזול הכל לבעל המעות ולא מצי למימר אנא ארווחי ומסיק בגמ' דבר שיש לו קצבה חולקין בין השליח ובין בעל המעות ופרש"י שיש לו קצבה כגון קטנית הנמכר בחנות במדה מלא כלי בפרוטה אם הוסיפו א' יתירה חולקין דבר שאין לו קצבה כגון טלית וחלוק וירק הנמכרי' באומד פעמי' מוותר למכור בזול ופעמי' בצמצום הכל לבעל המעות וכן פסק הרי"ף שם בהלכות. ועוד כתבו התוס' שם בפ' אלמנה ניזונית דאע"ג דפליגי ר' יהודה ור' יוסי כדתניא הוסיפו לו א' יתירה הכל לשליח דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר הכל לבעל המעות מכל מקום בנדון כעין משנתינו שמכר לו בזול כעין משנתינו אפילו ר' יודה מודה דהכל לבעל המעות וכן מוכיח לישנא דגמ' דקאמר כאן שנה ר' הכל לבעל המעות ולא קאמר מתניתין מני ר' יוסי היא מכלל דכרבי יהודה נמי אתיא והטעם כמו שפי' התוספות דכיון דאין לו קצבה זוזי דאניש עבידי ליה זולא וכיון שהזילזול בא מחמת המקח הכל לבעל המעות הרי דלכ"ע בדבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות ולית ליה לשליח באותו הריוח כלל. וכיון שכן בנדון דידן הלואת המעות ברבית הוא דבר שאין לו קיצבה שפעמים מלוים התוגרמים המעות ביוקר ולפעמים בזול כפי הזמן או צורך השעה וכיון שכן אם התוגרמים שהלוו זה המעות הזילו ברבית ודאי שאותו הריוח הוא לראובן שהוא בעל המעות שבשביל הרבית שנותן לוקח דמי ההלואה ואין לו ללוי שהוא השליח באותו הריוח כלל. וגדולה מזו כתב מהר"ם בתשובה הביאו המרדכי פרק אלמנה ניזונית ובקמא פרק בתרא על ראובן שבקש משמעון לקנות לו בגדים וקנאם לו ונתן לו כל המעות כאשר קנה אותם והוא לא פרע לתוגר אלא מקצת המעות והתוגר שכח המותר וטען ראובן ושאל משמעון השליח תן לי השכחה ואם ח"ו ישאלם התוגר ממך עלי לפרוע לך והשיב נראה לי שיש לשמעון להחזיר כל המעות שבידו לראובן כי מאיזה טעם יקנה השליח הלא כשראובן נתן לו כל המעות ואמר ליה תנם לתוגר לא זכה בהם התוגר כל זמן שהמעות ביד שמעון דלא אמרינן תן כזכי אלא גבי ישראל אבל גבי תוגר אפילו אמר לשמעון זכי באותן המעות לתוגר לא זכה התוגר עד דאתו לידיה דהא זכייה מתורת שליחות אתרבי ותוגר דלא איתיה בכלל שליחו' לית ליה זכייה ואם כן כל זמן שהמעות ביד שמעון הם ברשות ראובן ואם שכחם התוגר כיצד הלה עושה סחורה במעותיו של חבירו אלא יחזרו המעות ביד הבעלים הראשונים שהרי לא נתכון לזכות המעות לשמעון אלא לתוגר ואם התוגר לא קנאם הדרי למרייהו דהא אמרינן בסוף פרק קמא דגיטין הולך מנה לפלוני והלא בקשו ולא מצאו איכא מאן דאמר יחזרו למשלח ואיכא מאן דאמר יחזרו ליורשי מי שנשתלחו לו אבל ליכא מאן דאמר יעכבם השליח כי לא נתכוון המשלח לזכות לו וכדאמרינן פרק הגוזל בתרא גבי רב ספרא אדעתא דמריה יהיב אדעתא דכולי עלמא לא יהיב הכא נמי הדבר הידוע דאדעתא דליתבינהו לתוגר יהבם ניהליה ולא אדעתא שיעכבם לעצמו.
2
ג׳הרי לך שאף על פי שראובן היה חייב אותן המעות לתוגר ועוד שכבר הוציאם מידו והיו ביד שמעון השליח מכל מקום כיון שלא נתכוון ראובן לזכות לשמעון פסק דמפקינן ממונא מיד שמעון בנדון דידן דאיכא תרתי לטיבותא חדא דאותו מותר הרבית ששואל לוי הוא לעצמו ואין חייב ראובן אותו הסך לתוגר ועוד שעדין המעות ביד ראובן וכיון שכן במה יזכה לוי באותו המותר והלא אפילו שכבר נתנו ללוי היה חייב להחזירו לראובן לפי שלא כיון ראובן לזכות ללוי אותן המעות כי אם לתוגר כל שכן עדיין לא נתנם ראובן שלא נתחייב ליתנם ואפילו יש לו ללוי משכון לפי שמנה אין כאן חשבון אין כאן.
3
ד׳ואם תאמר אין הנדון דומה לראיה דבשלמה התם לא היה העסק כי אם מראובן לתוגר ושמעון לא היה כי אם שליח ביניהם ולכך ראוי שיחזיר שמעון המעות לראובן אבל בנדון דידן עשה ראובן עסק עם לוי והוה ליה כאלו לוי לוה המעות לעצמו מן התוגר ואח"כ הלוי הנז' הלוה אותם לראובן ונתפשר עמו באותו הסך מהריוח ולסלק עצמו ממכשול הרבית קנה המשכונות וכיון שכן נר' שחייב ראובן לפרוע כל אותו הסך שכבר סבר וקביל וי"ל שכיון שראובן בכל מה שעשה לא היתה כונתו אלא שחשב שהאמת אתו כמו שאומר לו לוי נמצא שלא כיון להקנו' ולזכו' הסך ההוא אלא לתוגר לא ללוי וכיון שכן במה יקנה לוי אותו המותר וכמו שכתב חו"מ סי' קפ"ה בשם הרשב"א על מה דאמרי' מאן שם לך פי' מי מכרו לך כלומר שהסרסור הוא שליח למכור אבל לדידך מי מכרו לך שאין כונת הבעלים למכור ולהקנות החפץ לו אף בנדון דידן מעולם לא כיון ראובן להקנות הסך ההוא כי אם לתוגר ולוי זה אינו אלא שליח בעלמא ואם היה הוא לוקח אותו המותר נמצא עושה סחורה במעותיו של חבירו דלא כהלכת' דתנן פ' המפקיד השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה ישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל ישלם לשוכר אמר רבי יוסי כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חברו אלא תחזור פרה לבעלים וקאמר בגמרא הלכה כרבי יוסי וכן פסק הרמב"ם הלכות שכירות פרק א' וכתב הרא"ש שם בפסקיו טעמא דרבי יוסי משום דחשיב שוכר כאילו השאילו בשליחות המשכיר הילכך דין המשכיר עם השואל אף בנדון דידן לוי זה אינו אלא שליח ודין ראובן הוא עם התוגר המלו' ואין לו לשלם כי אם מה שלוקח התוגר מהרבי' ולא יותר כלל ולוי הנזכר שהלך בכל אותם העקיפין לא קרא שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית אבל לא יחרך רמיה צידו כי הדין דין אמת לפי מה שנרא' לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
4
